ראשיתו של ההדפס הישראלי הוא בדפוס העברי הארץ-ישראלי מן המחצית השנייה של המאה ה-19. התחום כולל שימוש בטכניקות הדפס שונות כגון חיתוך עץ, תצריב, הדפס אבן ועוד. עם זאת התפתחות ההדפס האמנותי בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל איננה יכולה להיתרגם לציר התפתחותי רציף, כי אם למסורות המקיימות ביניהן יחסים של השפעות הדדיות לצד ביטויים של ניתוק והתעלמות, שנגרמו הן על ידי השפעות אמנותיות שונות והן על ידי התפתחות האמצעים הטכנולוגיים.
את ראשית תחום ההדפס המודרני בארץ ישראל ניתן למצוא במחצית השנייה של המאה ה-19, אז הוקמו בירושלים כמה בתי דפוס שעסקו בהדפסת טקסטים ובהם שולבו דימויים אמנותיים שונים. בית הדפוס העברי הראשון הוקם על ידי ישראל ב"ק בצפת ב-1841, והועבר לירושלים בשנת 1841. ב"ק עבד עם מכבשים וכלים ליציקת אותיות שהביא עמו מאירופה. המכבש הראשון היה מכבש דמוי שולחן עשוי עץ, שפלטת מתכת כבדה שהונחה על הנייר יצרה את פעולת ההדפסה.
בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה להתפתח "אמנות מדיה חדשה", שעשתה שימוש בדימויים ויזואליים שנוצרו בעזרת "שיעתוק טכני", ללא הצורך בשימוש בתהליך ידני של יצירת לוחות ההדפסה וההדפסתו הידנית. אפשרויות השימוש בגרפיקה הממוחשבת ואמצעי ההדפסה הדיגיטליים, שהתפתחו בתקופה זו, החליפו באופן מוחלט את עשית העיצוב הידנית. השימוש באמצעים אלו גם הוביל לתפיסת תחום ההדפס האמנותי כארכאי. דבר זה הוביל לסגירה וצימצום פעילותם של סדנאות הדפס רבות במהלך שנות ה-2000. בין היתר נסגרו הסדנאות הלימודיות של המדרשה לאמנות, וזו של בצלאל צומצמה במידה רבה.
אחת התמונות שצולמה באירועי השפלת אולקוץ' - הרב משה הגרמן חבוש בתפילין מבוקעות, יחף ומושפל בידי חיילים גרמניים בכיכר השוק באולקוץ' (פולין), ביום רביעי, 31 ביולי 1940 כשלמרגלותיו שוכבים יהודים שהוכו ועונו.
אחת התמונות שצולמה באירועי השפלת אולקוץ': הרב משה הגרמן חבוש בתפילין מבוקעות, יחף ומושפל בידי חיילים גרמניים בכיכר השוק באולקוץ' (פולין), ביום רביעי, 31 ביולי1940, כשלמרגלותיו שוכבים יהודים שהוכו ועונו. שנים רבות הייתה פרשנות מוטעית לגבי התמונה, כאילו השוכבים בכיכר ירויים וכי הרב אמר עליהם קדיש, בטרם נרצח גם הוא. התמונה הוכתרה באותן שנים בכותרת "יום רביעי העקוב מדם".
