לדלג לתוכן

ראיתי את הטלוויזיה זוהרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראיתי את הטלוויזיה זוהרת
I Saw the TV Glow
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי ג'יין שנברון
הופק בידי אמה סטון
דייב מק'קארי (אנ')
אלי הרטינג
שרה וינשול
סאם אינטילי
תסריט ג'יין שנברון
עריכה סופי מרשל
שחקנים ראשיים ג'אסטיס סמית'
בריג'ט לנדי-פיין
אמה פורטנר
פרד דרסט
הלנה הווארד
לינדזי ג'ורדן
מוזיקה אלכס ג'י
צילום אריק ק' יו
מדינה ארצות הברית
חברת הפקה A24
פרוט טרי (אנ')
סרטי סמאג'
היפניק ג'רק
אקסס אנטרטיינמנט (אנ')
חברה מפיצה A24
הקרנת בכורה 8 בינואר 2024 (פסטיבל סאנדנס)
משך הקרנה 100 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה אימה; מותחן פסיכולוגי; להט"ב
הכנסות 4.84 מיליון דולר[1]
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb

ראיתי את הטלוויזיה זוהרת (תרגום חופשי מאנגלית: I Saw the TV Glow) הוא סרט אימה פסיכולוגי קווירי אמריקאי משנת 2024, כאלגוריה של חוויית הדיספוריה המגדרית של בני נוער על רקע תרבות הפופ והתמכרות לסדרות טלוויזיה בשנות ה-90 של המאה ה-20.[2] הסרט נכתב ובוים על ידי ג'יין שנברון (אנ'), בעצמה/ו טרנסג'נדר/ית טרנס-פמיניסט/ית א-בינארי/ת.[2] בתפקידים הראשיים: ג'אסטיס סמית' ובריג'ט לנדי-פיין, שחקנ/ית ואקטיביסט/ית א-בינארי/ת.

בכורת הסרט התקיימה במסגרת פסטיבל הסרטים סאנדנס, ב-18 בינואר 2024, והוא יצא למספר מצומצם של בתי קולנוע בארצות הברית ב-3 במאי 2024, בהפצת חברת A24. ב-17 במאי באותה שנה הורחבה הקרנת הסרט לכל רחבי ארצות הברית וקנדה, והוא זכה לשבחי המבקרים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996, אוֹאֵן בן ה-12, בנם-יחידם של ברנדה ופרנק, הוא תלמיד כיתה ז' שלא משתלב בחברה. אואן צופה בכמיהה בסרטון קדימון של סדרת הטלוויזיה "הוורוד העכור" (במקור באנגלית: The Pink Opaque) שהוא לא מורשה לצפות בה מפאת שעת השינה. הסדרה מתרחשת בעולם פנטסטי. שתי גיבורותיה הן הנערות איזבל וטארה, הנלחמות במפלצות ששולח נבל העל מר מלנכוליה, בעל ראש דמוי ירח. בערב שבו מתקיימות בחירות בבית הספר, אואן רואה את מאדי, תלמידת כיתה ט', קוראת במדריך הסוקר את פרקי הסדרה. אואן נשבה בקסמה של העלילה, והשניים מתחברים על רקע משיכתם לסדרה. ערב אחד הוא מתחמק מהוריו, והולך אל מאדי לצפות בשידור פרק, איתה ועם חברתה אמנדה. מאדי מרשה לאואן ללון בביתה, אך שולחת אותו בסתר לישון במרתף, מפחד אביה החורג.

