ספרטקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגמת, ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ספרטקוס מאת דני פואייטייה, 1830

ספרטקוס (לטינית: Spartacus, יוונית: Σπάρτακος, לעתים נכתב כאספרטקוס) היה מנהיג מפורסם של העבדים במלחמת העבדים השלישית נגד הרפובליקה הרומית בחצי האי האפניני, בין השנים 73 ל-71 לפנה"ס. צבאו הורכב מגלדיאטורים ועבדים נמלטים. ספרטקוס ניצח במספר קרבות את הצבא הרומי הסדיר. שם אחר המציין מלחמה זו הוא "מלחמת הגלדיאטורים". מעט מאוד ידוע על ספרטקוס מעבר לאירועי המלחמה, ותיעודים היסטוריים ששרדו, לעתים סותרים זה את זה. עם זאת, כל המקורות מסכימים כי הוא היה גלדיאטור לשעבר ומנהיג צבאי מוכשר.

המאבק של ספרטקוס, מפורש לעתים קרובות כדוגמה לאנשים מדוכאים הנלחמים על חירותם נגד האוליגרכיה והעבדות. סיפורו של ספרטקוס סיפק השראה לכותבים מודרניים רבים בנושאי ספרות, פרשנות פוליטית, קולנוע וטלוויזיה.

מקורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הכתובים, ספרטקוס היה תראקי שבוי או עריק של הצבא הרומאי. אחת מהתאוריות הנפוצות היא שספרטקוס לחם בצבא הרומאי בחיל העזר. כוחות שהורכבו מנתיני מדינות כבושות, בעלות ברית או שכירי חרב שהסכימו להלחם למען רומא. פלוטארכוס מתאר אותו כ: "תראקי ממלאי הנוודים"[1]. אפיאנוס כתב כי הוא היה "תראקי מלידה, ששירת פעם כחייל עם הרומאים, אבל מאז הפך לאסיר ונמכר כגלדיאטור"[2]. פלורוס (2.8.8) תיאר אותו כ: "אחד משכירי החרב התראקים , שהפך להיות חייל רומאי, מחייל לעריק ושודד, ולאחר מכן מתוך התחשבות בכוחו, לגלדיאטור"[3]. כמה מחברים מתייחסים לשבט תראקיה של מאדי[4][5], אשר בזמנים היסטוריים היה חלק מן האזור שבשוליים המערביים של תראקיה (דרום מערב בולגריה של ימינו)[6]. כמו כן פלוטארכוס כתב כי אשתו של ספרטקוס, נביאה של שבט מאדי, הייתה משועבדת איתו.

השעבוד והבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מקורות שונים ופרשנותם, ספרטקוס היה חייל עזר מן הלגיונות הרומאים שלאחר מכן נידון לעבדות, או שבוי שנלקח על ידי הלגיונות. ספרטקוס הוכשר בבית הספר לגלדיאטורים (לודוס) ליד קפואה, השייך ללנטולוס באטיטוס.

בשנת 73 לפנה"ס, לקח ספרטקוס חלק בקרב קבוצת גלדיאטורים שזממה לערוק מאדונם. מזימה שנחשפה, אך בכל זאת הצליחו 70 מחבריה, בעזרת כלי מטבח, ללחום את דרכם לחופשי מהלודוס, בעודם משתלטים על מספר קרונות של נשק ושריון. נמלטים אלו אף ניצחו את הכוח הקטן שנשלח אחריהם. בתחילת דרכם שדדו את האזור סביב קפואה, וגייסו עבדים רבים לשורותיהם, ככח עיקרי, למעין צבא סדיר. בהמשך נסוגו למקום מוגן יותר, והתבססו באזור הר הגעש וזוב (ליד העיר נאפולי).

