מרכז הכרמל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:00, 23 בספטמבר 2008

מרכז הכרמל (אשר כונה בעבר הכרמל המרכזי) הוא אזור מגורים, תרבות ופנאי על רכס הכרמל. אזור זה לא היה מיושב עד אמצע המאה ה-19 שכן היה מרוחק מאזור החוף ומחיפה העתיקה מוקפת החומה.
רוב האדמות היו שייכות למסדר הכרמליתי שמקום מושבו העיקרי היה בסטלה מאריס ובוואדי שיח ‏‏^[1]. אדמות נוספות על רכס הכרמל היו שייכות לכפר הערבי טירה (במקום בו כיום נמצאת העיר טירת כרמל). על ההר התפרסה דרך משובשת אחת הידועה בשם "הדרך העליונה" (בניגוד ל"דרך התחתונה" הנקראת "דרך ההגנה" כיום).

התיישבות נתיני המעצמות הזרות

ערך מורחב – המעצמות בחיפה

כחלק מהתיישבות המעצמות בארץ ישראל, גם הר הכרמל החל להיות מיושב בשלהי המאה ה-19. בדומה למה שקרה ב"חיפה התחתית", בירושליים ובמקומות שונים אחרים בארץ, החלו נתיני המעצמות לנסות ולהתיישב בהר הכרמל, אזור שכאמור היה ריק כמעט לגמרי (למעט בתים בודדים - בעיקר של חקלאי קיץ). ההתיישבות לוותה במאבקים פיסיים ומשפטיים רבים, ואף לאיום בפתיחה במלחמה בין גרמניה ולצרפת‏‏^[2], בעקבות מה שלימים קונה משפט קרקעות הכרמל. במשפט זה הועלתה, לראשונה, חוקיות בעלות הקרקע על הכרמל של המסדר הכרמליטי. לבסוף נפלה ההחלטה בסיכום של האפיפיור וביסמארק לחלוקת הכרמל בין הכרמל הצרפתי לכרמל הגרמני.

כרמלהיים

ערך מורחב – כרמלהיים

טמפלרים, תושבי המושבה הגרמנית בחיפה, שרצו לבנות לעצמם שכונת בתי קיץ הבחינו במעלות הטובות של הכרמל והיו מעוניינים בהשתקעות באזור. הטמפלרים הצליחו לקבל את "מתנת הכרמל" מידי מושל דמשק, אך מתנה זאת לא התממשה מעולם, בעיקר בגלל התנגדות הממשל המקומי בחיפה. ב-1883 החלו הטמפלרים לרכוש בכרמל אדמות (בתחילה כ-1800 דונם) וכך החלה לפרוח במקום שכונת "כרמלהיים" (Karmelheim). בראשותם של הטמפלרים בכרמל עמד פרידיך קלר, סגן קונסול פרוסיה, קצב במקצועו, שכונה לימים "מלך הכרמל". את ביתו קבע בסוף הדרך המובילה מן המושבה הגרמנית ה"תחתונה" ("שדרות הנשיא" של היום) ‏‏^[3]. ארבע שנים מאוחר יותר בנה קלר את בית המרגוע "לופטקורהאוס" (אשר נהרס בינתיים).

מסיון הכרמל

מסיון הכרמל החל לפעול בכרמל הגרמני ב-1903. הוא החל בקניית מלון פרוס ולאחר מכן התרחב למתחם שכלל בתי מגורים ואכסניה לצליינים.

הכנסיה הרוסית

הכנסיה הרוסית-אורתודוכסית הקימה בשולי מרכז הכרמל של היום, כנסיה קטנה, ואכסניה לעולי הרגל אליה (ברחוב החורשה כיום).

הכנסייה היוונית

ברחוב מגידו (של היום) נבנה בצחילה המאה ה-20 אכסניה לצליינים נוצרים בשם "מנוחת אליהו" על ידי הנזירות הקתוליות. כיום שייך ההוספיס לכנסייה היוונית-אורתודוכסית.

שלהי מלחמת העולם הראשונה

בשלהי מלחמת העולם הראשונה החלו הגרמנים להרגיש שהאדמה (תרתי משמע) נשמטת מתחת לרגליהם, והם החלו למכור את אדמותיהם על הכרמל.

