ניסן רובין

ניסן רובין

ניסן רובין
לידה	14 בספטמבר 1934 (בן 89) ירושלים, פלשתינה (א"י)
מקום לימודים	אוניברסיטת בר-אילן
פרסים והוקרה	פרס מפעל חיים באנתרופולוגיה מטעם האגודה האנתרופולוגית הישראלית (2023).

ניסן רובין (נולד בה' בתשרי תרצ"ה, 14 בספטמבר 1934) הוא אנתרופולוג וחוקר תרבות חז"ל ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה. תחומי התמחותו העיקריים הם: חקר סוציולוגי ואנתרופולוגי של החברה היהודית בתקופת המשנה והתלמוד, כפי שהיא משתקפת בספרות חז"ל, וחקר סוציולוגי ואנתרופולוגי של טקסים בחברה בת-זמננו, ובהם טקסים לא-רשמיים וטקסים פרטיים. בשנת 2023 הוענק לרובין אות מפעל חיים באנתרופולוגיה מטעם האגודה האנתרופולוגית הישראלית.

ביוגרפיה

ניסן רובין נולד בירושלים, שם למד בבית הספר היסודי "תלמוד תורה שילה". סבו הוא ישראל ניסן קופרשטוק. לאחר מלחמת העצמאות עברה משפחתו לתל אביב ושם סיים את לימודיו בישיבת ה"ישוב החדש", שבו קיבלו התלמידים תעודת בגרות אקסטרנית לאחר חמש שנות לימודים. את לימודיו התורניים המשיך בישיבת "חברון" בירושלים. ב-1954 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גולני, תחילה בגדוד חי"ר ואחר כך בגדוד מרגמות כבדות ממנו השתחרר בדרגת סמל.

עם שחרורו מצה"ל ב-1957 למד לתואר ראשון בכלכלה ובסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, והיה מבוגרי המחזור השני של אוניברסיטה זו (1960). במסגרת לימודי החובה ביהדות שמע ניסן רובין קורסים בתלמוד אצל הפרופסורים שמואל ביאלובלוצקי, בנימין דה-פריז, יצחק דב גילת ואליעזר שמשון רוזנטל, שמהם למד את המתודות של המחקר התלמודי. הוא שמע גם קורסים בהיסטוריה של עם ישראל בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד אצל פרופ' משה בר. הקורסים ששמע היו מיועדים בחלקם למתמחים בתלמוד ובהיסטוריה של עם ישראל, כי כבר אז הייתה כוונתו להשתמש בגישה המתודית של מדעי החברה לשם חקר ספרות חז"ל.

מכיוון שהשילוב בין מדעי יהדות וסוציולוגיה נראה לו מעניין יותר מאשר השילוב בין מדעי יהדות וכלכלה, החליט להמשיך בלימודי תואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטה העברית במגמה של סוציולוגיה היסטורית שבראשה עמד פרופ' יעקב כ"ץ. כן שמע את שיעוריהם של גרשום שלום, שמואל אטינגר ושאול אש. מלימודיו אלה עיצב את הפרספקטיבה הסוציאלית וההיסטורית שלו על החברה הישראלית והיהודית. פרופ' כ"ץ היה מקור ההשראה העיקרי לתפיסתו ובהדרכתו כתב את עבודת התזה לתואר השני.

תוך כדי לימודיו לתואר שני התקבל כאסיסטנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן בשנת הלימודים תשכ"ד (1964) ובאותה שנה נבחר גם לשמש כיושב-ראש ראשון של ארגון הבוגרים של אוניברסיטת בר-אילן. הסוציולוגיה הפוזיטיביסטית הייתה באותם ימים בעלת מעמד הגמוני בישראל, וניסן רובין לימד קורסים בשיטות מחקר כמותיות. הוא הכניס לתוכנית הלימודים את שיטותיו החדשניות של פרופ' לואיס גוטמן ב"ניתוח שטחות", שאת שיעוריו במתודולוגיה שמע באוניברסיטה העברית. בעקבות הוראת קורסים אלה פרסם יחד עם פרופ' ארנסט קראוס וד"ר סטיבן מילר את הספר שיטות מחקר במדעי החברה.