כעבור שנתיים, 1998, אואן בכיתה ט', וברנדה חולה סופנית. פרנק עדיין לא מרשה לאואן לראות את הסדרה, ומתייחס אליה בביטול, כ"סדרה לילדות". לכן, מאדי מקליטה עבורו את פרקי הסדרה. אואן פונה למאדי בחצר בית הספר ומבקש לבוא אליה ביום שבת בערב לראות פרק חדש, היא מסבירה לו שהיא אוהבת בנות, והוא עונה שאין לו כל כוונה רומנטית לגביה מעבר לצפייה משותפת. מאדי שואלת אם הוא אוהב בנות או בנים, ואואן עונה שהוא אוהב סדרות טלוויזיה. מאדי ניתקה את הקשר עם אמנדה אחרי שבבית הספר נפוצה שמועה שהיא חפנה את השדיים של אמנדה, ולכן מאדי הוחרמה. בזמן שהם צופים בפרק, אואן מבחין שמאדי בוכה. היא מספרת לו שהחליטה לברוח מהבית ומהעיר, ומציירת על עורפו של אואן את סמל רוח הרפאים הוורודה המציינת את הקשר בין איזבל וטארה. מאדי מציעה לאואן לברוח איתה, אך הוא נרתע ומסרב. ברנדה מתה. הסדרה "הוורוד העכור" מבוטלת באופן מסתורי אחרי חמש עונות. מאדי נעלמת, ומכשיר הטלוויזיה שלה נמצא בחצר ביתה, עולה באש.

בשנת 2006 אואן עדיין מתגורר עם פרנק וסועד אותו. הוא עובד בבית קולנוע מקומי, אך לא יוצר קשר חברתי עם עובדים אחרים. בלכתו הביתה חזרה מהעבודה, אואן רואה חזיון שווא שבו מכשירי טלוויזיה ניצבים זה על גבי זה, החוטים בולטים החוצה מהם, תוך שידור סטטי, ולידם דפים שרופים של מדריך הסדרה. לאחר מכן, נראים בעולם האמיתי שרידים של "הוורוד העכור" כאילו העולם של הסדרה חילחל לתוך העולם האמיתי. ערב אחד, כשאואן נמצא במרכול, מאדי צצה שם במפתיע, וחזותה נטולת מגדר (אנ'). היא מזמינה את אואן לבר שמופיע גם בעלילת "הוורוד העכור", שואלת אותו מה הוא זוכר מהסדרה שראו בילדותם, ומגלה לו שהיא נעלמה לתוך הסדרה עצמה. היא שואלת אם גם המציאות של אואן משתבשת והוא לא יודע להבחין בין המציאות לבין מה שהם ראו בטלוויזיה. לטענתה, העולם של "הוורוד העכור" קשור לעולם האמיתי, אך אואן מתעקש שזו הייתה תוכנית טלוויזיה ותו לא. היא נותנת לו קלטת עם פרק הסיום של העונה החמישית, ומבקשת שיצפה בה ויבוא למחרת בערב לבית הספר הישן. אואן חוזר הביתה וצופה בפרק הסיום המוקלט: מר מלנכוליה ושני משרתיו מרקו ופולו, חוטפים את טארה ואיזבל ל"ממלכת חצות". הנבל מפריד ביניהן וקובר את טארה חיים. את איזבל הוא כולא, ומראה לה כדור שלג שבתוכו נראה אואן כילד. אחר כך הוא משקה את איזבל מיץ רעיל, עוקר את לבה וקובר חיים גם אותה. בסוף הפרק, אואן רואה רמז לכך שהוא איזבל, ועם כתוביות הסיום, הוא מטיח את ראשו לתוך מסך הטלוויזיה, אחוז פאניקה. פרנק מושך אותו מתוך המכשיר, תוך שאואן צורח שפרנק איננו אביו והעולם הזה איננו ביתו, והוא מקיא את המיץ שאיזבל אולצה לבלוע.