לאחר שיצאו לחופשי, בחרו הגלדיאטורים הנמלטים בספרטקוס ובשני עבדים גאלים: קריקסוס ואוינומאוס בתור מנהיגיהם. אף על פי שהמחברים הרומיים הניחו כי העבדים היו קבוצה הומוגנית עם ספרטקוס כמנהיגם, ייתכן כי הם הקימו תצוגה היררכית משלהם, כעמוד התווך של ארגון העבדים הספונטני, שהחל משווה אלמנטים צבאיים. אם זאת, מעמדם של קריקסוס, אוינומאוס ומאוחר יותר קסטוס, אינו חד משמעי, כפי העולה מן המקורות.

ההיסטוריון אפיאנוס העריך את כוחם בכ-70,000 עבדים נמלטים[7].

מלחמת העבדים השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילתו של ספרטקוס
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העבדים השלישית

צבאו של ספרטקוס הביס שני לגיונות רומאים אשר נשלחו לחסלו. כוחותיו של ספרטקוס בילו את החורף על החוף הדרומי בייצור נשק. בשלב זה, רבים מהולכי דרכו של ספרטקוס לא היו לוחמים כשירים. חלקם היו נשים, ילדים וזקנים אשר הצטרפו במהלך מסעו. מטרתם העיקרית של העבדים והעריקים הייתה לחזור לארצות מוצאם אשר שכנו מצפון לאיטליה או שהיה ניתן להגיע אליהן דרך צפון איטליה. לכן, באביב, צבאו של ספרטקוס צעד צפונה לאזור גאליה. בדרך הוא הביס עוד שני ליגיונות. במוטינה (כיום מודנה שבאיטליה), הובס עוד לגיון של גאיוס קסיוס לונגינוס, המושל של גאליה קיסאלפינה (הממוקמת דרומית להרי האלפים).

נראה היה שספרטקוס התכוון להצעיד את צבאו אל מחוץ לאיטליה לתוך גאליה. אולם, הוא שינה את דעתו, כנראה בלחץ מקורביו, אשר רצו עוד שלל וביזה. יש תאוריות הגורסות כי חלק מן ההולכים בדרכו, שלא היו לוחמים, חצו את הרי האלפים וחזרו לביתם. השאר צעדו בדרכם חזרה דרומה והביסו שני לגיונות נוספים תחת פיקודו של מרקוס ליקיניוס קראסוס, אשר באותו הזמן היה האיש העשיר ברומא. לקראת סוף 72 לפנה"ס חנה ספרטקוס בעיר רגיום (כיום רג'ו די קלבריה שבאיטליה) השוכנת על מיצרי מסינה ומשקיפה על סיציליה.

ספרטקוס ניסה להגיע לעסקה עם שודדי הים הקיליקיים כדי שיעבירו את אנשיו לסיציליה, אולם הדבר לא עלה בידו. בתחילת 71 לפנה"ס כיתרו שמונה לגיונות של קראסוס את צבאו של ספרטקוס בקלבריה. לפי בקשתו של קראסוס הזעיק הסנאט לשם כך את המצביאים גנאיוס פומפיוס מהיספניה (כיום ספרד) ואת מרקוס טרנטיוס וארו לוקולוס ממוקדון.

ספרטקוס הצליח לפרוץ את שורות קראסוס ולברוח לכיוון ברונדיסיום (כיום ברינדיזי שבאיטליה). צבאו של קראסוס הצליח לעצור את צבא ספרטקוס בלוקניה, וספרטקוס עצמו נהרג בקרב ליד הנהר סילרוס (כיום סלה). הניצולים האחרונים ברחו צפונה אך נהרגו בידי פומפיוס, אשר בא כאמור מהיספניה.

כששת אלפים מהעבדים שנלכדו נצלבו לאורך ויה אפיה מקפואה עד רומא. קראסוס מעולם לא נתן את הפקודה להסיר את הגופות, ולכן העוברים בדרך זו נאלצו לראות את הגופות זמן רב לאחר סיום הקרב.

במחנה של ספרטקוס נמצאו כ-3,000 שבויים רומאים בריאים ושלמים. גופתו של ספרטקוס לא זוהתה מעולם.

מטרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים קלאסיים היו חלוקים בדעותיהם בנוגע למה היו המניעים של ספרטקוס. בעוד פלוטארכוס כותב כי ספרטקוס רק רצה לברוח צפונה אל גאליה קיסאלפינה ולפזר את אנשיו בחזרה לבתיהם אפיאנוס ופלורוס כותבים כי בכוונתו לצעוד אל רומא עצמה. אפיאנוס גם הוסיף, כי לאחר מכן הוא נטש את המטרה הזאת, שייתכן והייתה לא יותר מאשר ההשתקפות של הפחדים הרומיים. אף אחת מהפעולות של ספרטקוס אינה מצביעה על כך כי התכוון לבצע רפורמה בחברה הרומית או כי התכוון לבטל את העבדות.

בהתבסס על האירועים בשנת 73-72 לפנה"ס, המרמזים כי קבוצות של עבדים פעלו באופן עצמאי, וכן הצהרה של פלוטארכוס כי חלק מהעבדים הנמלטים העדיפו לבזוז את איטליה, במקום לברוח דרך האלפים, החוקרים המודרניים הסיקו כי היה פיצול בין הפלגים, בין אלה תחת ספרטקוס, שביקש להימלט דרך האלפים לחופש, ובין אלו תחת קריקסוס, שרצה להישאר בדרום איטליה להמשיך לפשוט ולבזוז.

ספרטקוס בזמנים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרטקוס שימש השראה רבה למהפכנים ולתנועות מהפכניות בזמנים המודרניים, הידועה מביניהם היא הליגה הספרטקיסטית ברפובליקת ויימר הגרמנית.

  • רפאל ג'ובאניולי כתב באטלקית את הרומן "אספרתקוס". ג'ובאניולי לקח חלק במלחמה לשחרור איטליה בצבאו של גאריבלדי שכתב לו מכתב תודה על יצירתו זו שהיוותה עבורו השראה. הספר תורגם לשפות רבות. זאב ז'בוטינסקי תרגם ועבד את היצירה לעברית, והיא מופיעה בסדרה 'כתבים' בהוצאת ערי ז'בוטינסקי והוצאת עמיחי.
  • הווארד פאסט כתב את הרומן ההיסטורי "ספרטקוס".
  • פאסט נשכר כדי לעבד את הרומן לסרט קולנועי, אולם התקשה לעשות זאת. דלטון טרמבו (הידוע יותר תחת הפסבדונים "סם ג'קסון" בעקבות היותו ברשימה השחורה של בית הנבחרים כבעל נטיות קומוניסטיות), נשכר כדי להחליף את פאסט. בעיבוד של טרמבו, ספרטקוס מתואר כסוג של קומוניסט מוקדם אשר נאבק נגד הממסד הרומאי העשיר על ידי שחרור עבדיו.
  • סטנלי קובריק ביים את הסרט "ספרטקוס" בשנת 1960 בכיכובו של קירק דאגלס.
  • הסרט הוצא שוב לאקרנים בשנת 1967, ושוב ב-1991, עם סצנות "משוחזרות" אשר הוצאו מהסרט המקורי בעקבות היותן נמרצות מדי.
  • ב-2004 עובד הרומן של פאסט לסרט טלוויזיה בידי רשת USA Network.
  • ארתור קסטלר כתב רומן על ספרטקוס בשם "הגלדיאטורים".
  • ספרטקוס היה גם שמו של בלט אשר נכתב בידי המלחין אראם חאצ'טוריאן.
  • הספרטקיאדה היא שמה של תחרות הדומה למשחקים האולימפיים, אשר התקיימה במדינות הגוש הקומונסיטי.
  • מועדוני הספורט "ספרטק" במזרח אירופה קרויים על שם ספרטקוס.
  • בינואר 2010 יצאה סדרה אמריקאית בשם "ספרטקוס" שמספרת את סיפור חייו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרטקוס, מאמר והטקסט המלא של המקורות הרומיים והיוונים.(באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]