לדלג לתוכן

סנט קיטס ונוויס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פדרציית סנט קיטס ונוויס
Federation of Saint Kitts and Nevis
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

איי בהאמהקובההאיטינבאסהג'מייקהאיי טרקס וקייקוסהרפובליקה הדומיניקניתקולומביהאיי ABCונצואלהטרינידד וטובגופוארטו ריקואיי הבתולה של ארצות הבריתאיי הבתולה הבריטייםגרנדהסנט וינסנט והגרנדיניםסנט לוסיהברבדוסמרטיניקדומיניקהגוואדלופמונטסראטאנטיגואה וברבודהאנגווילהסן מרטןסנט קיטס ונוויססנט אוסטטיוססאבאגיאנהפנמהניקרגואההונדורסאל סלוודורגואטמאלהמקסיקובליזאיי קיימן
מוטו לאומי המדינה מעל העצמי
המנון לאומי הו אדמתי היפה
המנון
ממשל
משטר פדרציה, מלוכה חוקתית
ראש המדינה מלך סנט קיטס ונוויס
מלך סנט קיטס ונוויס צ'ארלס השלישי
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת סנט קיטס ונוויס עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת סנט קיטס ונוויס טרנס דרו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית אנגלית
עיר בירה באסטר 17°18′N 62°44′W / 17.300°N 62.733°W / 17.300; -62.733
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת האסיפה הלאומית של סנט קיטס ונוויס עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אמריקה המרכזית
שטח יבשתי[1] 261 קמ"ר (215 בעולם)
אחוז שטח המים זניח
אזור זמן UTC -4
היסטוריה
הקמה  
- עצמאות
- תאריך
מבריטניה
19 בספטמבר 1983
ישות קודמת הפדרציה של איי הודו המערביתהפדרציה של איי הודו המערבית הפדרציה של איי הודו המערבית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 1 באוקטובר 2024)
46,863 נפש (210 בעולם)
צפיפות 179.55 נפש לקמ"ר (75 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים[3]
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0–14 18.19%
גילאי 15–24 13.50%
גילאי 25–54 44.95%
גילאי 55–64 12.14%
גילאי 65 ומעלה 11.23%
כלכלה
תמ"ג[4] (2023) 1,077 מיליון $ (200 בעולם)
תמ"ג לנפש 22,983$ (62 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2022)
0.838 (51 בעולם)
מטבע דולר מזרח קריבי‏ (XCD)
בנק מרכזי הבנק המרכזי של מזרח הקריביים עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט kn
קידומת בין־לאומית 1-869
www.gov.kn
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט מסנט קיטס על נוויס

פדרציית סנט קיטס ונוויסאנגלית: Federation of Saint Kitts and Nevis) היא מדינה זעירה המורכבת משני איים (סנט קיטס ונוויס), בצפון האנטילים הקטנים שבים הקריבי. באיים, שהיו מיושבים מאז האלף השלישי לפנה"ס, נוסדה במאה ה-17 המושבה הבריטית הראשונה באיים הקריביים. הבריטים ביססו את שלטונם לאחר מאבק עם צרפת, ושלטו באיים עד לקבלת עצמאותם ב-1983.

סנט קיטס ונוויס היא המדינה הריבונית הקטנה ביותר בשטחה ובמספר תושביה ביבשת אמריקה, ובין הקטנות בעולם. מספר תושביה נאמד ב-53,000 נפש בלבד. התושבים הם ברובם הגדול ממוצא אפריקני, צאצאי עבדים שהובאו לאי במאה ה-17 וה-18.

הכלכלה התבססה מאז ההתיישבות הקולוניאלית ועד סוף המאה ה-20 על גידול קנה סוכר ועיבודו, אך במאה ה-21 נעשתה מגוונת והיא כוללת גידולים חקלאיים שונים, תעשייה ותיירות.

מתיישבים אינדיאנים התיישבו בסנט קיטס כבר באלף השלישי לפנה"ס. בהמשך התיישבו בו בני טאינו ולאחריהם בני קאריב (קאלינאגו).

סנט קיטס[6] הייתה למושבה האנגלית הראשונה בקריביים בשנת 1623, וזמן קצר לאחר מכן נוסדה בחלק אחר של האי מושבה צרפתית. האנגלים והצרפתים השתמשו באיים כבסיס יציאה להקמתן של מושבות נוספות ברחבי הים הקריבי. ב-1626 ערכו הצרפתים והאנגלים יחד טבח באלפי ילידים קריביים, ואלו ששרדו גורשו לדומיניקה. אנגלים מסנט קיטס הקימו ב-1628 את המושבה האירופית הראשונה בנוויס. ספרד החריבה את המושבות הצרפתיות והאנגליות ב-1629 אך הסכימה ליישובן מחדש, וב-1670 הכירה בתביעה האנגלית על האיים.