משפחת קלר (יורשיו של פריץ ואחיו) החלו למכור את אדמותיהם. בתחילה ניסו למכור את המגרשים לפרידריך בירינג (מסיונר שבדי פרוטסטנטי) ואלכסנדר אנגלהרדט שתיכננו לקנות את כל שלוחת כרמל מערבי של היום ולבנות במקום כפר נופש. בירינג כבר הביא צריפים שבדים שיהוו את מגורי כפר הנופש, אך המלחמה תפסה אותו לפני שהשלים את תוכנייתו. בתכנונם היה לבנות גם רכבל ‏‏^[4]. תוכנית הרכבל לא הייתה חדשה לחיפה והוצגה גם בסיפרו של הרצל "אלטנוילנד" ובתכנונים מאוחרים יותר של גדס וקאופמן. במהלך המלחמה גורשו השניים וככל הנראה הופסקו התשלומים על הקרקע. הפסקה זאת גרמה למוכרי הקרקע לראות בכך הפרת ההסכם‏‏^[5].

אפ"ק והכשרת היישוב, באמצעות יחיאל ויצמן (אחיו של חיים ויצמן ואביו של עזר ויצמן), יהודה גרזובסקי וארתור רופין החלו בקניית השטחים במאמץ בינלאומי והצליחו לבסוף לקנות את רוב שטחי קלר, אונגר (אחד מעשירי המושבה הגרמנית שביתו נמצא ברחוב יפו ושנרצח על רקע סכסוכי קרקעות על ידי תושב טירה) ויונג. כאן הופיע לראשונה השם "כרמל מרכזי" כשם שמייצג את האדמות הללו ‏‏^[6]. רכישות נוספות בוצעו על ידי משפחת גבריאלוביץ ויצחק לייב גולדברג שקנה את ביתה של פון באוורט. גולדברג הרס את הבית המקורי ותחתיו בנה בית חדש ושמו "בית רחל". בית זה עמד שנים שומם ונהרס בשנות ה-90.‏‏^[7]‏‏^[8]. על שמו של גולדברג נקרא רחוב שדרות יצחק הניצב לרחוב קלר ובו בתים רבים שנבנו על ידי היהודים קוני המגרשים.

כיבוש הכרמל על ידי הבריטים

על פי התוכנית הגדוד ההודי של חטיבה 15 היה אמור לכבוש את התותחים הגרמנים מכיוון נשר של היום לאורך ה"דרך העליונה" עד כרמלהיים. העלייה הקשה נתנה אותותיה בסוסים ורק 15 מהם הבקיעו את המערך הגרמני על הכרמל ‏‏^[9]. ראו גם כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה. האנגלים נתקלו בהתנגדות באזור גן מניה שוחט ובכיכר הקיסר. הם אף הרסו את האנדרטה במקום (ששוקמה לימים), ולמקום הובא תותח מגן הזיכרון לסמן את מיקום התותח במלחמה.

ימי המנדט

יישוב היהודים בשכונה

לאחר מלחמת העולם השניה החלה הכשרת היישוב במכירת הקרקעות שרכשה. תחילה פנתה לפטריק גדס, הוגה תוכנית גדס בתל אביב על מנת שיתכנן עבורה את השכונה החדשה. גדס, ועוזרו מירס, לא הצליחו לסיים את העבודה אך סימנו כ250-300 מגרשים של 3 דונם האחד. כמו כן תיכננו השניים דרך משכונת הדר הכרמל לכרמל המרכזי. עיקרי התוכנית היו:

פריצת דרכים מהדר לכרמל. הרעיון של רכבל שיוביל נוסעים מהעיר אל הכרמל עלה שנית.
יש לפתח את הדרך דרומה (לימים ציר מוריה) ולכוון הים (לימים שכונת כרמל מערבי).
בניית בתים תעשה רק על הרכס, כך שהתושבים ייהנו מבריזה ונוף.
בשטחים אלו יש לבנות שכונה בתבנית של עיר גנים.
החורשה שמתחת לבית שניידר (נחל לוטם) תשמש כגן טיול.

גדס, כאמור, לא סיים את עבודת התכנון, ואת המושכות לקח ריכארד קאופמן. קאופמן לקח את תוכניותיו של גדס כבסיס לעבודתו. לרשותו עמדו כ-1500 דונם טורקי (השווה בערכו ל-750 מ"ר) מחולקים ל-200-300 מגרשים בני 2 דונם כל אחד. עיר הגנים, שהיוותה מאפיין מובהק של תכנוני קאופמן בחיפה, היוותה גם כאן את הרעיון המרכזי. כבהדר, בת גלים ונווה שאנן, תכנן קאופמן יצירת רחובות על בסיס קווי הגובה הטופוגרפיים, ובקצוותהן גנים. רעיון זה, שדוגמתו הקלאסית היא בהדר הכרמל עם רחובות הרצל פבזנר וכו' והגנים גן בנימין וגן הטכניון, נוסה גם בכרמל. הגנים שתכנן קאופמן היו גן האם וכיכר רקפות ואילו הרחובות הם אותם רחובות שקיימים גם כיום.