עד אותו רגע, בסרט מפוזרים רמזים דקים לכך שאואן הינו טרנסג'נדר, כגון העניין שלו בתוכניות טלוויזיה שבאופן מסורתי מיועדות לבנות, הערה של מאדי שאואן דומה לאיזבל בפחדיו מפני זהותו הפנימית, וסצנות שבהן הוא לובש בנינוחות שמלה ורודה, כשמלתה של איזבל בסדרה. איזבל מוצגת כזהות האמיתית של אואן, אישה יפה וחזקה היוצאת להרפתקאות קשוחות בצוותא עם חברתה הטובה.[3]

בפגישתם בבית הספר, מאדי-טארה מספרת שהיא ברחה לפיניקס שבאריזונה ומצאה עבודה במרכז קניות. אולם חייה היו מונוטוניים, הבדידות רדפה אותה, ובאופן מוזר, השנים החלו לחלוף במהירות מסחררת. לבסוף היא שילמה למישהו כדי שיקבור אותה בחיים, למען תוכל להיכנס לסדרה ולהמשיך אותה מנקודת הסיום שלה. אחרי שנחנקה, מאדי התעוררה בתוך עולם "הוורוד העכור" בדמות טארה, שהיא זהותה האמיתית. היא טוענת באוזני אואן שהם נמצאים למעשה ב"ממלכת חצות" של מר מלנכוליה, עולם כוזב שבו הזמן חולף במהירות. אחרי שמאדי-טארה לא הצליחה למצוא את מקום קבורתה של איזבל, היא חזרה להציל את אואן לפני שייחנק. מאדי לוקחת את אואן למגרש הפוטבול, וטוענת שהיא והוא הם טארה ואיזבל, בהתאמה, ו"הוורוד העכור" הוא גורלם המשותף. היא מפצירה בו להיקבר בחיים ביחד איתה, וכך יוכלו לחזור לעולם של "הוורוד העכור" ולחיות יחד בתור טארה ואיזבל. אולם אואן מאבד עשתונות, בורח הביתה ומוצא את פרנק סובל מהתקף לב. מאז, אואן לא ראה עוד את מאדי, אך לא חדל לתהות אם הייתה אמת בדבריה, שמעבר למסך הטלוויזיה יש מישהו/י שהוא, אואן, נועד לחיות את חייו/ה.

בשנת 2010 נסגר בית הקולנוע שבו עבד אואן, והוא מוצא עבודה במשחקיית ארקייד. פרנק נפטר מהתקף לב שני, ואואן נשאר לגור בבית ומקים משפחה. אואן מוצא במשחקייה את הסדרה "הוורוד העכור" משודרת בשירות הזרמת מדיה וצופה בה, אך כעת הסדרה נראית לו זולה וילדותית יותר מכפי שזכר. עשרים שנה אחר כך, בשנת 2030, והוא בשנות הארבעים לחייו, מחלת האסתמה של אואן מחמירה והוא מתקשה לנשום, מה שמהדהד את קבורתה של איזבל בעודה חיה. במהלך מסיבת יומולדת של ילדים במשחקייה, אואן מתמוטט, צורח שהוא גוסס, אומר דברים חסרי פשר וקורא לאימו שתציל אותו. נראה שהנוכחים קופאים על מקומם. הוא ננעל בחדר השירותים בעוד המנהל מנסה להרגיע אותו. אואן, כמתוך הזיה, חותך ופותח את חזהו מול ראי, ורואה בתוכו מסך טלוויזיה זוהר באור כחול. הוא מקבל את הגילוי בשמחה, סוגר את החזה, יוצא בחזרה למשחקייה ומתנצל על התפרצותו שנגרמה, לדבריו, עקב תרופה חדשה. אך נראה שכולם אדישים, ואיש לא מודע לנוכחותו.

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים תפקידים
ג'אסטיס סמית' אוֹאֵן
איאן פורמן אואן בגיל 12
בריג'ט לנדי-פיין מאדי
הלנה הווארד איזבל
לינדזי ג'ורדן טארה
פרד דרסט פרנק
אמה פורטנר (אנ') מר מלנכוליה / אמנדה / הליצן הרשע / מרקו
דניאל דדוויילר (אנ') ברנדה
קונר או'מאלי (אנ') דייב
מדלין ריילי פולו
מרילין בנדיירו חברה של ברנדה
אמבר בנסון הופעת קמע בתפקיד אימו של ג'וני לינק
מייקל סי' מרונה (אנ') הופעת קמע בדמות שכן א'
דני טמברלי (אנ') הופעת קמע בדמות שכן ב'

כמו כן, הסרט כולל הופעות קמע של פיבי בריג'רס עם היילי דאל ולהקת "סלופי ג'יין" (אנ'), וקריסטינה אספנדיארי (אנ') עם להקתה/ו "קינג וומן" (באנגלית: King Woman).

