נעמי רגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נעמי רגן, 2010

נעמי רגןאנגלית: Naomi Ragen, נולדה ב-10 ביולי 1949) היא סופרת, מחזאית ופעילת זכויות האישה. ישראלית, ילידת ארצות הברית, שכתבה עשרה ספרים (נכון ל-2015), כמעט כולם רבי מכר, אשר תורגמו לשפות רבות. יצירותיה מתארות את הווי החברה היהודית הדתית והחרדית מנקודת מבטה של אשה חרדית לשעבר, אך עדיין דתיה. המחזה שלה "מניין נשים" הוצג בשעתו בתיאטרון הבימה במשך שש שנים, וכן בארצות הברית, קנדה וארגנטינה. חויבה פעמיים בתשלום פיצויים, בשל הפרת זכויות יוצרים שביצעה ביצירותיה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגן נולדה ב-1949 בברוקלין, ניו יורק, למשפחת טרלינסקי. אמה הייתה דור שני בארצות הברית, יהודיה שהוריה היגרו לשם מפולין, בין שתי מלחמות העולם. אביה הגיע עם משפחתו לארצות הברית גם הוא, כילד יהודי, מאוקראינה, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. יש לה אח אחד, גדול ממנה בשש שנים. אבי המשפחה נפטר ב-1955 כשרגן עוד הייתה ילדה בת שש ומאז חיה המשפחה חיי עוני.

רגן למדה בבית ספר יהודי דתי והיא זו שהנהיגה בבית טרלינסקי אורח חיים דתי. למדה וקיבלה תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת העיר ניו יורק (ברוקלין קולג'), כשבמקביל היא לומדת גם הוראה בסמינר חרדי ומתפרנסת מהדפסת עבודות אוניברסיטאיות למרצים ולסטודנטים.

בשנתה השנייה באוניברסיטה הכירה את אלכס רגן, סטודנט לתואר שני בכלכלה ובוגר ישיבה וב-1969 השניים נישאו. כעבור שנתיים, ב-1971 הם עלו לישראל ומאז הם מתגוררים בירושלים.

ב-1978 קיבלה תואר שני בספרות (בהצטיינות), באוניברסיטה העברית בירושלים.

יש לרגן ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים, שהצעיר בהם הוא סופר בזכות עצמו.

כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתה של רגן עוסקת בתחומים רגישים בחברה הדתית בכלל ובחברה החרדית בפרט. בכתיבתה היא לעתים מעבירה ביקורת על הנוקשות והשמרנות שבחברה זו, ובפרט על מעמד האישה בה, בלי לפגוע במסגרת הדתית הכללית, אותה היא מעריכה ומכבדת. בספריה של רגן עולים נושאים שחלקם נחשבים טאבו אצל חלקים מרכזיים בחברה זו, כגון: התאהבות, יחסי מין ובגידה. במקביל ספוגים ספריה גם באהבת ארץ ישראל והציונות, נושאים שבאחדים מספריה אף היו מרכזיים והם מאפיינים לעתים קרובות גם את טוריה, בכתיבתה הפובליציסטית בג'רוזלם פוסט.

ספרה הראשון בת יפתח נכתב כששהתה המשפחה בעמק הסיליקון בקליפורניה במשך שלוש שנים, במסגרת עבודתו של הבעל. הספר יצא לאור ב-1989 והיה לרב מכר בארצות הברית ובבריטניה. הצלחתו סללה את דרכה של רגן כסופרת ידועה, תחילה שם ובהמשך גם בישראל ובעולם. הספר תורגם לעברית רק ב-1998.

ספרים אחרים שלה עוסקים בהיסטוריה יהודית ובהתמודדות עם הטרור הערבי בישראל, ועוד.

רגן כותבת את ספריה בשפת אימה, אנגלית, אך כולם תורגמו גם לעברית ורובם גם לשפות נוספות, לרבות צרפתית, איטלקית ועוד. כמעט כל ספריה הפכו לרבי-מכר.