אל הכרמל חזרו בתקופה זאת מקצת מהטמפלרים שעזבוה בתקופת המלחמה.

מגרשים 1 ו2 נמכרו לאברהם ספקטור (שדרות הנשיא פינת דרך הים), בעל בית המרקחת היהודי הראשון בחיפה, וכך גם הגיע לעולם השם "מרכז הכרמל", שכן מכאן החלו המגרשים להמנות. על אף המלחמה, רכשו רבים בישוב מגרשים על הכרמל וביניהם הלל יפה, וילבושץ, בלקינד, אנה טיכו ועוד.

הבניינים הראשונים קמו בעיקר באזור המישורי (לימים מרכז הכרמל), שכן כאן הייתה קיימת, עדיין, התשתית הטמפלרית. המתיישבים החדשים הקימו את 'ועד הר הכרמל' ששימש בתחילה, בעיקר, כאגודת מים. בראשות ועד זה עמד יעקב מושלי שבתיו נמצאים כיום ברחוב מחניים 16. בתים אלו היו רק חלק ממתחם גדול יותר שהיה שייך למושלי, שכללו אף מגרש טניס. מושלי הקים מערכת שאיבת מים מואדי שיח למרומי הכרמל‏‏ ^[10], אל מגדל מים שניצב כיום בכיכר היינריך היינה אותו תכנן יוחנן רכטר. מושלי תכנן ובנה בתים שעמידים בפני רעידות אדמה (בתחילת רחוב שושנת הכרמל כיום) ‏‏^[11].

יוסף מילר, בן למשפחת אנשי עסקים, קבע את ביתו בתחילת רחוב שושנת הכרמל. הבית תוכנן גם הוא על ידי מושלי. לאחר מותו ציווה מילר את ביתו כמרכז לחינוך נוער. בצוואתו ביקש, גם, שאשת המשק של הבית תשאר להתגורר בבית עד יום מותה. כך הוקם "בית מילר", הקיים עד היום ^[12].

האדמות סביב מגדל המים ניקנו על ידי משפחת בן ציון, וכך נקראו האדמות במשך שנים (שכונת בן ציון). האדמות נקנו מהגרמנים על ידי חברת "המנחיל" מחברת אמריקה-א"י. סביב מתחם ייחודי זה נבנו בתי מלון (ראו להלן) והוקמו תחנת כיבוי אש ותחנה מטראולוגית.

מרכז הכרמל, שתוכנן על ידי אדולף רדינג האדריכל הראשי של עיריית חיפה, הינו מופת לחזון ולראות רחוק. המרכז, שבבסיסו נשאר כשתוכנן, בנוי משורות חנויות, פסז' ושתי קומות מגורים. יש לציין שהתושבים התנגדו בתחילה לבניית מרכז הכרמל מסיבות של רעש וכיוצ"ב.

בית נוסף שתכנן רדינג נבנה בדרך הים 91 בשנות ה-30. הבית הינו בית לשימור ונמצא בבעלות משפחת פדרמן.

בתים מעניינים נוספים, הינם בתי הנחושת. בתים אלו שתוכננו על ידי ואלטר גרופיוס נבנו על ידי חברת הירש בגרמניה. בשנות ה-30 אסרו השלטונות הגרמנים להוציא כספים מגרמניה, אך ציוד זה או אחר הותר להוצאה, כחלק מהסכמי ההעברה. מספר בתים טרומיים, עשויים נחושת נקנו בגרמניה, פורקו, הובאו באונייה והורכבו מחדש. על פי פרסומי היצרן ניתן היה לבנות את הבתים מחדש ביום עבודה, אך ככל הנראה, וגם משיקולים טופוגרפיים, הבנייה נמשכה זמן רב יותר. הבתים הצדיקו את פרסומם כמבודדים, למעט בעיות ייצור בגגותיהם (כתוצאה מהשמש המזרח תיכונית). בחיפה נבנו כ-11 בתים כאלו ‏‏^[13] וכיום נמצאים הבתים ברחוב החורשה, לאונדרו דה ווינצי ‏‏^[14]‏‏, תל מאנה (שהיה הגן הראשון באחוזה) ובדרך הים (שנשרף בתחילת המאה ה-21) ‏‏^[15].

