צור שיזף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צור שיזף

צוּר שיזף (נולד ב-1959) הוא סופר מסעות ופרוזה, עיתונאי, צלם ונוסע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיזף, בנו של פרופסור שמעון אפלבאום, נולד בירושלים בשנת 1959. למד בגימנסיה העברית הרצליה ובאוניברסיטת תל אביב. לאחר שסיים את התואר הראשון היה עמית מחקר במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת תל אביב.

ב-1988 יצא ספרו הראשון - נמר בהרים ומיד לאחריו (1992,1993) שני ספרי מסע - ספר ים על חופי הים של ארץ ישראל ודרך המשי - מסע גדול על דרך המשי מאיסטנבול להונג-קונג דרך מרכז אסיה פקיסטן וסין.

שיזף היה הנוסע המערבי הראשון שחצה בגפו את מרכז אסיה לאחר התמוטטותה של האימפריה הסובייטית. את קטע הדרך הזה עשה עם מלך גיאורגיה לאדו בגראט-איוני והאביר זאזא ציצישווילי.

ב-1988 החל לכתוב לעיתון "העיר" ולאחריו למוספים של עיתון "חדשות" , "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" "הארץ", "דבר השבוע", "מוניטין", "פרוזה", "מסע אחר" ועוד. בין השנים 1993 ו-1996 שימש כעורך סדרת "מסעות" בהוצאת ידיעות אחרונות ולאחר מכן בהוצאת "כתר". ב-2000, עם יסודו של אתר ynet הזמין אותו יון פדר לכתוב מאמרי דעה. שיזף כתב לאתר לסירוגין עד 2012.

השילוב בין ספרות ועיתונות מסע וכן חיבה לצילום הובילו לביצוע מגוון גדול של משימות מיוחדות בחלקים שונים של העולם שאותם צילם בסטילס ווידאו וכתב לעיתונות.

בין המסעות שערך נמנים: דרך המשי, הפנאמריקנה, מסע לוונציה (מסע ברכבות מסוג'ו שבסין לוונציה במסע הפוך לזה של מרקו פולו), מסע בן שנה עם משפחתו להודו (שאנטי שאנטי בלגן) וסדרת מסעות ארוכים בחלקים שונים של אפריקה.

ב-1994 עבר להתגורר עם משפחתו בשכונת עג'מי ביפו וב-1995 נבחר ליו"ר עמותת "יפו יפת ימים", שעסקה במאבק על נופה הפיזי והחברתי של יפו.

העמותה עבדה בשיתוף פעולה עם כלל תושביה של יפו, יהודים וערבים, והובילה שורה של מאבקים (בשיתוף פעולה עם האגודה למען ערביי יפו וועד דייגי נמל יפו) שהצליחו לגרום לפינוי הר הזבל של מדרון יפו וליצירת פארק המדרון וכן לשיקום נמל יפו ולשימור הדייגים המקומיים.

הצלחות של שיקום הסביבה החופית היפואית הן כמעט ללא תקדים במדינת ישראל.

כמו כן נאבקה העמותה בהצלחה גדולה בשיקום נופה הפיזי של יפו והשתתפה במאבקים נגד פינוי משפחות, בהקמת מוסדות חינוך ובאלימותה של המשטרה.

בשנת 2008 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בסוף 2011 עבר לכרם שיזף שהקים בנגב בקרבת מצפה רמון והחל מטפח כרמיי יין וזיתים ורכיבי תיירות ביחד עם המשך עבודתו הספרותית והעיתונאית.

במהלך השנים 2011–2016 סיקר בהרחבה את המהפכות בעולם הערבי, את עלייתה של המדינה האיסלמית ואסון הפליטים שיצרה בגיבוי טורקי-רוסי-סורי, כמנוף ליישום האינטרסים האזוריים במזרח התיכון וככלי לשליטה וניצול אירופה. במהלך שנים אלו כתב צילם ונסע ברחבי המזרח התיכון, אסיה ואירופה, ותוצרי המסעות האלו הם הסרטים וספר המסע העיתונאי : "מסע אל מפתנו של השטן" והסרט : "מסע היסורים של הפליטים" הנוגעים ישירות בעולם הכיאוטי של שנות העשרה של האלף השלישי, וכתמיכה למצבה הרעוע של רוסיה וניסיונה לפתור אותו בעזרת תוקפנות - מסעות על הרכבת הטראנס-סיבירית כדי לעמוד על המתחולל ברוסיה ולמלחמה שחוללה רוסיה באוקראינה. נושאים אלו כוסו בכתבות בעיתון "הארץ".

משימות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיזף יצא למשימות מיוחדות, בדרך כלל מטעם גופי תקשורת מסחריים, כדי לתעד מלחמות ותופעות אנושיות אחרות ברחבי העולם. ממשימותיו:

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים:

ספרי מסע:

אגדות:

  • השד מהסטף, אגדות טבע ארץ ישראליות, איורים - דניאלה רוג'רי-יפה, ספריית מסעות - אגדות, 2016

מדריכי טיולים:

תערוכות צילום:

סרטים:

  • מסע היסורים של הפליטים- מסע בעקבות הפליטים מפרברי מוסול לברלין, מבט שני ערוץ 1 יוני 2016
  • מסע אל מפתנו של השטן. 46 דקות. עברית, אנגלית, כורדית, ערבית. תרגום לעברית. מבט שני ערוץ 1.
  • טיול בעיראק, תיעודי, 60 דקות, עברית, ערבית ואנגלית, תרגום לעברית. ביום שכבשו האמריקנים את בגדד נסע צור שיזף לעיראק. הסרט מתעד, תוך מסע בין קרעיה של הארץ, חודש בלי חוק אחרי סאדאם לפני שהתייצב משהו אחר. ואיך מחליקה עיראק מידיהם של האמריקנים הזחוחים שהיו משוכנעים שהמלחמה הסתיימה בניצחונם המוחלט.
  • ישראלי אנגלי וגמל – מסע חוצה נגב לערוץ הנשיונאל ג'אוגרפיק 2000
  • הואדי של אלוהים – סיפור של מסע וגלישה בואדי אבו חשייב בסיני לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק 2001
  • המצוד אחרי הצייד – סרט על קרקלים (חתול בר מדברי גדול) בערבה הישראלית לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק 2001
  • מסע בעקבות הפסיםסרט מסע על הרכבות ההיסטוריות, הקיימות והעתידיות של מדינת ישראל לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כתביו:
על הספר סוף הדרך - מותה של מדינה:

על הספר האיש המאושר:

על הספר אשת הטייס שנעלם:

על הספר דאעש, מסע אל מפתנו של השטן:

על הספר השד מהסטף, אגדות טבע ארץ ישראליות[עריכת קוד מקור | עריכה]