יואב אלשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יואב אלשטיין

יואב אלשטיין (נולד ב-1932 בירושלים) הוא פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, שעסק במחקר הסיפור החסידי, הוא ייסד את תחום התימטולוגיה של ספרות עם ישראל, שבמסגרתו נכתבו מחקרים רבים, והאנציקלופדיה של הסיפור היהודי, היא אחד ממפעליו. לפני צאתו לגמלאות התחיל לעסוק בתורת הבודהיזם במגמה ליצור דיאלוג בין יהדות ובודהיזם.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים, דור שלישי לילידי העיר. את לימודיו היסודיים והתיכוניים עשה ברמת-גן ובתל אביב. בשנים 19501952 שירת בצה"ל ב חיל הנח"ל. עוד בהיותו חייל פרסם שירים ראשונים ב "עתידות" בעריכת ברש וב"גיליונות" בעריכת יצחק למדן. בשירו השתמש בשם העט 'א. יואב', ותחת שם זה יצאו שניים משיריו והשלישי 'מסות ע.' יצא בשמו המלא. עם שחרורו מצה"ל למד בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, שהייתה בראשות הרב צבי יהודה קוק והרב דוד כהן ('הרב הנזיר') במשך חמש שנים (19531958). לאחר שנה שבה עבד כמנהל בית ספר יסודי במושב מנוחה שבחבל לכיש החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים.

את לימודי התואר הראשון עשה באוניברסיטה העברית בירושלים (19601964) במחלקה לפילוסופיה יהודית וקבלה ובמחלקה לפילוסופיה כללית. בלימודיו לתואר הראשון זכה לשתי מלגות: מלגת לימודים מטעם האוניברסיטה העברית בהמלצת פרופ' גרשום שלום; מלגה מטעם שירות החילופין האקדמאי הגרמני (DAAD), שמימנה לימודי גרמנית במכון גתה, ברוטנבורג על הטאובר, גרמניה.

בשנים 19661967 למד באוניברסיטת ניו-יורק וקיבל בשנת 1967 תואר שני M.A . את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) בספרות עברית, משם קבל תואר ד"ר בשנת 1974 על עבודתו: "סטרוקטורליזם בביקורת הספרות: מתודה ויישומה בשני סיפורים חסידיים מייצגים".

בשנים 19751978 עבד כמרצה בכיר לספרות עברית באוניברסיטת חיפה. משנת 1979 ועד שנת 2000 שימש כמרצה באוניברסיטת בר-אילן והגיע לדרגת פרופסור מן המניין, ופרש כפרופסור אמריטוס.

בשנת 1980 ייסד את מתודת המחקר 'תימטולוגיה של ספרות עם ישראל', ובמאמרו שהודפס ב'דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ' 10 (תש"ן-1990) הגיש במרוכז את עקרוני התימטולוגיה ומושגיה.

במשך כחמש שנים שימש אלשטיין כבעל הקתידרה לחסידות ע"ש שניידרמן בפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן. מאוקטובר 2000 פרש לגמלאות. גם בתקופת הגמלאות הדריך דוקטורנטים, עסק בעריכת האנציקלופדיה של הסיפור היהודי והרצה במחלקה לספרות משווה וביחידה ללימודים רב-תחומיים באוניברסיטת בר-אילן.

בשנת 1998 התוודע אלשטיין לתורת הבודהיזם, ומאז הוא מפתח את נושא הדיאלוג בין יהדות ובודהיזם, תוך מיקוד מיוחד בהשוואת הדינמיקה של התהליך הדתי במקורות הבודהיזם ובמקורות ישראל. בנושא זה שימש כמרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה ובמחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן. בקיץ 2008 הרצה בנושא "הסיפור החסידי – האם ניתן לקרוא אותו כ'קואן' זן-בודהיסטי?" באוניברסיטת טוקיו ובאוניברסיטת ריוקוקו (Ryokoku) בעיר קיוטו שביפן.

