משפחת אלישר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משפחת אלישר היא משפחת רבנים ועסקנים חשובה ממוצא ספרדי, שבניה שימשו כרבנים, כאישי ציבור וכעסקנים מפורסמים.

מוצא המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעות החוקרים בנוגע למוצא המשפחה חלוקות. הגרסה הראשונה מתבססת על מגילת יוחסין שכתב הרב חיים הלוי פולאקו עבור הרב יעקב שאול אלישר (ה"ישא ברכה"), לפיה סבו של זה האחרון, הרב יעקב אלישר, היה בנו של הרב חיים ירוחם וילנא בן הרב יעקב וילנא בן הרב בנימין זאב מווילנא. לפי גרסה זו, הכינוי "אלישר" דבק בו בשל ישרותו, והוא הראשון שנשא את השם "אלישר". סופרים כדוגמת אריה לייב פרומקין ומשה דוד גאון הסתמכו על מגילת יוחסין זו, וכתבו כי מוצא המשפחה אכן מוילנה.

מנגד, סופרים וחוקרים רבים התנגדו לגרסה זו, ובהם אברהם יערי, יוסף ריבלין, אברהם אלמליח, הרב יעקב משה טולידאנו ומאיר בניהו. אחת מהוכחות המתנגדים לגרסה המייחסת את מוצא המשפחה לוילנה היא "מגילת פרס" שחוברה על ידי הרב יעקב אלישר, סבו של הרב יעקב שאול אלישר. לפי החוקרים, סגנון הניסוח, הניבים והמליצות במגילה מעידים על מוצאו הספרדי של הכותב[1].

הוכחה נוספת המפריכה את הגרסה הראשונה - שכאמור, לפיה, הרב יעקב אלישר היה בנו של הרב חיים ירוחם וילנא והראשון שנשא את שם המשפחה אלישר - היא חתימתו של הרב יעקב אלישר בראש "מגילת פרס" שחיבר, ושם ציין את שם אביו "חיים יוסף", ולא "חיים ירוחם". אמנם ניתן היה לשער שישנה טעות בחתימת שמו של אביו, אך ישנו תיעוד היסטורי לאדם בשם הרב חיים יוסף אלישר, שבצעירותו היה תושב ירושלים ולאחר מכן התגורר בחברון, ויצא למדינות שונות בשליחויות כשד"ר.

מאיר בניהו מביא הוכחה נוספת כנגד הגרסה הראשונה, ומוכיח כי בני המשפחה נשאו את השם "אלישר" שנים רבות לפני בואו של הרב יעקב וילנא לארץ ישראל, ולא כפי הטענה שהרב יעקב אלישר היה הראשון לשאת את שם זה, שכן בשער הספר "נגיד ומצוה" שהודפס באמסטרדם שבהולנד עוד בשנת ה'תע"ב על ידי הרב חיים יוסף (הנ"ל), מזכיר זה האחרון את שם אביו, הרב אברהם אלישר, שכבר הלך לעולמו ונושא את השם "אלישר".

בניהו מצביע על העיר אישר שבספרד כמוצא המשפחה, שממנה ככל הנראה הגיעו בני המשפחה לארץ ישראל לאחר גירוש ספרד, ומציין כי כ-200 שנים לפני שחי הרב יעקב וילנא, כבר בשנת רס"ד, מוזכרת העדות הראשונה לאחד מבני המשפחה בארץ ישראל, והוא הרב יוסף אליסר שעלה מספרד לצפת, וחתום על אגרת מצפת בשנת ה'רס"ד (1504), בין 17 החכמים שעלו ראשונים מספרד לארץ ישראל.

יעקב גליס[2] ניסה להסביר את הטעות בייחוס השגוי למשפחת וילנא בעזרת הבאת עובדת נישואיו של הרב חיים יוסף אלישר עם בתו של הרב יעקב וילנא, מה שככל הנראה גרם במרוצת השנים לבלבול בין שני שמות המשפחה.

