סינרג'י כבלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סינרג'י כבלים בע"מ
Synergy Cables Ltd
סוג חברה פרטית
תאריך הקמה 1935
מיקום המטה שדרות
ענפי תעשייה תשתיות ובנייה
מוצרים עיקריים כבלי חשמל
הכנסות 626 מיליון ש"ח (2012)[1]
רווח תפעולי 26 מיליון ש"ח (2012)[1]
רווח 12 מיליון ש"ח (2012)[1]
הון עצמי 36 מיליון ש"ח (2013)[1]
סך המאזן 226 מיליון ש"ח (2013)[1]
 
www.synergy-cables.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סינרג'י כבלים בע"מאנגלית: .Synergy Cables Ltd) היא חברת ישראלית העוסקת בייצור ושיווק כבלי חשמל. עד שנת 2012 היא הייתה חברה ציבורית ומניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינרג'י כבלים נוסדה באוקטובר 1935 במפרץ חיפה בשם "חברה ארצישראלית לחוטי חשמל" כמפעל לייצור כבלי חשמל. המפעל הוקם על ידי שני מהנדסים עולים חדשים מגרמניה, ברוידא ורוזנברג, שעבדו שנים רבות בבתי חרושת בתחום החשמל בגרמניה. לחברה גויס הון ראשוני בסך 25.000 לא"י ממספר משקיעים, ביניהם גם חברת החשמל הארצישראלית של פנחס רוטנברג. המפעל חכר מחברת "גב-ים" מגרש בשטח של 6 דונם עם הזכות לרכוש 6 דונם נוספים[2]. במפעל הוקמו שלוש מחלקות שעסקו בכל שרשרת הייצור של כבלי חשמל[3]. בזמן מלחמת העולם השנייה העסיק המפעל כ-200 פועלים, מאחר שהיה המפעל היחיד במזרח התיכון לכבלי חשמל, והייבוא מאירופה שובש. לאחר המלחמה העסיק המפעל רק 75 עובדים מאחר שהייבוא חודש[4].

לאחר הקמת המדינה שונה שם החברה ל"חברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ" או בקיצור "כבלים", במפעל הועסקו כ-200 עובדים והוא היה הספק העיקרי של כבלי חשמל לחברת החשמל. בשנת 1963 ביצע הנפקה ראשונה לציבור של מניות בבורסה לניירות ערך בתל אביב[5].

גידול והתרחבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית הראשונה של שנות ה-60 פרץ במפעל סכסוך עבודה ממושך, לאחר שהוכנסו שיטות מודרניות למדידת תפוקה ועלות, רווחיות המפעל עלתה אך לא שכר הפועלים[6][7][8]. במחצית השנייה של שנות ה-60, הרחיבה החברה את תחומי פעילותה והחלה לייצור גם חוטי זוג שזור למערכות טלפוניה[9], כבלי ריתוך, כבלים לתקשורת וכבלים לכלי רכב. ב-1966 רכשה גם שתי חברות: "איזלקו" שהיה לה מפעל בחיפה ו"החברה לפלסטיקה וכבלים" באשדוד[10]. בנוסף החלה לייצא את תוצרתה[11]. החברה באותן השנים הייתה בבעלות חברת "דיסקונט השקעות" ודן טולקובסקי שימש כיושב הראש שלה[12].

בשנת 1975, הקימה את מפעל "תרמופיל" במעלות-תרשיחא, שייצר כבלים ומוליכים חשמליים בעלי עמידות גבוהה בפני טמפרטורת גבוהות ותנאי סביבה קשים במיוחד (שחיקה, קרינה וכדומה), לתעשיות התעופה, האלקטרוניקה והכימיה[13]. המפעל הוקם בשיתוף חברה מארצות הברית שסיפקה את הידע[14]. ב-1977 יצאה החברה האמריקאית מההשקעה[15].

