ברכת אבלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברכת אבלים

אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זאת זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים אחינו בעל נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים

אחת מ-4 הברכות

ברכת אבלים היא כינוי לברכה שנתקנה על ידי חז"ל לאומרה בבית הקברות לאחר סיום קבורת המת. ברכה זו אינה נאמרת אלא אם יש שם עשרה אנשים (=מניין) מלבד האבלים. ברכה זו מכונה בתלמוד 'ברכת הרחבה'. ברכה זו כוללת בתוכה מספר ברכות, ברכה אחת ברכת שבח לקב"ה, ברכה נספת לניחום האבלים, ברכה עבור המנחמים, וברכה נוספת כנגד עם ישראל.

לעתים הכוונה בברכת אבלים, לתוספות שונות שתיקנו חז"ל להוסיף בברכת המזון בבית האבל כל שבעת ימי האבלות.

כיום לא נהגו כלל לברך ברכות אלו.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכה זו נזכרה במשנה במסכת מגילה ”...אין אומרים ברכת אבלים... פחות מעשרה...”

ובתלמוד בבלי שם מובא:

מאי ברכת אבלים? – ברכת רחבה. דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: ברכת אבלים בעשרה, ואין אבלים מן המנין

נוסח הברכה ומקום הזכרתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח ברכה זו נזכרת בתלמוד במסכת כתובות, במעשה שאירע עם רב חייא בר אבא שהיה מלמד את בניו של ריש לקיש, כשמת בנו, עלה ריש לקיש לנחמו וביקש מרבי יהודה בר נחמני לומר:

אמר ליה קום אימא מלתא כנגד שבחו של הקב"ה. פתח ואמר:
האל הגדול ברוב גדלו אדיר וחזק ברוב נוראות מחיה מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא"י מחיה המתים.
א"ל קום אימא מלתא כנגד אבלים. פתח ואמר:
אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זאת זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים אחינו בעל נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים....
א"ל קום אימא מלתא כנגד מנחמי אבלים. פתח ואמר:
אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו, אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ברוך אתה משלם הגמול.
א"ל קום אימא מלתא כנגד כל ישראל. פתח ואמר: רבון העולמים פדה והצל מלט הושע עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הביזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם טרם נקרא ואתה תענה ברוך אתה עוצר המגפה.

בתלמוד מבואר שברכה זו נאמרה לאחר הקבורה, וכן כל שבעת ימי האבילות, אם היו פנים חדשות - היינו אנשים שלא השתפפו בטקס הלוויה והקבורה.

לדעת רש"י ברכה ראשונב פותחת בברוך אך שאר הברכות שאחריה אינם פותחות מדין ברכה הסמוכה לחברתה[1]. אך יש שכתבו שאף הברכה הראשונה אינה פותחת בברוך[2].

מנהג הברכה היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכה זו אינה נוהגת היום. ולמעשה כתב בשיטה מקובצת שכבר בימי הגאונים לא נהגו לברך ברכה זו[3]. וכך כתב הטור: ”ובדורותינו בטלו מנהגות הללו שלא היה חובה, ואפילו הברכות כולן שהיו מברכין רשות הם,” (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן שע"ו).

ברכת אבלים שבברכת המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור מלבד ברכת הרחבה תיקנו חז"ל להוסיף כל שבעת ימי האבל ברכה נוספת בברכת המזון. ברכה זו היה האבל מוסיף בברכת המזון בתוך ברכת "הטוב והמטיב"[4].

בתלמוד במסכת ברכות[5] הובאה ברייתא בה נחלקו תנאים בנוסח הברכה. לדעת תנא קמא יש להוסיף בברכה הרביעית של ברכת המזון 'הטוב והמטיב ודיין האמת', ואילו לדעת רבי עקיבא יש לומר 'דיין האמת בלבד'.

