יורם רבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יורם רבין
Yoram Rabin 2012.jpg
לידה 19 באוגוסט 1967 (בן 52) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע חוקר משפט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יורם רבין (נולד ב-19 באוגוסט 1967) הוא עורך-דין ופרופסור למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל שמשמש מאז 2015 בתפקיד היועץ המשפטי למבקר המדינה. בין השנים 2011 ל-2016 שימש בתפקיד דיקן בית הספר למשפטים ע"ש שטריקס של המסלול האקדמי המכללה למנהל. כתב וערך ספרים בנושאים של משפט ציבורי, זכויות אדם ודיני עונשין. ממייסדי התנועה לחופש המידע. חבר הוועד המנהל של העמותה למשפט ציבורי בישראל. היה חבר בוועדת דוברת לרפורמה בחינוך (2005).

בספטמבר 2019 נבחר לנשיא המסלול האקדמי המכללה למנהל ובעקבות זאת יעזוב את תפקידו במשרד המבקר.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורם רבין נולד בקיבוץ נען ב-1967 והוא דור שלישי למייסדי המקום. אביו - עפר רבין - איש שריון, נלחם במספר מלחמות ישראל ונפצע במלחמת יום כיפור. סבו מצד אביו, יוסף (יוסק'ה) רבינוביץ, הוא ממייסדי קיבוץ נען (1930). סבו מצד אמו, שמעון אנוך, אף הוא ממייסדי קיבוץ נען. לאחר שהשלים לימודי תיכון בבית הספר האזורי על שם י.ח. ברנר שבקיבוץ גבעת ברנר התגייס רבין לצה"ל, שירת כקצין חקירות ביחידת מצ"ח ולאחר מכן כמפקד בסיס מצ"ח דן. בשירות המילואים שימש כשופט צבאי בדרגת רס"ן.

לאחר שחרורו מצה"ל למד משפטים בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למנהל, וקיבל תואר ראשון (.LL.B); בשנת 1995 התקבל כחבר בלשכת עורכי-הדין ועבד תקופה קצרה כעורך-דין במשרד עורכי דין פרופ' יובל לוי ושות' (כיום משרד תדמור ושות' פרופ' יובל לוי ושות'). במקביל לעבודתו כעורך דין המשיך בלימודי משפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שם השלים בהצטיינות את לימודי התואר השני (.LL.M) והתואר שלישי (PHD) במשפטים. את עבודת המאסטר כתב בנושא זכות הגישה לערכאות בהנחייתה של פרופ' דפנה ברק-ארז. בשנת 1998 התפרסמה עבודת המאסטר בספר בשם "זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית". את עבודת הדוקטורט כתב בנושא הזכות החוקתית לחינוך אף היא בהנחייתה של פרופ' דפנה ברק-ארז. בשנת 2002 התפרסמה עבודת הדוקטורט בספר בשם "הזכות לחינוך".

בשנת 2005 שימש עורך כתב-העת המשפט של בית הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למנהל, ובהמשך התמנה על ידי הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין לשמש כעורך כתב העת של לשכת עורכי הדין - "הפרקליט" (תפקיד בו שימש עד שנת 2016). בשנת 2008 ראה אור חיבורו העיקרי דיני עונשין (ביחד עם ד"ר יניב ואקי). בשנת 2009 הוענקה לו דרגת פרופסור. בשנת 2011 מונה לשמש דיקן בית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס, במסלול האקדמי, המכללה למנהל.

נושאי המחקר וההוראה העיקריים של רבין הם משפט ציבורי (חוקתי ומנהלי), דיני זכויות האדם וזכויות חברתיות וכן דיני עונשין. ספריו ומאמריו צוטטו פעמים רבות בפסקי דין של בתי המשפט בישראל. הוא לימד גם כמרצה מן החוץ בפקולטות למשפטים של האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי.

ב-2015 מונה לשמש היועץ המשפטי למבקר המדינה[2].