תמות ומחוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי שנברון, הנושא המרכזי בסרט הוא "רגע ביקוע הביצה" (במקור באנגלית: Egg crack moment), ביטוי המציין את הרגע בחיי אדם טרנסג'נדר, שבו הוא או היא מכירים בכך שזהותם המגדרית לא הולמת את הייעוד מיני שלהם.[2][4] לפיכך, בחירתו של אואן לא להיקבר חי ביחד עם מאדי, ובעקבותיה – המשבר הקיומי שהוא חווה, ממחישה את פחדיו האישיים מפני חיים אפשריים מחוץ לארון, מבלי לעבור התאמה מגדרית (אנ'). בכתבת פרופיל שפרסם "הניו יורקר" ביוני 2024, שנברון סיפר/ה על השפעת קשריה/ו עם המשפחה על הסיפור:[5]

"ראיתי את הטלוויזיה זוהרת" הוא אודות משהו שאני חושב/ת שטרנסים רבים מבינים ... המתח שבין המרחב שאת/ה מתקיימ/ת בו, ונותן הרגשה של בית, ובו-בזמן, בין הפחד והשחרור שבהבנה שהמרחב הזה לא יוכל להכיל אותך בצורתך האמיתית. לדעתי, בני אדם רבים, גם אם הם מביעים אהדה לסיפורים של התנכרות משפחתית, עדיין מאמינים בפיתרון ובעבודה משקמת ומתקנת. לטעמי, זה עושה שירות דוב לבני אדם קווירים שאינם שולטים באפשרות היתכנותה של עבודה כזו.

באופן דומה, בריג'ט לנדי-פיין, המגלמ/ת את מאדי, רואה בסרט אלגוריה להווייה הטרנסג'נדרית:[6]

לדעתי, זה תמיד היה סיפור של טרנסים ... שורש העניין הוא המשמעות של היות טרנס, ומה המשמעות של לרסק את חייך ולבחור בהתאמה מגדרית, או לבחור לא לעשות זאת, ואז לגסוס לאיטך, כפי שקורה לדמותו של אואן, הדמות של ג'אסטיס. אבל זה כאילו יש [בסרט] גם סיפור פנטזיה אמיתי.

בסרט ניכרות השפעות של סדרות נעורים משנות ה-90 של המאה שעברה, ובעיקר: "באפי ציידת הערפדים" (1997–2003).[7]. לדברי שנברון, הקוויריות הייתה אינהרנטית ברוב סדרות שנות ה-90, גם אם רשתות השידור לא עסקו בכך בגלוי, ואלה היו שנים שבהן דור של בני אדם קווירים הכירו בעצמם לראשונה.[7] הסדרה הבדיונית "הוורוד העכור" כוללת מאפיינים היוצרים קשר ל"באפי ציידת הערפדים": נשים חזקות כגיבורות ראשיות הנלחמות במפלצות מיתיות, ופרקים בסגנון "המפלצת השבועית" (אנ').[8] כמחווה, הסרט כולל הופעת קמע של אמבר בנסון שגילמה ב"באפי" את דמותה של טארה מקליי הלסבית. עבור שנברון, קמע זה הוא מעין תיקון אישי, מכיוון שבשנות ההתבגרות, "באפי" הייתה עבורה/ו אמצעי התמודדות והישרדות.[9][10][5] סדרה נוספת הזוכה למחווה היא "הרפתקאות פיט ופיט" (אנ') (1991–1996) בערוץ "ניקלודיאון". מייקל מרונה ודני טמברלי, בהופעות קמע כשכנֵי רפאים, גילמו את דמויות פיט "הגדול" ופיט "הקטן" בסדרה. סגנון סדרה זו משלים את השפעת "באפי", משום שהמפלצות בעולם של "הוורוד העכור" הן מגוחכות בסגנון של "ניקלודיאון", יותר מאשר המפלצות המפחידות ב"באפי". בנוסף לכך, דמות "איש הגלידה" ב"הוורוד העכור" רומזת לדמות רוכל הגלידה "מר טייסטי", שגילם טובי האס (אנ') ב"פיט ופיט", ועל הסגנון של "הוורוד העכור" שוררת אווירת ריאליזם קסום שאפיין את "פיט ופיט".[11] שנברון הדגיש/ה שהופעות הקמע אינן בגדר "ביצי פסחא" גרידא, אלא נועדו להעמיק את הרעיונות המובעים בסרט.[9]

