יעקב שטיינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב שטיינברג
יעקב שטיינברג תל אביב 1920.jpg
לידה 1 בספטמבר 1887
בילה צרקווה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 ביוני 1947 (בגיל 59)
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, מתרגם, עיתונאי, מחזאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ביאליק (1937) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעקב שטיינברג (1887, בילה צרקווה ("שדה לבן", בְּיֶילַה צֶרְקוֹב), פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 22 ביוני 1947, ד' בתמוז תש"ז, תל אביב) היה סופר, משורר ומחזאי עברי ויידי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה "שדה לבן" (בְּיֶילַה צֶרְקוֹב, כיום בילה צרקווה) שבפלך קייב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) בשנת 1887.

בשנת 1901, בגיל 14, ברח לאודסה, שם פגש בחיים נחמן ביאליק והתוודע לשירה העברית. באותה שנה התפרסם שירו הראשון, "עולם קטן". ב-1903 עבר מאוקראינה לוורשה, שם שהה במחיצת י"ל פרץ. בשנת 1910 עבר לשווייץ, ולמד באוניברסיטאות ברן ולוצרן. שטיינברג הרבה לכתוב ביידיש, וכתב בעיתון היידי "דער פֿרײַנד".

בשנת 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה, עלה לארץ ישראל. מאז עלה ארצה, החל לכתוב בעברית בלבד[1]. הוא הרבה לפרסם בעיתון "דבר", ונמנה עם עורכי ביטאון "מאזנים" של אגודת הסופרים העברים.

בשנת 1929 נשא לאישה את המוזיקאית ליזה שטיינברג, אחותו של חיים ארלוזורוב, ובהמשך ערך את כתביו.

בגין יצירתו זכה שטיינברג בשנת 1937 בפרס ביאליק. בנימוקי ועדת הפרס נאמר: "תוכני שירתו של יעקב שטינברג, וגם לשונו וסגנונו, מושרשים עמוק ביצירת הדורות שלנו. חוט של פכחון עובר בכל שיריו ולבטי האדם באשר הוא אדם הם לבטיו וסבלות היחיד סבלותיו. יעקב שטינברג הוא מטובי מספרינו העומדים ביצירתם על קרקע המציאות הישראלית".

יעקב שטיינברג נפטר בתל אביב בשנת 1947, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור שבעיר.

ארכיונו האישי שמון במכון הגנזים של הספרייה הלאומית[2].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירים (1905)
  • הגליונות האדומים (1905)
  • הנשיקה (1905) — תלאות ילד יתום.
  • ספר הסאטירות (1910)
  • על שפת הנהר (1911) — הרפתקאות ילד אוהב-טבילה.
  • עץ הדובדבנים (1911) — יומנו של נער בן-עיירה.
  • מגילת הרעב (1912) — פגישה בין המספר וילד עני.
  • העיוורת (1912)
  • סיפורים (1922)
  • שירים (1923)
  • כתבי יעקב שטיינברג (1937)
  • דמויות וחזיונות (1939)
  • שירים אחרונים (1948)
  • רשימות אחרונות (1948)
  • כל כתבי יעקב שטיינברג (1957)
  • מבחר ליריקה ורשימות (1963)
  • ילקוט הסיפורים (1966)
  • שירים, סיפורים ומחזות (1976)
  • דיוקנאות וערכים (1979)
  • סיפורים (1980)
  • הצעיף האדום (1997)

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'הר־אבן (שטינברג), יעקוב', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 183–184. (הספר בקטלוג ULI)
  • אברהם שאנן סופר, מלון הספרות החדשה, הוצאת יבנה, תשי"ט-1959.[דרושה הבהרה]
  • אהרן קומם, יצירתו הסיפורית ביידיש של יעקב שטיינברג. בתוך: יעקב שטיינבערג: געזאמעלטע דערציילונגען. ירושלים: הוצאת מאגנס, 1986.
  • יהודית בר-אל, "מחזור ה'סוניטות מבית הקפה' ליעקב שטיינברג: לשאלת האחדות ההגותית והציור הפיוטי", מחקרי ירושלים בספרות עברית א, תשמ"א (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • ישראל כהן, 'יעקב שטיינברג: האיש ויצירתו', ביוגרפיה, הוצאת דביר, תשל"ב/1972, 471 עמודים.
  • רוחמה אלבג, יקום דור חדש וצעיר אך אנו לא נהנה מדרורו. הארץ-מוסף תרבות וספרות, 10 באוקטובר 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


  1. ^ אהרן קומם, עמ' ט.
  2. ^ אוסף יעקב שטיינברג, באתר הספרייה הלאומית.


הקודם:
דוד שמעוני
פרס ביאליק
1937
הבא:
יעקב כהן
P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.