צדוק הכהן מלובלין

תבנית:אדמו"ר רבי צדוק הכהן רבינוביץ' - רובינשטיין מלובלין (כ"ג בשבט ה'תקפ"ג - ט' באלול ה'תר"ס; 4 בפברואר 1823 - 3 בספטמבר 1900). אחד מהיוצרים המקוריים והפוריים ביותר מבין גדולי החסידות. הגותו מאופיינת בשילוב של למדנות תורנית ופרשנות חדשנית עם תורות הקבלה והחסידות. שייך בדרכו לחסידות איזביצה ראדזין של רבי מרדכי יוסף ליינר, ולחסידות לובלין של רבי יהודה לייב איגר, אם כי הושפע גם מספרי חסידות ברסלב וחסידות חב"ד. במחקר ימינו נתפס רבי צדוק כהוגה אשר אחז ברעיונות שהקדימו בשנים רבות את החשיבה של הפוסטמודרניזם.

ביוגרפיה

נולד בעיר קריזבורג לרב הקהילה הרב יעקב הכהן (ממשפחת רבנים מתנגדים) ולאמו, מצאצאי השל"ה. התייתם מאביו בגיל שש, וגדל בבית דודו, אחי-אביו, הרב יוסף הכהן רבינוביץ רבה של קריניק ומחבר ספר "כפות זהב". באותה תקופה נודע כ"עילוי מקריניק", ותשובה אליו נתפרסמה בספרו של הפוסק רבי יוסף שאול נתנזון מחבר ספר "שואל ומשיב". למד בישיבה בלובלין ונתפרסם בכישרונו ובהתנהגותו.

אשתו מנישואין ראשונים הייתה ביתו של ר' שמואל הירש מוולאדווקה. בעקבות שמועה שלחצה יד לאציל שקנה בחנותה, הוא חפץ לגרשה אך היא לא הסכימה וטענה שהיא חפה מפשע. הוא החל לאסוף חתימת לקראת היתר מאה רבנים כדי לישא אשה שנייה, אולם לבסוף הסכימה אשתו להתגרש.

מסעו לבקש היתר, הביאהו להיפגש עם רבים מגדולי דורו. בין האישים עמהם נפגש היו תלמיד חכמים רבים ובתוכם רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה ואדמו"רים שונים בפולין ובאוקראינה. בין הצדיקים שאמר לצרף להיתרו, נמנה האדמו"ר רבי מרדכי מצ'רנוביל. כאשר שמע הרבי מצ'רנוביל את המעשה, אמר כי הוא מסכים לחתום, אך הזהירו שבעקבות גירושיו חרף רצון אשתו, לא יפקד בבנים. אולם רבי צדוק התעקש וצירף גם את חתימתו לחתימת הרבנים המתירים, ואכן לא היו לו ילדים עד יום מותו. חסידים מספרים כי הוא הצטער על הגירושין החפוזים כל ימי חייו, וייתכן שספר "פוקד עקרים" שכתב רומז לנסיונותיו לפעול לביטול הגזירה. רבי צדוק נישא בלובלין בשנית לחנה דבורה פרידנטל לה היה נשוי כ-40 שנה. לאחר פטירתה נישא בשלישית לרבנית משפרוב (בתו של רבי פנחס משטקשין ונכדת רבי משה בידרמן).

רבי צדוק נמנה על פלג המתנגדים לתנועת החסידות והקדיש את ימי נעוריו ללימוד בשיטה הליטאית. במהלך חיפושיו, הגיע אל רבי מרדכי יוסף ליינר, האדמו"ר מאיזביצה ראדזין. כפי המקובל, בהיותו באיזביצה נרדם וחלם חלום שאותו הוא מזכיר בספרו דברי חלומות על נשמות הדור האחרון שהם נשמות דור המדבר, ואותו חלום גרם לרבי צדוק להישאר באיזביצה ולקנות את דרכו הייחודית בחסידות. שם גם החל את התקרבותו לחסידות. בסופו של דבר הפך להיות הוגה, לומד ומלמד מתורת החסידות. הוא הפך לתלמידו של רבי מרדכי יוסף ליינר, מחבר הספר מי השילוח.

