משה יהושע יהודה לייב דיסקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יהושע לייב דיסקין)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין
MaharilDiskin.jpg

המהרי"ל דיסקין
תאריך לידה תקע"ז
תאריך פטירה י"ט בטבת תרנ"ח (בגיל 80 בערך)
מקום פעילות רחבי רוסיה: מיינדזיז'ץ פודלסקי, קובנה, לומז'ה, מינסק, שקלוב ובריסק.

ארץ ישראל: ירושלים.

השתייכות פרושים
נושאים שבהם עסק רב, אב"ד.
תלמידיו בנו הרב יצחק ירוחם דיסקין
חיבוריו שו"ת מהרי"ל דיסקין

הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מכונה גם המהרי"ל דיסקין והרב מבריסק)‏[1] (תקע"ז - י"ט בטבת תרנ"ח ; 1817 - 13 בינואר 1898) היה רב ופוסק מהבולטים בדורו, מרבני ירושלים בסוף המאה ה-19, מפורסם כגאון וצדיק, ונחשב לאחד ממנהיגי הזרם הקנאי בישוב הישן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1817 בגרודנו שבאימפריה הרוסית למשפחת מתנגדים, לרב בנימין דיסקין, רבה של וולקוביסק, ונצר למשפחת דיסקין, משפחת רבנים ידועה. סבו יהודה לייב חסיד וסבתו ,עלו ארצה עם תלמידי הגר"א והתיישבו בצפת. דודתו רבקה הייתה לימים אמו של הרב אליעזר דן רלב"ג. לא ידועים פרטים על אימו, אך על פי מסורות משפחתיות הייתה אימו שרה בתו של גבריאל משקלוב שאף הוא עלה עם תלמידי הגר"א, והיה סבו השני של אליעזר דן רלב"ג מצד אביו.

בצעירותו הכיר את הרב יצחק אלחנן ספקטור, שלמד אצל אביו, ועל קשריהם הם שמרו במשך כל חייהם. בגיל 14[דרוש מקור] התחתן עם הינדה רחל, בת הרב ברוידה, רבה של וולקוביץ', ועבר לבית חותנו. קיבל סמיכה בגיל 18. משנת 1844 עד 1877 שימש כרב בקהילות מרכזיות ברחבי רוסיה: במיינדזיז'ץ פודלסקי, קובנה, לומז'ה (התמנה למשרה בהיותו בן 25, כיורש אביו), בלומז'ה, מינסק, שקלוב ובריסק. קיבל הזמנה לכהן כרב בניו יורק, אך סירב לה, וטען, שארצות הברית היא מדינת טרפה. במשך חייו שמר על קשרים טובים עם רבני קהילות יהודיות באירופה, בין היתר עם הרב יצחק אלחנן ספקטור, עזריאל הילסהיימר ורבנים נוספים.

לאורך כל שנות פעילותו אחז בקו פעולה תקיף ולא מתפשר, ועל כן גורש ונרדף ממקום למקום. בלומז'ה העליב בפומבי את אחד מעשירי הקהילה בגלל חשד של חילול שבת, וכתגובה נרדף על ידיהם ואולץ לעזוב את המקום. בקובנה סילק בגלל התנהגות בלתי-הוגנת את חוכר המס הממשלתי על הבשר הכשר, שהיה מקורב לשלטונות, ובתגובה גורש על ידי השלטונות מהעיר.

בעת היותו רב בבריסק אירע מקרה של סכסוך גירושין בין זוג צעיר בבריסק. האישה תבעה גט מבעלה, והבעל הסכים רק בתנאי שהיא תשלם לו סכום גדול, ותפקיד את הסכום אצל הרב. הגט ניתן לאחר שהאשה הפקידה את הסכום, אך הרבנית החזירה לאישה את הכסף שהופקד אצל הרב, מכיוון שראתה זאת כסחיטה. הבעל הגרוש תבע את הרב אצל השלטונות, והלה נאסר באשמת מעילה באמון. הרב היה צפוי להישפט ולהישלח לסיביר לעבודת פרך, ורק תמורת שוחד גדול הצליחו להוציאו מבית הסוהר ולהבריח אותו עם משפחתו מרוסיה לארץ ישראל, שם החליט להשתקע בירושלים.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1877, בכ"ט בתמוז ה'תרל"ז, עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה נחשב לאחד מחשובי רבני עדת האשכנזים הפרושים בירושלים. בארץ קיבל את הכינוי 'הרב מבריסק' על שם מקום רבנותו האחרון בגולה. על פי בקשת קבוצת אברכים, העביר בפניהם שיעור יומי בגמרא, שנודע בחריפותו.‏[2] נחשב לקנאי, והנהיג חרם נגד המשכילים והמחדשים. לאחר פטירת אשתו הראשונה, נשא לאישה את שרה סוניה דיסקין לבית רטנר אשר הייתה נשואה קודם לכן לאליהו זלמן הלפרין, איש עתיר נכסים ממנו קיבלה ממון רב בעת הגירושים. כאשר נישאה לרב דיסקין ,הביאה עימה נדוניה של 40,000 זהובים, איתה הקים ב-1880 את בית היתומים דיסקין, ואת ישיבת אוהל משה (הלפרין נישא שוב לאחר גירושיו לבתו של המלבי"ם, ומנישואים אלו נולד מיכאל הלפרין, ממורי הדרך של אנשי העלייה השנייה. אשתו של הרב דיסקין נודעה בכינויה 'הרבנית מבריסק', והייתה דמות משמעותית בקהילה האשכנזית בירושלים‏[3].‏[4]

הרב דיסקין, אשר נוכח מקרוב "כי נמצאים ילדים חובקי אשפתות ... ערומים ויחפים, וישאל: בני מי אלה ? ויגידו לו כי הם יתומים בלי אב או בלי אם, ומחמת עניים אין להם מקום"‏[5] נטל על עצמו את יתומי ירושלים כמפעל חיים.

