יצחק אבן גיאת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יצחק אִבְּן גַיַאת
לידה 1038
כנראה ד'תשצ"ח עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1089 (בגיל 51 בערך)
ד'תתמ"ט
קורדובה, נקבר בלוסינה. עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1089 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני ספרד, ראשונים
תחומי עיסוק תנ"ך, ש"ס, הלכה, תפילה, פיוט, שירה
רבותיו ייתכן שרבי שמואל הנגיד
תלמידיו רבי משה אבן עזרא, רבי יוסף אבן סהל ורבי יוסף אבן צדיק.
חיבוריו פירושים לספרי מקרא, "הלכות כלולות" (שם משוער), "ספר הנר" על התלמוד (בערבית), תשובות, פיוטים ושירים.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי יצחק בן רבי יהודה אִבְּן גַיַאת (נקרא גם רי"צ גיאת או בקיצור ריצ"ג; ד'תשצ"ח, 1038 (בקירוב), לוסנהד'תתמ"ט (1089), קורדובה) היה מגדולי חכמי התורה בספרד בתקופת הראשונים, פוסק, ראש ישיבה, פרשן, ומשורר יהודי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1038 בעיר לוסנה, עיר החכמה והשירה, שרוב תושביה היו יהודים עוד משנים קדמוניות, וכונתה על ידם "פנינת ספרד". עמד בראש ישיבת לוסנה, ונודע בגדולתו בתורה ובחכמתו. היה גם פייטן, בקיא בפילוסופיה ובמדע; והעמיד תלמידים רבים, ביניהם מגדולי המשוררים שבדור שלאחריו. עמד בקשרי ידידות עם רבי שמואל הנגיד, ויש אומרים שהיה תלמידו, ולאחר מכן עם בנו רבי יהוסף. לאחר הרצחו של רבי יהוסף, סייע לאלמנתו ובנה רבי עזריה ולימדו וחינכו כבנו. בשנת 1089 יצא לקורדובה על מנת לקבל טיפול רפואי ושם נפטר, מיטתו הועברה לעירו לוסנה ושם נקבר לצד אבותיו.

דרכו בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהרי"ץ גיאת היה פוסק מהדור השני לראשונים. נחשב לאחד מחמשה חכמים בני דורו, כולם נקראים יצחק, שהחזירו לספרד את כח העיון התלמודי. הוא כפף עצמו לגאונים, מחשיב את דבריהם לסמכות מחייבת כמו זו של הגמרא, והקפיד להביא הרבה מדבריהם, בדקדוק רב, תוך הקפדה על שמותיהם.[1] לעומת זאת, בן דורו הרי"ף היה עצמאי יותר בפסיקתו, מתחשב בגאונים אך רק את הגמרא מחשיב כסמכות מחייבת (אולי זו הסיבה למחלוקת שהייתה בין הרי"ץ גיאת ורבי יצחק אלבאליה לבין הרי"ף, ואולי חששו שיתמעט העיון התלמודי מפאת ספר הלכותיו). הרמב"ם בתחילת דרכו הושפע מהספרות ההלכתית של הגאונים, רב נסים גאון ומהרי"ץ גיאת, אך בהמשך התקרב יותר לדרכם של הרי"ף ותלמידו רבי יוסף אבן-מיגאש, אותם החשיב לרבותיו. הרשב"א קרא למהרי"ץ גיאת אחד מאבות עולם.

הלכות הרי"ץ גיאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי"ץ גיאת היה הפוסק הראשון, לאחר תקופת הגאונים, שחיבר ספר הלכות פסוקות הערוך לפי נושאים. בספר מסתמך על הגמרא, התלמוד ירושלמי, והלכות ותשובות הגאונים. הספר גם מעין אנציקלופדיה לתורת הגאונים כפי שקיבלה מרבותיו, מסודר היטב, וכתוב בלשון ברורה. ממנו שאבו, והביאו מדבריו, מגדולי הפוסקים הראשונים: הראב"ד, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש, הריטב"א, הר"ן, המנהיג, הטור, רבינו ירוחם, הריב"ש, רבינו מנוח, ואורחות חיים. במאות השנים האחרונות הספר לא נשתמר בשלמותו. מאחר שההלכות המוזכרות בשמו, על ידי הראשונים, נוגעות לסדרים מועד, נשים ונזיקין; מניחים שחיבורו הקיף לפחות את כל ההלכות הנוהגות בזמן הזה. משערים שהספר נקרא 'הלכות כלולות'. חלק מן הספר העוסק בהלכות של סדר מועד, יצא לאור בשני חלקים בשם "ספר שערי שמחה" על ידי הרב יצחק דוב במברגר עם הפירוש "יצחק ירנן".