זמן רב סירב רבי צדוק לקבל על עצמו רבנות, על אף הצעות מרובות (בהם רבנות העיר לובלין), ורק לאחר הסתלקותו של רבה של לובלין הרב יהודה לייב איגר, בשנת ה'תרמ"ח, נענה להפצרותיהם של ראשי החסידים וקיבל על עצמו את עול ההנהגה. רוב חייו חי חיי עוני והתפרנס בדוחק רב מחנות קטנה של בגדים משומשים שניהלה אשתו. בעקבות פטירתו של רבי יהודה לייב איגר ולחצם של החסידים עליו הסכים להיות אדמו"ר, גם לאחר שקבל על עצמו את הרבנות, והחל לקבל משכורת מהקהילה, סירב רבי צדוק להשתמש בכסף לטובתו, והשקיע את כל כספו בקניית ספרים למען הקמת ספרייה תורנית עיונית גדולה, אותה הקים בביתו. תחום ההתמחות העיקרי של הספרייה היה כתבי יד. רבי צדוק נודע כבר סמכא בזיהוי והכרת כתבי יד, מה שמשך אליו תלמידי חכמים וחוקרים שרצו לקבל מידע על תארוך ואמִתיות הכתבים שבידם. ביתו, על הספרייה שבתוכו, נשרף בשואה.

מסופר כי מדי יום ביומו לא היה טועם כלום עד שהיה מסיים מסכת בתלמוד הבבלי (ומקיים סעודת מצווה לכבוד ה"סיום").

תקופת חייו של הרב צדוק הכהן מלובלין על ציר הזמן
ציר הזמן

תורתו

תורה שבעל פה

המושג תורה שבעל פה הוא ציר שסביבו סובבת כל הגותו של רבי צדוק. הוא תפס את התורה שבעל פה כצורך הכרחי שדרכו ניתן לממש את רצון האל בעולם. משמעותה של המסירה שבעל פה היא שהתורה אינה מציגה רעיון סטטי אלא היא מתפתחת על ידי חכמי התורה בהתאם לצרכיו הרוחניים של כל דור. התורה שבעל פה אינה יצירתם של חז"ל, לפי תפיסתו של רבי צדוק, אלא היא מלווה את תורת ישראל מזמן נתינתה. לפי התפיסה הזו, התורה אינה שלמות אלא השתלמות; יש תכלית לתורה והיא להביא את העולם בכל רגע למצב טוב יותר ממצבו הנוכחי. התפיסה הזו מונחת כיסוד לדרושים רבים בספר "פרי צדיק".

הצורך בתורה שבעל פה נובע מכך שישנם רעיונות רבים שבתוכם גרעין של אמת, אך לא כל הזמנים כשרים לקבלתם. התורה שבעל פה למעשה היא פעולה של חכמים, שבמהלכה נבחן כל רעיון בהתאם להקשרו ולזמנו. רעיונות שאינם הולמים את צרכי הדור נדחים לזמן מאוחר יותר. תפיסה זו מביאה לעמדה רדיקלית שלפיה הטוב והרע אינם מוחלטים אלא תלויי הקשר. דבר שנתפס כרע בדור אחד עשוי להפוך לטוב בדור אחר. דוגמה לכך מביא רבי צדוק מקורח שטען לדמוקרטיזציה של הקדושה ורצה לבטל את מעמד הכוהנים. לדעת רבי צדוק, קורח צדק בדרישתו, אלא שהעולם לא היה כשיר לכך בימיו. אולם אין זה אומר שעמדתו של קורח נדחית לתמיד; בימות המשיח תורתו של קורח תהיה הגישה השלטת ולכן לא יהיו מעמדות והבדלים בקדושתם של הבריות.