יואב אלשטיין נשוי כיום לאמנית עדנה קונפינו-אלשטיין, והם מתגוררים ביהוד.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר הסיפור החסידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו החלוציים של יואב אלשטיין בתחום הסיפור החסידי שראו אור משלהי שנות השישים ואילך מתייחדים ביישום תאורטי של כלים סטרוקטורליסטיים ופנומנולוגיים בניתוח סיפורים אלה, מה שאיפשר את תיאורן השיטתי של הפואטיקה החסידית והחווייה החסידית בתוך הקשרים רחבים יותר של חקר הספרות והתרבות. אחת מתרומותיו החשובות לחקר הסיפור החסידי היא יצירת קריטריונים ברורים להבחנת הז'אנר של הסיפור החסידי מז'אנרים סמוכים לו, תוך שימוש בכלים פואטיים, ולא רק סוציולוגיים והיסטוריים, כדרכם של קודמיו.

תימטולוגיה של ספרות עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 ייסד יואב אלשטיין את תחום המחקר 'תימטולוגיה של ספרות עם ישראל". בין השנים  1980-1985 עבד במחקר זה, שקיבל חסות מכון קורצוייל ודיקאן הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן. המחקר נתמך בתקציבי פנים בין חברי מועצת המחקר הראשונה היו: מר חיים שווארצבוים, פרופ' יהודה פרידלנדר, פרופ' בשן ואח'. בין השנים 1980-1985 העביר אלשטיין סמינריונים בתימטולוגיה שבכללם השתתפו 55 סטודנטים, כאשר כל אחד כותב עבודה סמינריונית על ערך תימטולוגי. בשנים אלו, נקבעו תהליכי המחקר, נאספו תימות סיפריות לגרסאותיהן השונות, נרשמה ספרות העזר הבסיסית.

באוקטובר 1985 יצאה תוכנית מחקר בשם "מפתח תימטולוגי" שכתב אלשטיין ובו תיאור המתודה ומיבנה הערך, שעתיד לראות בלכסיקון תימטולוגי לספרות עם ישראל (שלאחר מכן הוחלף שמו ל 'אנציקלופדיה תימטולוגית של הסיפור היהודי'). בדצמבר 1985 הושלמה כתיבת הערך "שלמה והאשמדאי" על ידי גב' רלה קושלבסקי (היום פרופ') בהנחיית אלשטיין, והוא ראה אור בהוצאת מכון קורצוייל, אוניברסיטת בר-אילן. הערך זכה לתגובות חיוביות מאד ולשבח מיוחד על ידי פרופ' בן עמוס מאוניברסיטת פנסילבניה שראה בו פריט המסמן את האפשרויות הגלומות במפעל התימטולוגיה.

בשנים 1986-1987 נוהלה האנציקלופדיה על ידי הפרופ' אלשטיין ודישון, ומשפרשה דישון מן הפרויקט הצטרף פרופ' אבידב ליפסקר אשר תרם רבות יחד עם אלשטיין לקידומו ולמימושו.

המתודה התימטולוגית ממיינת וממפה את הסיפורים שסופרו בקהילות ישראל השונות ברחבי העולם, לדורותיהם, בלשונות היהודיות (עברית, ארמית, ערבית-יהודית, יידיש, לדינו), באמצעות זיהוי תפקודיו הפונקציונאליים של השלד הנרטיבי שלהם. באופן זה מתקבלות סדרות בנות עשרות גרסאות, המתפתחות מן הגרסאות השונות, ומהוות ייצוגים שונים שלו במרחב התרבות היהודי. התוצר של מתודה זו הוא רב פנים: עבודות מ"א וד"ר העוסקים כל אחד ב'תימה' אחת לכל גילוייה והופעותיה ההיסטוריות, גאוגרפיות, ספרים, מאמרים בשאלות המיתודה ובתיאור התפתחות גרסאות של תימה אחת. אחד הפרות החשובים היא, כמובן, האנציקלופדיה של הסיפור היהודי, ששלושת יצאו ב 2004, 2009, וב 2013 בהתאמה, והעוסקים בעריכתה היו פרופ' אלשטיין, פרופ' אבידב ליפסקר ופרופ' רלה קושלבסקי.