בעלילת הסרט, הסדרה "הוורוד העכור" מבוטלת במפתיע ללא הסבר. מאדי נעלמת, וחוזרת כעבור שנים, לכאורה כדי להמשיך לעונה נוספת. את ההשראה לכך שאב/ה שנברון מ"טווין פיקס" (1990–1991), הסדרה הסוריאליסטית של דייוויד לינץ', שלמרות הפופולרית שנהנתה ממנה, בוטלה כעבור שתי עונות תוך שסוגיות שונות נותרות לא פתורות, והסדרה חודשה כעבור 25 שנה לעונה השלישית, טווין פיקס: השיבה (אנ'). במיוחד, זכורה לשנברון סצנת סיום שבה דייל (קופר) מיישיר מבט למצלמה כשפניו מכוסים דם, ושואל "מה שלום אנני (בלקברן)?". לדברי שנברון, הסצנה גרמה לה/לו לחוש "מותקפ/ת" באופן אישי.[9][10]. סדרה נוספת שנתנה השראה לכתיבת הסרט, היא "מי מפחד מהחושך?", שחלקה הראשון שודר במשך חמש עונות (1992–1996).[9]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנברון החל/ה לכתוב את התסריט כשלושה חודשים אחרי שהתחיל/ה טיפול הורמונלי חליפי בעקבות היחשפות/ה כטרנדסג'נדר/ית. בתמות הנוגעות לטרנסג'נדריות, שנברון נמנעה בכוונת מכוון מהצגת סוגיות של שינויים מגדריים ויציאה מהארון כנושאים מרכזיים בעלילה, אלא העדיפה לכתוב את הסיפור כאלגוריה, כדי להבדיל את הסרט מסרטים אחרים העוסקים בסוגיות אלה.[5]

בשנת 2021 משך התסריט את תשומת ליבם של אמה סטון ובעלה דייב מק'קארי (אנ'). התסריט הוצע לשישה שותפי הפקה פוטנציאליים. באוקטובר 2021 הוכרז הסרט כהפקה של חברת "A24" שתממן ותפיץ ברחבי העולם, בבימויה/ו של ג'יין שנברון, ובהפקתם של סטון ומק'קארי באמצעות חברת "פרוט טרי (אנ') שבבעלותם, בצוותא עם שרה וינשול מטעם חברת "סרטי סמאג'" וסאם אינטילי.[12] ב-24 באוגוסט 2022 נמסר על צירופם לצוות השחקנים של: ג'אסטיס סמית', בריג'ט לנדי-פיין, הלנה הווארד, דניאל דדוויילר, אמבר בנסון, איאן פורמן, מייקל סי' מרונה, קונר או'מאלי, אמה פורטנר, דני טמברלי, פיבי בריג'רס, לינדזי ג'ורדן, פרד דורסט וקריסטינה אספנדיארי.[13][14]

