מיתוס מוצא
מיתוס מוצא (אנגלית: Origin myth) הוא מיתוס המתאר את מוצאו של מאפיין טבעי או חברתי של העולם. למשל, מיתוסים של בריאה (קוסמוגוניה) מתארים את מוצא היקום ומוצא העולם, ומיתוסים של מוצא עממי (אתנוגוניה) מתארים את ייסודם של עמים, קבוצות אתניות, מדינות ומוסדות חברתיים שונים, תכופות על-ידי דמויות של אבות מייסדים או אבות קדמונים גנאלוגיים. מיתוסי מוצא הם לפעמים סיפורים אטיולוגים, וכן לפעמים הם סיפרים בעלי תפקיד חברתי, המסופרים בטקסים ציבוריים, בחגים וביצירות אמנות וספרות, ובכך מחזקים את תחושות הזהות וההשתייכות של בני-אדם לקבוצות שלהם.
הגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתנולוגים וחוקרי מיתולוגיה השוואתית תכופות מחלקים מיתוסי מוצא לארבעה סוגים עיקריים, הקיימים במרבית התרבויות:
- תאוגוניה: מיתוסים המתארים את מוצא האלים (מקור המונח בתאוגוניה של הסיודוס)
- קוסמוגוניה: מיתוסים המתארים את בריאת העולם.
- אנתרופוגוניה: מיתוסים המתארים את בריאת האדם.
- אתנוגוניה: מיתוסים המתארים את מוצא העמים.
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי ההיסטוריון של הדת וחוקר הפולקלור מירצ'ה אליאדה, בחברות מסורתיות רבות ניתן לראות כמעט כל סיפור מקודש כמיתוס מוצא. לדעתו, בחברות מסורתיות יש נטייה לראות את החיים כשיבה נצחית – היכולת לשוב אל עידן מיתי שבו התרחשו האירועים הקדושים.
אינדקס המוטיבים של הספרות העממית של הפולקלוריסט האמריקני סטית תומפסון מציין מאות מוטיבים שונים של פולקלור המספרים על מוצאם של ישויות שונות במציאות[1]. רובם מרוכזים בקבוצה A של האינדקס "מוטיבים מיתיים". במסגרת קבוצה זו, אחת מתוך חמש תת-קבוצות היא "A600-A899: קוסמולוגיה וקוסמוגוניה". בין הדוגמאות:
- A20: מוצאו של הבורא.
- A110: מוצאם של האלים.
- A510: מוצאו של גיבור תרבות (אל למחצה).
- A770: מוצאם של כוכבים מסוימים.
- A771. A771. מוצאה של הדובה הגדולה.
- A773. A773 מוצא הפלאידות.
- A774. A774. מוצא כוכב הצפון.
- A910: מוצא המים.
- A913. A913 מוצא הגאות והשפל.
- A980: מוצאם של מקומות מסוימים.
- A1230: הופעת או השתלשלות האדם הראשון על האדמה.
- A1311: מוצא הידיים והרגליים.
- A1312: מוצא שלד האדם.
- A1313: מוצא איברי המין.
- A1315: מוצא השיער והזקן.
- A1330: מוצאן של צרות האדם.
מיתוס מכונן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיתוס מכונן (אנגלית: Foundation myth) או סיפור מכונן (Foundation story) הם מיתוסי מוצא וסיפורי מוצא המתארים את ייסודם של מוסדות חברתיים, למשל עמים, שבטים, מדינות, ערים, שושלות מלוכה, אצולה וכהונה, וכיוצא בזה, על-ידי מייסדים שהם גיבורי הסיפור. תכופות מוצגים המייסדים בסיפור כדמויות מפורסמות מן ההיסטוריה, המסורת או הפולקלור, או כגיבורי תרבות מיתיים, ואז דמויות אלו נחשבות לאבות מייסדים. לעיתים קרובות אלו אבות ואמהות קדמוניים המתוארים כמייסדים שושלת גנאלוגית, ואף שבט או עם שלם. במקרים רבים, שמו של המוסד הוא שם אפונימי, כלומר לפי הסיפור הוא נקרא על שם המייסד, ובמקרים כאלו המיתוס לפעמים כולל סיפור ביוגרפי על חיי המייסד, לידתו, ילדותו או חניכתו, המסביר מדוע נקרא בשם זה. למשל, לפי המיתוסים המכוננים שלהן נקראת העיר אתונה על-שם האלה הפטרונית שלה אתנה, והעיר רומא על שמם של מייסדיה רמוס ורומולוס. לפי ספר בראשית, "עם ישראל" הוא שם אפונימי שנקרא על שמו של ישראל, השם שניתן ליעקב, והביטוי המקראי "בני ישראל" ניתן להתפרש גם כאנשי העם ישראל וגם כצאצאיו של יעקב. מיתוסים מכוננים מעין אלו נושאים מסר או מוסר השכל שכל חברי המוסד הם קרובי משפחה, ובכך הם עשויים לסייע ליצור תחושות של אחדות ואחווה ביניהם.
