נורית קידר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורית קידר
אין תמונה חופשית
לידה 1949 (בת 73 בערך)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה, פרס פסטיבל הקולנוע ירושלים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נורית קידר (נולדה ב-1949) היא מפיקה ובמאית סרטי תעודה ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידר נולדה וגדלה בחיפה. למדה ביולגיה באוניברסיטה ועבדה אחר כך כעוזרת מחקר. בגיל 30 עשתה שינוי בקריירה החלה לעבוד כמפיקה של מופעי תיאטרון ומוזיקה בעמותת אמנות לעם ותיאטרון בית ליסין עם יעקב אגמון[1].

בשנת 1982 עברה עם משפחתה לוושינגטון, לאחר שבעלה שהוא רופא קיבל משרה שם. אלימלך רם, שליח רשות השידור, הציע לה עבודה בתור מפיקה והיא עבדה איתו, ובהמשך עם נסים משעל, במחלקת החדשות של הערוץ הראשון[1].

בשנת 1988 חזרה לישראל ועבדה כמפיקה בעבור רשת CNN, בשלוחה שלה בירושלים[1]. לאחר שנה עזבה ועבדה כמפיקה של התוכנית "ערב חדש" ב"טלוויזיה החינוכית" ואחר כך הייתה מפיקה בכירה בשידורי קשת מתחילת שידורי הערוץ השני. שם הפיקה מספר סדרות תיעודיות עם ירון לונדון, בהם: "הפואטיקה של ההמונים", "השמן עם הסוני", "בודהה פיצה קרישנה קולה" ו"אדוני ראש הממשלה". ב-1994 הפיקה את סרטו של הבמאי ניזאר חסן, זוכה פרס וולג'ין, "איסתיקלאל", המתעד כיצד מציינים הערבים אזרחי ישראל את יום העצמאות של מדינת ישראל[2].

מאז 1999 עוסקת בהפקה ויצירה של סרטי תעודה. ביניהם: "חלום לבנון" (2001) שבו עקבה אחר סוחר מדרום לבנון, שאיבד את עולמו עם נסיגת צה"ל מלבנון[3]. "טעות בזיהוי" (2001) העוסק בשלושה בני עדות המזרח שאובחנו על ידי מערכת החינוך כבעייתיים, אך במרוצת השנים היו לאקדמיים מצליחים[4]. ב-2002 יצרה שני סרטים בארגנטינה "אססינו" העוסק בקורבנות היהודים של המשטר הצבאי בארגנטינה (1976–1983)[5]. ו"הסבון בכה מאוד" על תעשיית הפקת אופרות הסבון במדינה[6].

ב-2004 יצרה את הסרט "אחת בודדת", שהביא את סיפורם של צלפי צה"ל בזמן האינתיפאדה השנייה, שעסקו בביצוע סיכולים ממוקדים[7]. תחילה אישר צה"ל את חשיפת פני הצלפים שהתראינו לסרט, אך ברגע האחרון ביקשה הצנזורה הצבאית להסתיר את פניהם. הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הקולנוע ירושלים[8]ץ הסרט זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בקלן שבגרמניה[9], בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים פמפלונה בספרד והתקבל לעשרות פסטיבלים בינלאומיים אחרים במלבורן, איסטנבול, שיקגו, מדריד ומקומות נוספים[10].

ב-2007 יצרה את הסרט "מבוזבזים", שמביא את סיפורם של 11 חיילים ששירתו בבופור, בחצי השנה שקדמה לנסיגה מלבנון[11].

ב-2011 יצרה את הסרט "בטון", ובו עדויות קשות של חיילי צה"ל ממבצע עופרת יצוקהץ הסרט שודר גם בערוץ 4 הבריטי[12]. רק ב-2016 שודר לראשונה בישראל, בערוץ הראשון[13].