שלב הצילומים התקיים במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2022[15][16] באתרים שונים ברחבי ניו ג'רזי, בהם: בית הספר התיכון "ורונה" ומגרש הפוטבול שלו בעיר ורונה (אנ'), בית הספר התיכון "סידר גרוב" בעיר סידר גרוב (אנ'), פארק השעשועים בקינסבורג (אנ'), אולם מופעי המוזיקה "The Saint" (אנ') בפארק אזברי (אנ'), אולם משחקי הארקייד "פאנפלקס" באיסט הנובר (אנ'), ואתר המחנאות "קמפ לואיס".[17]

השחקנית הקנדית אמה פורטנר, רקדנית וכוריאוגרפית מקצועית, עיצבה את הריקודים והתנועות של מר מלנכוליה, שני משרתיו הג'נדרקווירים מרקו ופולו, ומפלצות נוספות.[18] פורטנר עצמה מגלמת בין היתר את דמויותיהם של מר מלנכוליה ומרקו.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה מקורית לסרט הלחין אלכס ג'י. הפסקול כולל גם יצירות מקוריות של יוצרים ומבצעים שונים. ביניהם: קרוליין פולאצ'ק (אנ'), ההרכב "סלופי ג'יין" (אנ'), קריסטינה אספנדיארי (אנ'), ההרכב "פלוריסט", יול (אנ'), והצמד "דראב מג'סטרי" (אנ'). הפסקול המלא הופץ להורדה ב-10 במאי 2024, ושישה ימים אחר כך, ב-16 במאי, הופצה להורדה המוזיקה מאת אלכס ג'י.[19]

