מיכאל גולדמן-גלעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאל גולדמן-גלעד

מיכאל (מיקי) גולדמן-גלעד (נולד בקטוביץ, 1925) הוא ניצול שואה, מקציני המשטרה שניהלו את חקירתו של אדולף אייכמן לאחר לכידתו. סיפורו האישי היווה השראה לסרט "המכה ה-81". הוא נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות התשע"א, 2011.

בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח גולדמן-גלעד עם הוריו, אחיו ואחותו בת השמונה לעיר פשמישל, משם גורש למחנה שבניה. בנובמבר 1943 גורש לאושוויץ ונשלח למחנה בירקנאו. לאחר כחודש וחצי הועבר למחנה בּונה-מונוביץ (אושוויץ III) שם עבד במפעלי אי גה פארבן עד לפינוי המחנה בינואר 1945. גולדמן-גלעד הוצא בצעדת המוות, הצליח לברוח ממנה, והסתתר אצל משפחה פולנית עד השחרור. בפברואר 1945 התנדב לצבא האדום ונפצע בקרב.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1945 הגיע למחנה העקורים פוקינג שבגרמניה, ובמאי 1947 עלה על אניית המעפילים "התקווה", שהפליגה ארצה. האונייה נתפסה בלב ים על ידי הבריטים, והוא גורש עם יתר העולים למחנות המעצר בקפריסין, שם שהה כשנה וחצי במחנה הסגר. לאחר קום המדינה עלה ארצה, התגורר בתל אביב והתגייס למשטרה.

משפט אייכמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960, לאחר לכידתו של אדולף אייכמן, צורף גולדמן-גלעד כקצין חקירות ללשכה 06 – יחידה מיוחדת שהוקמה לשם ניהול החקירה. הוא היה עוזרו האישי של גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה, שעמד בראש התביעה.

במהלך המשפט נחשף מעט מעברו של גולדמן כנער בזמן השואה, כאשר תושב גטו פשמישל, רופא השיניים ד"ר בוז'מינסקי (לשעבר דיאמנט), סיפר בעדותו שראה נער שהוכה 80 מלקות על ידי פרנץ שוומברגר, מפקד הגטו מטעם הס"ס. כאשר נשאל על ידי האוזנר אם הוא רואה באולם בית המשפט את הנער שהוכה, ענה בוז'מינסקי: "זהו קצין המשטרה שיושב לידך" והצביע על גולדמן. שם הסרט "המכה ה-81" לקוח מעדותו זו, באשר המכה השמונים ואחת באה, לדבריו, כתוצאה מההתעלמות שהייתה בארץ לסיפורי הניצולים.

בתום המשפט, נכח גולדמן בהוצאתו להורג של אייכמן. בשנת 1987 עצרה משטרת ארגנטינה את שוומברגר ולאחר מכן הסגירה אותו לשלטונות גרמניה.[1]

לאחר משפט אייכמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963 עזב גולדמן-גלעד את המשטרה. הוא נשלח פעמיים כשליח מטעם הסוכנות היהודית לאמריקה הלטינית. עם שובו ארצה שימש ראש המינהל המרכזי לשליחות בהנהלת הסוכנות היהודית עד לפרישתו בשנת 1995. כיום הוא חבר מועצת יד ושם, חבר הוועדה הציבורית לציון חסידי אומות העולם וחבר בדירקטוריון של מוסד ביאליק.

נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות התשע"א, 2011.[2]

בנו הוא התסריטאי והסופר טל גלעד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]