בין מאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנושא הזהות הלאומית
  • "מערכת ההלכה והחברה בת ימינו", האומה (תשרי תשכ"ד), נדפס כחוברת עצמאית בשם: ההלכה והחברה בת ימינו, בעריכת אהרון פיצ'ניק, ירושלים: היכל שלמה, תשכ"ה.
  • "הלאומיות היהודית ותרבות ישראל", האומה ט (תשל"א), עמ' 5 - 20.
  • "החסידות כאתגר לתרבות יהודית מתחדשת", תרבות יהודית בימינו, עורכים: יואב אלשטיין ותאודור דרייפוס, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ג, עמ' 75 - 88.
  • במחקר הסיפור החסידי
  • תודת הסיפור של ר' נחמן מברסלב, ביקורת ופרשנות 15 (תש"ם) עמ' 53-84
  • היסוד המיתי בסיפור החסידי כמכונן תודעה אקסטטית, אשל באר שבע ד, המיתוס במחשבת היהדות (תשנ"ו) עמ' 226-238
  • הדרשה והסיפור החסידיים במתן שני, בואו לתקון, ביביליוגרפיה של הספרות החסידית, בתוך: מעשה סיפור, תשס"ו, עמ' 449-467.
  • תימטולוגיה של ספרות עם ישראל
    • The Gregorius Legend: Its Cjristian V ersions ant its Metamorphosis in the Hasidic Tail: Fabula 27, (1986), pp. 195- 215
    • 'מרגלית בפי נחש' - לדרכי תפקודה של מוטיפמה ממקור גנוסטי באגת חז"ל וב 'אגדת שלושה וארבעה', נוסח שני, לביאליק, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי יג-יד (תשנ"א-תשנ"ב), עמ' 181-203.
    • The Convesion of R. Judah the Pious. A S tudy of the story in 'Ma'aseh Buch', no. 166 and its Parallels, Jewish Lifeworld and Jewish Thought, 2012, pp. 55-66
    • סוף מעשה, מחשבה תחילה: 'אינטנציונליות' ו'אופק' כמושגי בסיס בפיענוח גרסאות התימה, מעשה סיפור ג 2013, עמ' 13-26

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א' יואב, דרך הפעמונים, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב תשכ"ד.
  • א' יואב, פנים באימה מנגנת, רישומים: אריה ברמץ הוצאת אוגדן, ירושלים תשכ"ד.
  • א' יואב, מסכות עץ, ירושלים תשכ"ח.

ספרי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיגולים ויושר: על הצורה המחזורית בסיפור, הוצאת אלף, תל אביב 1970.
  • מעשה חושב: עיונים בסיפור החסידי, הוצאת עקד, תל אביב 1983.
  • פעמי בת מלך: חקרי תוכן וצורה בסיפורו הראשון של ר' נחמן מברסלב, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 1984.
  • האקסטזה והסיפור החסידי: עיונים במהותו של הסיפור החסידי, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 1998.
  • בואו לתקון: ביבליוגרפיה של הספרות החסידית (בסדר אל"ף-בי"ת, בסדר כרונולוגי ובסדר הדורות), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 2006.
  • (עם חסידה כהן) הראי"ה : תולדות הרב אברהם יצחק הכהן קוק ופועלו, הוצאת "מורשת", תשכ"א (1961)
  • (עם אבידב ליפסקר ורלה קושלבסקי) אנציקלופדיה של הסיפור היהודי: סיפור עוקב סיפור, כרך א', הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשס"ה.
  • (עם אבידב ליפסקר ורלה קושלבסקי) אנציקלופדיה של הסיפור היהודי: סיפור עוקב סיפור, כרך ב', הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשס"ט.
  • (עם אבידב ליפסקר) אנציקלופדיה של הסיפור היהודי: סיפור עוקב סיפור, כרך ג', הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשע"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]