היסטוריונים, חוקרי ספרות וחוקרי פולקלור מעריכים כי במציאות, רבים משמות אלו הופיעו למעשה בסדר הפוך: על-מנת להסביר את קיומם של מקום, מוסד או קבוצה הקרויים בשם מסוים, חובר סיפור על דמות מייסד מיתי בשם דומה, ולכן הסיפור לעיתים מסביר מדוע ניתן למייסד דווקא שם זה. למשל, לפי הסיפור המקראי על עשו, הנקרא גם "אדום", הוא האב המייסד של העם האדומי, ונולד כשהוא שעיר ואדמוני: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"[2]. עוד מסופר בסיפור גנבת הברכות כי עשו ביקש מיעקב "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה [...] עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם". קרוב לוודאי שפרטים אלו נוספו לסיפור כדי להסביר מדוע נקרא האזור בו שכנו האדומים הר שעיר והרי אדום[3]. מיתוס מכונן גם תכופות מסביר מדוע וכיצד הופיעו מאפיינים מוכרים נוספים של המוסד. למשל, האפיון המקראי של עשו כצייד ואיש השדה קרוב לוודאי משקף את האופן שבו נראו בני העם האדומי לבני-ישראל, ותאור היחסים בסיפור בין התאומים יעקב ועשו משקף את היחסים בין עם ישראל והעם האדומי: הקרבה ביניהם מצד אחד והיריבות מצד שני.
במינוח חופשי יותר, ניתן לתאר כ"מיתוס מכונן" כל סיפור, בין אם היסטורי או אמנותי, אשר ממלא תפקיד חשוב בתפיסה של אנשי מוסד כלשהו את עצמם ואת ייחודם. בפרט מדובר באירועים היסטוריים אשר, באמצעות סיפורם בדרך מסוימת, הופכים לסיפרים מרכזיים של אומות ותנועות. למשל, ניתן לומר כי מלחמת העצמאות האמריקנית ממלאת תפקיד של מיתוס מכונן בארצות הברית, שם יש לה חשיבות רבה במוסדות החינוך ובחגים רשמיים, בעוד שבבריטניה אין מייחסים לה חשיבות מעבר לאירועים היסטוריים אחרים בזמנה[4]. דמויות חשובות ממלחמת העצמאות האמריקנית אף קיבלו בארצות הברית מעמד של אבות מייסדים, אם כי ברמה הלאומית והרוחנית, ולא ברמה הגנאלוגית.
במעשיות ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במעשיות ילדים עממיות ובספרות הילדים המודרנית נפוצה סוגה ספרותית המכונה לפעמים סיפורי "ככה סתם" או "דווקא ככה", על שמו קובץ הסיפורים הפופולרי לילדים "סיפורי ככה סתם" (אנגלית: Just So Stories) מאת הסופר האנגלי רודיארד קיפלינג. אופייניים לסוגה זו סיפורים משעשעים וגוזמאות, המספרים כיצד כביכול הופיעו תכונות שונות של המציאות. למשל, שמות סיפורים מתוך ספרו של קיפלינג הם "ככה קיבל הגמל את דבשתו" או "ככה קיבל הפיל אף ארוך שכזה". סוגה זו היא מעין פארודיה על מיתוסי מוצא.
דוגמה לסוגה זו מספרות הילדים בישראל היא הספר "איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני" מאת מאיר שלו.
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקולנוע, בסדרות טלוויזיה, בקומיקס, ובשאר צורות של בידור בתרבות הפופולרית, סיפור מקור הוא סיפור המעניק לקהל את הרקע שמגלה כיצד ומדוע דמות הפכה לפרוטגוניסט או לאנטגוניסט. בתעשיית הקומיקס האמריקאית, סיפור המקור מציג גם את הדרך בה דמויות השיגו את כוחות העל שלהן, ואת הנסיבות שבשלהן הפכו לגיבורי או לנבלי-על.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Thompson, Stith. Motif-index of Folk-literature: JK. Vol. 1-6. Indiana University Press, 1989
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ה
- ^ מקור היסטורי סביר יותר לשם "אדום" הוא באבן החול האדמדמה הנפוצה בהרים אלו
- ^ הלוי, ט. (2004). The American Revolution in British and American School Books/" מקובלות עלינו אמיתות אלה": המהפכה האמריקנית בספרי לימוד בארצות-הברית ובבריטניה. זמנים: רבעון להיסטוריה, 94-105.