מועצת הנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו

מועצת הנגב היא ארגון אזרחי ללא מטרות רווח. ארגון זה מורכב מראשי רשויות, נציגי מוסדות עוגן, נציגי ציבור ונציגי מגזר עסקי מאזור הנגב. המועצה שואפת לייצג את כלל תושבי אזור הנגב ולבטא את קולם וצרכיהם אל מול קובעי מדיניות. עיקר יעודה של מועצת הנגב הוא השפעה וקידום מדיניות תומכת נגב, התורמת להעלאת איכות החיים ושגשוגן של כלל הקהילות בנגב בכל תחומי החיים השונים והמגוונים. המועצה פועלת כארגון חוצה מפלגות ולקחה על עצמה לפעול במסגרת משותפת ולקדם אינטרסים אזרחיים המצויים בקונצנזוס. מייסדי המועצה הם מיכאל ביטון, טל אל-על, סיגל מורן, ד"ר מוחמד אלנבארי, אלון שוסטר ושי חג'ג'. היא הוקמה בתאריך 31.12.2014, על בסיס עמותה שכונתה "צעירי הפרלמנט של הנגב", על ידי 66 מנהיגים מקומיים מהמגזרים השונים בנגב, בהובלת ראש מועצת ירוחם, מיכאל ביטון. הארגון החל לפעול לקידום מטרותיו, זמן קצר לאחר מכן בשנת 2015. סלוגן המועצה הוא "טוב לנגב, מצוין לישראל".

הנחות יסוד המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מועצת הנגב, כשלים במבנה השלטון הישראלי מונעים מהאזור התפתחות. כשלים אלו מתבטאים בתת-ייצוג של האזור במנגוני השלטון וכמו כן, מבני הכח של השלטון המרכזי והמקומי מהווים חסם להתאגדות אפקטיבית. ניתן להתגבר על הכשלים, אם תהיה התאגדות שכזו. שינוי מדיניות לבדו אינו מספיק ובכדי להבטיח שינוי צריך לשים דגש מיוחד על יישום מדיניות. מועצת הנגב העניקה לראשי הרשויות ולתושבים בנגב הזדמנות לשתף פעולה ביצירת כוח לחץ ממוקד וחיובי לטובת נושאים שמעסיקים את כלל הנגב. לפי מיכאל ביטון, יו"ר מועצת הנגב, ישנם לא מעט נושאים שהנגב חלוק לגבי דרכי הטיפול בהם. ראש רשות אחד סבור כך בעוד שרעהו סבור אחרת ולעיתים המחלוקות קוטביות, אולם חברי המועצה בוחרים לחפש את המכנה המשותף הרחב ביותר לטובת הנגב.[1]

מטרות המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת העל: קידום שינוי מדיניות וסדר יום אזרחי התואמים את הצרכים, השאיפות והתקוות של תושבי אזור הנגב לשיפור בר קיימא של איכות החיים של כלל תושבי הנגב.

  1. לפעול לפיתוחו הכלכלי והחברתי של הנגב, לרבות במסגרת של הכנת תוכניות, ייזום תוכניות ופעולות למול גופים שונים לרבות משרדי הממשלה השונים וכנסת ישראל.
  2. להוביל מהלכים לחיזוק, פיתוח וביסוס הנגב ותושביו בנושאים של: בריאות, חינוך, תכנון מרחבי, דיור, פיתוח התעשייה וענפי התעסוקה, תחבורה, רווחה ותרבות.
  3. לקחת חלק פעיל או יוזם בביסוס תוכניות-אב לפיתוח הנגב כולל תוכניות אסטרטגיות, בכל מגוון הנושאים המוזכרים בסעיף 2 לעיל.
  4. ליזום מחקרים ולספק מידע בכל הקשור ליוזמות, לתוכניות ולמפעלים כלכליים וחברתיים בנגב.
  5. חיזוק וקידום הקהילות החיות בנגב.
  6. ייזום, עידוד וחיזוק שיתופי פעולה בין רשויות וארגונים הפועלים בדרום.

במסגרת מטרות אלו, העמותה מקיימת פעילויות התורמות לחיזוקן של קהילות הנגב ולפיתוח האזור. העמותה מקבלת הקצבות, מענקים, תרומות מגורמים בישראל ומחוצה לה, מתנות ועיזבונות וכן סיוע בכל דרך אחרת לצורך קיום מטרותיה או מקצתן. כעמותה, מועצת הנגב גובה דמי חבר ותשלומים אחרים לרבות עבור השירותים הניתנים על ידה. בין פעילויותיה, המועצה מקיימת כנסים, ימי עיון ומוציאה לאור ספרים וכתבי עת. באמצעות גורמים חיצוניים, העמותה מחזיקה, מפעילה ומנהלת שירותים לרווחת תושבי הנגב וחבריה, שלא לצורך הפקת רווחים.

אפיקי פעילות המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיצוב מדיניות: בכדי שהמועצה תוכל לפעול לקידום סוגיות אזוריות עליה לפעול לגיבוש סדר יום המוסכם על המנהיגות מקומית ובעלי העניין בקרב קהילות השונות והמגזרים השונים בנגב. תהליך עיצוב וגיבוש המדיניות בהסכמה מכונה תהליך בניית הסכמה. המועצה בוחרת לפעול בתחומים בהם ישנו פוטנציאל גבוה ליצירת הסכמות אך מקדמת שיח בונה סביב סוגיות במחלוקת.
  • מעקב אחר יישום החלטות ממשלה: דוח המעקב אחר תוכניות ממשלתיות לפיתוח הנגב, פרויקט המוניטור המבצע מעקב ובקרה אזרחית לתהליכי יישום מדיניות מצד הממשל.
  • קידום מדיניות: קמפיינים המורכבים מסדרות מהלכים שמבצעת מועצת הנגב על מנת לקדם נושאים שנבחרו על ידי המועצה.

מבנה המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועד המנהל: הגוף המחליט מורכב מנציגי מגזרים שונים- יורכב, חציו פלוס אחד מראשי רשויות בנגב, היתר- מהחברה האזרחית והמגזר העסקי ומנציגי ציבור נבחרים (על ידי האספה הכללית). הוועד המנהל אחראי על הכרעות אסטרטגיות, אשרור החלטות, תוכניות עבודה ותקציבים. ועדות המשנה של המועצה יהיו כפופות לוועד המנהל ותעסוקנה בנושאים, אותן בחר הוועד המנהל לקדם.

חברי מועצת הנגב: כל תושב נגב ותומך המשלם דמי חבר- בכדי לייצר לגיטימציה מרבית, מבנה המועצה מאפשר באופן עקרוני, לכל תושב נגב (או כל תומך המזדהה עם מטרות המועצה) לשלם דמי חבר סמליים ולהפוך לחבר מועצת הנגב. החברות במועצה מאפשרת כניסה לאספה הכללית, קבלת דו"ח המפרט את פעילות המועצה, כמו גם תקנה לחבר השפעה על סדר היום של המועצה בהתאם לעקרונות היסוד.

וועדות המשנה: ועדות רב מגזריות האחריות לעיצוב האג'נדה- ועדות המועצה השונות מורכבות מצוותים מתנדבים רב מגזריים אשר לקחו על עצמם לקדם בהסכמה אחד מתחומי העניין של המועצה. כל ועדה לקחה על עצמה לייצג באמצעות חבריה את כלל העמדות ונקודות ההשקפה הרלוונטיות לתחום העניין של הוועדה ולעצב נייר עמדה התואם את מסקנותיה. נייר עמדה זה יקודם על ידי הצוות השכיר בהתאם להחלטות הוועד המנהל.