במקביל, בשנים 1963–1966 עבד במחלקת הסעד של עיריית תל אביב כחוקר ראשי בפרויקט ניסויי חדשני, שלווה במחקר, ומומן על ידי ממשלת ארצות-הברית ומשרד הסעד בישראל. הפרויקט עסק בשיקום צעירים, חברי חבורות רחוב, בשכונות מצוקה. המחקר פורסם ב-1967 על ידי מנהל הפרויקט עם אריה לייסנר, עם ניסן רובין וסלי בורס, בשני כרכים תחת הכותר Forces Acting in Street Corner Groups. תרגום עברי מקוצר הופץ על ידי משרד הסעד ושימש כחומר לימוד בבתי ספר לעבודה סוציאלית. על-פי מסקנות מחקר זה הוקמו יחידות "קידום נוער" לטיפול בנערי קרנות-רחוב בהרבה מהרשויות המקומיות בישראל. זה היה מחקר-פעולה אנתרופולוגי שקירב אותו לשיטות המחקר האיכותניות. מכאן ואילך התמקד במחקריו בשיטות אלו ובאמצעותן גם כתב את התיזה שלו לתואר שני, בהדרכת פרופ' יעקב כ"ץ מהאוניברסיטה העברית, שעסק בכמה היבטים של האבל בתקופת המשנה והתלמוד. זה היה הבסיס למחקר המקיף יותר בעבודת הדוקטור שלו שהייתה ניתוח סוציולוגי של דפוסי האבל היהודיים בתקופת המשנה והתלמוד, שכתב בהנחייתו של פרופ' סלומון פול, באוניברסיטת בר-אילן. ספרו "קץ החיים" הוא עיבוד מאוחר יותר של העבודה.

ב-1989 היה בין היוזמים והמקימים את "Canada-Israel Conference on Social Scientific Approaches to the Study of Judaism" . התקיימו שלושה כינוסים בקנדה ובישראל ופורסמו שני כרכים של מאמרים שהוגשו לכנסים. כנסים אלה הגבירו את המודעות לחשיבות השילוב של מתודות מדעי החברה עם מתודות מדעי הרוח.

רובין התמנה למרצה במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן בשנת 1978, התמנה למרצה בכיר ב-1982, התמנה לפרופסור חבר ב-1989, בשנת 1997 התמנה לפרופסור מן המניין. עמד בראש המחלקה בשנים 1984–1987. עמד בראש ועדת הסטטוס של האוניברסיטה בשנים 1991–1998, שימש כיו"ר הוועד המנהל של "המכון לחקר קהילות" באוניברסיטת בר-אילן בשנים 1991–2002, כן שימש כיועץ הרקטור לענייני סטודנטים, והיה חבר הוועדה המרכזת של האוניברסיטה בשנים 1998- 2001. בשנת 2002 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס מאוניברסיטת בר-אילן. רובין שהה בשבתונים באוניברסיטת הרווארד (1983), בקבוצת המחקר בסוציולוגיה של הדת במרכז הלאומי למחקר מדעי בפריז (1993) ובין 1988 עד לפרישתו מן האוניברסיטה, מספר פעמים באוניברסיטת אוקספורד ב- Oxford Centre for Postgraduate Hebrew Studies.

לאחר פרישתו לגמלאות מאוניברסיטת בר-אילן הקים וניהל בין השנים 2008–2016 את המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה במכללה האזורית אשקלון.