בשנת 1976 הקימה קבוצת תדיראן של קונצרן כור תעשיות מפעל בשם "דטיק" לכבלי תקשורת בבית שאן[16]. בשנת 1981, רכשה תדיראן מחצית ממניות השליטה ב"חברה לכבלים וחוטי חשמל" ועד 1986 הגדילה את החזקתה ל-87% ממניות החברה (שאר המניות הוחזקו בידי הציבור ועדיין נסחרו בבורסה). "כבלים" הייתה כפופה לחטיבת הרכיבים של תדיראן[17]. ב-1983, לאחר היערכות מחודשת, רוכזו ב"דטיק" בבית שאן פעילות ייצור כבלי התקשורת וכבלי הטלפון של קבוצת מפעלי "כבלים". במפעל בבית שאן הועסקו כ-140 עובדים, ובכל מפעלי הקבוצה יחד כ-650[18].

צמצומים ומכירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המהפך בבחירות 1977, שר האוצר שמחה ארליך הנהיג את תוכנית ליברליזציה כלכלית, שזכתה לכינוי "המהפך הכלכלי", שפתח את המשק לייבוא והסיר את ההגנות על תוצרת הארץ. ייבוא של כבלי חשמל זולים מהגוש המזרחי החל לפגוע בפעילות החברה, בעיקר במפעל ההיסטורי ל"חוטי חשמל" במפרץ חיפה[19]. בשנת 1986 נקלעה החברה לקשיים והוחל בתוכנית הבראה שכללה פיטורי עובדים[20]. בשנים 1988 ו-1989 חזרה לרווחיות והוחלט למכור את החברה[21].

בשנת 1990 נמכרה החברה לקבוצת משקיעים בראשות יולי עופר, תמורת 26.5 מיליון דולר[22]. בשנת 1997 החלו מגעים למיזוג החברה עם המתחרה העיקרית שלה בישראל "כבלי ציון"[23]. החברה הציבורית "כבלים", שמניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב, הפכה בהדרגה לחברת החזקות[24]. בשנת 1998 מכרה את הפעילות התעשייתית שלה, תמורת 42 מיליון דולר, לחברת "סופריור" מארצות הברית, שגם רכשה את "כבלי ציון"[25][26]. בתחילת שנת 1999 החלה החברה הממוזגת לפעול בשם "סופריור כבלים", והייתה חלק מקבוצת חברות בבעלות המשקיע היהודי-אמריקני סטיבן אלבאום[27].

כבלי ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת כבלי ציון נוסדה בשנת 1953 והייתה השנייה בגודלה בתחום הכבלים בישראל. החברה הוקמה כחברת בת של חברת מקלטי "רדיו בן גל" בראשון לציון. לאחר שמהנדס שעבד במפעל, שמעון אפטוביץ, הציע להקים פס ייצור לכבלי חשמל. המפעל החל לייצר בשנת 1954, זכה להצלחה רבה והגדיל במהירות את סל המוצרים שלו[28]. המפעל ייצר כבלי חשמל במתח גבוה, כבלים למוצרי אלקטרוניקה, כבלי תקשורת וטלפון ומוצרים עבור משרד הביטחון[29][30].בשנת 1963 נחנך מפעל שני בשדרות, שקיבל את השם "כבלי ישראל", והוקם בהשקעה של כ2-2.5 מיליון ל"י[31]. בשנת 1970 רכשה ההחברה הממשלתית "מכרות נחושת תמנע" את החברה, בכדי שתשתמש בנחושת שחברה כורה בתמנע[32]. אך בפועל רוב הנחושת בשימוש המפעל הייתה מיובאת[33]. ביוני 1974 צורפה חברת "מכרות נחושת תמנע" לקונצרן כימיקלים לישראל[34], ו"כבלי ציון" הפכה לחברת של "כימיקלים לישראל"[35]. בנובמבר 1975 החליטה ועדת השרים לענייני כלכלה להקים מפעל חדש של "כבלי ציון" באילת[36]. המפעל באילת נחנך ב-1977[37]. המפעל באילת הפך למפעל המרכזי השל הקבוצה במקום המפעל בראשון לציון שהיה מוגבל בשטחו[38]. בסוף שנות ה-70 ביקשה חברת "כימיקלים לישראל" למכור את "כבלי ציון"[39], אך לבסוף הונפקו מניות החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב, כאשר "כימיקלים לישראל" המשיכה להחזיק בשליטה[40]. בשנת 1987 רכשה חברת כלל תעשיות שליש ממניות החברה וב-1990 שליש נוסף, כך שהחזיקה בשליטה בחברה[41].

בשנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-2000 היו לחברה 10 מפעלים וכ-900 עובדים בישראל. זאת כתוצאה מרכישה של שתי חברות נוספת "דאש תעשיות כבלים" ו"פיכה פלסט", שהייתה החברה השלישית בגודלה בישראל ונרכשה בדצמבר 1999[42]. בעקבות רכישת הפעילויות הרבות עבר התאגיד תהליך של מיזוג פעילויות דומות לשתי חטיבות עסקיות: פעילות יצור כבלי חשמל רוכזה במפעל חדש בשדרות ואילו יצור כבלי התקשורת הועבר למפעל בבית שאן. במהלך הארגון מחדש נסגרו שמונה אתרי יצור ומרכזי הפצה[43]. החברה סבלה גם מתחרות במכרזים של חברת החשמל מול ייבוא במחירי היצף מאסיה[44]. כמחצית מתוך כ-900 העובדים של החברות שמוזגו פוטרו. השלב האחרון של הארגון מחדש הסתיים בסוף 2004 עם סגירת המפעל במעלות והעברת ציוד היצור למפעל בבית שאן[45].

בשנת 2003, רכשה מניות במפעל בקזחסטן[46]. בשנת 2007, גייסה כ-100 מיליון שקל בהנפקת איגרות חוב[47].

בשנת 2008, מכרה את המפעל כבלי התקשורת בבית שאן לחברת טלדור כבלים ומערכות[49]. באותה שנה גם שינתה חברה את שמה מ"סופריור כבלים" ל"סינרג'י כבלים".

בשנת 2010, הגיעה החברה להסדר חוב עם מחזיקי איגרות החוב של החברה, לאחר שנקלע לקשיים עסקיים[50]. כחלק מההסדר עברה ביצעה החברה תוכנית התייעלות שכללה, בין השאר, פיטורי עובדים, מכירת פעילויות שלא היו בליבת העסקים והתמקדות במוצרים של כבלי מתח גבוה, בינוני ועליון ומוצרים מיוחדים. כחלק מתהליך ההתייעלות, החליטה החברה גם להעביר את המטה שלה לשדרות כדי לחסוך בעלויות התפעול. לאחר תוכנית התייעלות ירד מספר העובדים של החברה לכ-220[51]. בינואר 2015, אישר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הסדר חוב שני לחברה, שוב בעקבות קשיים בתשלום איגרות החוב שלה[52]. במסגרת ההסדר, קרן ההשקעות הפרטיות פורטיסימו קיבלה לידיה את השליטה בסינרג'י[53].