צוות שכיר: הצוות התפעולי של המועצה.[2]

קמפיין שירותי בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין הבריאות הוא סדרת מהלכים הנועדו לקדם שירותי בריאות הולמים לתושבי הנגב. על פי כל המדדים והעובדות, מצב הבריאות כיום בדרום נמצא בפער גדול מהמצב הרצוי וביחס למרכז. תושבי הנגב סובלים מרמת שירותים בלתי מספקת ומפערים משמעותיים במדדי הבריאות המרכזיים, מספר המיטות לנפש ומספר כוח האדם הרפואי – אינו עונה על הצורך הגדול קטן לאין שיעור ביחס לאזור המרכז (כ-50% פר נפש), שיעורי התמותה הגבוהים והתורים הממושכים מעידים על מחסור בשירותי בריאות והנגשתם לאוכלוסייה. יתרה מכך, בשל המצב הקיים נאלצים רבים מתושבי האזור לנדוד לערי המרכז או לחלופין לפנות לשירותים פרטיים, לצורך קבלת שירותים רפואיים המגיעים להם כחוק, בזמן ומרחק סביר מביתם, כאזרחים שווים במדינה. הזכות לבריאות מעוגנת בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שנחקק ב–1995 ומגדיר את הזכות של כל אזרח לקבל רפואה באיכות סבירה, תוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגוריו. תושבי הנגב מופלים לרעה בשל כך שהם סובלים מפערים משמעותיים בשירותי הבריאות במגוון פרמטרים ביחס לשירותים הניתנים במרכז.[3][4]

מצבה של מערכת הבריאות בדרום בא לידי ביטוי בדוחות תקופתיים שמוציא משרד הבריאות, למשל דו"ח "אי שוויון בבריאות והתמודדות עמו", של המנהל לתכנון אסטרטגי במשרד הבריאות, שפורסם בדצמבר 2015.[5] עתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח, שתיל ופורום לבריאות בגליל מצביעה על קיפוח בשירותי השיקום הניתנים למבוטחים המתגוררים בפריפריות בדרום ובצפון על פני המרכז. המחסור מכריח את תושבי הצפון והדרום לנסוע למרכז כדי להתאשפז. בנוסף, הזמינות והאיכות של מרכזים לשיקום יום בקהילה נופלות באופן משמעותי מאלו שבמרכז הארץ, ופעמים רבות אין בהם נוכחות קבועה של רופאי שיקום כפי שיש במרכזי יום במרכז.[6] אם נוסיף לכך את תנופת ההתפתחות הצפויה בשנים הקרובות הרי שאנו עלולים להגיע למצב חמור בו שרותי הבריאות, במונחי איכות וכמות, לא יספקו מענה הולם לצורכי תושבי הנגב. לכן, פועלת המועצה בתחום שירותי הבריאות לקידום וצמצום פערי הבריאות בנגב ובדרום. היא מקדמת את השיפור בשקיפות במערכת הבריאות, וזאת על מנת להבטיח שתקציבי קופות החולים המיועדים באמצעות מודל הקפיטציה לאזור הדרום יגיעו ליעדם. במסגרת המאבק מקיימת המועצה עשרות דיונים בכנסת בסוגיית הבריאות ונוכחת בוועדות שנוגעות לעניין זה.

במאי 2016, יזמה מועצת הנגב מכתב ראשי רשויות לראש הממשלה בו כתבו: "אנו פונים אליך בבקשה לאפשר לנו את הזכות להיות כשאר תושבי ישראל, ולקבל שירותי בריאות ורפואה כוללים נרחבים ואיכותיים, שיגנו על בני משפחותינו ועלינו. מבחינת פריסת שירותי הבריאות בדרום והשוואתה לייתר חלקי הארץ, ניתן ללמוד כי אנו מופלים לרעה כמעט בכל מדד. ביחס לתשתיות בריאות מקבילות באזורי הארץ האחרים, [אנו] לא זוכים להתייחסות הראויה שתעניק לנו ביטחון בריאותי מלא, ונאלצים להתמודד עם מחסור קיצוני בשירותי רפואה כללית, רפואת מומחים ורפואה דחופה, על כל המשתמע מכך בחיי אדם ובאיכות חיינו".

בינואר 2017, לאחר מאבק ארוך של מועצת הנגב אושר ויושם תקצוב 91 מיטות חדשות לבית החולים סורוקה.[7] באותו החודש במסגרת הקמפיין, קיימה המועצה שיתוף פעולה יחד רדיו דרום שהוליד סדרת כתבות בהן נחשפו סיפורים אישיים מקוממים של תושבים שנאלצו להתמודד עם מערכת הבריאות, לקראת דיון שהתקיים בכנסת בנושא מצב שירותי הבריאות בנגב.[8]

בסוף 2017 פרסמה מועצת הנגב את ניתוח נתוני פריסת שירותים רפואיים ליישובים נבחרים לפי קופות חולים. במהלך 2018, מועצת הנגב הובילה מהלך של הקמת קואליציית ארגוני הבריאות בנגב. הקואליציה מקדמת פעילות בכנסת בשיתוף פעולה עם וועדת המשנה לצמצום פערי הבריאות בדרום בראשותו של ח"כ מאיר כהן.

בדצמבר 2018, שלחה מועצת הנגב מכתב רשמי לשר האוצר, משה כחלון וסגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, אשר נושאו מניעת פגיעה במערכת הבריאות הציבורית בנגב לאור הקיצוץ הרוחבי הצפוי במשרדי הממשלה בשנת התקציב 2019. לפי פרסומים, משרד הבריאות צפוי לקצץ מתקציבו כ-100 מיליון ש"ח. לאור האתגרים הניצבים בפני מערכת הבריאות הנגב, מועצת הנגב שלחה את המכתב בצרוף חתימות של ראשי ראשויות בנגב, על מנת להביע דרישה להחריג מהקיצוץ הרוחבי את מערכת הבריאות בפריפריה, זאת בכדי למנוע הדרדרות נוספת ברמת שירותי הבריאות הניתנים לנגב. באותו החודש התכנסה ועדת המשנה לקידום שירותי בריאות בדרום בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת בראשות חבר הכנסת אלי אלאלוף על מנת לסכם את פעילות ועדת המשנה. ועדה חדשה זו החלה לפעול לראשונה בכנסת ה-20 ודנה בנושאים חשובים לקידום שירותי הבריאות בדרום, כמו מחסור חמור במטפלים פרא-רפואיים בדרום וצמצום תורים ברפואה יועצת. בישיבה זו נמסר כי לבי"ח סורוקה צורפו 139 מיטות חדשות מאז שהתחילה מועצת הנגב את קמפיין הבריאות. למרות זאת, קיים פער של עוד כ-500 מיטות אשפוז שחסרות באופן יחסי למספר התושבים בנגב, שסורוקה לא יכול להכיל. בית החולים הציבורי השני שיוקם בבאר שבע צפוי לענות על הצרכים הללו.

מאבק לשקיפות במערכת הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מקמפיין שירותי הבריאות, טוענת מועצת הנגב כי פערי הבריאות לא יצטמצמו, אלמלא יפעל משרד הבריאות כדי לקדם שקיפות בתוך המערכת. הצורך בשקיפות נובע מכך שלא קיימים נתונים מפורסמים הנוגעים לניתוב תקציבי קופות החולים בחלוקה על פי מחוזות או נפות ושקיפות במתרחש בתוך מערכת הבריאות תאפשר פיקוח ויעילות גבוהים יותר. מועצת הנגב ממקדת את הבעיה בניטור ובמעקב אחר התקציב שמקבלות קופות החולים ווידוא כי הוא מגיע למקומות הנכונים. בין השאר, השתתפה מועצת הנגב בדיונים בוועדת השקיפות בנושא משרד הבריאות, בראשות ח"כ סתיו שפיר.[9]

יוהאן אטלן, מנכ"ל מועצת הנגב, נשא דברים חריפים בפאנל בריאות לתושבי הנגב שהתקיים במסגרת כנס שוויון הזדמנויות בנגב שיזמו אג'יק מכון הנגב, עיריית רהט והמועצה האזורית בני שמעון ואמר "מגיע לנו שתוחלת החיים שלנו לא תהיה נמוכה משל שאר תושבי הארץ. לא ייתכן שתסיטו משאבים מהנגב למרכז המדושן ושאנחנו נשלם בחיינו על הקשיים התקציביים שלכם. לא ייתכן שתמשיכו לא להיות שקופים ושלא נדע איפה נמצא הכסף שמיועד לנגב ולאן הוא הגיע וכמה כסף מגיע לנגב לעומת מקומות אחרים".[10]