מחקריו

רובין עוסק במחקריו בשני תחומים עיקריים. תחום אחד עוסק בחקר סוציולוגי ואנתרופולוגי של החברה היהודית בתקופת המשנה והתלמוד, כפי שהיא משתקפת בספרות חז"ל. חברה זו הייתה בעיקר מושא למחקריהם של חוקרי תלמוד, היסטוריונים ופילולוגים ורובין היה מהחלוצים ביישום תפישות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות על חברה זו. רובין מתבסס על גישתו של יעקב כ"ץ בחקר ההיסטוריה החברתית של העם היהודי. הגישה מתבססת על בניית מודלים של "טיפוס אידיאלי" לפי שיטתו הקלאסית של מקס ובר. תחום אחר של עיסוקו הוא חקר סוציולוגי ואנתרופולוגי של טקסים בחברה בת זמננו. הדגש במחקריו הוא על חקר של טקסים לא-רשמיים ושל טקסים פרטיים, הן של קבוצות והן של יחידים, בחברה המודרנית ובחברה הפוסט-מודרנית שלכאורה מתעלמות מטקסים.

הטרילוגיה

הפרי העיקרי של עבודתו המחקרית בספרות חז"ל הוא הטרילוגיה העוסקת בטקסי מעגל החיים של החברה היהודית כפי שהם באים לידי ביטוי במקורות חז"ל. שלושת הספרים: ראשית החיים, קץ החיים ושמחת החיים בנויים על מודל אנתרופולוגי של טקסי מעבר. כל ספר מציג מונוגרפיה של הטקס וגם עוקב אחר שינויים במערכות הטקסים שמתרחשים בטווח ההיסטורי הארוך, במקביל לשינויים במבנה החברתי.

ראשית החיים: טקסי לידה, מילה ופדיון הבן במקורות חז"ל

ספרו זה של רובין בטרילוגיה זו ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1995. הספר פותח במבוא תאורטי על משמעות הטקס בחברה ומבחין בין טקסי לידה בפיקוח גברים לבין טקסי לידה שבפיקוח נשים. הוא מראה כיצד הטקסים משקפים את מעמדה המעורער של האישה בחברה פטריארכלית, את המשמעות האנתרופולוגית של טומאת הנידה, ואת משמעות השוני של משך זמן טומאת-יולדת לאחר לידת זכר ולאחר לידת נקבה.

הפרק השני הוא על הלידה. הוא עוקב אחר "טכניקות" של תכנון מין העובר; דן בשאלת זמן כניסת הנשמה לגוף (עמ' 45 – 49); וממתי העובר הוא ישות עצמאית. לשאלה זו השלכות על המתת עובר ודין "רודף", כאשר לידת התינוק עלולה לגרום למות האם (עמ' 61 – 63). הפרק דן גם באמונות שקשורת בלידה; בשדים ורוחות המסכנים את היולדת ובטקסי ההתגוננות מפניהם באמצעות קמעות ולחשים. עוד מבקש הפרק להבין את ההחמרה במשך הדורות בדיני הנידה ובדיני טומאת היולדת.

בפרק השלישי, על ברית המילה, דן רובין בתחילה במשמעות האנתרופולוגית של המילה ואחר-כך במכלול המנהגים שלפני המילה, במנהגי המילה עצמה ובמנהגים שאחרי המילה ועוקב אחר שינויים שניתן לזהותם. אחד מחידושיו הוא שמלכתחילה לא כללה המילה את פריעת עור העורלה אלא רק את כריתתה, דבר שאיפשר את "משיכת העורלה" דהיינו את שחזורה, כך שהמבקשים לפרוש מן העולם היהודי היו יכולים להסתיר את יהדותם, כמעשי מתייוונים בזמנו, או כמושכי עורלה בימי גזרות אדריינוס ומרד בר כוכבא. לאחר המרד תיקנו חכמים את פריעת העורלה. מעתה הפריעה מנעה את משיכת העורלה, והקשתה את העריקה מהחברה היהודית (עמ' 100 – 102).

