נסיכות סילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נסיכות סילנד
Sealand fortress.jpg
מראה כללי של הנסיכות
דגל סילנד סמל סילנד
מוטו לאומי E Mare Libertas
(מתוך הים - החירות)
המנון לאומי E Mare Libertas
הוקמה 2 בספטמבר 1967
משטר מונרכיה חוקתית
שפה אנגלית
יבשת אירופה
שטח נכון ל-2007 0.55 קמ"ר
אוכלוסייה נכון ל-2010 27
מטבע דולר סילנד
מפת סילנד ובריטניה - תוך הצגת הדרישה למים טריטוריאליים בקו 3 המילים ובקו 12 המילים
סילנד מהאוויר
מראה בסילנד

נסיכות סילנדאנגלית: Principality of Sealand, תרגום חופשי: נסיכות ארץ-ים) היא מדינה לכאורה, שהוכרזה כמדינה אך אינה מוכרת על ידי מדינות העולם. הנסיכות טוענת לריבונות על מגדל ראף (Rough Tower), נמל ימי שנבנה באמצע התעלה האנגלית (התיישבות-ים). המדינה ממוקמת בים הצפוני כ-10 ק"מ מזרחית לחוף סאפוק שבבריטניה. שטח המדינה הוא כ-550 מ"ר[1], והיא כוללת תושבים בודדים.

אף שהמדינה אינה מוכרת, על פי כללי המשפט הבינלאומי היא מדינה עצמאית בשל נסיבות יוצאות דופן שהביאו לכך שגרמניה הכירה דה פקטו במדינה[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה נבנתה "אוניית הוד מלכותה פורט ראף" כנמל ימי, המורכב מפלטפורמה הנישאת מעל הים באמצעות שני מגדלים חלולים. הנמל הוצב מעל חולות ראף (Rough Sands) במים בינלאומיים, מחוץ למים הטריטוריאליים של בריטניה. המתקן, שנקרא "מגדל ראף" היה בשימוש במהלך המלחמה ושהו בו 150 - 300 חיילי הצי המלכותי הבריטי[3]. בשנת 1956 ננטש המתקן. ב-2 בספטמבר 1967 השתלט על המתקן פאדי רוי בייטס, הקים במקום תחנת רדיו פיראטית, וקרא לעצמאות המתקן בהתאם לחוק הבינלאומי.

בשנת 1968 נאשם בנו של רוי, מייקל בייטס, בבית משפט בשל אירוע שבו נורו יריות מסילנד על אוניית הצי הבריטי אשר ניסתה לפנותו מהמתקן. בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 25 בנובמבר 1968 כי האירוע אירע מחוץ למים הטריטוריאליים של בריטניה, ועל כן אין לו סמכות לדון בתביעה.

בשנת 1978, בעת שרוי בייטס שהה מחוץ למתקן, אלכסנדר ג. אכנבך, ראש הממשלה של האי וכמה אזרחים גרמנים והולנדים ניסו להשתלט על המתקן באמצעות החזקתו של מייקל כבן ערובה. לאחר מספר ימים הוא שוחרר בהולנד. בייטס שכר שכירי חרב וכבש את המתקן, ולאחר מכן החזיק בפולשים למתקן בטענה כי הם שבויי מלחמה. רוב ה"מורדים" הכירו שוב בסמכותו של בייטס וקיבלו שוב אזרחות באי, למעט גרנוט פיטז (Gernot Pütz), עורך דין גרמני שהיה בעל אזרחות סילנד, שנאשם בבגידה ונדרש לשלם קנס של 75,000 מארקים. ממשלות גרמניה והולנד פנו לממשלת בריטניה ודרשו את שיחרורו, אולם ממשלת בריטניה טענה כי היא אינה אחראית לנוכח החלטת בית המשפט משנת 1968. גרמניה שלחה נציג דיפלומטי משגרירות גרמניה בלונדון אל סילנד על מנת לדון עם בייטס בשחרורו של פיטז. מעשה זה מהווה, בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי, הכרה דה פקטו בקיומה של מדינה עצמאית בשם סילנד.

אכנבאך הקים "ממשלה גולה" בגרמניה וטוען להיותו השליט האמיתי של המדינה ולתואר "ראש מועצת המדינה" (Chairman of the Privy Council). לאחר התפטרותו בשנת 1989 מסיבות בריאות, החליף אותו בתפקיד ראש הממשלה הגולה יוהנס סייגר (Johannes Seiger).