בינואר 2019 פורסם דו"ח משרד הבריאות בכתבת אתר החדשות ynet שחשף לראשונה את הנתונים שמאפשרים להשוות בין זמינותם של רופאים בארבע קופות החולים - כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית - בארבעים הערים הגדולות בישראל. הדו"ח הוכן על ידי ניר קידר, סמנכ"ל בכיר לתכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות, ביחד עם עמית שריר, אבידן כהן ורייצ'ל ברנר־שלם, על מנת להגדיל את השקיפות ובהתאם את התחרותיות בין הקופות. על פי מועצת הנגב, הדו"ח מאשש את הטענות של מועצת הנגב וארגונים נוספים בנוגע למחסור בשירותי בריאות הולמים בדרום. ובפרט, בזמינותם של הרופאים במרבית קופות החולים ביחס לאזור המרכז.[11]

מחדל המיטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 2016 במסגרת הקמפיין לשירותי בריאות הולמים בנגב, חשפה מועצת הנגב את מחדל המיטות. המועצה גילתה כי תקציב ל-118 מיטות אשפוז לחיזוק מיידי של בית החולים סורוקה, שהיה אמור לעבור על פי החלטת ממשלה 2025 כבר ב-2015, לא הגיע לסורוקה, וחמור מכך, שמשרד הבריאות והאוצר אף ניסו לטייח את אי יישום ההחלטה, שנועדה לתת מענה לצורכי האוכלוסייה בנגב. בדיון חירום שנערך במרץ אותה שנה, בעקבות החשיפה של מועצת הנגב בנושא מחדל המיטות, התבהר כי התקציב שהיה אמור לעבור לטובת הרחבת שירותי הבריאות לתושבי הדרום, הניתנים באמצעות בית החולים סורוקה, לא הגיע ליעדו מעולם. כבר בשנת 2015 דיווחו פקידי המשרד שהתקציב למיטות הנוספות הועבר ל'כללית'. מנגד, ב'סורוקה' התעקשו ש'כללית' לא העבירה להם את הכסף. תושבי הדרום נאלצים להסתפק ב-1.3 מיטות ל-1,000 אנשים בניגוד ל-2 מיטות לכל 1,000 אנשים במרכז. מועצת הנגב הגיעה ליום "סורוקה" בכנסת ביולי 2016 ודרשה לממש החלטות הממשלה הקיימות, בדגש על מימוש סעיף החלטת הממשלה לתוספת 118 מיטות אשפוז ולחזק את סורוקה, מעבר להצהרות.

בינואר 2017, הציב שר הבריאות יעקב ליצמן אולטימטום בן שבועיים לשירותי בריאות כללית, בסופו צריכה כללית להענות לדרישת השר למסירת מידע עבור מחדל המיטות. השר דרש לדעת לאן נעלם התקציב שהעביר משרד הבריאות ל'כללית' עבור 98 מיטות נוספות לבית החולים 'סורוקה', המשתייך אליה. השר איים שימנע מכללית משאבים שהובטחו לה, אם תשובתם לא תהיה מספקת. הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי בראשות ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) קיימה דיון מיוחד לרגל יום הבריאות המצוין היום בכנסת, כאשר הדיון בנושא המרכז הרפואי "סורוקה" בבאר-שבע כבית חולים יחיד המשרת כמיליון נפש ובחינת פתרונות לצמצום הפערים בבריאות כיעד לאומי. בסיום הדיון אמר יו"ר הוועדה ח"כ מיקי זוהר כי הוועדה דורשת ממנכ"ל קופת חולים כללית לפעול באופן מיידי ליישום החלטת הממשלה 2025 משנת 2014 להוספת 118 מיטות לביה"ח סורוקה. בנוסף, הוועדה סבורה שחקיקה או תקנה לגבי הגדרת משאבים ייעודיים לבתי חולים היא הכרחית ומצריכה שקיפות מלאה בנוגע לחלוקת הכסף בין קופות החולים, היו"ר ח"כ זוהר הבטיח לפעול באופן מיידי לחקיקה שתסדיר תחום זה.[12][13]

מחדל המיטות היווה דוגמה לשקיפות הנדרשת במערכת הבריאות וגם לתחרות שזקוקים לה תושבי הנגב, שכן קופת חולים כללית, שבכלל הארץ מחזיקה בנתח שוק של מחצית מהמבוטחים, מבטחת 70 אחוז מתושבי הנגב ולא מרגישה מאוימת על ידי קופות אחרות כמו באזורים אחרים. בנוסף, היא נהנית מהעובדה שבית החולים היחידי בנגב הוא שלה. כשאין מתחרים, קיימות פחות סיבות להתאמץ ולהעניק שירות משביע רצון ללקוחות שלך. לפיכך לא מספיקה הוספת מיטות אשפוז וצוות רפואי לבית החולים "סורוקה" המתנהל כמונופול.

מחאה בעת נאום השר יעקב ליצמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2016 פורסם דו"ח של משרד הבריאות המדווח על כך שתושבי מחוז הצפון והדרום סובלים ממחסור חמור בנגישות לשירותי בריאות לעומת שאר תושבי המדינה. מהנתונים שמתפרסמים, עולה תמונה קשה בכל הקשור להבדלים של מצב הבריאות ושירותי הבריאות בפריפריה לעומת מרכז הארץ. על פי הדו"ח, בעוד בשנים 2013–2015 הועסקו במחוז תל אביב 5.1 רופאים לאלף נפש, במחוז הצפון הועסקו רק 2.3 רופאים. מערכת הבריאות באזורי הפריפריה חלשה בהרבה מזו שבמחוז תל אביב בכל מדדי הדוח: תוחלת חיים, מספר מיטות אשפוז ופריסת כוח אדם. בנוסף התייחסו הארגונים להחלטת הממשלה מ-2014 על הוספת מיטות אשפוז לבי"ח סורוקה, החלטה שלא מומשה עד אותו היום.[14][15][16][17]

על רקע פרסום הנתונים הללו, יוהאן אטלן, מנכ״ל מועצת הנגב ופעילים נוספים של מועצת הנגב, "רופאים לזכויות אדם", פורום בריאות דרום ותנועת הפריפריות הגיבו בקריאות לדבריו של שר הבריאות, ח״כ יעקב ליצמן, וקראו לו לקחת אחריות על המצב בנגב, במהלך כנס לצמצום אי שוויון בבריאות במכללה האקדמית אשקלון שהתקיים בדצמבר 2016. הפעילים לבשו מסכות פנים רפואיות וצעקו שמשרד הבריאות הורג את הנגב: "בזמן שאתם יושבים פה בכנס, אנחנו בנגב מתים", אמר יוהאן אטלן מנכ"ל מועצת הנגב וקרא לשר ליצמן ליצור שקיפות במערכת הבריאות. "אנחנו דורשים יישום החלטת ממשלה לתוספת מיטות בסורוקה", הוסיף, "די למוות, די להפקרת תושבי הנגב".[18][19]

שר הבריאות לא התנער מהמחאה שהשמיעו הפעילים, ביקש שלא להפסיק את דברי המחאה בנאומו והורה לדוברים לסיים את דבריהם. במהלך דבריו הוא אף ציין כי מדובר במחאה צודקת. לפי ליצמן, אכן יש פער מתמשך במשך השנים בין המרכז לפריפריה שפוגע בשיווין ובזכויות תושבי הפריפריה. משרד הבריאות פועל לצמצום הפער ורואה בכך יעד עליון. לדבריו, המשרד היחיד בו קיימת יחידה ייעודית לצמצום אי שוויון זה משרד הבריאות, שהקים הקים מוקדי רפואה והוסיף מכשירי MRI בכל בתי החולים בפריפריה.[20]