שאר כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב חבורים רבים בהלכה ובלשון, ופירושים למקרא, למשנה ולגמרא. פירש ותירגם בערבית יהודית את ספר קהלת, פירוש המצוטט על ידי הרד"ק, אשר עליו כתב הרשב"א שהוא "פירוש נאה בקהלת מראה ענייני החכמה ופיוטים" ונדפס בליידן ה'תרמ"ד[2] (הפירוש תורגם לעברית על ידי הרב יוסף קאפח בספר "חמש מגילות", שם ייחסו לרס"ג). חיבר פירוש למסכתות משנה, שהזכירו הרמב"ם, ולא נשתמר. וחיבר פירוש לתלמוד בשם 'ספר הנר' (ובערבית 'כתאב אל אלסראג'), ממנו נשתמרו שרידים למסכתות פסחים, כתובות, ובבא מציעא.[3] קיימות מקצת מתשובות שחיבר. כתב פירוש למסכת אבות, אשר הרשב"ץ מביא מדבריו וגרסאותיו בספרו מגן אבות.

פיוטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יצחק אבן גיאת היה החלוץ והמייסד של הפיוט הדתי הספרדי. מאות מפיוטיו נשתמרו. פיוטיו התקבלו בחיבה יתירה, ונכנסו למחזורים של קהלות ספרד והמזרח, ובמיוחד למחזור טריפולי 'שפתי רננות', כן ישנם פיוטים במנהג אשכנז המזרחי החתומים יצחק, וסביר שהם שלו.[4] תלמידו רבי משה אבן עזרא כתב עליו: "הוא היה מעיין המליצה ומקור הצחות, מושל במכמני הלשון העברית ומולך על הלשון הסורסית. הוא כתב מאמרי מליצה וחיבר שירים בהירים. בחיבה רבה הילל את חכמי זמנו וקונן את מנהיגי בני דורו. יש לו הרבה חיבורים בהלכה ובלשון, ולא שקט עד שבירר וליבן כמעט כל דבר. הוא הירבה לחבר יותר מאלה שקדמוהו דברי מוסר ותפילות, שירי תהילה וקינות; אבל לא כתב הרבה שירים שקולים משום שידיעותיו בחכמת בני ערב היו מעטות. הוא השתמש במילים נעימות שכוונתן פשוטה".[5]

להבדיל מהפייטנים שבאו אחריו, שראו בשירה אמנות עליונה, מטרה בפני עצמה; עבורו השירה הייתה רק אמצעי, דרך להתעלות ולהתפלל, ולא מטרה בפני עצמה. ולעומת ההקפדה האמנותית בפיוטים של משוררי ספרד בדורות הבאים; ברבים מפיוטיו של ריא"ץ גיאת אין משקל. הוא דולה פסוקים מן המקרא, וסביב כל פסוק אורג את הגות רוחו והגיוני לבו; יוצא מן הפסוק וחוזר אל הפסוק, תוך ניגון המאחד את כל שורותיו לרעיון אחד ולתמונה אחידה, להשתפכות נפש של ישראל לא-להיו. להבדיל מהפייטנים הקדמונים שנהגו לדרוש כל פסוק, ריא"ץ גיאת לא הכניס לא מדרשים ולא אגדות לשיריו; אלא המשיך את הפסוק וצירף לתוכו מושגים והכרות ויסודות רוחניים הקרובים ללבם של בני דורו (כגון ספר יצירה, פילוסופיה ואסטרונומיה, ידיעות הטבע, תורת הנפש והרפואה), והכל לבקש רחמים ולספר גדלות א-לוה. פיוטיו מצטיינים בשפה צחה ובנעימות הסגנון וחדורים פשטות תנכי"ת.[6]

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמיד תלמידים רבים, ביניהם:


תקופת חייו של הרב יצחק אבן גיאת על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי יצחק אבן גיאת, ספר שערי שמחה, חלק ראשון, פירטה תרכ"א.
  • רבי צחק אבן גיאת, ספר שערי שמחה, חלק שני, פירטה תרכ"ב.
  • יונה דוד, שירי ר' יצחק אבן גיאת, הוצאת 'עכשיו', ירושלים תשמ"ח, באתר אוצר החכמה.
  • שמעון ברנשטיין, פיוטים חדשים לר' יצחק אבן גיאת, ניו יורק: האחים שולזינגר, תשי"ב.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל מ' תא-שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד באירופה ובצפון אפריקה, חלק א, פרק ה, ירושלים: מאגנס, האוניברסיטה העברית
  2. ^ בש"ות הרמב"ם ובספר "מלחמות ה'" של רבי אברהם בן הרמב"ם משמע שפירש כמה מספרי המקרא והמשנה.
  3. ^ כשמובא משמו בספר "העיטור" מוזכר שחיבר ספר "הנר"
  4. ^ לדוגמה, גאולת "יקוש בעניו" לשבת פרשת בהר. עיין סדר עבודת ישראל, נוסח פולין, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 752.
  5. ^ משה אבן עזרא, שירת ישראל, ע' עב (בתרגום בן ציון הלפר), ליפסיה: שטיבל, תרפ"ד
  6. ^ שמעון ברנשטיין, פיוטים חדשים לר' יצחק אבן גיאת, ניו יורק: האחים שולזינגר, תשי"ב