הפרק הרביעי הוא על הבכורה וטקס פדיון הבן. בפדיון הבן חייב בכור לאם ולא בכור לאב (יש עוד סוגי בכורה הפטורים מפדיון). רובין מצביע על שאלת מקום עריכת הטקס בזמן המקדש ובזמן שלאחר החורבן (עמ' 129 – 130). הוא מראה כי חמשת השקלים שהכהן היה מקבל היו סכום נכבד לשכיר יום והשתווה להכנסה חודשית, ולכן עלו פרקטיקות שונות להקלה על החייבים בפדיון: תחילה פדיון בחפצי ערך שהוחזרו לבעליהם ואחר כך בסכום נמוך של מעות שעליהן "התחללו" החפצים" (עמ' 131 – 135).

קץ החיים : טקסי קבורה ואבל במקורות חז"ל

זהו הספר השני בטרילוגיית ספריו של רובין והוא יצא לאור בשנת 1997 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בספר הזה הוא הרכיב טיפוס אידיאלי של טקסי האבל היהודיים בספרות חז"ל. הוא ניתח את טקס האבל על שלביו השונים באמצעות המודל האנתרופולוגי של טקסי המעבר (פרקים א-ב). הספר מקדיש פרק על תפישת החכמים את היחס שבין גוף ונפש. רובין מראה על מעבר מהתפישה המקראית שגוף ונפש הם יחידה פסיכופיזית אחת, עד לתפישה הדואליסטית, שהשתרשה אחר תקופת מרד בר כוכבא, שדגלה בהפרדה בין גוף לנפש (פרק שלישי). בספר התייחס רובין להיקף המעגלים החברתיים החייבים להשתתף באבל ולשינויים שחלו בהיקף האבלים – מחובת אבל של כל בני המשפחה המורחבת ועד לצמצומה כדי חיוב המשפחה הגרעינית בלבד - בעקבות שינויים שחלו במבנה משפחה (פרק רביעי). מקום נכבד תופסים הדיונים בשלבי האבל, החל באונן וכלה בשנת האבל הראשונה (פרק חמישי), ובטיפול במת ובקבורתו (פרק שישי).שני פרקים עוסקים במנהגי האבל ובטקסים המארגנים את היחסים בין האָבל לסביבתו החברתית (כמו "שורות", הספדים, ניחום אבלים סעודות הבראה ועוד). רובין חוקר שינויים שחלו במנהגים אלה וקושר אותם לשינויים שהתחוללו במהלך הדורות במבנה החברתי של הקהילה היהודית בארץ-ישראל ובבבל (פרקים שביעי ושמיני). מול המנהגים היהודיים המסורתיים מובאות דוגמאות מחברות שונות, כולל מנהגי האבל של הקיבוצים בישראל (עמ' 31 – 36).

שמחת החיים: טקסי אירוסים ונישואים במקורות חז"ל

זהו הספר השלישי בטרילוגיית ספריו של רובין והוא התפרסם בשנת 2004 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הספר מנתח את טקס הנישואים והאירוסים כטקס מעבר כפי שהם משתקפים במקורות ההלכתיים והאגדיים של חז"ל, מנקודת מבט אנתרופולוגית. הספר מתאר את כל שלל הטקסים שמהשידוכים והאירוסים, דרך הטקסים של העברת הכלה מביתה לבית החתן, ולבסוף טקסי הנישואים בבית החתן.

מתוך ניתוח הטקסטים מעלה רובין דעות של חכמים על מעמד האישה ומעמד הגבר (פרק א) ; את שאלת גיל הנישואים ופער הגילים בין החתן לכלה (פרק שני); איך בוחרים בני זוג (פרק שלישי); טקס האירוסים וההסדרים הכלכליים שהמשפחות היו עורכות ביניהן (פרק רביעי). פרק מיוחד עוסק בטקס המורכב של העברת הכלה מבית הוריה לבית החתן, בייפוי הכלה בבגדים וקישוטים ובהעלאתה לדרגת אייקון המייצג את משפחתה, זאת למרות מעמדה הנחות של האישה בחברה (פרק חמישי). מהות החופה, מיהם השושבינים של החתן והכלה, ברכת החתנים בשבעת ימי המשתה, ברכת הבתולים ומנהגי "זכר לחורבן" נידונים בפרק על הנישואים (פרק שישי). רובין בודק את השינויים שחלו בתחומים הללו במשך השנים וקושר אותם לתהליכי שינוי במבנה החברתי של הקהילה.