בינואר 2019 משרד הבריאות פרסם את מדד הבריאות בערים הגדולות בישראל. כאמור, למערכת שירותי הבריאות בעיר יש תרומה לשמירה וקידום בריאות התושבים ועל הטיפול בחולים. תושבים יכולים להרוויח רבות מפעילות איכותית, נגישה וזמינה של שירותי בריאות או להפך, בריאותם עשויה להיפגע אם שירותי הבריאות לא יספקו מענים מתאימים. בתגובה פורסם מאמר דעה של פרופ' עדי וולפסון תושב באר שבע המספר כי כאשר הוא או בני משפחתו נזקקים למערכת הבריאות, היא לא נמצאת שם. תושבי העיר באר שבע או הדרום צריכים לחכות זמן רב יותר מתושבי מרכז הארץ או לנסוע למרכז, המדדים הבסיסיים והפשוטים ביותר, כגון מספר הרופאים לנפש או מספר מיטות בית החולים לנפש, מבלי להיכנס לחלוקה לפי תחומים, מצביעים באופן ברור שמחוז הדרום היה וממשיך להיות בתחתית.[21]

בית חולים ציבורי נוסף בנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית חולים סורוקה המספק שירותי בריאות לכ-750 אלף תושבי הדרום פועל תחת עומס כבד ואחוזי צפיפות גבוהים ביחס לשאר בתי החולים בארץ. בשנת 2014 קבעה "ועדת אפק" בראשות מנכ"ל משרד הבריאות, והמשנה למנהל בית החולים שיבא כיום, פרופ’ ארנון אפק כי יש להרחיב את שירותי הרפואה בדרום. הוועדה פירסמה את מסקנותיה, אשר אומצו בהמשך על ידי הממשלה, עוד ב-2014. ההמלצה הייתה ברורה וחד-משמעית: "לצאת לתכנון מיידי להקמת בית חולים ציבורי נוסף בעיר באר-שבע". גם הרציונל היה ברור: "נפת באר-שבע...מסתמכת על בית חולים אחד בלבד (סורוקה), מצב שאין לו אח ורע בארץ. לשם השוואה, באזור הגליל יש ארבעה בתי חולים: נהריה, פוריה, זיו והעמק, ולצדם פועלים עוד שלושה בנצרת". הוועדה קבעה שהוספת עוד מיטות לסורוקה - בית החולים השלישי בגודלו בישראל, עם כ-1,100 מיטות - תפגע ביעילותו, ולכן צריך להקים בית חולים ציבורי חדש שבו 300–400 מיטות, ושיכלול מרכז גריאטרי ובית חולים פסיכיאטרי. אף על פי כן, תהליך הקמתו של בית החולים השני, שאמור לחזק את מערכת הבריאות ולתת מענה לאתגרים הדמוגרפים בנגב, אינו מתקדם בקצב סביר ונראה כי ישנה כברת דרך לעבור, שכן נכון ליוני 2019, טרם פורסם המכרז להקמתו. בנוסף, בית החולים יספק עבודה למחצית מכמות העובדים ב'סורוקה' כיום, 2,100 עובדים לערך.

עומס בבית החולים סורוקה מתבטא בזמני המתנה ארוכים. למשל, בדיקת MRI עשויה לקחת 14 חודשים מרגע הרישום לתור. מבוטחי הכללית בדרום מטורטרים למרכז או נאלצים להמתין חודשים לבדיקות MRI, מפני שקופת חולים כללית מסרבת לעבוד עם "אסותא" המפעילה שירותי MRI בבאר שבע. לכן נוסעים תושבים רבים לבתי חולים במרכז לקבלת שירותים רפואיים שמסתכמים באלפי שקלים, גם בתחום הפרא-רפואי כמו קלינאות תקשורת.[22][23]

בינואר 2019, הילה ויסברג כתבת עיתון גלובס חשפה במסגרת פרויקט ישראל 2048 של העיתון את הסיבות לעיכובים בלוחות הזמנים של הקמת בית החולים.[24] לפי ויסברג, מזה ארבע שנים דנים בו בוועדת היגוי שבה נציגי משרדי הבריאות והאוצר, ורק באחרונה היא הגישה טיוטה למסקנותיה. הוועדה לא יודעת מה יהיה המודל הכלכלי של בית החולים, ולכן תפרסם בקרוב בקשה למידע - (RFI (Request For Information. כלומר, תשאל את "השוק" אילו מודלים כלכליים להפעלת בית החולים הוא מציע לה. משמעות הדבר הוא שהמדינה מבקשת מגופים שיכולים להיות רלוונטיים להקמה של בית חולים בישראל - המדינה, קופות חולים, עמותות - להציג בפניה מודלים להקמה של בית החולים, שיכולים להיות משתלמים בעבורם. אולם, גם אם יימצא מודל כזה, תקציב בית החולים, כמיליארד שקל לצורך ההקמה ועוד כחצי מיליארד להפעלה שוטפת, מדי שנה, יצטרך לעבור דרך עוד החלטת ממשלה.

בינואר 2019 החלה גם מחאת רופאים שקטה, שעקרונותיה הן הפצת תמונות מתוך המחלקות הפנימיות של בתי החולים, אשר משקפות את מצבן העגום של המחלקות הפנימיות נכון לאותו יום, וכן עובדות ונתונים פנימיים. לדברי הרופאים התקציבים הנמוכים שמקבלות המחלקות הפנימיות לא מאפשרים מתן מענה רפואי הולם לכלל המטופלים המגיעים להתאשפז. הנתונים המוצגים מדי יום מתעדכנים ישירות מרופאי המחלקות הפנימיות ברחבי הארץ ומתארים את היחס בין התקנים הקיימים בכל מחלקה לבין כמות המאושפזים בפועל, כאשר בכלל המקרים ישנה חריגה ונמצאים יותר מאושפזים ממיטות. כמו כן, מתפרסם מספר הרופאים הנמצאים במחלקה ותחום התמחותם, גם כאן בכלל המקרים כמות הרופאים נמוכה משמעותית ביחד לכמות המאושפזים. בבית החולים סורוקה למשל, עודכן כי בפנימית א' ישנו תקן ל-38 חולים כאשר בפועל מאושפזים 39 חולים, מתוכם 3 מונשמים. עוד צוין כי במחלקה 2 מומחים ו-4 מתמחים (מהם 1 ברפואת משפחה ו-1 ברפואת עור) ו-4 צוערים. בנוסף, התקבל מידע אודות פנימית ג' גם שם התקן עומד על 38 חולים כאשר בפועל מאושפזים 43 חולים, מהם 4 מונשמים. בפנימית זו ישנם 2 רופאים מומחים, 4 מתמחים ו-3 סטז'רים.[25]

בפברואר 2019, לקראת בחירות אפריל 2019, קואליציית ארגוני הבריאות בנגב, בהובלת מועצת הנגב, פרסמה מסמך יחד עם ארגוני חברה אזרחית נוספים, המפרט את הפעולות ואת צעדי המדיניות שיש לבצע ולקדם לטובת מערכת הבריאות הציבורית ולטובת כלל הציבור.[26]

כמו כן, באותו החודש נערכה חשיפה נוספת בעיתון גלובס מאת הכתבת הילה ויסברג לתנאים בהם מתקיימים שירותי הבריאות בנגב והפגיעה המתמשכת בתושביו בעקבות סחבת הקמת בית חולים שני ציבורי בנגב.

במאי 2019, פורסם דו"ח מבקר המדינה[27] שמגבה את טענות מועצת הנגב בעתירה לבג"ץ, כנגד משרד הבריאות והאוצר. "כדי לעמוד בלוח הזמנים שנקבע להקמת בית החולים החדש בבאר שבע, על משרד הבריאות ועל משרד האוצר לשנס מותניים ובעבודה משותפת ומתואמת לנהל את פרויקט ההקמה", כותב המבקר. "נוכח החשיבות של פרויקט זה, יש לראותו בגדר פרויקט לאומי, ולכן על שר הבריאות להיות מעורב בהתקדמותו".

