צבי הירש חיות
 | |
| הרב צבי הירש חיות | |
| לידה |
20 בנובמבר 1805 כ"ח בחשוון ה'תקס"ו ברודי, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1855 (בגיל 49) ל' בתשרי ה'תרט"ז לבוב, האימפריה האוסטרית |
| מדינה |
האימפריה האוסטרית |
| תקופת הפעילות |
? – 12 באוקטובר 1855 |
| תחומי עיסוק | תלמוד בבלי, מחקר |
| תפקידים נוספים |
רב ראשי, רב ראשי |
| רבותיו |
צבי הירש הלר |
| חיבוריו | הגהות על הש"ס, שו"ת מהר"ץ, מטבע הברכות, מנחת קנאות, אגרת בקורת ועוד |
  | |
הרב צבי הירש חיות (בראשי תיבות: מהר"ץ חיות; בהגייה אשכנזית: "חַיֶיס"; 20 בנובמבר 1805, כ"ח בחשוון ה'תקס"ו – 12 באוקטובר 1855, ל' בתשרי ה'תרט"ז), היה אב"ד ז'ולקווה וקאליש ובעל הגהות על התלמוד. מן הרבנים המעטים בגליציה שהיו מקורבים בגלוי לתנועת ההשכלה ורעיונותיה.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהר"ץ חיות נולד בעיירה ברודי שבגליציה. אביו, ר' מאיר, היה סוחר ובנקאי עשיר, מגזע רבי יצחק חיות, מחבר ספר "זרע יצחק",[1] שהיה נינו של רבי יצחק חיות הראשון. כבר מילדותו הצטייר מהר"ץ כמחונן ומסופר עליו שידע כילד כמעט את כל התנ"ך בעל פה, אך לבו נמשך גם אחרי מדע וספרות. למד תורה אצל הרבנים צבי הירש הלר, אפרים זלמן מרגליות ואלעזר לנדא, כולם תושבי ברודי. לצד לימוד התורה למד המהר"ץ מאביו גם צרפתית, גרמנית ואיטלקית ואף מעט לטינית. כמו כן הוא קבל הכשרה מסוימת במדעי הטבע ובהיסטוריה. לימוד מסודר של השכלה שאיננה תורנית בהיקף שכזה היה דבר חריג בקרב יהודים שומרי תורה ומצוות באותה תקופה. הוא היה שותף לעיסוקי אביו, אך את עיקר זמנו הקדיש ללימוד.
בשנת 1828, בגיל 23,[2] התמנה לרב בעיר ז'ולקווה (ז'ולקייב), בה שכן רנ"ק, רבי נחמן קרוכמל. נראה שמינויו של רב צעיר, הידוע כגדול בתורה, אך גם כמשכיל, תאם את הרוחות שנשבו בעיר באותו זמן. קשריו של מהר"ץ עם רנ"ק עוררו את חמת החסידים. האחרון היה אדם שומר מצוות, אך כמה מדעותיו הביקורתיות על זמני כתיבת הכתובים שבתנ"ך עוררו כעס אצל השמרנים. מקובל לתאר את מהר"ץ כסמן הימני בבית מדרשו של רנ"ק.
ארבע שנים אחר מינויו בז'ולקווה, כשמאס בירידת החסידים לחייו וחשק במשרה רמה יותר, פנה מהר"ץ להתמודד על רבנות פראג. דבר זה הביא לסיומה של ידידותו עם שי"ר, שלמה יהודה רפפורט, שהתחרה בו על המשרה. המערכה בין שני החברים הטובים לשעבר הפכה למסע השמצות. שי"ר טען כי מהר"ץ קנה את רבנות ז'ולקווה בכסף אביו בעל ההון, מהר"ץ הזהיר ששי"ר פתוח יתר על המידה לרוחות הזמן החדש. בסופו של דבר זכה שי"ר במשרה. תשוקתו של מהר"ץ להחליף רבנות לא פגה אך נשאר בז'ולקווה עוד שנים רבות.
בשנת 1846 נקבע על ידי הממשלה האוסטרית בחוק שכל רב צריך להיות בעל תואר אקדמי. עקב כך נבחן מהר"ץ בפילוסופיה ובמדעי הרוח וקבל תואר 'מגיסטר' מאוניברסיטת לבוב.