Time and Life Cycle in Talmud and Midrash: Socio-Anthropological Perspectives

הספר יצא לאור בהוצאת Academic Studies Press בבוסטון, בשנת 2008 והוא עוסק בהיבטים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים של חקר ספרות חז"ל. בספר מכונסים מאמרים שראו אור מעל במות שונות. הפרק הראשון הוא מתודולוגי, בו מסביר רובין את גישתו למחקר סוציולוגי-אנתרופולוגי בחקר ספרות חז"ל ומבאר איך למצות תובנה מדעית מתוך טקסטים. הוא מציע להשתמש בגישה דדוקטיבית המבוססת על ידע תאורטי מצוי, כדי לגזור השערות מחקר. זאת לצד הגישה האינדוקטיבית הפילולוגית-היסטורית. הפרק השני עוסק בתפישת הזמן אצל חז"ל. הוא יוצא מתוך ניתוח תפישת חז"ל את גלגולי הבגד של אדם הראשון ומשמעותו האפוקליפטית. הבגד של אדם הראשון מתגלגל לאורך ההיסטוריה. הוא עובר ממנו לנמרוד ואז לעשו, ליעקב וליוסף, והוא עתיד להיות הבגד של המלך המשיח. רובין מראה כיצד מתבטלת תפישת הזמן ההיסטורית, אך עם זאת, ניתן משקל מיוחד לזיכרון. הם עצבו זיכרון קולקטיבי שהוא יותר מיתולוגי מאשר היסטורי. בנושא הזמן דן רובין גם במאמר שהתפרסם במקום אחר וגם בו הוא מצביע על תפישת הזמן שמבטלת את ההיסטוריה. הפרק השלישי בספר דן בשינויים שחלו בפרקטיקה של המילה. הוא דן בהרחבה בנושא משיכת העורלה, שנידון בקצרה בספר הראשון בטרילוגיה, ומראה שאת תקנת פריעת המילה תקנו חכמים לאחר מרד בר כוכבא וכתוצאה מכך לא הייתה יותר אפשרות למשוך את העורלה.

מחקר אחר של רובין בספר עוסק בלידה ובנישואים תוך קריאה ביקורתית של הטקסטים. מהמחקר עולה עובדת הדרתה של האישה ממרכז החיים החברתיים (פרק חמישי). שלשת הפרקים האחרונים עוסקים בקשר שבין החיים למתים. פרק שישי דן בתפיסת היחס בין גוף לנפש אצל חז"ל ומראה שמהתפיסה המקראית המוניסטית של גוף ונפש כיחידה פסיכופיזית אחת, חל מהפך הדרגתי, שבא על ביטויו המלא לאחר מרד בר כוכבא, לקראת תפיסה דואליסטית של גוף-נפש. שינוי זה נקשר בשינויים מבניים בחברה. הפרק השביעי דן בתפיסת חכמים את גופת המת. רובין מראה שהטיפול בגופה מלווה בסמלים של הדרגה והמשכיות. הסמלה זו מבטאת את מצב המעבר המשברי של האבלים. הפרק השמיני והאחרון דן במנהג "ברכת אבלים" שכלל מגוון מורכב של ברכות הן בקבורה והן בסעודת ההבראה. מספרן של הברכות הלך והצטמצם בהדרגה במשך השנים, ורובין קושר זאת בהצטמקות המשפחה ממשפחה מורחבת למשפחה גרעינית.