גישה זו מראה כי התורה איננה מציגה הלכה אידיאלית, אלא הלכה שמתאימה לזמן ולמקום ולכן היא עשויה להשתנות כשהתנאים משתנים. רעיון דומה מציג רבי צדוק בפרשנותו למצווה על הקמת מקדש. לפי דברי רבי צדוק, מדובר במצווה שניתנה לאחר חטא העגל ויש בה צורך לתיקונו של חטא זה. האידיאל אינו בית מקדש חומרי שממוקם בשטח פיזי ומיוחד לעם ישראל, אלא מקדש בלבבות של כל בני האדם בכל מקום ובכל זמן.

ביקורת המקרא

משנתו הרעיונית של רבי צדוק נכתבה על פי רוב בדרך הדרוש, אך נכיר שהוא ביקש להתמודד עם רעיונות שניסרו בחלל העולם בימיו. אחת הדוגמות לכך שרבי צדוק התמודד עם בעיות השעה נמצאת בהתייחסותו לאופן כתיבת התורה. בימיו של רבי צדוק התגלו כתבי מיתוסים של עמים קדומים שהסיפורים שבהם הזכירו מאוד את סיפורי התורה, כגון עלילות גילגמש ואנומה אליש. לצד כתבים אלו התגלו גם קובצי חוקים שמזכירים את חוקי התורה בפרטים רבים, כגון חוקי חמורבי וחוקי אשנונה. חוקרים טענו שהם מצאו את המקור לספרי התורה ושלמעשה אין התורה אלא שכתוב או פלגיאט של ספרות זרה. רבי צדוק לא התייחס בצורה מפורשת לטענות החוקרים של ימיו אך בכתביו הוא התמודד עם הטענות שהם השמיעו. לדעת רבי צדוק, התורה היא אכן שכתוב של טקסטים של עמים אחרים, אך זה מפני שלפני שעם ישראל קיבל את התורה הוא היה מוכרח ללמוד את חכמותיהן של אומות העולם.

"והנה עיקר גלות מצרים היה כדי שיצאו ברכוש גדול שהוא להוציא הניצוצות קדושות והחיות שלהם כמו שנאמר וינצלו את מצרים (שמות יב לו) שעשאוה כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים שהוא שורש החיים וקיום החיים ועל ידי זה זכו ישראל למתן תורה" - פרי צדיק, חיי שרה אות ו

רבי צדוק מסביר כי כותב התורה אסף קבצים קדומים ובכתיבתו הפך את הדברים לתורה. בעקבות ספר הזוהר, הכינויים שנותן רבי צדוק לכתבים הקדומים האלו הוא "מילין דהדיוטא", "מילין דלבן", "מילין דעשו", "מילין דהגר". דברי הדיוטות אלו, שמקובצים בהם החכמות של אומות העולם, הפכו על ידי כותב התורה לתורת ישראל. רבי צדוק מסביר שהכוונה ב"מילין דהדיוטא" היא מילים של הדיוטות שמשה קיבץ ועשה מהם תורה. רבי צדוק מדגיש שכתיבת התורה באה מתוך לימוד וליקוט של תורות קדומות: "והנה פרעה היה אריך דקליפה רזא דתנין הגדול כמו שמובא בזוהר... וממנו הוציאו החיות וכל הדברי תורה שהיה בגלות אצלו. ושלושה יועצי וחכמי פרעה היה בהם דברי תורה אחרים והוצרכו להוציא מהם גם כן".

חופש בחירה

בניגוד לעמדה הדתית המקובלת, רבי צדוק שלל את האמונה בבחירה חופשית של האדם. לפי עמדתו כל דבר שמתרחש במציאות מתרחש מתוך הכרח שלא ניתן לשנותו. רבי צדוק לא פותר את הקושי שנובע מהשוואה של עמדתו אל העמדה הדתית המקובלת אך הוא מציג את עמדתו כפירוש מעמיק של סתרי התורה. בדבריו על העיקרון של חזרה בתשובה, מסביר רבי צדוק שמצד האמת אדם לא בוחר לחזור בתשובה ושלמעשה גם הדברים שנעשו בעבר במזיד לא היו פרי בחירתו החופשית של האדם:

"עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו, שיהיו זדונות כזכויות. רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון הש"י, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא:) שלוש פסוקים כו ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי כו'. וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר 'ארבע מאות שקל כסף' ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו, במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה. וכשמגיע לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת הש"י והוא ודעתו ורצונו הכל אחד, ומאחר שהש"י רצה כן הרי הכל זכויות, וזוכה לכפרה גמורה שביום הכיפורים. שזה סוד השעיר לעזאזל שאילו עשהו האדם עצמו היה עובד עבודה זרה גמור והוא 'לא יהיה' שהוא יסוד כל המצוות לא תעשה וכל העברות וההסרות מרצון הש"י. רק שהשעיר הוא על ידי רצון הש"י, שהוא מצוה לשלחו לו נעשה עוד מצוה ולא עברה, וכך פירשוהו רז"ל (פרדר"א פ' מו). ועיין ברמב"ן פרשת אחרי, שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא הרע, מצד מה שהש"י צוה לתת לו, ונמצא העבירה – מצוה."

חיבוריו

אוהל קברו של ר' צדוק הכהן מלובלין

חיבורו הראשון הוא כתב בגיל 17 (בשנת ה'ת"ר), באותן שנים כתב עוד חיבורים, ונדפסו מכתב ידו. בנוסף כתבו תלמידו את דרשותיו ומהם הדפיסו את הסדרה פרי צדיק וסיפחו לה קונטרסים מכתב ידו.

• אוצר המלך
• אור זרוע לצדיק
• דברי סופרים עם קונטרס זכרונות
• דובר צדק
• הערות לדברי ימי ישראל, על ספר שם הגדולים, נדפס בשם הגדולים החדש.
• ספר הזכרונות, נכתב על ידו בשנת ה'ת"ר. בסופו נדפס קונטרס "משיב הטענה" שנכתב בשנת ה'תר"ב, על מצוות קדוש החודש - תשובה על החיבור "מגילת טענות". הוא כתב ספר הזכרונות הקצר - השיטות במנין מצוות האמונה והלכותיהם, וספר הזכרונות הארוך - על מצוות האמונה.
• ישראל קדושים (מכתב ידו) - מעלת קדושת ישראל.
• לבושי צדקה (מכתב ידו) על ספרי בעל הלבושים
• משיב צדק, על ישיבה בסוכה בשמיני עצרת ונלוה אליו ד' דרושים שדרש בבר המצוה שלו.
• מחשבות חרוץ
• פוקד עקרים (מכתב ידו)
• פרי צדיק ח"א על בראשית וחנוכה ור"ח. בסופו קדושת שבת עם וקונטרס שביתת שבת (מכתב ידו) - סיכום מצוות השבת עשה ולא תעשה בסגנון ספר הזכרונות.
• פרי צדיק ח"ב על שמות ופורים וד' פרשיות
• פרי צדיק ח"ג על ויקרא פסח ול"ג בעומר
• פרי צדיק ח"ד על במדבר וחג השבועות
• פרי צדיק ח"ה על דברים, ימים נוראים וחג הסוכות
• צדקת הצדיק
• קומץ המנחה, נכתב בשנת התר"ג
• רסיסי לילה עם קונטרס דברי חלומות - דברי תורה שנתגלו לו בחלום.
• שיחת מלאכי השרת עם קונטרס שיחת שדים (מכתב ידו)
• תפארת צבי ח"א על שו"ע יורה דעה
• תפארת צבי ח"ב שו"ת על הלכות טבילה, נדה ומקוואות
• תקנת השבין, על מצוות התשובה
• מראה מקומות לספר המידות של רבי נחמן מברסלב

חידושים ופלפולים רבים שכתב רבי צדוק נשארו בכתב-יד ורובם הגדול אבד בימי השואה. כמו כן, נשארו ממנו כתבים משנת ה'ת"ר (1839) באסטרונומיה, הנדסה ואלגברה.

מפתחות לכתביו - מפתח עניינים, ומפתח ספרים, אבא צבי ניימאן עורך, ירושלים תשנ"א, מהדורה שנייה, תשס"ו.