ספרה "עזר כנגדו" שונה משאר ספריה בשני היבטים עיקריים: סגנונו קליל מאד, והציבור מושא העלילה הוא אורתודוקסי מודרני על גבול החילוניות.

כמו כן, רגן כתבה את המחזה "מניין נשים", שהוצג בתיאטרון "הבימה" במשך שש שנים (2001 - 2007) והוצג בהצלחה גם בארצות הברית, קנדה וארגנטינה.

בשנת 2007 נמנתה עם קבוצת העותרים לבג"ץ נגד הפעלת קווי מהדרין בתחבורה הציבורית בישראל‏[1].

רגן היא בעלת טור קבוע בג'רוזלם פוסט.

תביעות על הפרת זכות יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש סופרות חרדיות הגישו נגד רגן תביעות אזרחיות בעילות של גניבה ספרותית או הפרת זכות יוצרים[2].

בידך אפקיד רוחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2007 הגישה הסופרת מיכל טל את התביעה הראשונה נגד רגן בטענה לגניבה ספרותית כביכול מספרה "The Lion And The Cross", שבוצעה לכאורה בספרה של רגן "בידך אפקיד רוחי"‏[3]. בעקבות פטירתה של טל בשנת 2010, נמחקה התביעה‏[4] ובינואר 2012 קיבל בית המשפט העליון את בקשתה של רגן למתן פסק דין למרות פטירת התובעת. בפסק דינו דחה בית המשפט העליון את התביעה וקבע כי "אין ולא היה כל יסוד לטענה כלשהי בדבר ביצוע של 'העתקות' ו'הפרות' זכויות יוצרים אשר הועלו בתביעה כנגד רגן", אך עם זאת הבהיר כי נתן את החלטתו מבלי לדון בערעור לגופו והוסיף כי "הטענות שנכללו בכתב התביעה שהגישה מיכל טל נטענו מפיה בתום לב מוחלט ומתוך אמונה אמיתית וכנה של המנוחה באותה עת בצדקתן"‏[5].

ואל אישך תשוקתך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 הגישה הסופרת שרה שפירו תביעה נגד רגן בגין גניבה ספרותית של קטעים מתוך ספר אוטוביוגרפי שהוציאה "Growing With My Children: A Jewish Mother's Diary", שבוצעה בספרה של רגן "ואל אישך תשוקתך". בדצמבר 2011 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את התביעה‏[6] ואף פסק שרגן תשלם לשפירו פיצויים והוצאות משפט[7], אולם רגן ערערה לבית המשפט העליון‏[8] ובנובמבר 2013 הגיעו רגן ושפירו לפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה רגן תשמיט ממהדורות עתידיות של הספר 29 משפטים שלגביהם קבע בית המשפט המחוזי כי הייתה הפרת זכויות יוצרים. מנגד, שפירו תעביר לצדקה את 97 אלף ש"ח שקיבלה כפיצוי מרגן‏[9]‏. שפירו העבירה את סכום הכסף לעמותת יד שרה[10].

עקדת תמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2010 הגישה הסופרת סודי (סינטיה) רוזנגרטן תביעה נגד רגן בגין גניבה ספרותית של סיפור קצר של רוזנגרטן, "שידוך משמים", בטענה שספרה של רגן "עקדת תמר" העתיק ממנו פרק שלם. בנוסף נטען שמכיוון שספרה של רוזנגרטן הוא אוטוביוגרפי, השינויים שהוכנסו בפרק המועתק מעוותים את סיפורה האישי ופוגעים ברגשותיה.

בנובמבר 2014 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את התביעה בחלקה. נפסק שרגן העתיקה חלקים מהותיים מסיפורה של רוזנגרטן, אולם זו אינה בעלת הזכויות בסיפור, משום שהעבירה אותן לשרה שפירו, עורכת לקט סיפורים שבו התפרסם הסיפור. בית המשפט קבע שרגן תפצה את רוזנגרטן בגין אי-מתן קרדיט, ובגין סילוף היצירה של רוזנגרטן, בסכום של 60,000 ש"ח (וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט אחרות)‏[11][12].

