יוהנס בלסקוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוהנס אלברכט בלסקוביץ
Johannes Albrecht Blaskowitz
Bundesarchiv Bild 146-2004-004-05, Johannes Blaskowitz.jpg
תאריך לידה 10 ביולי 1883
מקום לידה פאטרסואלדה, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
נהרג 5 בפברואר 1948 (בגיל 64)
מקום נפילה נירנברג, גרמניה בשלטון בעלות הברית Merchant Flag of Germany (1946-1949).svg
השתייכות הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית  הקיסרות הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
תקופת שירות 19011945
דרגה גנרל-אוברסט (ורמאכט) גנרל-אוברסט
תפקידים צבאיים
מפקד הקורפוס ה-2
מפקד הארמייה השמינית
מפקד הארמייה התשיעית
מפקד הארמייה הראשונה
מפקד קבוצת ארמיות G
מפקד קבוצת ארמיות H
מלחמות וקרבות
עיטורים
גנרל יוהנס בלסקוביץ מצדיע למצעד הצבא הגרמני בוורשה, 2 באוקטובר 1939. לצידו-גנרל פון רונדשטט

יוהנס בלסקוביץגרמנית: Johannes Blaskowitz; ‏ 10 ביולי 1883 - 5 בפברואר 1948) היה גנרל-אוברסט בורמאכט שלחם בקרבות בפולין, צרפת והולנד במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הועמד לדין על פשעי מלחמה ולפני פתיחת משפטו, התאבד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלסקוביץ נולד בכפר קטן בפרוסיה המזרחית לאחר סיום הפנימייה הצבאית הוא הצטרף ב-1901 לצבא הקיסרות הגרמנית. במלחמת העולם הראשונה השתתף כמפקד פלוגה בחזית המערבית (פלנדריה ובבלקן. אחר כך שירת במטה הכללי. עוטר בצלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה.

לאחר המלחמה שירת ברייכסווהר בתפקידי פיקוד ומטה שונים ועלה בסולם הדרגות. ב-1 באוקטובר 1932 הועלה לדרגת גנרל מיור, ובאפריל 1935 מונה למפקד הקורפוס ה-2. ב-1936 הועלה לדרגת גנרל של חיל רגלים, וב-1938 השתתף בכניסת הצבא הגרמני לאוסטריה (האנשלוס) וחבל הסודטים ובכיבוש צ'כוסלובקיה במרץ 1939. באוגוסט 1939 סמוך לפרוץ המלחמה מונה למפקד הארמייה השמינית.

המערכה על פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפלישה לפולין עמד בלסקוביץ בראש הארמייה השמינית והגיע עימה לוורשה. וב-27 בספטמבר 1939 קיבל את כניעת הצבא הפולני בעיר. ב-22 באוקטובר 1939 הוא התמנה למושל הצבאי של פולין, הועלה לדרגת גנרל-אוברסט ועוטר בצלב האבירים של צלב הברזל. בלסקוביץ שלח דו"חות למפקד הOKH ולטר פון בראוכיטש ובהם הוקיע את "מעשי הזוועה הנפשעים של התהוללות וביזה שמבצעים אנשי אס אס, משטרה ומנהל" הוא גינה את "האינסטינקטים החייתים והחולניים" של אנשי האס אס שבגללם נטבחו עשרות אלפי יהודים ופולנים[1]. הדו"חות האלה נשלחו גם להנס פרנק, ריינהרד היידריך, היינריך הימלר ואדולף היטלר שכינה דו"חות אלה כ"ילדותיים". בלסקוביץ נרשם ב"רשימה שחורה" והתקדמותו נעצרה. ב-29 במאי 1940 הועבר לצרפת.

המערכה על צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המערכה על צרפת עמד בלסקוביץ בראש הארמייה התשיעית שהייתה בעתודת קבוצת ארמיות A, ולאחר כניעת צרפת מונה למפקד הצבאי בצפון צרפת, וב-24 באוקטובר 1940 מונה למפקד הארמייה הראשונה. לאחר כיבוש "האזור החפשי" של צרפת של וישי בנובמבר 1942 (מבצע אנטון) הוא הועבר לשם כמפקד צבאי.

ב-8 במאי 1944 מינה אותו גרד פון רונדשטט למפקד קבוצת ארמיות G, והטיל עליו להגן על דרום צרפת מפלישת בעלות הברית.

ב-15 באוגוסט 1944 נחתו כוחות בעלות הברית בריביירה הצרפתית בין טולוז לקאן (מבצע דרגון). בלסקוביץ שסבל מנחיתות בכוח אדם וללא הגנה אווירית, הצליח לבצע קרב נסיגה איטי ולהימנע מכיתור, עד שהצליח ליצור קו הגנה ובעלות הברית נעצרו כדי להתארגן. על כך היטלר העניק לו את צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון. לאחר מכן כפה היטלר על בלסקוביץ לצאת להתקפה נגד רצונו, וכשההתקפה נכשלה הדיח אותו.

בינואר 1945 השתתף בלסקוביץ במבצע נורדווינד שנועד לתקוף את הארמייה האמריקנית השביעית באזור אלזס-לורן ולהקל על הלחימה בקרב על הבליטה. זאת הייתה האופנסיבה הגדולה האחרונה של גרמניה בצרפת והסתיימה בכישלון, לואחריה הועבר בלסקוביץ להולנד.

בהולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלסקוביץ התמנה למפקד קבוצת ארמיות H על החלק הצפוני של הולנד שעדיין לא נכבש. הוא הטיל משמעת נוקשה על חייליו ופרסם פקודות בקשר להוצאה להורג של עריקים. ברעב הגדול ששרר בהולנד ב-1945 הוא התיר לבעלות הברית להצניח מזון לאוכלוסייה האזרחית בהולנד. באפריל 1945 עוטר בצלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות.

ב-5 במאי 1945 חתם בלסקוביץ עם הגנרל הקנדי צ'ארלס פולקס והנסיך ההולנדי ברנרד על כניעת הכוחות הגרמניים בהולנד.

מאסר והתאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכניעה הוחזק בלסקוביץ במעצר כשבוי מלחמה. הוא הובא למשפט בנירנברג במסגרת משפט הפיקוד העליון והואשם בהוצאה להורג של חיילים ואזרחים בצ'כוסלובקיה, פולין וצרפת. ב-5 בפברואר 1948, לפני פתיחת משפטו, הוא השתחרר משומריו וקפץ ממרפסת אל מותו בחצר בית המשפט[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהנס בלסקוביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איאן קרשו: היטלר, נמסיס, עמ' 238, 2005
  2. ^ לאחר מותו הופיעו שמועות שהוא למעשה נרצח על ידי אנשי אס אס בגלל עוינותו הידועה להם. אין הוכחות ברורות לכך.