באדמות בירינג הוקם מתחם בתי הזיקוק שהיוותה שכונה סגורה, מוקפת חומה ושמירה בשערה (כיום רחוב הצופים). המתחם תוכנן על ידי האדריכל אלפרד גולדברגר (Alfred Goldberger), האדריכל שתיכנן את בתי הזיקוק במפרץ חיפה ובניין ה"קזינו" בבת גלים. חדר השמירה, שבו שמרו יהודי ערבי ואנגלי, שופץ בסוף המאה ה-20.

רוטנברג בנה אף הוא את ביתו בכרמל המרכזי (בשדרות הנשיא 77), אך הוא הספיק להתגורר בבניין זה כשנה. הבית תוכנן על ידי שמואל רוזוב ונחנך ב-1939. הבית, והגן הנרחב מוקף החומה, הורש לטובת פעילות חברתית בצוואתו של רוטנברג. חדר העבודה של רוטנברג שומר, ומהווה מעין מוזיאון קטן לפעילותו הענפה.

בקרבת מקום נמצא "בית הציידים". בית זה היה שייך למשפחת נגלר שהיוותה חלק מקבוצה שרצתה לבנות ישוב עם בתים הדומים לבתי הקיץ שהיו ברשותם ביער השחור. הבית תוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד בקצה הצפון-מערבי של כרמלהיים. לאחר קום המדינה נקנה הבית על ידי קרן רוטנברג, שומר, והוא מהווה כיום חלק ממתחם בית רוטנברג. הבית נבנה מעץ ושרידים המעידים על כך נמצאים בפנים הבית.

בתקופה זו נפתח סניף בית הספר הריאלי בשכונה בהנהלת עמנואל יפה ^[16]. מיקומו נבחר כך שלא ילקח מקצבת המגרשים המיועדים למכירה. הסניף שנקרא "המכינה" כלל בעת הקמתו רק כיתות א'-ד' ורק בהמשך נוספו כיתות ה'-ו'.‏‏^[17] מקום בית הספר קרוב לשטח בו הקים פנחס כהן, מורה בית הספר, את היסוד לגן החיות‏‏^[18].

הוקמו מספר בתי חולים פרטיים כגון בתי החולים ליולדות "מולדה" (כיום בית ההארחה של מכון רוטנברג) בניהולו של דר' רודולף מאיר ו"אמהות" בניהולה של דר' רוטנברג ‏‏^[19].

שירותי כיבוי האש

שירות כיבוי אש החל לפעול באזור מגדל המים של השכונה. השירות התבסס על מתנדבים, חברי ההגנה, שהורשו לשאת נשק על ידי השלטונות הבריטיים. כתוצאה מהרשאה זאת גדל באופן ניכר מספר ה"מתנדבים", ביניהן נשים, לשירות. התחנה (והמתנדבים שבה) שהייתה כפופה לתחנה ברחוב פבזנר, היוותה גורם חשוב בשיחרור חיפה ב-1948. התחנה נסגרה בשנות ה-50, ונפתחה מאוחר יותר על ידי כבאים בשכר.

התיישבות חסידות גור

בשנים אלו החלה התיישבות עליית גור בחיפה. חסידים אלו שלא רצו כל מגע עם הגופים הציוניים החלו להתיישב גם בכרמל המרכזי. חלקם עסקו במלונאות, כמשפחת סגל על סעיפיה השונים (באחד מבתיה, מלון לובה סגל, נוסד לימים בית חולים "מולדה"). חלק אחר ניסה את כוחו בתחבורה ציבורית ובמסחר. ההאחזות בכרמל המרכזי של חסידות גור נכשלה אמנם, אך מקצת מיורשיה עדיין מתגוררים במתחמים ההיסטוריים של המשפחה בכרמל‏‏.

בתי המלון היהודיים בתקופת המנדט

גם היהודים, כמו קודמיהם הטמפלרים, הבינו את חשיבותו של הכרמל כמקום נופש ומרגוע ובמהרה החלו לקום בתי מלון רבים על הכרמל.