ב-2013 קידר ומוש דנון זכו במכרז של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, להפקת סדרה בת 3 פרקים, "מלכוד 73", על השפעת מלחמת יום כיפור על החברה הישראלית, לציון 40 שנה למלחמה[14][15]. באותה שנה גם יצרה את הסרט התיעודי "משפטי חיים", העוקב אחר אדם שאביו ערבי שביצע פיגוע ואמו יהודייה שהתחרדה[16].

ב-2019 יצרה, יחד עם המפיק מוש דנון, את הסרט "ליבר-מן", על נסיקתו הפוליטית של אביגדור ליברמן, בו הציע הסבר חדש להצלחתו של ליברמן הקושר אותו לתהפוכות החברתיות והתקשורתיות שעברו על ישראל בשנות ה-2000[17].

ב-2021 יצרה את הסרט "חצר משחקים", על משימה שהחלה ביום הרביעי למלחמת לבנון הראשונה, שפלוגה של צנחני מילואים קיבלה פקודה לשמור על יותר מאלף שבויי מלחמה לבנונים בחצר של בית ספר בצידון. אך משימת השמירה הסתבכה. החיילים שהשתתפו במשימת השמירה, הרופאים שהיו עדים לפשעי המלחמה והעצורים שעמדו בעינויים נחשפו בסרט[18].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "חצר משחקים" (2021), זוכה בציון לשבח פסטיבל ירושלים[20].
  • "ליבר-מן" (2019}, מפיק: מוש דנון, פסטיבל הקולנוע ירושלים 2019.
  • "מלכוד 73" (2013) סדרה דוקומנטרית עם המפיק מוש דנון.
  • "משפטי חיים" (2013) עם הבמאי ירון שני. פרס ון ליר לסרט התיעודי הטוב ביותר פסטיבל ירושלים 2013
  • "אורי ליפשיץ" (2013) על האמן אורי ליפשיץ. ציון לשבח פסטיבל אופוס 2013[21]
  • "בטון" - על מבצע עופרת יצוקה (2011) זוכה בציון לשבח פסטיבל ירושלים 2011[22]
  • "אילנה גור – מחוץ למסגרת" (2009)
  • "שבויה, סיפורה של קרנית גולדווסר" (2008)[23]
  • "נוראן" (2007), עם דוד מנדיל
  • "מבוזבזים" (2007)
  • "כל הדרך הביתה" (2006), סדרתו של רון מיברג
  • "השאלונים" (2006), סדרה עם יאיר קדר ודורון סולומונס[24]
  • "חנושק'ה" (2006)
  • "תיק לא סגור" (2006), עם נפתלי גליקסברג ואריק ברנשטיין
  • "מלחמת השכול" (2006)
  • "אחת בודדת" (2004)
  • "העיניים של המדינה – הקרב על החרמון" (2004)
  • "כנגד כל הסיכויים" (2003), ב"עובדה"
  • "אססינו" (2002) - היה מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה[25]
  • "הסבון בכה מאוד" (2002)
  • "טעות בזיהוי" (2001)
  • "חלום לבנון" (2001)
  • "מעתה ועד ..עולם – על חברון" (2001), ל"עובדה" עם הבמאית ג'ולי שלז
  • "וגבול נתן" (1999)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 ענת מידן, נשארה עם הקלטת ביד, חדשות, 12 בנובמבר 1990
  2. ^ גואל פינטו, שטח צבאי, אסור לצלם, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2001
  3. ^ הארץ, מועמד לפרס הסרט התיעודי: חלום לבנון, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2001
    ניר קיפניס, ‏בגלל המלחמה ההיא, באתר גלובס, 23 במאי 2001
  4. ^ רותה קופפר, שאלה של חינוך, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2001
    ניר קיפניס, ‏שוליים 1, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2001
  5. ^ גיורא יהלום, ‏קשר השתיקה, באתר גלובס, 28 ביולי 2002
    תום שגב, ישראל בכיכר מאיו, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2002