ביוני 2019, פורסם דו"ח מרכז טאוב[28], בו על פי נתוחי מידע שונים נטען כי ניצבים בפני מערכת הבריאות אתגרים רבים שפוגעים בתושבי הנגב. הדו"ח[29] מחזק את טענות מועצת הנגב כי פיזור שירותי בתי החולים כיום מציב את תושבי הנגב בעמדת נחיתות ברורה שתחמיר בשנים הקרובות.

פנייה לבג"ץ כנגד משרד הבריאות ומשרד האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2019, מועצת הנגב שגרה מכתב התראה אחרונה בטרם פנייה לערכאות משפטיות להקמת בית חולים שני בנגב. נמנעי המכתב הינם ראש הממשלה ושר הבריאות בנימין נתניהו, היועץ המשפטי ד"ר אביחי מנדלביט, שר האוצר מר משה כחלון והרב יעקב ליצמן סגן שר הבריאות. המכתב מפרט את השתלשלות העניינים עד ליום זה בעניין הקמת בית החולים, ומציג בפעם האחרונה את דרישת מועצת הנגב ושותפיה, לפני פנייה לבג"ץ.

לבסוף, באפריל 2019, בהובלת מועצת הנגב, התגייסו ראשי רשויות, ארגונים חברתיים, קואליציית ארגוני הבריאות בדרום, אנשי אקדמיה בכירים ופעילים נוספים על מנת לקדם ולהגיש את עתירת הנגב לבג"ץ כנגד משרד הבריאות ומשרד האוצר. העתירה נועדה לדרוש תשובות עבור מחדל העיכוב בהקמת בית החולים השני בנגב ופוגע בחיי התושבים.[30] כך נכתב בעתירה:

"חרף התחייבויות ציבוריות חוזרות ונשנות, לא אומץ עד כה מודל להפעלת בית החולים, לא נקבע מפעיל, לא נקבע ולא הוקצה כל תקציב, וממילא לא הוצע מכרז ולא הוחל בתכנון המבנה לפרטיו. המחלוקת בין משרדי הממשלה גורמת לעיכוב בלתי נסבל ומונעת את אספקת השירות החיוני מעין כמוהו לתושבי ותושבות הנגב".

קמפיין נבטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת תושבי עמק יזרעאל נגד הקמת נמל תעופה באזורם

קמפיין נבטים שמובילה מועצת הנגב באופן אינטינסיבי בשנים האחרונות נועד להבטיח את הקמת שדה התעופה המשלים לנתב"ג בנגב בנבטים.

באוקטובר 2014 החליטה ממשלת ישראל על הקמת שדה תעופה אזרחי לטיסות בינלאומיות כשדה משלים לנתב"ג, שיוקם ויופעל באמצעות המגזר הפרטי, זאת נוכח הגידול המתמשך במספר הנוסעים שעוברים בנמל התעופה בן-גוריון והעובדה כי בעוד מספר מועט של שנים נתב"ג, שגם ככה עמוס ביותר, יגיע לקצת יכולת הקיבול שלו, ולמעשה לא יוכל לתפקד בצורה אופטימלית.

לאחר דיונים, לבטים ובחינת חלופות רלוונטיות, הגיעה בשנת 2017 המועצה הארצית לתכנון ובנייה לכדי החלטה ששדה התעופה המשלים לנתב"ג יקום באחד משני מיקומים ביניהם יאלצו להחליט, רמת דוד שבעמק יזרעאל ונבטים שבנגב. שתי החלופות נמצאות במרחקים דומים ממרכז הארץ (תל אביב וירושלים) וכרגע שתיהן נמצאות בתכנון מפורט.

נבטים הוקם מלכתחילה כשדה תעופה משולב צבאי ואזרחי, כמודל הקיים במדינות רבות בעולם כמו ארצות הברית וצרפת. נבטים מכיל את מסלול הנחיתה וההמראה הארוך ביותר במזרח התיכון ועל כן יכול לשמש בצורה יעילה את הצרכים של שדה תעופה בין-לאומי משלים לנתב"ג הקמת שדה התעופה המשלים בנבטים תניב כעשרת אלפים מקומות עבודה ישירים ועקיפים בנגב לצד פיתוח כלכלי ותיירותי חשוב.

לפי תכנון זה, קו הרכבת יגיע עד לפתח הטרמינל בנבטים וגם כביש 6 יאפשר נסיעה חלקה קרוב מאוד לשדה נבטים. בניגוד לפקקים בזמני השיא לאזור רמת דוד, הנוסעים לנבטים יהנו מדרך פנויה מפקקים במרבית שעות היום ולכן זמני הנסיעה לנבטים עשויים להיות קצרים ביותר.

יתר על כן, תושבי אזור עמק יזראל אינם מעוניינים בנמל, שעלול לשבש את אורח החיים שלהם. בדרום, הקמת נמל בנבטים פחות כדאית כלכלית, כי הוא ישרת פחות אנשים, אבל התושבים וראשי הרשויות מעוניינים מאוד בנמל תעופה בלב הנגב, כדי ליהנות מפריחה כלכלית שמביא עימו נמל תעופה. נמל אזרחי בנבטים פירושו, מבחינת הנגב, מנוף עצום לפיתוח ערד, דימונה, כסייפה, חורה ובאר שבע. לא מדובר בעוד מפעל תעשייה קטן, אלא בפרויקט לאומי אדיר שיכול לשנות את פני הנגב המזרחי, להביא אוכלוסיות חדשות לאזור ולשדרג את סיכויי התעסוקה במגזר הבדואי.

על כן למועצת הנגב חברו גופים רבים, המהווים כוח משותף במאבק זה למען הנגב. בינואר 2018, בהובלת מועצת הנגב, נחתמה אמנת ראשי רשויות מהצפון ומהדרום להקמת נמל תעופה משלים נתב"ג בנגב.[31]

בפברואר 2018 התקיים מפגן סולידריות עמק-נגב בנבטים, שהיווה נקודת הסיום של מרוץ "רוץ העמק".

ביולי 2018, הצטרפו אל האמנה גם ראשי רשויות מהמרכז, מיישובים "עוטפי נתב"ג" הסובלים מן העומס שחל על נתב"ג ומתוך ההבנה כי נבטים יקל על העומס במרכז.

במאי 2018, השתתף מנכ"ל מועצת הנגב יוהאן אטלן, בדיון בוועדת הכלכלה בנושא הצורך בהקמת שדה תעופה אזרחי בנבטים.

באוקטובר 2018, יצרה מועצת הנגב יחד עם קרן מיראז' לפיתוח הנגב סרטון הדמיה לשדה התעופה, שממחיש איך הוא יראה וכמה הזדמנויות הוא טומן בחובו לתושבי הנגב.[32] בסרטון מועברים לצופים נתונים על אודות הקמת נמל התעופה הבינלאומי: הקמתו בזמן שיא, תוך התחשבות בטבע ובסביבה, מסלול נחיתה בנבטים שיהיה הארוך במזרח התיכון ונתיבי טיסה שאינם עוברים מעל יישובים.[33]

בדצמבר 2018, בהמשך למאבק הקמת שדה תעופה משלים בנבטים, הכריזה החברה להגנת הטבע יחד עם ארגונים ירוקים אחרים, כי היא בעד קמפיין נבטים והצטרפה לתמיכה במיזם. החברה שלחה מסמך עמדת החברה שהועבר למטה המאבק המשותף לרשויות בצפון ובדרום לבקשת מועצת הנגב, בו נכתב כי מההיבט של שטחים פתוחים ושמירת הטבע והאקולוגיה, "באתר נבטים מדובר על שדה במרחב של מתקן קיים, המחובר לתשתיות, ושערוך במידה רבה לקבל שדה בינלאומי, ולכן צפויה פגיעה פחותה בטבע". החברה ציינה ש""בחינת החלופות לשדה התעופה המשלים מורכבת מנושאים רבים, ובהם גם ההשלכות הסביבתיות. ברור, שלהקמת שדה תעופה תהיה השלכה על המערכות הטבעיות הסובבות בשתי החלופות, אך בשל אופי המרחב ואיכות והיקף התשתיות הקיימות, עולה בבירור ההעדפה לאתר נבטים. לחלופת נבטים יתרונות רבים ובולטים בהיבטים הכלכליים, החברתיים והציבוריים. מדובר בפרויקט לאומי חשוב ביותר, שלמיקומו שיקולים רבים, ואין לתת לשיקול אחד להכריע כנגד כל שאר השיקולים, המצביעים באופן מובהק לטובת חלופת נבטים".[34]