ב-1852 פנתה קהילת קאליש שברוסיה למהר"ץ והזמינה אותו לכהן בה. גם כרב בקאליש הקשו החסידים על חייו. מסופר שאף הרבי מקוצק היה בין מתנגדיו, אם כי אין לכך עדות ברורה.
מגפת כולרה שעברה בעיר ב-1855 פגעה במהר"ץ ובאשתו. השניים נסעו להתרפא במעיינות מרפא ואחר כך שבו לזאלקווא, מקום שבו גרו ילדיהם. אולם המחלה גברה עליהם והמהר"ץ נפטר בל' בתשרי ה'תרט"ז בלבוב, מקום אליו הגיע לבקש סעד רפואי.
בין נכדיו נמנו הרב צבי פרץ חיות, רבה של וינה, ושאול חיות, ספרן בארכיון הקהילה בווינה.
המהר"ץ בין קנאים למשכילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהר"ץ רכש השכלה כללית, עסק בפעילות מחקרית, עשה שימוש בעבודותיהם של אנשי חכמת ישראל (לא תמיד תוך כדי הזכרת שמותיהם), היה תלמידו של רנ"ק ועמד בידידות עם אישים כשי"ר ואברהם גייגר. היה די בכך כדי להכתים את שמו בעיני החסידים שלא נתנו לו מנוח. הוא מצידו תיאר אותם כ"עמי הארץ" גמורים וציין את בערותם לא רק בחוכמות העולם, אלא אף בתנ"ך. בין השאר כתב בלעג כי רב חסידי ייתכן שלא יידע כי שאול מלך לפני דוד.
במחקריו הקפיד שלא לסטות מהמסורת המקובלת, ולפיכך מבקרים, כמו ההיסטוריון גרץ מצאו בהם אפולוגטיקה, אם כי לא שללו לחלוטין את ערכם המדעי. גם כשהמהר"ץ איחר זמנם של מדרשים, הקפיד לציין כי התוכן שמובא בהם קדום. בשום מקום אין הוא פוסל במפורש את האותנטיות של ספר הזוהר. אומנם מהעובדה שמיעט מאוד לצטטו ניתן להעריך שלא היה שלם עימה לחלוטין.
כפוסק הלכה לא היו פסיקותיו מתירניות במיוחד, ובין השאר אסר על שימוש בפאה נוכרית לנשים, אפילו גרושות ואלמנות. כאשר התיר להלין את המת, לפי דרישת הממשלה, היה ההיתר לשנוי במחלוקת. בינו לבין החתם סופר התקיימו חילופי מכתבים חמים, אך התפרסמו דברים של אחד מקיצוני ההולכים אחר החתם סופר, שהכריז כי האחרון סלד מהמהר"ץ וקירבו רק כדי למנוע ממנו לחבור לגמרי למשכילים [דרוש מקור].
בספרו "מנחת קנאות" התפלמס עם פסילת המשכילים את המסורת ותקף את מסקנות הרפורמים בוועידת בראונשווייג מ-1844, כולל התקפות אישיות על הרבנים גייגר ושמואל הולדהיים. בחיבור אחר יצא להגנת הרמב"ם מפני התקפותיו החריפות של שד"ל. הגהותיו על התלמוד מצויות בנספחים כמעט בכל מהדורות הש"ס המסורתיות. כן יצא לאור שו"ת שלו. על חיבוריו המחקריים החשובים ביותר נמנה ה"מבוא לתלמוד". מעניינת שיטתו על ערך החקלאות. לשיטתו,[3] רצון התורה שעם ישראל היה ויהיה עם חקלאי. תקופת הגלות גרמה לנו לרכוש עיסוקים שאינם מתאימים לא לטבענו ולא למודל אותו מציבים התורה וחכמי ישראל בפנינו. גם הרב קוק הלך בעקבות שיטה זאת.[4]
שמעו של מהר"ץ יצא כאדם חריף ושנון, ולפיכך כל מיני אגדות עממיות נכרכו בו,[דרוש מקור] אך אמיתותן נתונה בספק.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תורת נביאים - על ספרי הנביאים בהלכה.
- עטרת צבי - מחקרים על יסודות התורה שבעל פה, התרגומים והמדרשים. הערות על הרמב"ם והתלמוד הבבלי. לימים נדפסו ההערות על התלמוד בתוך מהדורת ש"ס וילנא.
- דרכי הוראה - על סמכות בתי הדין והתקנות.
- מבוא התלמוד.