תחילה פרסם קריאה ליתומים לבוא אליו, באותו יום נאספו ארבעים וחמישה יתומים, ולמחרת שכר עבורם מבנים בעיר העתיקה. הוא גייס עבורם כספים מהכוללים ומתורמים ברחבי העולם, וכך סיפק להם אוכל, ושכר בעלי מלאכה שילמדום מקצוע. מטרתו של בית היתומים הייתה לטפל בילדים יתומים או כאלו שהוריהם לא היו מעוניינים להמשיך לגדלם, אך ביקשו להעניק להם חינוך מסורתי ולמנוע את העברתם לחוגי המסיון. סמוך לפטירתו של מהרי"ל דיסקין שהו בבית היתומים כתשעים יתומים.

סביב הרב דיסקין התקבצו חוגי הקנאים בירושלים, ואף היה לו בית דין מיוחד משלו. הרב התגורר בירושלים בחצר ברחוב חברון (כיום בערבית: מעלה חלדיה) ברובע המוסלמי (בחצר זו מתגוררות כיום מספר משפחות יהודיות).

בעקבות תקנות וגזירות שרצה הרב דיסקין להתקין בירושלים נוצרה מתיחות בקהילה האשכנזית בירושלים, נקבע חוק כי כל תקנה וגזירה שיתקן הרב דיסקין ללא אישורו של הרב שמואל סלנט והרב משה נחמיה כהנוב, לא תחשב לתקנה, וכי בית הדין האשכנזי הקובע בירושלים, הוא בית הדין היושב בחצר בית הכנסת החורבה, מקום מושבו של הרב סלנט.‏[6] הרב סלנט בעצמו דאג למנות את הרב דיסקין כרב האחראי על בית המטבחיים, אם מפני שנחשב למקל, ואם כדי שלא יתערב בענייני הרבנות של ירושלים.‏[7]

מתיחות מסוימת שררה בין הרב דיסקין לרב שמואל סלנט, ובין קבוצות שהיו מרוכזות סביב כל אחד מהרבנים. הרב סלנט טען גם כנגד הרב דיסקין כי "לא קבלוהו אנשי העיר לרב ומנהל העדה, ומיום בואו אל הק' אינו יוצא מתוך ד' אמות של הלכה."[8] כך למשל התנגדותו של הרב סלנט ליסוד בתי ספר חדשים בירושלים שילמדו בהם מקצועות חול ושפות זרות הייתה פחותה מהתנגדותו של הרב דיסקין. הרב סלנט גם התנגד לחרם שהוצא על ידי חוג הרב דיסקין כלפי יחיאל מיכל פינס.‏‏‏[9]

הרב דיסקין סייע בהקמת פתח תקווה, ושימש סמכות רוחנית עבור המתיישבים‏[10]. בנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין, עלה ארצה לאחר פטירת אביו לעמוד בראש המוסדות שהקים אביו והיה מראשי הרבנים של אנשי היישוב הישן בראשית המאה העשרים. על שמו נקרא רחוב בירושלים.

תקופת חייו של משה יהושע יהודה לייב דיסקין על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וולך, השרף מבריסק
  • יוסף שיינברגר, עמוד אש, ירושלים תשי"ד
  • מאירה אליעז,תשעה דורות בארץ ישראל,אתר carmonia

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביידיש: דער בריסקער רב ; דור אחריו היה רב נוסף שכונה "הרב מבריסק": הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק שכונה גם הגרי"ז מבריסק.
  2. ^ 'תולדות אלופי', הרב יעקב אורנשטיין
  3. ^ על הרבנית ראו נ' אריאל, אשה בהנהגת היישוב הישן במאה הי"ט: הרבנית מבריסק, טללי אורות ב (תש"ן) עמ' 41-64.
  4. ^ על מעללי הרבנית מבריסק ראו בספריה של איטה ילין: לצאצאיי מספר כרכים
  5. ^ 'תולדות אלופי', הרב יעקב אורנשטיין
  6. ^ הוספות אברהם משה לונץ לספר תבואת הארץ
  7. ^ 'אמרי שפר' שמועות בשם הרב אברהם שפירא, ערך הרב יצחק דדון
  8. ^ הערת שוליים שהוסיף הרב סלנט, לנוסח ההיתר שהתיר הרב סלנט ובית-דינו את החרם שהוטל על יחיאל מיכל פינס, מובא במאמרו של איתם הנקין, החרם על רי"מ פינס בירושלים וקשריו עם גיסו רבי דוד פרידמן
  9. ^ העתק מכתב שכתב הרב סלנט לרב מרדכי גימפל רוז'ינאי
  10. ^ ספר הברית והזיכרון לחברת אגודת מיסדי היישוב, ירושלים ה'תרמ"א.