במאי 2019, תלו פעילי מטה המאבק להקמת שדה התעופה בנבטים, ביניהם גם תושבי הצפון ומועצת הנגב, שלט שיקדם את פני ראש הממשלה בכניסה למעונו הרשמי ברח' בלפור בירושלים. נוסח השלט: "את הנגב לא מפקירים נתב"ג 2 בנבטים!". באותו החודש, פורסם כי גם שר התחבורה, ישראל כ"ץ, תומך בהקמת שדה התעופה בנבטים.[35]

דו"ח מוניטור הנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק ממטרות מועצת הנגב, היא פועלת למען שקיפות במערכות ממשלתיות שונות. בהתאם לכך, מועצת הנגב שיתפה פעולה עם המרכז להעצמת האזרח ויחד עקבו במשך שנתיים אחר 4 החלטות ממשלתיות מרכזיות לפיתוח הנגב שהתקבלו בשנים 2013–2014, שתיים מהן במהלך מבצע "צוק איתן" ביולי 2014. צוות של כ־10 סטודנטים לכלכלה ומשפטים בדקו כל סעיף מתוך 4 ההחלטות כדי לראות אם הוא יושם ואם לא, מה הסיבה לכך. תוצאות המעקב האזרחי אחר החלטות אלו מוצגות באתר "מוניטור הנגב"[36] הייעודי ובו ניתן לראות את הדו"ח המלא[37] המציג באופן ברור אילו החלטות יושמו וכיצד. כמו כן, מציע האתר את הדו"ח המלא אודות מרכיבי ההחלטות וסטטוס ביצועם. מן הדו"ח עולה כי ישנם קשיים כלכליים המעכבים את יישום החלטות הממשלה, בנוסף לחוסר היציבות, הרציפות והמחלוקות הקיימות במשרדים ממשלתיים. מתוך התוצאות הדו"ח זיהתה מועצת הנגב כ-50% סעיפי החלטות שלא באו לידי מימוש מלא, מתוכם כ-350 מיליון ש"ח. המועצה פעלה למימוש של 250 מיליון ש"ח.

התחקיר המלא הוצג בכנסת מול ארבע ועדות שונות במסגרת "יום הנגב" ביולי 2017.[38]

ההחלטות שבמעקב

מתוך אתר המוניטור

• 546 - אימוץ המלצות הצוות הבין־משרדי לעדכון התוכנית הלאומית לפיתוח הנגב לאור יישום המהלך להעתקת מחנות צה"ל לנגב, מיום 14.7.2013 .

• 1846 - תוכנית לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות וביישובי עוטף רצועת עזה לשנים 2015 – 2016, מיום 10.7.2014 .

• 1897 - צעדים לחיזוק העורף כתוצאה מהצרכים הנובעים ממבצע "צוק איתן", מיום 24.7.2014 .

• 2025 - תוכנית רב־שנתית לפיתוח הדרום, מיום 23.9.2014.

פרויקטים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת צעירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת הנגב שילבה צעירים מובילים מהנגב בפעילות המועצה כחלק מ"תוכנית הצעירים" שנועדה לעזור להם לקדם נושאים הקשורים לנגב. במסגרת התוכנית עברה הקבוצה סדנאות, סמינרים ופגישות עם ראשי רשויות.[39]

פורום ארגוני צעירים בנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורום ארגוני הצעירים בנגב מיסודה של "מועצת הנגב" נולד בתחילת שנת 2017 וכולל בתוכו כ־65 ארגונים העובדים עם צעירים באזור הנגב. הפורום נולד בשיתוף פעולה של "מועצת הנגב", "מנהיגות אזרחית", קולות בנגב", "התארגנות המגזר ה –3 בנגב", במימון קרן גנדיר, מתוך כוונה לייצר תקשורת וחיבורים בין האנשים והארגונים הפועלים עם אוכלוסיות של צעירים בנגב במטרה לזהות, למפות ולפעול לקידום הסוגיות החשובות עבור צעירים החיים בנגב. לאחר זיהוי תחומי העניין וגיבוש אג'נדה משותפת לכלל השותפים, הפורום פועל על מנת להכשיר את נציגי הארגונים לקדם את הסוגיות הקריטיות לצד יצירת שיתופי פעולה עם גורמים רלוונטיים בנגב על מנת לייצר כח משמעותי של ארגוני צעירים בנגב במטרה להעלות את הנושאים לסדר היום האזורי והלאומי ולייצר את התנאים לקידומם.

נגב 2048[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרגל "יום הנגב" שצוין ביולי 2017, פרסם מכון המחקר והמידע של הכנסת נתונים וניתוחים חדשים החושפים כי בשנת 2030 יעבור מספר התושבים בנגב את רף המיליון. כמו כן חשף הסקר כי 11% מצעירי המרכז מוכנים לעבור לנגב. 32% נוספים מוכנים לשקול זאת. כשנשאלו מה יקבע האם יעברו, איכות מגורים או איכות תעסוקה, ענו 46% כי איכות המגורים היא זאת שתקבע, ו-29% שמו את הדגש על איכות התעסוקה. 25% דירגו מגורים ותעסוקה באותה מידה.[40] נתונים אלו חופפים לנתוני מועצת הנגב ושותפתה "תנועת אור" למיזם ישראל 2048, לפיו בשנת 2048 היקף התושבים במדינה צפוי להגיע לכ־17 מיליון אנשים, 13 מיליון מהם צפויים להתגורר במרכז הארץ, ורק כ־4 מיליון צפויים להתגורר בנגב ובגליל. כלומר, הנגב והגליל שמהווים 75% משטחה של ישראל, יאכלסו רק 25% מתושביה ומדינה שלמה תהיה תלויה במרכז כלכלי אחד, צפוף, עמוס. מצב זה עשוי לפגוע באיכות החיים של כל תושבי ישראל ולהקצין את הפערים ההולכים וגדלים. מטרת המיזם היא לנתב את הכפלת האוכלוסייה הצפויה כמקפצה לאתגרי העתיד ובניית עתיד משותף, על מנת לא להמתין ולתכנן כעת את מקסום הצמיחה של הנגב. מטרת שיתוף הפעולה של מועצת הנגב עם תנועת אור היא בניית מרכז נגב עצמאי בישראל כך שיהפוך למנוע צמיחה לאומי. המרכז יהווה אבן שואבת לאוכלוסייה המחפשת איכות חיים, הזדמנות להגשמה עצמית וערכית בישראל.

עתיד התעשייה בנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית פיתוח התעשייה בנגב היא בעלת השלכות קריטיות לגבי עתיד האזור. התעשייה היצרנית בנגב הייתה תמיד חלק משמעותי מהמחזור הכלכלי והתעסוקתי ומספקת עשרות אלפי מקומות עבודה. עם זאת, עתידה אינו מובטח. היכולת של מנהיגות האזור לייצר מדיניות אזורית קוהרנטית שתאפשר להנהגה לקדם הזדמנויות ופיתוח עתידי, תלויה בבניית הסכמה רחבה סביב תמונת העתיד הרצויה מבחינת תושבי הנגב, תוך ראייה נכוחה של המגמות העתידיות ושל המצב הקיים. מדיניות כזו יכולה להבטיח את יציבותו ועתידו של מגזר זה ולאפשר להנהגה הכלכלית והמוניציפלית לקחת אחריות על הובלה נכונה של עתיד התעשייה בנגב (בדגש על התעשיות הכימיות באזור). תפקידה של מועצת הנגב בזירה זו, יחד עם שותפיה ובראשן התאחדות התעשיינים, היא לאפשר ולקיים שיח ציבורי רב-מגזרי וחזוני בנושא זה ולקדם הסכמות במידת האפשר.