אברהם אלישר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הרב יוסף אליסר, בן המשפחה הבא שישנה עדות לגביו הוא אברהם אלישר. ייתכן שהשם אברהם ניתן לו כיון שהיה ככל הנראה אנוס שחזר ליהדות, כפי שהיה ר' יעקב צמח (מחבר הספר נגיד ומצווה שהוציא לאור הרב חיים יוסף אלישר, בנו של אברהם).

שנת פטירתו המשוערת בחברון היא 1710.[3]

הרב חיים יוסף אלישר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של אברהם אלישר היה הרב חיים יוסף אלישר, שנישא לבתו של הרב יעקב וילנא. ייתכן ובשל נישואים אלו נבעה הטעות בקשר למוצא המשפחה, המייחסת אותה לוילנא.[דרוש מקור]

בשנת 1712 (ה'תע"ד) ביקר באמסטרדם במסגרת שליחות כשד"ר הכוללות[4] ביחד עם הרב אברהם יצחקי, והדפיס שם את ספרו של הרב יעקב צמח, "נגיד ומצווה", וחתם בהקדמתו "תושב עיה"ק י-ם".

משהורע המצב בירושלים עבר לחברון, שמנתה אז כ-40 בעלי בתים אשר גרו בחצר אחת[5], ונמנה עם חכמיה.

בשנת 1730 יצא בשליחות קהילת חברון לטריפולי שבצפון אפריקה יחד עם הרב אליהו בן ארחא. מצפון אפריקה עברו לאיטליה ובשנת 1733 (כ"ב בטבת ה'תצ"ג) קיבלו תרומה בוירונה, כפי שנרשם בפנקס הקהילה, כסיוע לפדיון שבויים (קיבלו 50 דוקטים קורינטי)[6].

כתבי השדרו"ת (שהוא חתום על לפחות אחד מהם), מלמדים על מצבם הכלכלי הקשה של יהודי חברון, שהיו מצויים אז בחובות גדולים.

הרב אריה ליב פרומקין בספרו "תולדות חכמי ישראל", מביא את דברי היש"א ברכה עליו, שקיבל בסוף ימיו לצאת בשליחות, בשל מצוקת תושבי חברון לערי פרס וטבע בחידקל, ובנו ר' יעקב וילנא[דרושה הבהרה]השלים שליחות זו בערי פרס ובבצרה. (ראו סיפור - "מגילת פרס").

הרב יעקב אלישר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יעקב אלישר

בנו של הרב חיים יוסף היה הרב יעקב אלישר (1730 - 1790), ששימש כראש קהילת חברון והיה ידידו של החיד"א.

נולד בחברון בשנת ת"צ (1730), וכשבגר יצא לשלוש שליחויות מטעם קהילת חברון. במהלך שליחותו לבצרה שבעיראק בשנת 1775 נפטרה אשתו בחברון והוא נישא בשנית לבת נשיא הקהילה, ויחד נולדו להם שני בנים. במהלך שהותו בעיר צרו עליה הפרסים במשך שנה שלמה. ולאחר כיבושה החליט מלך פרס להשמיד את היהודים. לאחר תפילות, צום ומספד שארגן הרב יעקב בטלה הגזרה. לאחר שהאויבים נהדפו, כתב את "מגילת פרס" (או "מגילת אלישר").

בנו הבכור מאשתו השנייה, הרב אליעזר ירוחם, אביו של הרב יעקב שאול אלישר (היש"א ברכה) - נולד בבצרה בשנת 1775.

לאחר שהות ארוכה בבצרה, עזב את העיר ועבר לדמשק, שם הצטרף לבנו הבכור מאשתו הראשונה מחברון, הרב חיים, ומשם עברו יחד לצפת בשנת 1781. בצפת נמנה עם מנהיגי הציבור.

חתם בשם "יעקב וילנא". הניח שני בנים: הרב חיים והרב אליעזר[7].

הרב יעקב שאול אלישר - היש"א ברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יעקב שאול אלישר

נולד בצפת כבן יחיד לרב אליעזר ירוחם אלישר ב-7 ביוני 1817, ובהיותו כבן 7 התייתם ממנו. ב-1828 נישאה אמו לרב בנימין מרדכי נבון, והוא אימצו. ב-1832 נישא, והתגורר בבית אביו החורג.