בשנים הראשונות להתיישבות האירופית עסקו המתיישבים בעיקר בגידול טבק, אך לאחר זמן קצר עברו לגידול קנה הסוכר הרווחי יותר, תוך התבססות בעיקר על עמלם של עבדים שיובאו מאפריקה. עם הזמן הפכו האפריקאים וצאצאיהם לרוב גדול באוכלוסייה. צרפת ובריטניה נלחמו ביניהן מספר פעמים על השליטה באיים במהלך המאה ה-17 וראשית המאה ה-18, מאבק שהוכרע כאשר בחוזה אוטרכט מ-1713 הכירה צרפת בריבונות הבריטית על האי. ניסיון צרפתי לכבוש את האיים ב-1782, תוך ניצול העובדה שהבריטים התרכזו במלחמת העצמאות האמריקנית, נהדף, וצרפת הכירה שוב בריבונות הבריטים על סנט קיטס ונוויס בחוזה פאריס (1783).

העבדים יצאו לחופשי לאחר הטלת איסור על עבדות ברחבי האימפריה הבריטית, ב-1834. הכלכלה הוסיפה להתבסס על ענף הסוכר, על אף שרווחיותו פחתה מאוד לעומת המאה ה-17. האיים סבלו מדלות, תת-פיתוח והיעדר הזדמנויות, והדבר עורר את צמיחתה של תנועת פועלים חזקה, שממנה התפתחה מפלגת הלייבור של סנט קיטס ונוויס. בתקופת השלטון הבריטי לא היוו האיים יחידה נפרדת. לכל אי הייתה מועצת אי נפרדת, ושניהם נכללו יחד עם איים נוספים מאיי ליווארד במושבה בריטית, שתחומה המדויק השתנה לאורך השנים. סנט קיטס ונוויס היו חלק מהפדרציה של איי הודו המערבית קצרת הימים, בין 1958 ל-1962. בשנת 1967 הפכו, יחד עם אנגווילה, למדינת חסות עם אוטונומיה פנימית רחבה, כמהלך מקדים לקראת עצמאות. אנגווילה, שביקשה להישאר תחת ריבונות בריטית, הורשתה להתנתק בשנת 1971. סנט קיטס ונוויס הפכה למדינה עצמאית ב-1983.

באוגוסט 1998 התקיים בנוויס משאל עם על עצמאות, אולם לא הושג הרוב הנדרש של שני שלישים ושני האיים המשיכו להתקיים כיישות מדינית פדרטיבית אחת.

דנזל דאגלס כיהן כראש ממשלת סנט קיטס ונוויס בשנים 1995–2015, מטעם מפלגת הלייבור

סנט קיטס ונוויס היא מדינה עצמאית המשתייכת לחבר העמים הבריטי. מלך בריטניה, המיוצג על ידי מושל כללי, הוא ראש המדינה הסמלי. בראש הרשות המבצעת עומד ראש הממשלה, שהוא מנהיג המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט.

למדינה יש בית מחוקקים חד-ביתי, "האספה הלאומית". האספה מורכבת מ-14 או 15 חברים, תלוי בנסיבות. אחד עשר נציגים נבחרים (אשר שלושה מהם מהאי נוויס), שלושה ממונים על ידי המושל הכללי, ופרקליט המדינה מכהן מתוקף תפקידו (אקס אופיציו). ייתכן מצב שבו פרקליט המדינה נבחר או ממונה לאספה ללא קשר לתפקידו, ואז יהיו באספה 14 חברים. אחרת, יהיו בה 15.

שלושת החברים הממונים על ידי המושל נקראים סנאטורים. שניים מהם ממונים בעצתו של ראש הממשלה, והשלישי בעצתו של ראש האופוזיציה. על אף השם, הם לא מרכיבים בית נבחרים נפרד.

כל חברי האספה הלאומית נבחרים לתקופה של חמש שנים. ראש הממשלה והקבינט אחראים על הפרלמנט.

בנוסף להיותה חברה בחבר הלאומים הבריטי, סנט קיטס ונוויס חברה גם בקהילייה הקריבית (CARICOM – Caribbean Community).

סנט קיטס ונוויס מוגדרת כפדרציה בעלת שני רכיבים. לאי נוויס יש ממשל עצמי אוטונומי ובית מחוקקים משלו, המונה שמונה חברים.

חקלאות ותיירות הן ענפי הכלכלה העיקרים. גידול הסוכר, שעליו התבססה כלכלת האי באופן היסטורי, נעשה בלתי רווחי בעקבות ירידת מחירי הסוכר בעולם, והממשלה צמצמה את תעשיית הסוכר עד סגירתה הסופית ב-2005 ופעלה כדי לגוון את ענפי החקלאות והכלכלה בכלל. בין הגידולים החקלאיים העיקריים בתחילת המאה ה-21 נמנים גידולי ירקות, בעיקר פלפל חריף, בטטות ותפוחי אדמה, ומשק חי – חזירים, צאן, עופות ובקר לבשר ולחלב.[7] כן התפתח מגזר תעשייתי מגוון יחסית לזעירותה של המדינה.[8]