תביעות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2016 תבעה אמם של הילדים שאליאור חן התעלל בהם את רגן, בטענה כי השתמשה בפרוטוקולים חסויים מבית המשפט כי הדיונים כולם היו בדלתיים סגורות בספרה "שטן בירושלים". רגן השיבה כי שאבה השראה מהסיפור אולם הוא ספרה הוא בדיוני‏[13].

ספריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ואל אישך תשוקתך (באנגלית - Sota), תרגמה מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 1995.
  • עקדת תמר, מאנגלית: עדית פז, ירושלים: כתר, 1997.
  • בת יפתח, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 1998.
  • בידך אפקיד רוחי, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 1999.
  • סיפור אמריקאי, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 2001.
  • הברית, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 2004.
  • עזר כנגדו, מאנגלית: יעל אכמון, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2007.
  • השיר העשירי, מאנגלית: עדה פלדור, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
  • כמיהה לעדן, מאנגלית: עדה פלדור, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2012.
  • שטן בירושלים, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בג"ץ 746/07 נעמי רגן ואח' נ' משרד התחבורה ואח', ניתן ב-5 בינואר 2011.
  2. ^ שמואל מיטלמן, ספרות זולה, באתר nrg‏, 13 באוגוסט 2010
  3. ^ אסף דוד-מרגלית, תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים נגד הסופרת נעמי רגן, מחלקה ראשונה, 1 במרץ 2007
    רותי אברהם, "פרשת נעמי רגן": התובעת אינה יכולה לשלם אגרה, מחלקה ראשונה, 6 ביוני 2007
  4. ^ ת"א (י-ם) 9101/07 מיכל טל נ' נעמי רגן, ניתן ב-21 פברואר 2011
  5. ^ מיה סלע, רגן נוקתה מתביעה קודמת על גניבה ספרותית, באתר הארץ, 6 בינואר 2012
  6. ^ ביהמ"ש: "נעמי רגן העתיקה קטעים מספר אחר", באתר ynet‏, 11 בדצמבר 2011
    ‫זוהר שחר לוי, "נעמי רגן העתיקה מסופרת חרדית", באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2011‬
    ת"א (ירושלים) 9430-07 שרה שפירו נ' נעמי רגן, ניתן ביום 11.12.2011 על ידי השופט יוסף שפירא
  7. ^ עידו בלאס, נעמי רגן תשלם 233 אלף ש' פיצויים על גניבה ספרותית, באתר הארץ, 27 במרץ 2012
  8. ^ יובל יועז, ‏הסופרת נעמי רגן מערערת: לא ביצעתי גניבה ספרותית, באתר גלובס, 28 ביוני 2012
  9. ^ גלעד גרוסמן‏, פרשת נעמי רגן הגיעה לסיומה, באתר וואלה! NEWS‏, 6 בנובמבר 2013
    איתמר לוין, סופית: נעמי רגן העתיקה מסופרת חרדית, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 6 בנובמבר 2013
    ע"א 4958/12 נעמי רגן נגד שרה שפירו, ניתן ב-6 בנובמבר 2013
  10. ^ הסופרת שרה שפירו תרמה 97,000 שקל ליד שרה, כיכר השבת
  11. ^ מיה סלע, בית המשפט קבע כי נעמי רגן העתיקה קטעים בספרה "עקדת תמר", באתר הארץ, 14 בנובמבר 2014
  12. ^ ת"א (י-ם) 9467-05-10 סודי סינטיה רוזנגרטן ושרה שפירו נגד נעמי רגן וכתר הוצאה לאור, ניתן ב-11 בנובמבר 2014
  13. ^ יעל פרידסון, "האם המתעללת" נגד נעמי רגן: "השתמשה בפרוטוקולים חסויים לספרה", באתר ynet‏, 10 במרץ 2016