בעקבות הסדר החוב קרן פורטיסימו רכשה את מלוא הבעלות בחברה. סינרג'י נותרה יצרנית כבלי כוח להולכת חשמל היחידה בישראל, והיא מהווה ספק אסטרטגי לחברת החשמל. אך כ-80% מהכבלים שנמכרים בישראל מיובאים מטורקיה ונמכרים במחירי היצף. הפסדי החברה הגיעו לעשרות מיליוני שקלים בשנה וביוני 2017 הודיעה על מהלך פיטורים נרחב של מרבית עובדי החברה, וכולל רוב חברי ההנהלה, שבסיומו נותרה עם כ-50 עובדים בלבד[54].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 סינרג'י כבלים בע"מ: נתונים כספיים - דו"ח שנתי 2014 באתר מאי"ה.
  2. ^ חוטי חשמל מתעשית הארץ, דבר, 10 במרץ 1937
    חוטי חשמל, דבר, 15 ביולי 1936
  3. ^ בית חרושת לכבלי חשמל, הארץ, 22 ביולי 1936
  4. ^ בית חרושת לחוטי חשמל, הארץ, 21 במאי 1947
  5. ^ החברה לכבלים ולחוטי חשמל תוציא אמיסיה בראשית אפריל, הצופה, 27 במרץ 1963
  6. ^ הנס לברכט, פועלי "כבלים וחוטי־חשמל" ־ חשבון ונפש, קול העם, 25 בדצמבר 1964
  7. ^ <<חוטי חשמל>>- מפעל שהיה מוכרח ליעל את תהליכי הייצור, דבר, 2 בספטמבר 1954
  8. ^ פועלי "חוטי חשמל" החליטו לחמשיך בשביתה, על המשמר, 18 בינואר 1965
  9. ^ שלב פיתוח נוסף של "כבלים וחוטי חשמל", הארץ, 26 באוקטובר 1960
  10. ^ ייצור כבילים להרחבה, על המשמר, 8 בינואר 1969
  11. ^ יצוא כבילים במיליון דולר, למרחב, 27 באפריל 1969
  12. ^ נחנך אגף חדש במפעל לכבלים ולחוטי חשמל בחיפה, דבר, 26 בדצמבר 1968
  13. ^ מנחם רהט, מפעל תעופתי נחנך במעלות, מעריב, 16 באוקטובר 1975
  14. ^ נחנך מפעל "תרמופיל" במעלות־תרשיחא, דבר, 16 באוקטובר 1975
  15. ^ דוד ליפקין, החברה האמריקאית "טלדיין" הסתלקה מהשותפות ב"תרמופיל" - לא בלחץ החרם הערבי, דבר, 29 באוגוסט 1977
  16. ^ "כור" יפעל לקליטה ולהסבה של פועלים שייפגעו מן ההאטה במשק, "כור" יפעל לקליטה ולהסבה של פועלים שייפגעו 'מן ההאטה במשק, דבר, 17 באוקטובר 1977
  17. ^ תעשיה מתקדמת גם בבית שאן, מעריב, 1 באוקטובר 1986
  18. ^ דוד חיון, ‏עובדי מפעל כבלים בבית שאן מאיימים בשביתה כללית מיום א', באתר גלובס, 16 במרץ 1997
  19. ^ חוטי חשמל מהגוש המזרחי מציפים את השוק, מעריב, 6 ביוני 1980
  20. ^ ראובן בן-צבי, הושגו הסכמים להבראת כבלים, מעריב, 19 בספטמבר 1986
  21. ^ רווח 11 מיליון ש"ח לכבלים, מעריב, 26 במרץ 1990
  22. ^ אורי גינוסר, נחתם הסכם למכירת חברת כבלים, מעריב, 31 ביולי 1990
  23. ^ אורנה רביב, ‏חברת כבלים בשליטת קבוצת עופר עומדות להתמזג עם חברת כבלי ציון מקבוצת כלל, באתר גלובס, 9 בינואר 1997
  24. ^ שי שלו, ‏כבלים תהפוך לחברת השקעות: תעשייה, בנקאות ונדל"ן, באתר גלובס, 16 ביולי 1997
  25. ^ דוד חיון, ‏הושלמה העיסקה למיזוג בין כבלים לכבלי ציון בבעלות סופריור מארה"ב, באתר גלובס, 7 באוקטובר 1998
  26. ^ שלמה פרידמן, ‏סופריור טלקום האמריקאית תרכוש השליטה בכבלי ציון תמורת 25 מיליון דולר, באתר גלובס, 12 במרץ 1998