האקלים הטרופי, החופים והנוף מושכים תיירים, בעיקר תיירי שיט בספינות פאר מארצות הברית. בראשית המאה ה-21 נרשם שיעור גידול ניכר בהיקף התיירות. עוד ענף כלכלי שחשיבותו עולה בהתמדה הוא הפיכת סנט קיטס ונוויס למקלט מס ומרכז לפעילות הון שמקורו בחלקו מפוקפק. המדינה מעניקה אזרחות לזרים המשקיעים סכום מסוים בנכסים בתחומה.[9][10][11][12]

קו מעבורת סדיר פועל בין הבירה בסטר שבסנט קיטס לצ'ארלסטאון, בירת נוויס, הפלגה של כ-40 דקות. בבסטר פועל נמל מים עמוקים, הבנוי לעגינתן של מעבורות נוסעים גדולות. מעגנות קטנות יותר פועלות בצ'ארלסטאון ובעיירות נוספות.

בסנט קיטס פועל שדה התעופה הבין-לאומי על-שם ברדשאו, המפעיל טיסות ישירות ללונדון וליעדים בארצות הברית וקנדה, וטיסות ליעדים נוספים דרך אנטיגואה. שדה בין-לאומי קטן יותר פועל בנוויס, ומפעיל טיסות ליעדים באיים הקריביים.

התחבורה הציבורית מבוססת על אוטובוסים ומוניות. מסילת רכבת ברוחב צר, שהוקמה במקור לצורכי שינוע קנה סוכר, מקיפה את סנט קיטס, ומשמשת לנסיעת רכבת תיירותית.

מפת סנט קיטס ונוויס
צילום לווין של סנט קיטס ונוויס

שטח המדינה הוא 261 קילומטר רבוע, והיא הקטנה שבמדינות אמריקה ובין הקטנות בעולם. היא מורכבת משני איים געשיים: הגדול שביניהם הוא סנט קיטס (168 קמ"ר), שבו שוכנת הבירה באסטר, והקטן הוא נוויס. בין האיים מפריד מצר ים ברוחב כשלושה ק"מ. האיים הם חלק מאיי ליווארד שבצפון שרשרת איי האנטילים הקטנים, בים הקריבי. מבחינה אזורית מקובל לשייך את המדינה למרכז אמריקה.

האקלים הטרופי מתמתן על ידי רוח קבועה מכיוון הים. הטמפרטורה משתנה רק במידה מעטה לאורך חודשי השנה, והיא נעה בטווח של 24 עד 27 מעלות. כמות המשקעים גבוהה מאוד, כ-2,370 מילימטר בשנה. החודשים בין מאי לנובמבר הם הגשומים ביותר, אך גשם בכמות משמעותית יורד גם בשאר חודשי השנה.

בפנים האיים מתרוממות מספר פסגות געשיות. הנקודה הגבוהה ביותר היא פסגתו של הר הגעש ליאמויגה (1,156 מטר מעל פני הים) שבצפון-מערב האי סנט קיטס.

האיים מועדים להוריקנים בין יולי לאוקטובר.

אוכלוסיית סנט קיטס ונוויס מונה כ-53,000 נפש, על פי הערכה מ-2019. גודל האוכלוסייה השתנה רק במעט מאז סוף המאה ה-19, עקב שיעור הגירה גבוה מחוץ לאיים.

מרבית האוכלוסייה היא ממוצא אפריקאי (92.7%), צאצאי עבדים. שאר התושבים הם ממוצא מעורב, ממוצא אירופי (בעיקר צאצאי בריטים ופורטוגזים) או צאצאי מהגרים אחרים, בהם לבנונים, סינים והודים.

לפי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2001, החלוקה הדתית במדינה היא:

כ-40,000 תושבים (75%) גרים באי סנט קיטס, מהם 15,500 בבירה בסטר, ו-13,000 בנוויס. רובם המכריע של התושבים שוכן ביישובים לחופי האיים.

השפה הרשמית היא אנגלית, אך התושבים מדברים בניב קריאולי מקומי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  2. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
  3. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ השם נגזר משמו של הקדוש נוצרי כריסטופר. קית הוא כינוי מקובל לשם כריסטופר באנגלית
  7. ^ פרופיל המדינה באתר המכון הקריבי לפיתוח ומחקר חקלאי, 30 ביולי 2019
  8. ^ Site designed and built by Hydrant (http://www.hydrant.co.uk), St Kitts and Nevis : Economy, The Commonwealth (באנגלית), כלכלת סנט קיטס ונוויס באתר חבר העמים הבריטי
  9. ^ יואב בורנשטיין, המקום שאליו הולכים העשירים, באתר כלכליסט, 8 בדצמבר 2011
  10. ^ אתר למנויים בלבד עם 400 אלף דולר בביטקוין, גם אתם יכולים לקנות דרכון במקלט מס, באתר TheMarker‏, 16 ביוני 2014
  11. ^ הדר קנה, ערי המס הנסתרות, באתר כלכליסט, 5 באוגוסט 2009
  12. ^ YNET, "הלבנת" כסף: אזהרה נגד 3 מדינות - וישראל, באתר ynet, 22 ביוני 2001