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ראיתי את הטלוויזיה זוהרת" הוקרן בהצגת בכורה ב-18 בינואר 2024, במסגרת סרטי חצות בפסטיבל סאנדנס.[20]. כן הוצג הסרט בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-74 בברלין, ב-20 בפברואר 2024,[21] ובפסטיבל SXSW.[22] ב-3 במאי 2024 הופץ הסרט למספר מצומצם של בתי קולנוע בניו יורק ולוס אנג'לס,[23] וב-17 במאי 2024 הורחבה ההפצה לכל רחבי ארצות הברית וקנדה. ב-14 ביוני באותה שנה יצא הסרט לצפייה על פי דרישה ובהפצה דיגילית לשירותי הזרמת מדיה.[24]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאגר ביקורות הקולנוע "Rotten Tomatoes", מתוך 173 ביקורות, 84% מוגדרות חיוביות, עם דירוג ממוצע של 8.00/10. סיכום הביקורות הוא, שעם אסתטיקה ויזואלית ייחודית המעצימה את התהודה הרגשית של הסיפור, הסרט מוסיף למיצוב מעמדה/ו של התסריטאי/ת-במאי/ת ג'יין שנברון ככישרון עולה.[25] אתר "Metacritic" מעניק לסרט ציון 84 מתוך 100, בשקלול 40 ביקורות המוגדרות כ"תהילה בינלאומית".[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ I Saw the TV Glow (2024). The Numbers. Retrieved June 26, 2024
  2. ^ 1 2 3 Jane Schoenbrun on Gender, Genre and 'I Saw the TV Glow' (Exclusive). A. Frame Magazine, Academy of Motion Picture Arts and Sciences' Website, May 16, 2024. Retrieved June 23, 2024
  3. ^ Drew, Tom (June 18, 2024). I Saw the TV Glow Plot Explained - The True Meaning of the Movie. The Direct. retrieved June 24, 2020
  4. ^ Earl, William (January 19, 2024)/ ‘I Saw the TV Glow’ Is Director Jane Schoenbrun’s Honest, Surreal Exploration of Trans Identity — And A24’s Boldest Horror Movie Yet. Variety. Retrieved June 24, 2024
  5. ^ 1 2 3 Seidlitz, Holden (June 10, 2024). Jane Schoenbrun Finds Horror Close to Home. The New Yorker/ Retrieved June 24, 2024
  6. ^ Dick, Jeremy (May 19, 2024). I Saw the TV Glow Stars Address Trans Allegories of A24 Film. CBR. Retrueved June 24, 2024
  7. ^ 1 2 Pulliam-Moore, Charles (May 21, 2024). For the director of I Saw the TV Glow, Buffy the Vampire Slayer was just the start. The Verge. Retrieved June 25, 2024
  8. ^ Colangelo, BJ (April 8, 2024). I Saw The TV Glow Review: When The Monster Of The Week Is Your Own Mind [Overlook 2024. Slash Film. Retrieved June 25, 2024
  9. ^ 1 2 3 4 Robinson, Tasha (May 10, 2024). I Saw the TV Glow uses a key cameo as a ‘corrective’ for Buffy the Vampire Slayer. Polygon. Retrieved June 25, 2024
  10. ^ 1 2 Zuckerman, Esther (May 3, 2024). Jane Schoenbrun Saw the TV Glow. Vulture. Retrieved June 25, 2024
  11. ^ Hughes, William (June 12, 2024). Beyond Buffy: I Saw The TV Glow channels the melancholy magic of The Adventures Of Pete & Pete. AV Club. Retrieved June 25, 2024
  12. ^ Kroll, Justin (October 7, 2021). A24 And Emma Stone’s Fruit Tree Banner Reunite On Jane Schoenbrun’s ‘I Saw The TV Glow’. Deadline Hollywood. Retrieved June 24, 2024
  13. ^ Kit, Borys (August 24, 2022). Justice Smith, Brigette Lundy-Paine Starring in A24 Horror Thriller ‘I Saw the TV Glow’ (Exclusive). The Hollywood Reporter. Retrieved June 24, 2024
  14. ^ Bergeson, Samantha (August 24, 2022). Phoebe Bridgers and Helena Howard Join Jane Schoenbrun’s ‘I Saw the TV Glow’ at A24. Indiewire. Retrieved June 24, 2024
  15. ^ ציוץ של ג'יין שנברון ברשת החברתית אקס (טוויטר), 12 ביולי 2022
  16. ^ ציוץ של ג'יין שנברון ברשת החברתית אקס (טוויטר), 17 באוגוסט 2022
  17. ^ I Saw the TV Glow Filming Locations. FilmiLoc. Retrueved June 24, 2024
  18. ^ Giardina, Henry (June 6, 2024). Trans fans are losing their minds after learning this incredible I Saw the TV Glow detail. Into Magazine. Retrieved June 26, 2024
  19. ^ Keats, Emma (April 25, 2024). A24 shares new song from stellar I Saw The TV Glow soundtrack. AV Club. Retrieved June 24, 2024
  20. ^ D'alessandro, Anthony and Patten, Dominic (December 6, 2023). Sundance Unveils Packed 2024 Lineup That Includes A.I., Pedro Pascal, Kristen Stewart, Satan, Devo & Steven Yeun. Deadline Hollywood. Rerrieved June 24, 2024
  21. ^ Ntim, Zac (Decenber 14, 2023). Berlin: Saoirse Ronan, Danielle Deadwyler & Paapa Essiedu Titles Set For Panorama Sidebar. Deadline Hollywood. Retrieved June 24, 2024
  22. ^ D'Alessandro, Anthony (February 7, 2024). SXSW 2024 Second Wave Includes Pics With Sydney Sweeney, Nicolas Cage, Camila Mendes & ‘Monkey Man’. Deadline Hollywood. Retrieved June 24, 2024
  23. ^ Bergeson, Samantha (february 28, 2024(. ‘I Saw the TV Glow’ Trailer: Jane Schoenbrun Channels David Lynch and Late-Night Cable Nightmares for A24 Horror Movie. IndieWire. Retrieved June 24, 2024
  24. ^ Egan, Toussaint (June 14, 2024). Netflix’s Ultraman: Rising, I Saw the TV Glow, and every movie new to streaming this week. Polygon. retrieved June 24, 2024
  25. ^ "ראיתי את הטלוויזיה זוהרת", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
  26. ^ I Saw the TV Glow - Metascore. Metacritic. Retrieved June 23, 2024
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ראיתי_את_הטלוויזיה_זוהרת&oldid=38925584"