נוסח נוסף הובא שם בתלמוד בשם מר זוטרא:

הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק לוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט שהכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו גודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים

נוסחים שונים של הברכה מופיעים בראשונים, כך הוא הנוסח המופיע בספר משנה תורה לרמב"ם, ובשולחן ערוך[6]:

(בא"י אמ"ה האל אבינו מלכנו בוראנו גאלנו קדשנו קדוש יעקב[7]) המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט בעולמו לעשות בו כרצונו, שאנחנו עמו ועבדיו ובכול אנו חייבין להודות לו ולברכו

אמנם בחלק מהראשונים מופיע נוסח ארוך יותר, וכן הביא ברמ"א: ”לוקח נפשות במשפט שליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו במשפט ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו גודר פרצות ישראל הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל זה לחיים ולשלום”

יש שכתבו שתיקנו ברכה זו בברכה שלישית כשמגיע ל"ובנה ירושלים", שם יאמר: ”ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. נחם ה' אלקינו את אבלי ירושלים. ואת האבלים המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם, ושמחם מיגונם, כאמור: "כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם". ברוך אתה ה', מנחם ציון בבנין ירושלים. אמן.”

יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשונים נחלקו האם ברכה זו נאמרת דווקא במנין או לא. מחלקותם תלויה בזיהוי אותה ברכה הנזכרת במסכת מגילה לאומרה בעשרה: ”אין פורסין את שמע... ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים... פחות מעשרה” (משנה, מסכת מגילה, פרק ד', משנה ג'.) ובתלמוד ביארו: ”מאי ברכת אבלים? – ברכת רחבה” (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ג, עמוד ב').

יש מהראשונים שסבורים שברכת רחבה זו היא הברכה הנאמת בבית הקברות, והיא אכן צריכה עשרה, אך ברכת אבלים שבברכת המזון נאמרת גם כשאין עשרה. אמנם דעת התוספות ועוד, שהכוונה על ההוספות שמוסיפים בברכת המזון, שאין לאומרים כאשר אין שם עשרה גברים.

להלכה כתב בטור בשם אחד הגאונים שברכת אבלים מברכים בין אם יש שם עשרה ובין אם אין שם רק שלושה או אפילו כשמברך יחידי. אך הוסיף שלדעת רבינו מאיר גם ברכה זו צריכה עשרה.

זמן אמירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שבעת ימי האבילות מוסיפין ברכה זו בברכת המזון.

לענין הוספת הברכה בשבת, כתבו הפוסקים שאם מברכים אנשים נוספים לא יוסיף ברכה זו מאחר שאין אבילות בפהרסיה. אמנם כשכל המסובים הן אבלים, צריכים להוסיף.

מנהגים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יבסדר רב עמרם כתב שגם בברכת הזימון יש לומר: "נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו". והם אומרים: "ברוך מנחם...", והמברך חוזר כן. ואם יש עשרה יאמר: "נברך אלקינו מנחם...", והם עונים כן, וחוזר כן. הרמב"ן בספרו תורת האדם הכריע כדעתו. דעה זו אף הובאה בשולחן ערוך[8].

הברכה היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבאר הגולה[9] כתב שלא ראה שנוהגים להוסיף בברכה זו בבתי אבלים, שיתכן שסמכו על דברי התוספות שברכת אבלים היא רק בעשרה. אמנם הברכי יוסף כתב שבמקומו אכן נוהגים בהוספות אלו בבתי אבלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניסן רובין, קץ החיים, טקסי קבורה ואבל במקורות חז"ל, פרק שמיני, עמ' 223

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י, מסכת כתובות, דף ח', עמוד ב'
  2. ^ תורת האדם (ספר) ענין ההתחלה עמ' קנ, בשם חכמי הצרפתים
  3. ^ שיטה מקובצת מסכת כתובות ח,ב
  4. ^ במקור ברכה רביעית של ברכת המזון הייתה ברכה קצרה ונסוחה היה ”בא"י אמ"ה הטוב והמטיב”.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ו, עמוד ב'
  6. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ט, סעיף א'
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"ט, סעיף ב'.
  8. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ט, סעיף ג'.
  9. ^ על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ט.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.