על כן יזמה מועצת הנגב קיום תהליך של כינוס שולחן עגול רב מגזרי שחברים בו בעלי העניין מהמגזר העסקי, החברתי, מומחים מהאקדמיה ומנהיגות מוניציפלית. במהלך עבודת השולחן התקיים תהליך היועצות אשר כלל מעגל רחב של בעלי עניין ואנשי מפתח. השולחן חתר להפגיש חזונות שונים בנושא ולמצוא נקודות אחיזה אשר מהם ניתן יהיה לייצר הסכמות באשר לכיוונים אליהם הנגב שואף להגיע. כמו כן, ערכה מועצת הנגב תהליך היוועצות באתר ייעודי, על מנת שיהווה מהלך משלים לשולחן העגול בנושא התעשייה.

תוכנית זו ותוצרי השולחן נחשבו בעיני מועצת הנגב לתחילתה של דרך שתתרחב ותשפיע על מעגלים נוספים ואשר תפתח את העיסוק בסוגיות התעשייה בנגב להקשרים נוספים, קיימות סביבה וקהילה. הדיונים שהתקיימו במסגרת השולחן העגול התמקדו במענה על מספר שאלות מרכזיות כגון:

  • לאן פניה של התעשייה בנגב? תוך התייחסות להיבטים של תעסוקה, כדאיות כלכלית, ושינויים טכנולוגיים.
  • מהן ההשפעות החברתיות, כלכליות וסביבתיות?
  • מהם התנאים שיאפשרו לתעשייה בנגב לשגשג?
  • מהי תמונת העתיד הרצויה ומהו חזון אזורי ראוי?

התוצר של תהליך זה הוא עיצוב מדיניות מוסכמת בצורת נייר עמדה המציג את הרקע לסוגיה, המצב כיום והמלצות באשר לעתיד הנוגעות מחד לשימור וחיזוק הקיים ומאידך המלצות לפעולה אזורית ליצירת הזדמנויות נוספות לתעשייה יצרנית בנגב. נייר העמדה הסופי טרם פורסם על ידי מועצת הנגב ושותפיה כיל כימיקלים לישראל והתאחדות התעשיינים בישראל.

כנסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת הנגב מפיקה ויוזמת כנסים רבים באופן שוטף, כאשר כל כנס עוסק בנושא מקצועי ממוקד אחר, לעיתים רבות עם שותפים וארגונים בעלי השקפה דומה לתוכן הכנס.

בנובמבר 2018 התקיים כנס "חזון בן-גוריון לנגב", כנס ראשון מסוגו לציון יום בן-גוריון, בסימן חיזוק הערים ובצמצום פערים בהשתתפות בכירים בעשייה בנגב, קובעי מדיניות, ראשי רשויות, אנשי אקדמיה, פעילים חברתיים, נציגי ממשלה ותושבי הנגב. הכנס נערך ביוזמת הארגונים; מגמה ירוקה, ארץ עיר, החברה להגנת הטבע, תנועת הפריפריות, קרן שח”ף, קולות בנגב, ביתא התחדשות עירונית, וכן בשיתוף המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב. ייחודיות הכנס הייתה בכך שבו לראשונה תושבי הנגב והארגונים המקומיים הובילו את השיח ביום בן-גוריון. בשנים האחרונות, יום בן-גוריון מהווה פלטפורמה לממשלת ישראל ליציאה בהחלטות ממשלה שונות והכרזות חגיגיות לגבי עתיד הנגב. הכרזות אלו והמדיניות הנגזרת מהן, אינן מתקבלות בשיתוף תושבי הנגב והכוחות המקומיים באזור. כך הופך היום לציון פטירת ראש הממשלה בן-גוריון מיום של חזון ועתיד לאירוע פוליטי ומנותק. בכנס נתנה למשתתפים האפשרות להציג את עמדתם מול מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות.[41]

בינואר 2019 ערכה מועצת הנגב את כנס "אימפקט נגב: ארגוני צעירים, חברה אזרחית ורשויות מקומיות על השפעה", באוניברסיטת בן-גוריון שכלל כ-200 משתתפים. הכנס עסק בשאלה כיצד ארגוני צעירים לצד החברה האזרחית ורשויות מקומיות יכולים לצור שינוי עמוק ורחב היקף עם השפעה כלל מערכתית. הכנס הופק יחד עם מנהיגות אזרחית - ארגון הגג של המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראל, פורום ארגוני צעירים בנגב, התארגנות ארגוני המגזר השלישי בנגב, קולות בנגב, קרן גנדיר ואגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון.

עתירה לבג"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת הנגב טוענת לפגיעה בתחרות ובהיצע ואיכות השירותים שמקבלים תושבי הפריפריה, ומבקשת להחיל על HOT את החובה לפרוס תשתית תקשורת נייחת המיועדת להעברת שירותי טלוויזיה רב־ערוצים, אינטרנט וטלפוניה. בית המשפט העליון הוציא צו על-תנאי שהופנה למשרד התקשורת ומדינת ישראל, המורה להם להסביר מדוע לא יבטלו את החלטתם לדחות את ביצועה ואכיפתה של חובת הוט להשלים את הפריסה הפנים-ארצית של התשתיות שלה באופן שאלו תתפרסנה בכל אזורי הארץ, על-פי תקנות התקשורת ולפי הרישיון הכללי של הוט למתן שירותי טלפוניה פנים-ארציים נייחים.

מייסדי מועצת הנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2019 מיכאל ביטון סיים את כהונתו כיושב ראש המועצה בשל מועמדתו לכנסת ה-21 ברשימת מפלגת כחול-לבן. ממלא מקומו עד לקיום הליך סדור של בחירת יושב ראש קבוע הוא סגן ראש העיר באר שבע, מר טל אל-על, השותף להקמת המועצה.

הגדרות התפקיד נכונות לזמן ההצטרפות למועצה:
שם מלא שם הארגון שם מלא שם הארגון
יוהאן אטלן מנכ"ל מועצת הנגב רוביק דנילוביץ ראש עיריית באר שבע
מיכאל ביטון ראש מועצת ירוחם עדי ניר שגיא מכון מנדל למנהיגות בנגב
אלון דוידי ראש עיריית שדרות איציק דנינו ראש עיריית אופקים
טלאל אל קרנאוי ראש עיריית רהט שמוליק יפרח מנכ"ל ומנהל אומנותי שותף של תיאטרון באר שבע ומייסד ומנהל של גודמן - בית ספר למשחק בנגב
סיגל מורן ראש מועצה אזורית בני שמעון פרופ' יהודה חדד המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון
יחיאל זוהר ראש עיריית נתיבות פרופ' רבקה כרמי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
טל אל-על מ"מ וסגן ראש עיריית באר שבע פרופ' עמרי ידלין המכללה האקדמית ספיר
שמוליק ריפמן ראש מועצה אזורית רמת נגב לשעבר אלי אביסרור ארגון הקבלנים והבונים בבאר שבע והסביבה
ערן דורון ראש מועצה אזורית רמת נגב יוסי דלויה לשכת המסחר והתעשייה
מאיר יצחק הלוי ראש עיריית אילת משה וחניש התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל
טלי פלוסקוב ח"כ מטעם מפלגת כולנו, סגנית יו"ר הכנסת, ראש עיריית ערד לשעבר מאיר בביוף יו"ר ההסתדרות במרחב נגב
טומאן אבו רקייק ראש מועצה מקומית תל שבע רן גרשפלד התאחדות התעשיינים בדרום
אבו ערער מטאוע ראש מועצה מקומית ערערה לשעבר עמיצור דמרי מנהל תחום צעירים עולים- ג'וינט ישראל
נאיף אבו ערער ראש מועצה מקומית ערערה רוני פלמר מנכ"ל תנועת אור
ד"ר מוחמד אלנבארי ראש מועצה מקומית חורה ח'יר אלבז מנכ"ל אג'יק- מכון הנגב
סאלם אבו עייש ראש מועצה מקומית לקייה בלה אלכסנדרוב ארץ עיר
רוני מרום ראש מועצה מקומית מצפה רמון אבי דבוש שתי"ל
דב ליטבינוף ראש מועצה אזורית תמר יואב סמוחי המכון למורשת בן-גוריון
אלון שוסטר ראש מועצה אזורית שער הנגב בתיה הצג'ס נציגת ציבור
אהוד גת ראש מועצה אזורית אילות ניתאי שרייבר מנכ"ל גוונים
אייל בלום ראש מועצה אזורית ערבה תיכונה יפעת הלל נציגת ציבור
שי חג'ג' ראש מועצה אזורית מרחבים עדיאל אלגי מנהל מרכז הצעירים בדימונה
איציק תומר ראש מועצה אזורית אלקסום לשעבר ניבה רעם מנכ"ל קולות בנגב
יונה רחמים (בדימוס) ראש מועצה אזורית נווה מדבר נילי סורקיס מנהלת מרכז צעירים ערד
תמיר עידאן ראש מועצה אזורית שדות נגב שלי סויסה מנכ"ל צעירים בירוחם