יורם רבין נשוי ואב לשניים.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יו"ר (במשותף עם פרופ' אורן גזל-אייל) של הוועדה לבחינת אפשרות החלת הסדרים מותנים במערכת השיפוט הצבאית ובחינת מדיניות העמדה לדין בעבירות הסמים בצה"ל, 2015.
  • חבר בוועדה לבדיקת כשירותם והתאמתם של מועמדים למשרת היועץ המשפטי לכנסת – נציג הדיקנים בפקולטות למשפטים, 2009.
  • ועדת דוברת - חבר בוועדת המשנה לזרמים וקהילות של ועדת דוברת, מכוח מינוי אישי של שרת החינוך והתרבות (לימור לבנת), 2005.
  • העמותה למשפט ציבורי – חבר העמותה משנת 2003, ומזכיר העמותה משנת 2006 עד 2009, חבר הוועד המנהל מאז 2009.
  • התנועה לחופש המידע בישראל – ממייסדי התנועה (2005) וחבר הנהלת התנועה (2005 עד 2015).

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של יורם רבין עוסקים במשפט הציבורי – הכולל את המשפט החוקתי והמשפט המנהלי - וכן במשפט פלילי. בתחום המשפט הציבורי הוא כותב בעיקר בנושאי זכויות אדם ואזרח, בדגש על זכויות חברתיות כגון זכות הגישה לערכאות והזכות לחינוך וכן בנושאים של חופש מידע וביקורת המדינה. בשדה המשפט הפלילי עוסקים מחקריו של רבין בעקרונות דיני העונשין, לרבות בסוגיות של אחריות פלילית וסוגיות הקשורות לענישה.

מחקריו בתחום המשפט הציבורי (משפט חוקתי ומשפט מנהלי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכות הגישה לערכאות – ספרו הראשון של רבין שראה אור בשנת 1998 ומספר מחקרים נוספים שבאו בעקבותיו עוסקים בזכות הגישה לערכאות[3]. באופן ראשוני נדונים במחקרים אלו הטעמים המצדיקים מתן מעמד חוקתי לזכות הגישה לערכאות, ובהינתן מעמד זה בהשפעתה של זכות זו על מגוון של הסדרים ובעיקר על תחום סדרי הדין האזרחיים[4]. כתיבה זו של רבין זכתה להתייחסות נרחבת בספרות ובפסיקה. במחקר מאוחר יותר, שנכתב בעקבות פרשת דיראני, פיתח רבין (ביחד עם ליאב אורגד) דיון בדבר היקפה הראוי של זכות הגישה לערכאות של נתיני אויב[5]. המודל שפיתחו אורגד ורבין במחקר זה, בדבר היקפה הראוי של זכות הגישה לערכאות של נתיני אויב, אומץ בדיון הנוסף בפרשת דיראני על ידי השופט מלצר[6].

הזכות לחינוך – ספרו השני של רבין, שראה אור בשנת 2002, ומספר מאמרים שנכתבו לאחריו עוסקים בזכות לחינוך[7]. במחקרים אלו הונחה תשתית להכרה בזכות החוקתית לחינוך. המודל שפיתח רבין במחקרים אלו מציב שלוש זכויות בשדה החינוך: הזכות לקבל חינוך; הזכות לבחור חינוך והזכות לשוויון בחינוך. נטען, כי זכויות אלו פעמים מתנגשות ופעמים משלימות – וכי הפתרון של הבעיות החוקתיות בתחום החינוך נעוץ באיזון הראוי בין זכויות אלו. כך למשל, על בסיס מודל זה גרס רבין, כי האיזון הראוי בין זכותו של הילד לקבל חינוך לבין זכותם של ההורים לבחור חינוך עבור ילדם מחייבים להחיל את תוכנית הליבה על בתי הספר החרדיים. כתיבה זו של רבין זכתה להתייחסות נרחבת בפסק הדין העקרוני שניתן בבג"ץ רובינשטיין (בהרכב מורחב של 9 שופטים), ואשר בו נדונה חוקתיותו של חוק מוסדות חינוך תורניים ייחודיים, התשס"ח-2008, שעיקר עניינו במתן פטור מלימודי ליבה למוסדות חינוך חרדיים[8]. במחקרים נוספים בתחום הזכות לחינוך הניח רבין את התשתית העיונית להכרה בזכותם של הורים לחנך את ילדיהם בבית[9]. בנוסף הוזמן רבין לכתוב את הערך "הזכות לחינוך" באנציקלופדיה למשפט חוקתי השוואתי של אוניברסיטת אוקספורד ומכון מקס פלאנק (הערך נכתב ביחד עם מתן גוטמן)[10].