בשנת 1853 (ה'תרי"ג) הוסמך לדיין ומורה הוראה על ידי רבני ירושלים, ובשנת 1869 (ה'תרכ"ט) החל לשמש כאב בית הדין בעיר. לאחר פטירת הרב רפאל מאיר פאניז'יל, הוכתר ב-1 בפברואר 1893 למשרת הראשון לציון, וכיהן במשרה זו עד לפטירתו ב-18 ביולי 1906.

ילדיו: סולטנה, בתו הבכורה (נישאה לרב אברהם ברוך ובתם רוזה נישאה לרב בן ציון מאיר חי עוזיאל), הרב חיים משה אלישר, כיהן כראשון לציון (כונה "חמ"א"), הרב אליעזר ירוחם, נפטר בצעירותו, והרב ניסים בנימין מרדכי אלישר שנקרא על שם האב החורג של אביו.

הרא"ל פרומקין מכנהו ידי"ן (ידיד נפשי) הגאון הרב... צילום כל מצבתו - 30 (ח). קבור בבית הקברות בהר הזיתים בחלקת הרבנים לצד אביו החורג למרגלות חלקת אלישר.

הרב חיים משה אלישר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיים משה אלישר

נולד בירושלים בג' בשבט ה'תר"ה (1845) כבן בכור לרב יעקב שאול אלישר. מכונה חמ"א (ראשי התיבות של שמו).

נישא לוידה בת הרב רפאל מאיר פאניג'ל, ויחד נולדו להם שישה בנים ושלוש בנות. עסק במסחר תוך לימוד תורה, ושאלות הלכתיות רבות נשלחו אליו שאלות אליו מרחבי העולם.

עם מינוי אביו לראשון לציון בשנת ה'תרנ"ג (1893), מונה הוא לנציגו וממלא מקומו במג'ליס אדארה - מועצת הפלך, וכיהן בה במשך 13 שנה, תוך דאגה רבה ליהודי הארץ.

נמנה עם מייסדי ופעילי מוסדות הציבור בירושלים, בהם בתי החולים שערי צדק ומשגב לדך. כן עמד שנים רבות בראש הרבנות הראשית בירושלים ותמך באספת הנבחרים. בשנת ה'תרס"ו הוציא את ספר השו"ת של אביו - שאל האי"ש ופני חמ"א והוסיף בו גם משלו.

שימש למשך כשנתיים כראשון לציון וכראש רבני ארץ ישראל.

בתר"פ חיבר את הספר משה האיש - שו"ת, והשאיר אחריו כתבי יד נוספים.

הלך לעולמו ב- ד' בשבט תרפ"ד ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בחלקת הרבנים, חלקת אלישר.

בני משפחה נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טענה זו אמנם ניתנת להפרכה, כי ניתן לשער שבני משפחת וילנא נהגו ולמדו לכתוב כספרדים
  2. ^ בספרו תולדות חכמי ארץ ישראל
  3. ^ ראו עליו בספר "יהודי המזרח בארץ ישראל" מאת משה דוד גאון, חלק ב' עמ' 56, ב"תולדות חכמי ירושלים", חלק ב' עמ' 166 וב"שלוחי ארץ ישראל" מאת אברהם יערי, עמ' - 492).
  4. ^ לפי אברהם יערי, עמ' 492, היה בשליחות עצמו
  5. ^ על-פי תיאורו של ר' גדליה מסימיאטיץ - מתלמידי רבי יהודה החסיד - שביקר בחברון בתחילת המאה ה-18.
  6. ^ ס"ח עמ' 219, ואברהם יערי "שלוחי ארץ ישראל", עמ' 492).
  7. ^ משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב' עמ' 57 ו61 - 62, ובספרו של מאיר בניהו - החיד"א, עמ' שנ"ה - שנ"ו, ואברהם יערי ב"שלוחי ארץ ישראל", עמ' 102, 492, 591 - 2, 662 ו-866.