משתמשת:Danalif/נעמי חזן

תבנית:ח"כ נעמי חזן, אשת אקדמיה (פרופסור אמריטה למדע המדינה ולימודי אפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים)^[1] פוליטיקאית, פעילת זכויות אדם. כיהנה כחברת כנסת מטעם מרצ בשנים 1992–2003 (כנסות 13 - 15). בשנים 2008–2012 כיהנה כנשיאת הקרן החדשה לישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה נעמי חזן נולדה ב-18 בנובמבר 1946 בירושלים, בת לאברהם הרמן, לימים שגריר ישראל בארצות הברית ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, ולזינה הרמן, לימים חברת הכנסת. נעמי חזן היא אם לשניים.

תרומה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחזן תואר ראשון ושני במדע המדינה מאוניברסיטת קולומביה. בשנת 1975 קיבלה תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים,^[2] שימשה כפרופסור באוניברסיטה העברית, שם מכהנת כחוקרת בכירה. חזן שימשה כפרופסור אורחת באוניברסיטת הרווארד וב-MIT.

חזן מילאה שורה של תפקידים ציבוריים ואקדמיים, בהם: ראש מכון טרומן למחקר וקידום השלום באוניברסיטה העברית, נשיאת הסניף הישראלי של האגודה הבינלאומית למדעי-המדינה (וסגנית נשיא האיגוד העולמי). ב-2013 חזן זכתה בפרס מפעל חיים של האגודה הישראלית למדעי המדינה וב-2016 הוענק לה התואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן גוריון.

בין תרומותיה הציבוריות היא שימשה ממיסדות שדולת הנשים בישראל, בת שלום ונציבות הנשים לשלום צודק ישראלי-פלסטיני. כמו כן כיהנה כחברת המשלחת הישראלית לוועידת האו"ם לציון עשור האישה הבינלאומי בניירובי ובבייג'ינג. היא פעילה במגוון ארגונים חברה אזרחית בינהם יש דין, עיר עמים המוקד לפליטים וזרים

כתבה וערכה שמונה ספרים בנושא פוליטיקה השוואתית, ופרסמה מאמרים רבים בנושא פוליטיקה ומדע המדינה באפריקה, יחסי ערב-ישראל, פוליטיקה בישראל ומעמד האשה.

משנת 2009 היא עומדת לצד פרופ' חנה הרצוג, בראש "שוות - המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית" (WIPS).

קריירה באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 נבחרה לראשונה כחברת כנסת מטעם סיעת מרצ. במהלך חברותה בכנסת מונתה לסגנית יושב ראש הכנסת ושימשה כיו"ר ועדת המשנה לדיני אישות של הוועדה למעמד האשה בכנסת וכחברה בוועדת החוץ והביטחון. בשנת 1994, בעודה מכהנת כחברת-כנסת, קודמה חזן לדרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. בשנת 1998 הייתה מועמדת מרצ לראשות עיריית ירושלים. בבחירות לכנסת ה-17 היא הוצבה במקום ה-113 הסמלי ברשימת מרצ לכנסת, ובבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום ה-112 הסמלי ברשימה זו.

במהלך פעילותה בכנסת יזמה חזן מספר חוקים, רבים מהם בתחומי מעמד האישה והצרכנות. בין היתר, יזמה תיקון לחוק שירות ביטחון שעיגן את זכותן של נשים לשרת בצה"ל בכל תפקיד בו משרת גבר, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו של התפקיד. כן יזמה תיקון לחוק עבודת נשים המאפשר למי שילדה יותר מילד אחד בלידה אחת להאריך את חופשת הלידה בשבועיים. יחד עם נעמי בלומנטל יזמה תיקון לפקודת בתי הסוהר המאפשר לשירות בתי הסוהר שלא להפריד בין אסירים לאסירות במקרים שבהם הדבר דרוש לשם מתן טיפול רפואי או טיפול בנפגעי סמים.

בתחום הצרכנות, יזמה עם חיים אורון חוק שאפשר הגשת תובענות ייצוגיות בענייני הגבלים עסקיים ובנקאות. בהמשך יזמה חוק המאפשר להגיש תובענות ייצוגיות גם בתחום הביטוח. בנוסף, יזמה שני תיקונים לחוק הגנת הצרכן – האחד הטיל איסור על בעלי עסקים להציב שלטים הפוטרים אותם מאחריות לנזקים גופניים שעלולים להיגרם ללקוחות בתחום בית העסק ותיקון נוסף המאפשר ביטול עסקאות רוכלות בתוך 14 ימים, בנסיבות מסוימות.

חוקים נוספים שיזמה כוללים את חוק המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי (עם מיכאל איתן), תיקון לחוק שירות ביטחון שחייב את עיגון הוראות הקריאה לשירות מילואים בפקודות הצבא ואת יידוע חיילי המילואים בהן, וכן חוק המחייב את שר הביטחון לקבוע אמות מידה אחידות להכרזה על אתרי הנצחה ממלכתיים, ומחייב הקצאת תקציב שנתי מיוחד לשם הקמת אתרי הנצחה.

בשנת 2002 ניהלה את דיוני ועדת החוץ והביטחון בחוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב-2002^[3] המגדיל את הקצבאות לחייל מילואים שנהרג או הפך לנכה עקב שירותו במילואים.^[4]

לאחר סיום כהונתה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 פרשה חזן לגמלאות מהאוניברסיטה העברית. החל משנת 2005 מכהנת כראש בית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו. משמשת כנשיאת הסניף הישראלי של האגודה הבינלאומית למדעי-המדינה (וסגנית נשיא באיגוד העולמי).

בשנת 2008 מונתה לשמש כנשיאת הקרן החדשה לישראל.^[5] חזן שימשה כחברת הנהלת הקרן גם בשנים 1992–1993 ו-2007–2008. בתחילת 2010 יצאה תנועת "אם תרצו" בביקורת על הקרן, בשל תמיכתה בארגונים כגון רופאים לזכויות אדם^[6] ותקפה את חזן אישית, גם בקריקטורות בשלטי חוצות. נעמי חזן הגיבה ואמרה כי הביקורת שקרית ומרושעת. ^[7] ביולי 2012 פרשה מכהונתה כנשיאת הקרן החדשה לישראל^[8]

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Deborah Pellow and Naomi Chazan, Ghana: Coping with Uncertainty, 1986
Naomi Chazan [et al.], Politics and Society in Contemporary Africa, 1988
Naomi Chazan, Israel on the Eve of an Election Year: some Preliminary Reflections, 1991
Naomi Chazan [et al.], Settlements or Peace, 2000
S.N. Eisenstadt, Michel Abitbol, Naomi Chazan (editors), The Early State in African Perspective: Culture, Power, and Division of Labor, 1988
Donald Rothchild and Naomi Chazan (editors), The Precarious Balance: State and Society in Africa, 1988
Naomi Chazan (editor), Irredentism and International Politics, 1991
John W. Harbeson, Donald Rothchild, and Naomi Chazan (editors), Civil Society and the State in Africa, 1994