New Rituals – Old Societies: Invented Rituals in Contemporary Israel

ספר זה של רובין ראה אור בהוצאת Academic Studies Press בבוסטון בשנת 2009. הספר עוסק בטקסים מומצאים בחברה הישראלית, ומטרתו להבין את חשיבות הטקסים גם בחברה חילונית בת ימינו. בדרך כלל טקסים אמורים לפתור מצוקות של מצבי משבר במעברי חיים, אך בחברה המודרנית והפוסט-מודרנית נתקלים במשברים שהסדר המסורתי הישן אינו מסוגל לתת להם מענה. הספר מצביע על כך שגם בחברה בת-זמננו, שנחשבת לחברה לא טקסית, הטקסים לא נעלמו, אלא רק שינו דמות. רובין חקר כיצד קהילות ויחידים מציינים מצבים של מעבר ושל שינוי ברצף הזמן. החלק הראשון של הספר כולל מאמרים שהדגש בהם הוא הקשר שבין טקסים למבנה החברתי. הפרק הראשון "Social Networks and Mourning : A Comparative Approach" דן בטקסי האבל של הקיבוץ החילוני בהשוואה לטקסים חילוניים בחברות אחרות. הפרק השני " Unoffical Memorial Rites in an Army Unit" עוסק בטקסי אבל ואזכרות לא ממוסדים של חיילים על חבריהם שנפלו. שני המחקרים מצביעים על דפוסי אבל שונים המשקפים ואריאציות במבנה החברתי. החלק השני של הספר כולל שלושה מאמרים העוסקים בטקסי הדת האזרחית ובהמצאת מסורת. המאמר "Ethnic Civil Religion: A Case Study of Immigrants from Rummania in Israel " (פרק שלישי), נכתב עם רינה נאמן ומצביע על שילוב של יסודות מן הדת המסורתית והדת האזרחית בעיצוב טקסים לחברי ארגון וולונטרי חילוני המאפשר גיבוש של זהות אתנית רומנית בישראל. פרק רביעי "Death Customs in a Non-Religious Kibbutz: The Use of Sacred Symbols in a Secular Society" דן בהתפתחות טקסי האבל בקיבוץ מראשית ימיו. מהימים שבו נדחו סממנים מסורתיים לגמרי, עבור לחיפוש אחר תכנים חדשים תוך תהליך של יצירתיות וחידוש, ובעיקר מתן תכנים חדשים לסמלים ישנים, וכלה בימי השיא של הקיבוץ, כשלא ראה עצמו "מאוים" מצד הדת המסורתית ולכן חזרו גם תכנים מסורתיים לטקסי האבל. פרק חמישי "Personal Bereavement in a Collective Enviroment: Mourning in the Kibbutz" גם כן עוסק באבל בקיבוץ ובודק כיצד מתגבשים טקסים חדשים בחברה שבאופן מודע דחתה את הטקסים והסמלים המסורתיים. המאמר עוקב אחר שינוי בסידרי האבל - מימי הקיבוץ הראשונים ועד לימי הפריחה של הקיבוץ בשנות השבעים של המאה העשרים – ומצביע על שינויים שהתחוללו בקיבוצים שהלכו וגדלו והקשרים האינטימיים לא יכלו להקיף יותר את כלל החברים.

בספר רובין חידש מושג אותו כינה "טקסי הגדרה פרטיים", שבהם הוא דן בשני הפרקים של החלק השלישי של הספר. המאמר "From Fat to Thin: Informal Rituals of Identity Change" (פרק שישי) שנכתב עם כרמלה שמולביץ ומאירה וייס, עוסק בשמנים שעברו ניתוח לקיצור קיבה וחוקר כיצד הם מעצבים את זהותם החדשה כ"רזים", באמצעות טקסים. רובין העניק להם את הכינוי "טקסי הגדרה פרטיים" מכיוון שהיחיד מגדיר את זהותו מחדש באמצעות טקסים. רוב הנחקרים במחקר זה ביצעו באופן לא מודע טקסים שגרמו להם ולסביבתם לאשרר זהות חדשה של אדם רזה. בזה נפתח פתח למחקרים שעוסקים בשינוי זהות בסטאטוס בסיסי של אדם שבו לא צפוי שינוי (למשל: התאמה מגדרית, חזרה בתשובה וכדומה).