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכאל ביטון, שנה להקמת מועצת הנגב, ישראל היום, ‏רביעי, דצמבר 30, 2015 - 16:11
  2. ^ אודות, מועצת הנגב (בhe-IL)
  3. ^ דני בלר, ראשי רשויות בנגב יוצאים למאבק על הבריאות: "מופלים לרעה בכל מדד", ‏20.5.2016
  4. ^ מועצת הנגב, [http://www.negevcouncil.org/wp-content/uploads/2015/10/%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%A8-%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%942.pdf מצב הבריאות בדרום - עובדות ופתרונות נייר עמדה- תקציר מנהלים]
  5. ^ משרד הבריאות, [https://www.health.gov.il/publicationsfiles/inequality-2015.pdf אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו]
  6. ^ אליזרע, רותם (16 בפברואר 2017). "קופות החולים מודות: עדיפות להשקיע במרכז מאשר בפריפריה". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2019. 
  7. ^ יש הסכם: במהלך השנה יתווספו 91 מיטות אשפוז לסורוקה - ברנז'ה חדשות, branza.co.il (בעברית)
  8. ^ יוהן אטלן, מצב הבריאות בנגב - התושבים מדברים, מועצת הנגב, ‏2017-01-09 (בhe-IL)
  9. ^ [https://oknesset.org/meetings/2/0/2021087.html ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 21/11/2017 מדד שקיפות משרדי ממשלה - משרד הבריאות]
  10. ^ https://bit.ly/2gk4HoO?fbclid=IwAR1C80nLCCu0LNiKCWIfSJxyOcdWZe-kwcsxAwvqQ1jNs1-t5t5CZeE9qac
  11. ^ "הנתונים חושפים: קופת החולים בה הרופאים הכי זמינים". Ynet (בעברית). 14 בינואר 2019. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2019. 
  12. ^ שר הבריאות ליצמן בוועדה לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי: "אם תוך שבועיים לא ייפתחו 109 מיטות ב"סורוקה" – אמצא מטרה אחרת לכסף", ‏10.1.2017
  13. ^ לאן נעלם הכסף שקיבלה 'כללית' עבור הנגב?, ‏20.1.2017
  14. ^ טל כרמון, "לא שווים פחות", דבר ראשון
  15. ^ רותם אליזרע, נתוני הבריאות הקשים נחשפים בדו"ח: בפריפריה מתים יותר, ‏8.12.16
  16. ^ פרופ' יהודה אדלר, למה דחוף לתקן את פערי הבריאות בפריפריה?, ‏19.07.18
  17. ^ שיעור התמותה הגבוה בישראל: בבאר שבע - ברנז'ה חדשות, branza.co.il (בעברית)
  18. ^ רויטל בלומנפלד, פעילים קטעו את נאום השר ליצמן בדרום: "משרד הבריאות הורג את הנגב", ‏12.12.2016
  19. ^ מיטל יסעור בית-אור, [https://www.israelhayom.co.il/article/435175 "משרד הבריאות הורג את הנגב" זעם בכנס לצמצום אי השוויון בבריאות בעקבות הפערים בין המרכז לפריפריה • הדרישות: תוספת מיטות לסורוקה, שקיפות תקציב קופות החולים, שיפור איכות הרפואה הדחופה • שר הבריאות ליצמן בראיון לגל"צ: "טענות המפגינים צודקות"], ‏12.12.2016
  20. ^ דוד גולדברג, ליצמן מפתיע: טענות המוחים נגדי מוצדקות. נבנה עוד בתי חולים בדרום, ‏12.12.2016
  21. ^ פרופ' עדי וולפסון, מה משמעות המספרים בדו"ח שפרסם משרד הבריאות? / דעה, ‏30.01.19
  22. ^ עוז רוזנברג, מחדל הרפואה בדרום: כמה זמן צריך לחכות לטיפול רפואי בנגב?, ‏10/01/2017
  23. ^ אילנה קוריאל, למה מבוטחי "כללית" בדרום מטורטרים למרכז לבדיקות MRI, ‏14.02.17
  24. ^ הילה וייסברג, 4 שנים מההחלטה: לאן נעלם בית החולים השני באזור הנגב, גלובס, ‏14.01.2019
  25. ^ 2019: הזקנה עדיין במסדרון, www.b7net.co.il (בעברית)
  26. ^ [http://adva.org/wp-content/uploads/2019/02/2019-Elections-Health-Policy-1.pdf?fbclid=IwAR3fhxHUYBwu0DPw7ELsKqViv2zD1TvDHLrg5lBjALFE_LWeKKFVGWZx9-Y בחירות 2019– מקדמים צדק ושוויון במערכת הבריאות]
  27. ^ דוח המבקר על היערכות משרד הבריאות לעתיד: תוכניות חלקיות בלבד; גם במיטות, גם במחלקות וגם בכוח אדם
  28. ^ תמונת מצב המדינה
  29. ^ דו"ח מצב הבריאות: מחסור במיטות אשפוז, פחות שירותי בריאות בפריפריה
  30. ^ ראשי ערים בדרום עתרו לבג"ץ: עיכוב בהקמת בית חולים נוסף בנגב
  31. ^ הנחיתו להם להמראה
  32. ^ ynet, סרטון הדמייה נמל תעופה נבטים בנגב, בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2019 
  33. ^ דני שדה, כך מנסים לקדם שדה תעופה בנגב, ‏24.10.18
  34. ^ יעקב סיטרוק דהן, החברה להגנת הטבע בעד שדה תעופה בינלאומי בנבטים, ‏13 בדצמבר 2018
  35. ^ ישראל כ"ץ: "אני תומך בשדה משלים בנבטים. זה בידי גורמי הביטחון", גלובס, ‏2019-05-23 (בעברית)
  36. ^ מוניטור נגב, negev.ceci.org.il (באנגלית)
  37. ^ [http://www.ceci.org.il/sites/citizens/UserContent/files/Negev_June2017-1.pdf דו"ח מעקב תמונת מצב ביצוע החלטות הממשלה לפיתוח הנגב], ‏יוני 2017
  38. ^ עופר מתן, כך מזניחה הממשלה את תושבי הנגב, ‏3.7.2017
  39. ^ תכנית הצעירים של מועצת הנגב יוצאת לדרך, www.b7net.co.il (בעברית)
  40. ^ החדשות - ב-2030: יותר ממיליון תושבים בנגב, mako, ‏2017-07-04
  41. ^ עכשיו הנגב מדבר: כנס ראשון מסוגו לציון יום בן-גוריון בסימן חיזוק הערים וצמצום פערים