- שו"ת מהר"ץ חיות.
- מטבע הברכות - ביאור על האבודרהם בעניין ברכות המצוות.
- עבודת המקדש - קונטרס הדן בשאלה ההלכתית של הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.
- תפארת למשה.
- מנחת קנאות - התנגדות מנומקת לשורה של רפורמות בהלכה: שימוש בכלי נגינה בשבת; התרת איסור קטניות בפסח; שינוי מנהגי בית הכנסת, ועוד.
רוב כתביו רוכזו בכל כתבי מהר"ץ חיות, שני כרכים, ירושלים ה'תשי"ח. בין לומדי הישיבות נודע המהר"ץ חיות בראש ובראשונה בזכות הערותיו על סדר מסכתות התלמוד, שנכללו ונדפסו בתוך מהדורות הש"ס (החל משנת ה'ת"ר), לרבות במהדורת ש"ס וילנא הנפוץ.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פ' בירנבוים, סניגוריה על אחד מגדולי ישראל [ר’ צבי הירש חיות], הדאר נב (ה'תשל"ג) 283-284
- אפרים חמיאל, הדרך הממוצעת - ראשית צמיחת הדתיות המודרנית: הוצאת כרמל, 2011, עמ' 58–66, 132-148, 252-266, 360-373, 441-448, 499-507
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של צבי הירש חיות, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ברוריה דייוויד, תפקידו הכפול של הרב צבי הירש חיות: מסורתי ומשכיל, באתר של אוניברסיטת קולומביה (באנגלית)
- ישראל דוד בית-הלוי, רבי צבי הירש חיות ז"ל, תל אביב תשט"ז, באתר אוצר החכמה
- פרופ' מאיר הרשקוביץ, מהר"ץ חיות - תולדות רבי צבי הירש חיות ומשנתו, מוסד הרב קוק ה'תשל"א, באתר אוצר החכמה
- מאיר בניהו, חליפת איגרות על הריפורמה בין ר’ מרדכי שמואל גירונדי לר’ צבי הירש חיות, גבורות הרמח, (ה'תשמ"ז) 271-292, באתר אוצר החכמה
- "צבי הירש חיות", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- שלמה בובר, אנשי שם, קראקא תרנ"א, עמ' 199, אות תצ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- מאיר הרשקוביץ, היחסים בין הגאונים ר’ יוסף שאול נאטאנזאן והמהר"ץ חיות, אור המזרח, כ (ה'תשל"א) 63-73, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- צבי הירש חיות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- Bruria David Hutner, The Dual Role of Rabbi Zvi Hirsch Chajes: Traditionalist and Maskil, Ph.D. dissertation, Columbia University, 1971 (קובץ גדול)
- מהר"ץ חיות - ביוגרפיה מאת אפרים חמיאל באתר שלו
- ספריו באתר היברובוקס: כל כתבי מהר"ץ חיות; תורת נביאים, זולקווא תקנ"ו 1836; מבוא התלמוד, למברג תרפ"ח; דרכי משה, ז'ולקווה ת"ר, אגרת בקרת פרשבורג תרי"ג; דרכי הוראה, ז'ולקווה תר"ג
- דרוש נכבד... מאת הרב הגאון האמתי החכם הכולל וכו' כמ"ה צבי הירש חיות (בראש המאמר תולדותיו, חלק א), המגיד, 23 בינואר 1857
- תולדות הרב הגאון וכו' כמ"ה צבי חיות (חלק ב), המגיד, 30 בינואר 1857
- ספרו מבוא לתלמוד במהדורה דיגיטלית באתר אשובה
צבי הירש חיות (1805-1855), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ר' מאיר היה בנו של ר' מנחם מאניש, בן ר' יצחק (פרנס בברודי), בן ר' מאיר מטיסמניץ, בן ר' יצחק (פרנס ועד ארבע ארצות), בן ר' אליעזר, בן ר' יצחק מחבר ספר "זרע יצחק" (חיים ישכר גראס, תפארת בנים אבותם, פרק רביעי).
- ^ ראו: הוספות יעקב בודק ל'קורות העתים' של אברהם טריביטש-חיות, לבוב תרי"א, סימן מא'.
- ^ בספר עטרת צבי, חלק א' מאמר ראשון עמ' שנו
- ^ עין איה, ברכות ב למשניות ביכורים, אורות עמ' נח ובעוד מקומות.