הרב אליעזר מלמד הוציא לאור את רוב הספרים שנכתבו על ידי ר' צדוק במהדורה חדשה מפוסקת, עם השלמת והרחבת מאמרי חז"ל, תוכן ומפתחות. במהדורה זו צורפו החוברות לספרים בשונה מהמהדורות הקודמות (תשמ"ח - תשס"ח, ישיבת בית אל, מכון הר ברכה).

ספרים מלוקטים וערוכים מתורתו:

ד. ורנר, אוצר המחשבה של ר' צדוק הכהן מלובלין - לקט ערוך מכל ספריו לפי נושאים.

אברהם שבתי ליפשיץ, הגדה של פסח פרי צדיק - לקט ערוך מספריו על הגדה של פסח

הרב חיים הירש, חי גואלי - תורת הגאולה של ר' צדוק הכהן מלובלין

לקריאה נוספת

• הרב אברהם יצחק ברומברג - תולדות רבי צדוק הכהן מלובלין - בתוך הסדרה מגדולי התורה והחסידות
• אלטר אלישע פקשר, הכהן: מסכת חייו, פעליו, הליכותיו... של... רבינו צדוק הכהן, מלובלין, מכון שם עולם, בני ברק תשס"ד.
• הרב גרשון קיציס (עורך), מאת לצדיק: קובץ מאמרים על רבי צדוק הכהן ומשנתו, הוצאת 'בית', 2005.
• עוזיאל פוקס, הערות ביקורתיות בכתבי האדמו"ר ר' צדוק הכהן מלובלין, בתוך: כתלנו, יג, ע' 564, ירושלים תש"ן.

• Rabbi Dr. Alan Brill, Thinking God: The Mysticism of Rabbi Zadok HaKohen Yeshiva University Press, 2002

קישורים חיצוניים

• בן-ציון אייזנשטט, הר"ר ר' צדוק כהן, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ד, עמודים 20–21, באתר היברובוקס
• קורות חייו בספר "מלאכי עליון"
• אברהם יצחק ברומברג, האדמו"ר ר' צדוק הכהן זצ"ל מלובלין - חלק א', הצופה, 16 במאי 1947, האדמו"ר ר' צדוק הכהן זצ"ל מלובלין - חלק ב', הצופה, 23 במאי 1947
• הרב אליעזר מלמד: הגאון הליטאי שהיה לאדמו"ר, אדמו"ר בעל כורחו, מורשתו הרוחנית של ר' צדוק.

שיעורים ומאמרים על משנתו

• תבנית:אתר ישיבה
• ישי מבורך, שיעורים בוידאו בתורת רבי צדוק.
• לקט מאמרים על משנתו באתר אסיף
• תשובה מיראה ומאהבה במשנת ר' צדוק הכהן מלובלין
• הרב אביה הכהן על ר' צדוק והתפתחות תורה שבעל פה
• על כנות ופנימיות במשנתו - מאתר תורתך שעשועי
• תורת היחוד הפסיכולוגי אצל ר' צדוק, שלום רוזנברג
• אביחי צור, "'לב האדם גם הוא דורש את שלו': טראומה, 'חלל-פנוי' ו'ייחוד-גמור'", בתוך: ברוך כהנא, חיותה דויטש ורוני רדמן (עורכים), חידת הייסורים - כאב ואובדן במבט קיומי, הגותי ויהודי, הוצאת ידיעות ספרים ובית מורשה, תל אביב וירושלים, תשע"ב, עמ' 241-259; 386-394.
• ישי מבורך, אל מול פניך: מסה בעקבות ר' צדוק על התגלות הפנים האלוקיות, מוסף 'שבת'.

עבודות מחקר

• שרה פרידלנד בן ארזה, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה ואופני גילוי והעלם במשנת ר' צדוק הכהן מלובלין, עבודת גמר לשם קבלת התואר מוסמך, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשס"ג.
• איתן אברמוביץ, מגדל פורח באוויר: זהות יהודית בכתבי ר' צדוק הכהן מלובלין, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ד.