מלון הרצליה שנוסד ב-1923 ב"מתחם אורנים" על ידי משפחת הלוי-אפשטיין. למשפחה זאת הייתה "רשת" בתי מלון בחיפה, ובנוסף למלון זה היו בבעלותה מלונות נוספים (כולם בשם הרצליה) ברחוב הגפן (בבית הגפן של היום) וברחוב אלנבי 7. בבית מלון זה, ששמר על כשרות וכך התאים גם ליהודים, הייתה תאורה ממצברים, מים זורמים ואף טלפון. לאחר מעבר המלון לרחוב פנורמה (ראו בהמשך) נקנה המלון על ידי משפחת ברסקי. המלון של ברסקי פשט את הרגל ב-1932 ונקנה על ידי זלצמן. לאחר שנים נסגר המלון והועבר לרשות ארגונים הסתדרותיים שונים כגון: הפועל הר-הכרמל, קואופורטיב קו-אופ ועוד.
מלון טלטש שכן גם הוא בבית המילואים ‏‏^[20] ולאחר מכן עבר לכרמל מערבי ב-1936. המלון, אשר תוכנן על ידי לאופולד קרקואר, היווה פנינה ארטיקטונית. לימים נקנה על ידי קופת חולים הכללית, שמו הפך ל"מגידו" והוא שימש שנים רבות כבית הבראה. לימים נקנה על ידי יזמים פרטיים ונקרא כיום מלון הר הכרמל. הנה כי כן תוכנייתו של בירינג התקיימה לבסוף.
מלון "לב הכרמל" אשר תוכנן על ידי משה חת בסגנון באוהאוס ב1937 בכיכר היינריך היינה.
בתי מלון נוספים קמו בדרך הים 6, ברחוב פנורמה (יפה נוף 34 של היום) הוקם מלון אירופה (ב"בית המילואים" שנהרס בתחילת המאה ה-21), אך מלון זה לא זכה להצלחה רבה ונמכר לבסוף לרשת הרצליה, ברחוב עין גדי (מלון סגל) מלון ספקטור ("מוכתר הכרמל", אחד מראשי ועד הר הכרמל) אשר הפך מאוחר יותר למלון פארק ובו התקיימו פגישות אגודת המים, פנסיון וולמן (כיום בפינת דרך הים ושושנת הכרמל) ועוד.

הבריטים, שהבינו גם הם את חשיבות התיירות בכרמל, הוציאו חוברת נהלים לתפעול מלונות, וביניהן חשיבותה של ארוחת הבוקר האנגלית ‏‏^[21].שמע גם.

נושא נוסף בהתפתחות תעשיית התיירות בשכונה היה הגינון. בשנות ה-30 דרש ארגון בעלי המלונות על הר הכרמל, ממושל המחוז וראש העיר לפתח את כרמל מרכזי כאזור מרגוע. שטח השכונה עוד לא נכלל אז בשטח השיפוט של עיריית חיפה ורק לקראת מלחמת העולם השניה הכריזה העירייה על האזור כעל "שטח מיוחד". בשטח זה נאסר לכרות עצים ולרעות בו עדרים. במסגרת זו הוקם גן ציבורי בשטח נחל לוטם (וואדי טאטאר). גן זה היה חלק מתכנונו של קאופמן.

גן נוסף שהוקם בשנות ה-30 היה "גן אלנבי". הגן הוקם בעזרת תרומתה של ליידי דאונס (גיסתו של אלנבי), אשר גרה בבית ממול (יפה נוף 120) בבית שתוכנן, כנראה, על ידי ברוולד, לזכר בנו של אלנבי, מייקל‏‏^[22] שנהרג בקרב בבלגיה ב29 ביולי 1917 כשהיה בן 19‏‏^[23]. רחוב סמוך נקרא "מגידו" על שמו של אלנבי לורד מגידו.

בין בית רוטשילד וביתו של קלר הוקמה בשנות ה-30 אנדרטה לזכרו של אלכסנדר ברוולד, על ידי תלמידיו, במקום שבו אהב לשבת ולתכנן את בנייניו. האנדרטה בנויה מקבוצת ברושים וכתובות בשלוש שפות (עברית אנגלית וערבית), שמציינות את סגנונו של ברוולד.

לאחר קום המדינה נסגרו מרבית המלונות שפעלו בתקופת המנדט, והפכו לבתי אבות.

לאחר קום המדינה

לאחר קום המדינה הפך אזור מרכז הכרמל לאזור מגורים יוקרתי, שבמרכזו מרכז קניות ועסקים שכונתי הכולל בתי קפה רבים בסגנון מזרח אירופאי.

מלונות

בשנות ה-50 חלה האטה בפיתוח הפעילות המלונאית על הכרמל. יחד עם זאת, נבנה באותה עת ברחוב יפה נוף מלון "דביר" (כיום מלון "גני דן"). במלון פועל מרכז להכשרה מקצועית בתחום המלונאות וההסעדה. מוסד חינוכי זה הופעל בעבר תחת חסות משרד העבודה והרווחה, עד שב-2002 הועבר לניהולה המלא של רשת מלונות דן ‏‏^[24].