זכויות חברתיות – בנוסף למחקרים שעסקו בזכות הגישה לערכאות ובזכות לחינוך, שתי זכויות בעלות פן חברתי מובהק, היה רבין בין הראשונים שקראו להכיר בזכויות החברתיות כבעלות מעמד חוקתי ולהשוות את מעמדן לזכויות האזרחיות והפוליטיות, וזאת באמצעות פסיקותיו של בית המשפט העליון או בדרך המלך באמצעות כינונו של חוק-יסוד: זכויות חברתיות[11]. בספר שערך רבין בשנת 2004 ביחד עם יובל שני, "זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות במשפט הישראלי", קובצו לראשונה מחקרים פרי עטם של מומחים משורות האקדמיה שעסקו בשלל הזכויות החברתיות, כגון הזכות לתנאי קיום נאותים, הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לדיור, הזכות לתרבות וכדומה[12]. את ההקדמה לספר כתב נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק.

סמכותם של בתי המשפט לבטל חקיקה של הכנסת - במחקריו הביע רבין את דעתו בזכות סמכותם של בתי המשפט בישראל לבטל חקיקה של הכנסת מכוח חוקי היסוד החדשים - חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. בסדרה של שלושה מחקרים, שנכתבו ביחד עם ארנון גוטפלד, נערכה השוואה היסטורית ומשפטית בין פסק-הדין של בית המשפט העליון בעניין בנק המזרחי, שבו נקבעה סמכותו של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית על דברי חקיקה של הכנסת, לבין פסק הדין הקלאסי של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין Marbury v. Madison, שבו נטל בית המשפט העליון האמריקאי את סמכות הביקורת השיפוטית. לדעתם של רבין וגוטפלד, סמכותו של בית המשפט העליון בישראל לקיים ביקורת שיפוטית על חקיקה של הכנסת והסמכות להתערב אצל הרשות המחוקקת ולקיים עליה פיקוח ובקרה נטועים בצדק במסורת מערבית ותיקה שהתבססה בפסק הדין החלוצי בפרשת Marbury v. Madison[13].

חופש המידע – ביחד עם רביב דרוקר, היה רבין ממייסדיה של התנועה לחופש המידע. במסגרת זו שימש רבין במשך שנים אחדות חבר בוועד המנהל של העמותה וביחד עם רועי פלד, ששימש מנכ"ל התנועה, כתבו השניים מספר מחקרים בנושא חופש המידע. במחקרים אלו עמדו רבין ופלד על חשיבותו של חופש המידע באופן כללי, לרבות על הצורך להכיר בו כזכות חוקתית בידיו של הפרט[14], וכן על שלבי התבססותה במשפט הישראלי ותרומתה לשקיפות ולממשל תקין[15].

ביקורת המדינה – עם מינויו של רבין לתפקיד היועץ המשפטי של מבקר המדינה, הטיל עליו המבקר לערוך את כתב העת "עיונים בביקורת המדינה" והוא החל לקדם מחקר בתחום זה. מחקר בתחום ביקורת המדינה, שנכתב ביחד עם תהילה וינוגרד, בדק לראשונה את סמכויותיו של מבקר המדינה ביחס לביקורת מדינה אשר מעלה חשש לביצוע עבירות פליליות[16].

הזכות לשוויון – מחקרים נוספים שכתב רבין בתחום המשפט הציבורי עוסקים בזכות לשוויון, בעיקר בזכות לשוויון של מיעוטים[17]; בשוויון של חסרי אמצעים[18]; ובחובה לקדם שוויון באמצעות הכלי של העדפה מתקנת[19].

מחקריו בתחום המשפט הפלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו המרכזי של רבין בתחום המשפט הפלילי, שנכתב ביחד עם ד"ר יניב ואקי, הוא ספרו "דיני עונשין". המדובר בחיבור מקיף בן שלושה כרכים, המסכם את עקרונות האחריות הפלילית ועקרונות הענישה, ומשמש כספר הבסיס בתחום. הספר ראה אור לראשונה בשנת 2008, ובשנת 2014 ראתה אור המהדורה השלישית. ספר זה מצוטט תדיר על ידי בתי המשפט בישראל. שני מחקרים נוספים שפרסמו רבין וואקי זכו לתהודה בולטת בפסיקת בתי המשפט. הראשון, מאמר בנושא הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, אשר פורסם סמוך לאחר תיקון 113 לחוק העונשין[20], ואשר פירש לראשונה את העקרונות שנקבעו בו[21]; השני, מחקר בנושא האחריות הפלילית בגין המתת עובר[22]. במחקר זה נטען, כי בהתאם לדיני העונשין בישראל ניתן להרשיע אדם בעבֵרה של גרימת מוות בנסיבות שבהן עוּבּר ספג פגיעה לפני הלידה אך נולד חי ומת רק לאחר-מכן. טענתם זו של רבין וואקי אומצה על ידי בית המשפט העליון בפרשת חורי[23].