  27. ^ דוד חיון, ‏הושלמה רכישת חב' כבלים ע"י סופריור, באתר גלובס, 4 בינואר 1999
  28. ^ נ גדעון, מפעלי רדיו <<בן גל>> מרחיבים ייצורם, זמנים, 20 ביולי 1954
  29. ^ תעשית הכבלים בהתפתחותה, הארץ, 18 במרץ 1960
  30. ^ בראשל"צ מיצרים כבל משוריין, למרחב, 1 בינואר 1958
  31. ^ מפעל "כבלי ישראל" נחנך בשדרות, על המשמר, 11 במרץ 1963
  32. ^ מפעלי תמנע ירכשו את "כבלי ציון" לשם העמקת ייצור הנחושת בארץ, מעריב, 28 בדצמבר 1970
  33. ^ דרכה של חב' כבלי ציון ב-22 שנות קיומה, דבר, 23 באפריל 1975
  34. ^ 10 מיליון ל"י רווח נקי לחברת תימנע ב־73/74, דבר, 13 באוקטובר 1974
  35. ^ כימיקלים לישראח בע"מ (כי"ל) - חברת האם, דבר, 23 באפריל 1975
  36. ^ יצחק דיש, מפעל הכבלים באילת יעלה 2.5 מיליון ל"י נוספים בשנה, מעריב, 10 בנובמבר 1975
  37. ^ מפעל "כבלי־ציון" נחנך באילת, מעריב, 14 באפריל 1977
  38. ^ דרור שביט, "כבלי ציון" ירכזו עיקר ההשקעות במפעל באילת, דבר, 13 באוגוסט 1981
  39. ^ הוקפאה מכירת "כבלי ציון", דבר, 18 בספטמבר 1978
    אלי דנון, עובדי "כבלי ציון" מתנגדים למכירתם, מעריב, 4 באוקטובר 1979
  40. ^ דרור שרביט, "כבלי ציון" מפרסמת תשקיף לגיוס 14 מיליון שקל בבורסה, דבר, 25 בנובמבר 1980
  41. ^ אורי גינוסר, כלל וישאל רכשו את חברת כבלי ציון, מעריב, 30 באוקטובר 1990
  42. ^ פיכה פלסט - הזמנה של 86 מ' ש' מחברת החשמל, באתר גלובס, 28 ביולי 1998
    דוד חיון, ‏סוף לתחרות בייצור הכבלים: סופריור האמריקנית רוכשת את פיכה פלסט ב-9.7 מיליון דולר, באתר גלובס, 2 בספטמבר 1999
  43. ^ קרן צוריאל, ‏סופריור כבלים השקיעה 19 מיליון שקל ברה-ארגון, שיושלם בסוף השנה, באתר גלובס, 19 בנובמבר 2000
  44. ^ דוד חיון, ‏כבלים: סגרנו 3 מפעלים; נסגור עוד בשל החשיפה ליבוא מאסיה, באתר גלובס, 6 ביוני 1999
  45. ^ סופריור כבלים סוגרת את המפעל במעלות; קווי הייצור שבו יועברו למפעלים אחרים, באתר גלובס, 11 בפברואר 2004
  46. ^ חברת סופיריור רוכשת עסקים בקזחסטן, באתר גלובס, 4 במאי 2003
  47. ^ ארז וולברג, ‏הנפקה נוספת באחד-העם: סופריור כבלים גייסה הון בהיקף של כ-100 מיליון שקלים, באתר גלובס, 11 במרץ 2007
  48. ^ יעל גרוס אנגלנדר, ‏טלדור רוכשת את חטיבת כבלי התקשורת של סינרג'י ב-86 מ' שקל, באתר גלובס, 24 בינואר 2008
  49. ^ [48].
  50. ^ יעקב גבאי, יגאל דר, הסדרי חוב ומה שביניהם, באתר הארץ, 24 בפברואר 2010
  51. ^ עומרי כהן, ‏סינרג'י למחזיקי האג"ח: תספורת קצוצה או הקפאת הליכים, באתר גלובס, 28 בדצמבר 2014
  52. ^ ערן אזרן, סינרג'י כבלים תפנה להסדר חוב שני מול בעלי האג"ח; המניה צונחת ב-25%, באתר TheMarker‏, 27 בפברואר 2014
  53. ^ אביב לוי, ‏ביהמ"ש אישר את הסדר החוב בחברת סינרג'י כבלים, באתר גלובס, 25 בינואר 2015
  54. ^ אביב לוי, ‏"נרמסים תחת המגף הטורקי": פיטורים אגרסיביים בסינרג'י, באתר גלובס, 6 ביוני 2017