דרכוני סילנד זויפו על ידי הממשלה הגולה ונמכרו במזרח אירופה. אנשים הנושאים דרכונים אלה היו מעורבים ברצח של ג'אני ורסצ'ה, ועל כן בשנת 1997 הודיעה משפחת בייטס כי היא מבטלת את כל הדרכונים של סילנד, לרבות אלה שהיא עצמה מכרה.

ב-2003 שלחה סילנד באופן רשמי את האתלט דארן בלקבורן מטורונטו שבאונטריו שבקנדה להשתתף באירועי ספורט מקומיים הכוללים ריצת מרתון. ב־23 במרץ 2006, בשרפה שפרצה בגנרטור באי והתפשטה לכל חלקיו, נהרסו חלקים נרחבים ממבנהו של האי. בשנת 2007 דווח כי בייטס הציע את האי למכירה[4].

מעמד חוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענותיה של סילנד לעצמאותה מתבססות על שתי הנחות יסוד:

  1. כאשר פאדי רוי בייטס וחבריו השתלטו על מגדלי ראף בשנת 1967, היו המגדלים מחוץ לשטח המים הטריטוריאליים של בריטניה, על פי הגדרתה של בריטניה עצמה, ומהיותם בשטח בינלאומי יכלה סילנד לדרוש את עצמאותה דה יורה בהתאם לכללי ההגדרה העצמית של המשפט הבינלאומי.
  2. כמו כן, בשל התנהגות ממשלת גרמניה, ניתן לומר כי יש מדינה אחת המכירה בה דה פקטו.

במדע המדינה ובמשפט הבינלאומי הפומבי ישנן שתי גישות לעניין הכרה במדינות:

  1. על פי הגישה הקונסטיטוטיבית מדינה יכולה להתקיים רק אם הכירו בה מדינות אחרות, כאשר מדובר על פי רוב בהכרה בפועל ולא מתחייבת הכרה דיפלומטית. אמנם אף מדינה לא הכירה רשמית בסילנד, אולם ניתן לטעון כי המשא ומתן שהיה בין גרמניה לסילנד מעיד על הכרה בפועל (הכרה בהתנהגות), ודי בכך כדי לטעון לקיום מדינה על פי גישה זו.
  2. על פי המשפט הבינלאומי הפומבי ובהתאם לאמנת מונטבידאו, על מנת שטריטוריה תחשב כמדינה עליה לכלול שטח מוגדר, אוכלוסיית קבע, ממשל וכן יכולת להתקשר ביחסים בינלאומיים עם מדינות אחרות. אין הכרח שכל הקריטריונים יתקיימו.

מאז החלטת בית המשפט הבריטי משנת 1968, הרחיבה הממלכה המאוחדת את שטח המים הטריטוריאליים שלה למרחק של 12 מילים ימיים (22 ק"מ) מקו החוף, בהתאם לחוק הבינלאומי משנת 1958. כלל זה חל על איים מלאכותיים אך לא על ספינה טבועה - ועל כן שטח סילנד עצמו אינו בתוך התחום. כעיקרון, השטח מצוי בבעלות מלכת בריטניה, וביכולתה להוציא צו פינוי כנגד הספינה הטבועה.

אף שבאופן רשמי טוענת ממשלת בריטניה לריבונות במגדל ראף[5] העדיפה הממשלה לא לפעול ולהשתלט על הספינה תוך שימוש בכוח מחשש לנפגעים בנפש ולסערה ציבורית.

עיתון "הטיימס" טען ב-6 בדצמבר 2005 כי ממשלת בריטניה הכירה בעצמאות סילנד, אולם הוא לא הביא אסמכתאות לכך[6].

משפחת בייטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת בייטס רואה עצמה כמשפחת המלוכה של סילנד. רוי וג'ואן בייטס הינם הנסיך והנסיכה של סילנד, ורואים עצמם כריבוני המדינה. בנם מכונה "הנסיך מייקל" והוא יורש העצר הרשמי מאז שנת 1999, ובתפקיד זה הוא ראש ממשלת המדינה. בכנס המדינות לכאורה שנערך באוניברסיטת סמרלנד ב-25 בנובמבר 2004 השתתף בנו של הנסיך מייקל, הנסיך ג'יימס, כנציג המדינה[7].