ספרים וכתבי עת שכתב וערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית (1998, הוצאת בורסי).
  • הזכות לחינוך, 2002, הוצאת נבו.
  • דיני עונשין, 2008, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, בשיתוף עו"ד יניב ואקי. הספר יצא במספר מהדורות

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי עת שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עורך כתב-העת הפרקליט (גיליון מח(2) עד נד(1) - משנת 2005 ועד 2016).
  • עורך כתב-העת המשפט (גיליון 20 – שנת 2005).
  • עורך כתב העת עיונים בביקורת המדינה (גיליון 63 - שנת 2018).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שחר אילן, עוד עזיבה במשרד המבקר: היועמ"ש יורם רבין מסיים את תפקידו - ימונה לנשיא המכללה למינהל, באתר כלכליסט, 8 בספטמבר 2019
  2. ^ הודעה על מינוי יועץ משפטי למשרד מבקר המדינה ונציבות תלונות הציבור, www.mevaker.gov.il
  3. ^ יורם רבין "זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית"(1998); יורם רבין "זכות הגישה לערכאות - מזכות רגילה לזכות חוקתית" המשפט ה 217 (2001); יורם רבין "זכויות חברתיות מהספירה הדיונית" זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות במשפט הישראלי 765 (יורם רבין ויובל שני עורכים, 2004).
  4. ^ על תרומתו החלוצית של רבין לביסוס מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות ראו דנ"א 5698/11 מדינת ישראל נ' דיראני (ניתן ביום 15.1.2015), בסעיף 14 לפסק דינו של השופט חנן מלצר: "לפרופ' יורם רבין שמורה 'זכות ראשונים' בתחום זה"; וכן אהרן ברק "זכות הגישה למערכת השיפוטית" ספר שלמה לוין 31 (2013): "היה זה שלמה לוין אשר בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד הקדיש מקום נכבד לזכות הגישה למערכת השיפוטית בכלל, ולסוגיה שבה עוסקת רשימה זו - זכות הגישה למערכת השיפוטית כזכות חוקתית - בפרט. קדם לו בעניין זה יורם רבין, אשר כבר ב-1998 הקדיש את עבודת הגמר שלו ל'זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית'."
  5. ^ ליאב אורגד ויורם רבין "זכות הגישה לערכאות של נתיני אויב" מחקרי משפט כט 469 (2014).
  6. ^ ראו הדיון הנוסף בעניין דיראני, לעיל הערה 3, וכן רע"א 993/06 מדינת ישראל נ' דיראני (ניתן ביום 18.7.2011).
  7. ^ יורם רבין הזכות לחינוך (2002); יורם רבין וקרן מיידר "בית המשפט תוקע יתד: על הזכות לחינוך והזכות לשוויון בחינוך בשדה החינוך המיוחד" המשפט ח' 541 (2003); יורם רבין "הזכות לקבל חינוך - מעמדה והיקפה בישראל" זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות במשפט הישראלי 567 (יורם רבין ויובל שני עורכים, 2004); Yoram Rabin, The Many Faces of the Right to Education, EXPLORING SOCIAL RIGHTS – BETWEEN THEORY AND PRACTICE 265 (Daphne Barak-Erez & Aeyal Gross Editors, Hart Publishing, Oxford, 2007); יורם רבין "ולמדתם אתם את בינכם – הזכות לחינוך והחובה לחנך" פרשת השבוע – עיוניים משפטיים בפרשות התורה כרך ה, עמ' 94 (מיכאל ויגודה ואביעד הכהן עורכים, 2012).
  8. ^ בג"ץ 3752/10 רובינשטיין נ' הכנסת (פורסם בנבו, ניתן ביום 17.9.2014)