ב-1961 הורחב מלון בן יהודה ‏‏^[25]. את הקמתו של מלון "דן כרמל" ליווה וויכוח בשאלה האם ניתן לשבור את מראה קו הרכס, אולם זה נחנך לבסוף במרץ 1963.

בשנות ה-70 הוקם בית ההארחה "בית שלום". פנסיון זה הוקם על ידי מסיוניורים משווייץ בראשות וים מלגו (Wim Malgo), שמאמינים שחזרת היהודים והקמת מדינת ישראל היא סמל ברור לחזרת ישו. הקבוצה ייעדה אותו במקור לשימוש צליינים אשר יבקרו בארץ ויראו את תחיית ישראל ‏‏^[26].

בקיץ 1986 נחנך מלון "דן פנורמה" כחלק מ"מגדלי פנורמה", הבנויים מעל מרכז הקניות "מרכז פנורמה".

גנים

בשנים אלה תוכננו גנים נוספים (כדוגמת הגן ברחוב יפה נוף ב-1951 וגן שמואל כהן בכיכר המגדל ב-1950), והרחבת הקיימים כדוגמת גן האם.

בגן האם, שגודלו היה 400 דונם, עלתה שוב תוכנית הפוניקולר, אך שוב לא צלחה‏‏ ^[27]. הגן שולב עם גן החיות ונבנתה בו במה אקוסטית שמשמשת להופעות חיות (בעיקר בתקופת הקיץ). שמו ניתן לו על ידי אבא חושי כחלק מתפיסת עולמו שדגלה בסולידריות חברתית ומיקומה של האם במשפחה (ראו גם יום האם). בתחילה הותקנו משאבות ובריכה קטנה על מנת להזרים מים לנחל לוטם, אך לאחר זמן מה הופסקה פעילות המשאבות, מחמת חיסכון במים, והמבנה נשאר בשיממנו עד היום. בתקופת אריה גוראל, נבנתה במקום שדרת בתי קפה, שהרסה, לדעת חלק מהתושבים, את יופיו של הגן. כיום רוב העסקים במקום נסגרו.

מוזיאונים

עיריית חיפה, בראשות אבא חושי רכשה את ביתו של פרדריק קיש בשדרות הנשיא 89 (הוא עצמו התגורר בבית בין השנים 39-34) והקימה את מוזיאון טיקוטין ב-1959 במתחם.

מאנה כ"ץ קיבל מהעירייה את הבית ברחוב יפה נוף 89, על מנת שישמש כסדנתו, ובתנאי שלאחר מותו יוענק עזבונו לטובת עיריית חיפה. כ"ץ התגורר בבית בשנותיו האחרונות (62-58).

במסגרת המכון הביולוגי על שם פנחס כהן הוקם מוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש שטקליס. במוזיאון שרידים להתיישבות פרה-היסטורית בכרמל שנלקחו בעיקר מנחל מערות ומערת כבארה ‏‏^[28].

מבנים נוספים

ב-1952 הוקם גן החיות הלימודי חיפה.

ליד גן האם נפתחה בסוף שנות ה-50 הכרמלית. זוהי תחנתה העליונה, הנה כי כן בוצעה לבסוף תוכנית הרכבל שיוביל מהדר הכרמל אל הכרמל המרכזי.

"כרמל" המרכז הבינלאומי להכשרה ע"ש גולדה מאיר (ברחוב פינסקי 12) הוקם ב-1961. מכון זה, שהוקם על ידי מש"ב, שם לו למטרה להכשיר נשים (בעיקר ממדינות מתפתחות) , לתפקידי מנהיגות וחינוך ‏‏^[29].

ב-1992 הוקמה ברחוב יפה נוף טיילת. הטיילת נקראת על שם לואי גולדשמידט (שעל שמו גם גן החיות הלימודי). אורכה של הטיילת כ-400 מטרים ונכללים בה גן יפה נוף אנדרטה לזכר אסון המסוקים (ליד שדרות הנשיא 103) ואנדרטת הקיסר.

במרכז הכרמל הוקם מתחם אודיטוריום חיפה (במסגרת מרכז ברוך ורות רפפורט לתרבות ואמנות) ובו סינמטק חיפה, ונשמר אופי "עיר הגנים" של האזור. בשנות ה-80 הוקמו במרכז הכרמל מגדלי פנורמה הבולטים מעל קו הרכס - הכוללים מלון נוסף ומרכז קניות.

בשנים האחרונות

בשנים האחרונות תכננה העירייה לשנות את אופיו של כרמל מרכזי ובעקבות כך הוקם פורום כרמל. כחלק משינוי אופיו של האזור הוקמו לאורך ציר שדרות מוריה בתי קפה רבים ומסעדות, ואזור מרכז הכרמל הפך לאזור בילויים. באזור מרכז הכרמל נערך מידי שנה פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.

