נבאסה (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת האי נבאסה
תצלום לווין של האי
מגדלור נבאסה

האי נבאסהאנגלית: Navassa Island, מספרדית: nava משמעותו שדה) הוא אי קטן בלתי מיושב המהווה טריטוריה של ארצות הברית ומנוהל על ידי מנהל הדגה והבר של ארצות הברית.

איש העסקים מקליפורניה, ביל וורן טוען כי האי בבעלותו (בהתאם לחוק איי הגואנו) וכן האיטי טוענת לבעלות על האי.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחו של האי כ- 5.2 קמ"ר והוא ממוקם 160 ק"מ דרומית לבסיס צי ארצות הברית במפרץ גואנטנמו שבקובה, וברבע הדרך בין האיטי לג'מייקה.

שטח האי סלעי, וגדל בו מעט עשב המסוגל לספק מזון לעדרי עיזים. כמו כן גדלים באי מספר קקטוסים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1504 בעת שהותו של כריסטופר קולומבוס בג'מייקה הוא שלח מספר סירות קנו להיספניולה בבקשת חילוץ. בדרכן ראו הספינות את האי וקראו לו "נבאזה", אולם מאחר שלא היו בו מים מתוקים לא נחתו בו ימאים במשך 350 השנים לאחר מכן.

תביעות בעלות על האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1857 הכריז רב החובל האמריקני פיטר דנקן על בעלותו על האי במסגרת חוק איי הגואנו משנת 1856 בשל מרבצי הגואנו באי. המרבצים ניכרו בין השנים 1865 - 1898 על אף מחאות ממשלת האיטי אשר טענה לבעלות על האי - טענה שנדחתה על ידי ארצות הברית.

דנקן מכר את זכויותיו באי לחברת פוספטי נבאסה מבלטימור אשר הקימה באי אתר כרייה גדול, וכן בתי מגורים עבור 140 שחורים ששוחררו במלחמת האזרחים של ארצות הברית מעבדותם וחיפשו עבודה. העובדים כרו את הגואנו וגררו אותו בקרונות למפרץ לולו, שם המתינו סירות לאסוף את המחצב. מאוחר יותר נבנתה מסילת ברזל באי.

בשל תנאי העבודה הקשים וההתנהגות הקשוחה של המשגיחים הלבנים, פרץ מרד באי בשנת 1889 והמשגיחים נרצחו. אוניית מלחמה החזירה את השחורים לבולטימור למשפט רצח. אגודות לזכויות אדם בארצות הברית ובהן האחווה של מסדר דייגי הגליל מינה את עלויות ההגנה של השחורים שטענו להגנה עצמית וכן טענו כי לארצות הברית אין סמכות על האי. המשפט הגיע לבית המשפט העליון של ארצות הברית בשנת 1890 אשר פסק כי חוק הגואנו תואם לחוקת ארצות הברית והורה על הוצאה להורג של השחורים. בשל מחאה ציבורית רחבה, נשיא ארצות הברית בנג'מין הריסון המיר את העונשים לעונשי מאסר.

בשל מלחמת ארצות הברית-ספרד בשנת 1898 נפסקה הכרייה באי, והחברה פשטה רגל.

לאחר פתיחת תעלת פנמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פתיחת תעלת פנמה בשנת 1914 קיבל האי חשיבות אסטרטגית בהיותו על נתיב הספינות הנע בין ארצות הברית לתעלה. באי הוקם מגדלור שגובהו 45 מטרים (פורק בשנות ה-90 של המאה ה-20) בשנת 1917. שומרי המגדלור הוחלפו בשנת 1929 במשואה אוטומטית, והחל משנת 1939 ועד פירוקו נוהל המגדלור על ידי משמר החופים של ארצות הברית.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה שימש האי נקודת תצפית של צי ארצות הברית. מאז שעזבו כוחות הצי את האי עם תום המלחמה, האי אינו מיושב.

האי לאחר סיום מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מלחמת העולם השנייה נוהגים להגיע לאי חובבי רדיו במטרה לשדר מהטריטוריה הנחשבת ל"מדינה נפרדת" על פי כללי איגוד חובבי הרדיו של ארצות הברית.

ב-29 באוגוסט 1996 הועברה השליטה באי לידי משרד הפנים של ארצות הברית, וב-16 בינואר נקבע כי הגוף המנהל את האי יהיה המשרד לענייני האיים של ארצות הברית.

בשל ייחודו של האי כאתר טבע שכמעט לא נפגע בידי האדם במהלך המאה ה-20, הועבר האי ב-3 בדצמבר 1999 לידי משרד הבר ודגה של ארצות הברית, אשר הפכו את האי לשטח טבע מוגן. הכניסה לאי נאסרה בלא היתר ממשרד הדגה והבר בפוארטו ריקו והאי משמש משלחות מחקר הבאות לצפות בצומח ובבעלי החיים של האי.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי בלתי מיושב ואין בו פעילות כלכלית. אוצר הטבע היחיד באי הוא גואנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]