  9. ^ יורם רבין ונוריאל אור "על הזכות לחינוך מן הבית" משפט ועסקים יד 803 (2012); Arnon Gutfeld & Yoram Rabin, Homeschooling in the U.S. and Its Lesson for Israel, 47 ISRAEL YEARBOOK ON HUMAN RIGHTS 175 (2017).
  10. ^ Yoram Rabin & Matan A. Gutman, The Right to Education, MAX PLANCK ENCYCLOPEDIA OF COMPARATIVE CONSTITUTIONAL LAW (Rainer Grote, Frauke Lachenmann, Rüdiger Wolfrum editors, Oxford University Press, 2017)
  11. ^ Yoram Rabin & Yuval Shany, The Israeli Unfinished Constitutional Revolution: Has the Time Come for Protecting Economic and Social Rights?, 37 ISRAEL LAW REVIEW 299 (2003-2004); Yoram Rabin & Yuval Shany, The Case for Judicial Review over Social Rights: Israeli Perspectives, 14 ISRAEL AFFAIRS 681 (2008). וראו גם 14. יורם רבין "הזכות לייצוג ולסיוע משפטי בהליך אזרחי" המשפט ו 225 (2001).
  12. ^ ראו במבוא לספר זה: יורם רבין ויובל שני "הזכויות החברתיות - רעיון שהגיע זמנו!" זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות במשפט הישראלי 11 (יורם רבין ויובל שני עורכים, 2004).
  13. ^ ארנון גוטפלד ויורם רבין "גבולות כוחו של בית המשפט: פרשת Marbury v. Madison והשתקפותה במשפט החוקתי הישראלי" ספר אדמונד לוי 75 (עורך אוהד גורדון, 2017); Arnon Gutfeld & Yoram Rabin, The Judicial Review Controversy: Marbury v. Madison and Its Manifestations in the Israeli Constitutional Revolution, 45 ISRAEL YEARBOOK ON HUMAN RIGHTS 191 (2015); Yoram Rabin & Arnon Gutfeld, Marbury v. Madison and its Impact on the Israeli Constitutional Law, 15 UNIVERSITY OF MIAMI INTERNATIONAL AND COMPARATIVE LAW REVIEW 303 (2007)
  14. ^ יורם רבין ורועי פלד "הזכות החוקתית לקבל מידע" ספר דליה דורנר 463 (עורכים: דורית ביניש, שולמית אלמוג ויעד רותם, 2009); Roy Peled & Yoram Rabin, The Constitutional Right to Information, 42 COLUMBIA HUMAN RIGHTS LAW REVIEW 357 (2011)
  15. ^ יורם רבין ורועי פלד "שבע שנים לחוק חופש המידע – האם הושגה השקיפות המיוחלת?" המשפט יא 625 (2007); Yoram Rabin & Roy Peled, Between FOI Law and FOI Culture: The Israeli Experience, 1 (Issue 2) OPEN GOVERNMENT: JOURNAL ON FREEDOM OF INFORMATION 41 (2005)
  16. ^ יורם רבין, תהילה וינוגרד "העלתה הביקורת חשש למעשה פלילי – על סעיף 14(ג) לחוק מבקר המדינה" עיונים בביקורת המדינה גיליון 63 (2018).
  17. ^ יורם רבין ומיכל לוצקי-ארד "האפליה התקציבית המתמשכת של המגזר הערבי" המשפט ז 505 (2002).
  18. ^ יורם רבין "הזכות לייצוג ולסיוע משפטי בהליך אזרחי" המשפט ו 225 (2001).
  19. ^ יורם רבין "העדפה מתקנת בארצות-הברית: עלייתה וירידתה! ועלייתה?" העדפה מתקנת והבטחת ייצוג בישראל 89 (ענת מאור עורכת, 2005).
  20. ^ התיקון שהוסיף לחוק העונשין את הפרק החדש על הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.
  21. ^ יניב ואקי ויורם רבין "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה: תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא" הפרקליט נב(2) 413 (2013).
  22. ^ יורם רבין ויניב ואקי "ההגנה על חייו של העובר במשפט הפלילי" משפט ועסקים יט 1 (2015).
  23. ^ רע"פ 11/7036 מדינת ישראל נ' חורי (פורסם בנבו, 24.4.2014).