אנה טיכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנה טיכו
Anna Ticho
Ticho22.jpg
אנה טיכו בשנות ה-40
לידה 27 באוקטובר 1894
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית ברנו, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 1 במרץ 1980 (בגיל 85)
ישראלישראל ירושלים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ישראלישראל הר המנוחות, ירושלים
מקום מגורים ישראלישראל ירושלים, ישראל
ידועה בשל ציירת ישראלית
השכלה האקדמיה לאמנויות בווינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע צייר
בן זוג ד"ר אברהם טיכו
פרסים והוקרה יקיר ירושלים
פרס ישראל (1980) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
"הרי יהודה", 1970, עיפרון ופסטל על נייר, אוסף גלריה אנגל

אנה טיכו (27 באוקטובר[1] 1894 - 1 במרץ 1980) הייתה אחות, ציירת ישראלית וכלת פרס ישראל לציור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנה טיכו נולדה לפנחס וברטה בראון[2]בעיר ברנו שבמוראביה (אז חלק מאוסטרו הונגריה, כיום חבל בצ'כיה). היא גדלה והתחנכה בווינה.

בגיל 15 החלה ללמוד ציור בווינה. בשנת 1912 עלתה לארץ ישראל עם בן דודה, רופא העיניים ד"ר אברהם אלברט טיכו, ובהמשך נישאה לו. הם התיישבו בירושלים ופתחו בה מרפאת עיניים, בה סייעה טיכו לבעלה.

ד"ר אפרים סיני שהיה אסיסטנט של ד"ר טיכו במשך כשנתיים ,(בשנות העשרים של המאה הקודמת), מעלה זיכרונות בספרו "במלוא העין": "גברת טיכו הייתה הגבירה, המנהלת והאחות הראשית. בחדר הניתוח היו היא וד"ר טיכו צוות מאומן להפליא. היא הייתה יודעת, ללא דיבורים, להושיט בזמן הניתוח את המכשיר הדרוש ברגע הדרוש. נהגה לרדת לקומה התחתונה זמן קצר לפני תחילת הניתוחים, מסדרת את המכשירים, בוחנת את הסכינים, מכינה את הזריקות והחומר הסטרילי. הכול היה מסודר על שולחן המכשירים, מצוחצח ונוצץ. היא הייתה בקיאה בכל שלבי הניתוח ואצבעותיה היו מרחפות בין שולחן הניתוחים לבין שולחן המכשירים כידי פסנתרן הפורט על מנענעי הפסנתר."[3]

בני הזוג טיכו התערו בחיי החברה והתרבות של ירושלים. בבית המידות שרכשו בירושלים ואשר קומתו הראשונה שימשה במקביל כמרפאה, ארחה טיכו את האליטה האינטלקטואלית של יוצאי גרמניה, וכן את מנהיגי היישוב, ראשי הממשל הבריטי, אמנים, סופרים ואינטלקטואלים - מארץ ישראל ומחו"ל.

משנות העשרים ואילך רשמה טיכו בעיפרון, דיו ופחם את נופי ירושלים וסביבותיה, כמו גם את תושבי ירושלים ומטופלים של בעלה. עתים עשתה זאת בסטודיו, אך בדרך כלל העדיפה לצאת לחיק הטבע ולרשום שם. בשנות השישים, אחרי מותו של בעלה, הפכו רישומיה לחופשיים יותר ויותר ונעו במידה מסוימת לכיוון של הפשטה. יצירותיה המאוחרות הפכו לפנורמיות וצבעוניות ונעשו בצבעי מים וצבעי פסטל.

ציוריה של אנה טיכו נמצאים באוספי מוזיאונים רבים, מהם מן החשובים בעולם.

בשנת 1970 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". בשנת 1980, זמן קצר לפני פטירתה, הוכתרה ככלת פרס ישראל לציור.

לקראת סוף ימיה החליטה טיכו לתרום את ביתה, על אוסף האמנות שבו הכולל את ציוריה ועוד שכיות חמדה שאסף בעלה על פני השנים, למען תושבי ירושלים. הבית פועל כיום כשלוחה של מוזיאון ישראל, תחת השם בית טיכו. ד"ר טיכו רכש בית נוסף במוצא. היה זה בית ערבי בן 150 מ"ר שאליו היו מגיעים בני הזוג בסופי-השבוע. בשנת 1990 נמכר הבית.[4] בשנת 1980 נפטרה אנה טיכו ונטמנה לצד בעלה בהר המנוחות בירושלים.

מבחר אוספים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים וקטלוגים אודות יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיפורים מימי טיכו, מירי דבי (קריצלר), הוצאת דבי אופקים, 1993.
  • טיולים בעקבות נשים: לאה גולדברג, רחל המשוררת, חנה סנש, גולדה מאיר, צפורה רוזנפלד, הלנה כגן, אנה טיכו, שרה ילין, / עידית שכטר-פייל, עריכה: יפעת הראבן, עיצוב הספר והעטיפה: אירית עמית, צילומים: עידית שכטר-פייל, מוציא לאור: משכל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב, 2015.
  • אנה טיכו (הישראליות), אבירמה גולן, צלטנר בית מלאכה לספרי ילדים, 2018.מאיירת: ענבל לייטנר.
  • חיים באר, הנצח ההולך לאט: מחווה לאנה טיכו, מתוך הספר "קשר לאחד - מסעות, בתים ואנשים בירושלים", הוצאת עם עובד, 2018, עמודים 351-357.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ דוד תדהר -עורך ,"אנצקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו" ,ערך :ד"ר אלברט טיכו, כרך ב', 1947, עמוד 956
  3. ^ "במלוא-העין"-מעולמו של רופא, ד"ר אפרים סיני, צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ רח' השרון 12 תל אביב, 1984 ,עמוד 105-106,
  4. ^ אילנה באום, המיליונר מאיטליה חיפש בית בודד, עם נוף וגינה, מעריב, 5 באוקטובר 1990