מבחינת הממשלה הבריטית, כל תושבי סילנד נושאים באזרחות בריטית. המשפחה אינה מתגוררת דרך קבע בסילנד. במגדלי ראף מתגוררים נציגים של משפחת בייטס מאז שנת 1999 והמשפחה עצמה מתגוררת בליי שעל הים באנגליה. מאחר שסילנד אינה מוכרת על ידי מדינות העולם, משפחת בייטס נאלצת בעת מעבר ממדינה למדינה להשתמש בדרכונים בריטיים. בשל תוכניות של הממשל הבריטי לבנות חוות רוח ימיות בקרבת חופי סאפוק, ייתכן סכסוך משפטי בין ממשלת בריטניה וסילנד בדבר הזכות להשתמש בשטחים אלה.

חוקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקת סילנד שנחקקה ב-1995 כוללת פסקת מבוא ושבעה סימנים. פסקת המבוא חוזרת ומכריזה על עצמאות המדינה, ויתרת החוקה דנה בהיות המדינה מונרכיה חוקתית, בתפקידי הסנאט המייעץ, בית הדין החוקתי המייעץ, ואיסור לשאת נשק מלבד לאנשי "משמר סילנד". ממשלת סילנד כוללת את המשרד לענייני חוץ, המשרד לענייני פנים ומשרד הדואר הטלקומוניקציה והטכנולוגיה. שיטת המשפט של סילנד היא שיטת המשפט המקובל, והחקיקה נעשית באמצעות צווים הניתנים על ידי הריבון. דגל סילנד אומץ רשמית ב-2 בספטמבר 1967. הדגל כולל משולש אדום בחלקו העליון הקרוב לניצב ומשולש שחור בחלקו התחתון המרוחק מהניצב. המשולשים מופרדים זה מזה ברצועה לבנה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבעות סילנדיים

סילנד הכריזה כי המטבע הרשמי של המדינה הוא "דולר סילנד" הצמוד לדולר אמריקאי. מספר מטבעות נטבעו מאז שנת 1972, והם נאספים על ידי אספנים. עיקר כלכלת המדינה מתבססת על חברת הייבנקו. לעתים מבקרים תיירים בנסיכות[8].

חברת הייבנקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת הייבנקו בע"מ הייתה חברה הרשומה בקפריסין שפעלה מהנסיכות והיוותה את עיקר בסיסה הכלכלי. החברה עסקה במתן שירותי אינטרנט: אחסון שרתים וקישורם לאינטרנט בפס רחב. מייסדי החברה הם מייקל רוי בייטס, ראיין ליסי, שון וג'ו הייסטינגס ואבי פרידמן. החברה הכריזה כי היא מתירה לאחסן כל מידע התואם את חוקי נסיכות סילנד, ואלה מתירים אחסון כל מידע לבד מפורנוגרפיית ילדים וטכנולוגיות של פריצה לאתרים. החברה לא התירה משלוח דואר זבל משרתים המאוחסנים בה, משום שפעולה כזו מסכנת את חיבורה לאינטרנט. החברה התירה אחסון מידע המפר זכויות יוצרים, מאחר שסילנד אינה חברה בארגון הסחר העולמי או ב-WIPO. בחוקי סילנד אין הגנה על פטנטים, אין הגנה מפני לשון הרע ואין הגבלות על העברת מידע מוצפן. מצב זה העניק לחברת הייבנקו יתרון על-פני ספקים אחרים של שירותי אינטרנט, הכפופים לחקיקה מחמירה יותר. חברות הימורים רבות איכסנו שרתים בנסיכות סילנד, וכן גורמים נוספים הזקוקים לחקיקה המקלה של נסיכות זו.[9] חברת הייבנקו אינה פעילה יותר, החל מ-2008.

שירותי דואר ובולאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילנד הוציאה את בול הדואר הראשון שלה בשנת 1969 כאשר החלה הובלת דואר בין סילנד לבריסל באמצעות שירות מסוקים. רשות הדואר של בלגיה קיבלה את הבולים של סילנד ולא דרשה תשלום נוסף, דבר המעיד על הסדר המכיר בשירות הדואר. עמדתו הרשמית של שירות הדואר המלכותי הבריטי הייתה לדרוש תוספת תשלום בגין העברת הדואר (התייחסות כאל דואר שנשלח ללא ביול). סילנד אינה חברה באיחוד הדואר העולמי המסדיר העברת דואר בין מדינות, ועל כן כל הדואר הממוען לסילנד צריך להיות מופנה לכתובת: "סילנד 1001; שק הדואר של סילנד, IP11 9SZ, בריטניה" או אל תיבת הדואר: "Sealand Fort, PO Box 3, FELIXSTOWE, IP11 9SZ, UK". אספני הבולים הבריטיים מתייחסים לבולי סילנד כאל בולים "מקומיים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]