    גואל פינטו, היהודים של כיכר מאי, באתר הארץ, 26 ביולי 2002
  6. ^ גיורא יהלום, ‏"הסבון בכה מאוד" בערוץ 8: צפינו וגם בכינו, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2002
    דוד שליט, ‏דני והשרוטות, באתר גלובס, 19 בספטמבר 2002
  7. ^ רינת אבולעפיה, ‏אנחנו על הכוונת, באתר גלובס, 13 ביולי 2004
  8. ^ מוניטין, באתר גלובס, 8 ביולי 2004
  9. ^ גואל פינטו, פרס בגרמניה לסרט "אחת בודדת" על לבטיהם של צלפי צה"ל בשטחים, באתר הארץ, 23 ביוני 2004
  10. ^ רותה קופפר, הסרט "אחת בודדת" של נורית קידר זכה בפסטיבל פמפלונה בספרד, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2005
  11. ^ נירית אנדרמן, זה הכל רק על הרג, באתר הארץ, 4 במרץ 2007
    מרב יודילוביץ', בחזרה אל ההר המקולל, באתר ynet, 13 בפברואר 2007
  12. ^ לי-אור אברבך, ‏צפו במכה התדמיתית: סרט על צה"ל שודר בערוץ 4 הבריטי, באתר גלובס, 25 בינואר 2011
  13. ^ לי-אור אברבך, ‏לראשונה: ערוץ 1 שידר את הסרט "בטון" על "עופרת יצוקה", באתר גלובס, 3 בפברואר 2016
  14. ^ לי-אור אברבך, ‏הרשות השנייה תשקיע 1.1 מיליון שקל בסדרה על מלחמת יום כיפור, באתר גלובס, 30 באוגוסט 2012
  15. ^ לי-אור אברבך, ‏"מדינת ישראל מנוהלת על-ידי אנשים שהם הלומי קרב", באתר גלובס, 5 באוקטובר 2013
  16. ^ אריאנה מלמד, "משפטי חיים": סרט מייאש, והיאוש בכלל לא נוח, באתר ynet, 21 ביולי 2013
    גילי איזיקוביץ, איך חיים כשאבא שלך מחבל ואמך יהודייה חרדית, באתר הארץ, 18 ביולי 2013
  17. ^ ביקורות:
    דורון ברוש, ‏במיוחד עכשיו, לדמות מרתקת כמו ליברמן מגיע יותר מהדוקו פרווה עליו, באתר מעריב אונליין, 27 בספטמבר 2019
    שני ליטמן, פסטיבל הקולנוע ירושלים: הסרט על אביגדור ליברמן דומה יותר לכתבת עיתון מצולמת, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2019
    גילי איזיקוביץ, הטוויסט שאיש לא צפה בעלילה של ליברמן, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2019
  18. ^ צור שיזף, בקתות רובה, בצינורות, באגרופים: לכל שרשרת הפיקוד זה נראה נורמלי, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2021
    נירית אנדרמן, נורית קידר: "אני לא מתיימרת לשפוט, אבל כן רוצה להציב מראה. הרי לא כולם רוצחים", באתר הארץ, 26 באוקטובר 2021
  19. ^ לי-אור אברבך, ‏טקס פרסי הטלוויזיה: פרס מפעל חיים לבמאית נורית קידר, באתר גלובס, 13 בינואר 2015
  20. ^ איתי שטרן, שלומי אלקבץ, הדס בן ארויה ותום שובל הם הזוכים בפסטיבל הקולנוע ירושלים, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2021
  21. ^ אלי ערמון-אזולאי, מי באמת היה אורי ליפשיץ?, באתר הארץ, 28 בפברואר 2013
  22. ^ עכבר העיר, "בוקר טוב אדון פידלמן" הוא הזוכה בפסטיבל הקולנוע ירושלים, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
  23. ^ אסף ליברמן, עכבר העיר, שבויה: מעט מדי, מאוחר מדי, באתר הארץ, 4 ביולי 2008
  24. ^ מריאנה בננסון, עכבר העיר, כמה פעמים ביום אתם חושבים על מין?, באתר הארץ, 2 במאי 2007
  25. ^ גואל פינטו, 13 מועמדויות ל"המנגליסטים" בפרס האקדמיה הישראלית, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2002