הערות שוליים

^ לטייל בחיפה בין כרמל לים /‏יעקב שורר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 73‏
^ ‏אלכס כרמל תולדות חיפה בימי התורכים עמוד 132‏
^ בעת הנוכחית ניתן להבחין בכך ששדרות הנשיא היו יכולים להמשיך ולהתעקל (במקום להתחבר עם שדרות מוריה) וכך להגיע עד לביתו של פרידיך (המכונה גם כיום "בית קלר") בתחילת רחוב קלר של ימינו, סמוך לאודיטוריום.
^ ‏א. כרמל תולדות חיפה בימי הטורקים חיפה 1969, עמ' 134-135‏
^ ‏י. בן ארצי להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס 2004, עמ' 21‏
^ ‏בן ארצי עמ' 23‏
^ ‏י. שורר עמ' 75‏
^ ‏י. בן ארצי עמ' 27‏
^ ‏מפת הקרב - ב"ז קדר עמ' 216‏
^ ‏[1]‏
^ ‏הבתים תוכננו בצורת צלב, תוך ניצל מרבי של השטח, וככל הנראה זה מקור שמו של רחוב שושנת הכרמל [2]‏
^ בית מילר - מרכז לטכנולוגיה, אמנות ותקשורת - האתר הרשמי של המוסד ברחוב שושנת הכרמל
^ ‏זמנים 96 עמוד 74‏
^ בתים אלו נמצאים באזור שהיסטורית כונה כרמל צפוני, אך כיום הם נמצאים בגבול רמת התשבי ומרכז הכרמל‏
^ ‏gropius hirsch & the saga of the copper houses by gilbert herbert‏
^ [http://www.education.gov.il/moe/uvdot/yafe.htm
^ ‏ראו גם [3]‏
^ ‏[4]‏
^ ‏[5]‏
^ ‏זהו כנראה מיקומו השני‏
^ ‏תה על מרפסת הקזינו שרפמן ונחמיאס‏
^ ‏חיפה, ביטאון העמותה לתולדות חיפה 5 עמ' 7‏
^ ‏http://www.tour-haifa.co.il/modules/newbb/viewtopic.php?topic_id=28‏
^ ‏פרטים על "דן גורמה" בחלק הנוגע למרכז החינוכי ב‏אתר מלונות דן
^ ‏מהנעשה בחיפה, לשכת המסחר 1961‏
^ על-פי הכתוב בהסברים באנגלית באתר המלון
^ עפ"י "חיפה, תשי"ד: ספר העירייה" /רול, י. יסעור, י. (עורכים); המחלקה לפיתוח של עירית חיפה; תשי"ד [ 1954 ]
^ ‏[6]‏
^ ‏[7]‏

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
	פורטל חיפה

תבנית:לוויין

[1] לטייל בחיפה בין כרמל לים /‏יעקב שורר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 73‏

[2] ‏אלכס כרמל תולדות חיפה בימי התורכים עמוד 132‏

[3] בעת הנוכחית ניתן להבחין בכך ששדרות הנשיא היו יכולים להמשיך ולהתעקל (במקום להתחבר עם שדרות מוריה) וכך להגיע עד לביתו של פרידיך (המכונה גם כיום "בית קלר") בתחילת רחוב קלר של ימינו, סמוך לאודיטוריום.

[4] ‏א. כרמל תולדות חיפה בימי הטורקים חיפה 1969, עמ' 134-135‏

[5] ‏י. בן ארצי להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס 2004, עמ' 21‏

[6] ‏בן ארצי עמ' 23‏

[7] ‏י. שורר עמ' 75‏

[8] ‏י. בן ארצי עמ' 27‏

[9] ‏מפת הקרב - ב"ז קדר עמ' 216‏

[10] ‏[1]‏

[11] ‏הבתים תוכננו בצורת צלב, תוך ניצל מרבי של השטח, וככל הנראה זה מקור שמו של רחוב שושנת הכרמל [2]‏

[12] בית מילר - מרכז לטכנולוגיה, אמנות ותקשורת - האתר הרשמי של המוסד ברחוב שושנת הכרמל

[13] ‏זמנים 96 עמוד 74‏

[14] בתים אלו נמצאים באזור שהיסטורית כונה כרמל צפוני, אך כיום הם נמצאים בגבול רמת התשבי ומרכז הכרמל‏