פרק שביעי "Formal and Informal Retirement Rites in Israeli Army" שנכתב עם דרורה פאר, עוסק בטקסים רשמיים ולא-רשמיים של קצונה בכירה הפורשת מצה"ל. רובין מראה שהטקסים הלא-רשמיים, שהם טקסי הגדרה פרטיים, חורגים מעבר למה שמחייבות פקודות מטכ"ל. באמצעות טקסי הפרישה האלה הם מגדירים את זהותם החדשה ואת כניסתם לחברה האזרחית. אצל קצינים בכירים מדרגת אלוף-משנה ומעלה זהו טקס של פרישה מהצבא אבל גם טקס של שילוב באליטות האזרחיות. לעומת זאת הטקסים של הקצונה הזוטרה ושל הנגדים הם טקסים שמבטאים בעיקר ניתוק מהצבא, אבל לא מבטאים את הקשרים שלהם עם החברה האזרחית.

מסגרות מתעקמות: תהליכי שינוי במסורות חז"ל

הספר ראה אור ב-2019 בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובו ארבעה עשר מאמרים שמבררים את מנגנוני השינויים התרבותיים והחברתיים בחברה היהודית המסורתית בארץ-ישראל ובבבל.

כוחן של מילים: אנתרופולוגיה של טקסטואליות יהודית

ספר זה נערך עם ד"ר שלמה גוזמן כרמלי וראה לאור ב-2021 בהוצאת כרמל. בספר שנים עשר מאמרים של חוקרים שעניינם עיונים אנתרופולוגיים על פרשנויות של טקסט דתי ועל המשמעות המיוחסת לטקסט ביהדות לגווניה.

ספר יובל

ב 2021 ראה אור ספר הוקרה לכבוד פעלו של רובין. הספר: בין הזמנים: טקס וטקסט בחברה משתנה בהוצאת כרמל, נערך על ידי פרופ' חיים חזן, פרום' רחל שרעבי וד"ר ענבל סיקורל, ובו ארבעה עשר מאמרים שכתבו חבריו ותלמידיו בחקר הטקס והטקסט בחברה היהודית-ישראלית.

ספרים

• שיטות מחקר במדעי החברה: אסטרטגיה, תכנון ומדידה, תל אביב: דקל, 1978 (עם ארנסט קראוס וסטיבן מילר)
• ראשית החיים: טקסי לידה, מילה ופדיון-הבן במקורות חז"ל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1995;
  • גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• קץ החיים: טקסי קבורה ואבל במקורות חז"ל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1997;
  • גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• שמחת החיים: טקסי אירוסים ונישואים במקורות חז"ל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"ד 2004

• Time and Life Cycle in Talmud and Midrash: Socio-Anthropological Perspectives. Boston,MA: Academic Studies Press, 2008
• New Rituals – Old Societies: Invented Rituals in Contemporary Israel. Boston, MA: Academic Studies Press, 2009

• מסגרות מתעקמות - תהליכים של שינוי במסורות חז"ל, הקיבוץ המאוחד, 2019;
  • גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• כוחן של מילים: אנתרופולוגיה של טקסטואליות יהודית (עריכה, יחד עם שלמה גוזמן כרמלי), הוצאת כרמל, 2021.

קישורים חיצוניים

• ניסן רובין, באתר Academia.edu
• מאמרים של ניסן רובין, באתר מט"ח
• רשימת המאמרים של ניסן רובין באתר רמב"י
• הספרים של ניסן רובין, באתר "סימניה"
• ניסן רובין, דף שער בספרייה הלאומית