[15] ‏gropius hirsch & the saga of the copper houses by gilbert herbert‏

[16] [http://www.education.gov.il/moe/uvdot/yafe.htm

[17] ‏ראו גם [3]‏

[18] ‏[4]‏

[19] ‏[5]‏

[20] ‏זהו כנראה מיקומו השני‏

[21] ‏תה על מרפסת הקזינו שרפמן ונחמיאס‏

[22] ‏חיפה, ביטאון העמותה לתולדות חיפה 5 עמ' 7‏

[23] ‏http://www.tour-haifa.co.il/modules/newbb/viewtopic.php?topic_id=28‏

[24] ‏פרטים על "דן גורמה" בחלק הנוגע למרכז החינוכי ב‏אתר מלונות דן

[25] ‏מהנעשה בחיפה, לשכת המסחר 1961‏

[26] על-פי הכתוב בהסברים באנגלית באתר המלון

[27] עפ"י "חיפה, תשי"ד: ספר העירייה" /רול, י. יסעור, י. (עורכים); המחלקה לפיתוח של עירית חיפה; תשי"ד [ 1954 ]

[28] ‏[6]‏

[29] ‏[7]‏

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 ===מסיון הכרמל===
+מסיון הכרמל החל לפעול בכרמל הגרמני ב-1903. הוא החל בקניית מלון פרוס ולאחר מכן התרחב למתחם שכלל בתי מגורים ואכסניה לצליינים.
-ב-1903 הגיע לחיפה יוהנס זייץ עם אשתו. זייץ, איש הכנסיה האוונגלנית, שממנה נפרדו הטמפלרים שנים קודם לכן, פנה לקלר, רעו מנוער, על מנת שיעזור לו למצוא מקום למסיון. רצונו של פרוס (ראו [[כרמלהיים]]) למכור את מלונו עלה בקנה אחד עם בקשה זו. מרטין שניידר קנה את מלון פרוס ופתח בו את מסיון הכרמל. מטרותיו של מסיון זה היו להעביר מאמינים מקרב היהודים הנוצרים והמוסלמים לשורותיו.<br />
-ב-1908 הצטרפו לפעילותו של שניידר גוטפריד מאייר וקונארד בולינגר. מאייר שהגיע כאקונום וגנן אחראי במידה רבה (ומאוחר יותר גם שומרי היערות של הכשרת היישוב) ליעור הכרמל המרכזי (ביחוד בעצי אורן).
-מספר שנים מאוחר יותר הוחלט על בניית מסיון חדש‏‏<ref>‏עלות הבנייה הגיעה ל 40000 מארק ראו אייל איזלר בחיפה היסטוריה מקומית יוסי בן ארצי עמוד 57‏</ref>. במסגרת זאת נבנו הבתים הבאים:
-* מלון שניידר(Karmelmissionsheim) - כיום מגדלי פנורמה - בית מלון שנבנה ב-1911 ונהרס בשנות ה-80. ‏‏‏‏<ref>‏‏א. כרמל תולדות חיפה בימי הטורקים חיפה 1969, עמ' 132-134‏ ‏ וראו גם חיפה - היסטוריה מקומית עמוד 58 ואילך</ref>
-* בית הכומר שניידר - רחוב התשבי 130 - מרטין שניידר בנה את ביתו ב-1913. לבית צורפה גינה שהיוותה לימים בסיס לגן האם. הבית שימש כמוקד חברתי של חיפה בשנות ה-80 וכיום הוא מוזנח ומט ליפול.
-* בית מיינץ - בית טמפלרי נוסף, צמוד למגדלי פנורמה של היום. הבית שימש למגורי משפחת שניידר לפני מעברם לבית הגדול המצוי כיום ברחוב התשבי. מאוחר יותר התגורר בבית פרידריך היינדריך, חברו של שניידר. מיינץ הינה עיר תאומה לחיפה ובה נפתחו ספריה ומיל"ב (מועדון יום לגיל הזהב).
 ===הכנסיה הרוסית===
@@ שורה 29: / שורה 22: @@
 ===הכנסייה היוונית===
-ברחוב מגידו (של היום) נבנה ב-1903 אכסניה לצליינים נוצרים בשם "מנוחת אליהו" על ידי הנזירות הקתוליות. כיום שייך ההוספיס לכנסייה היוונית-אורתודוכסית.
+ברחוב מגידו (של היום) נבנה בצחילה המאה ה-20 אכסניה לצליינים נוצרים בשם "מנוחת אליהו" על ידי הנזירות הקתוליות. כיום שייך ההוספיס לכנסייה היוונית-אורתודוכסית.
 ==שלהי מלחמת העולם הראשונה==