ספרטקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ספרטקוס
Σπάρτακος
ספרטקוס מאת דני פואייטייה, 1830
ספרטקוס מאת דני פואייטייה, 1830
לידה 111 לפנה"ס
תראקיה, בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 71 לפנה"ס (בגיל 40 בערך)
לוקאניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ספרטקוסלטינית: Spartacus; ביוונית: Σπάρτακος; לעיתים נכתב כאספרטקוס) היה מנהיג מפורסם של העבדים במלחמת העבדים השלישית ("מלחמת הגלדיאטורים") נגד הרפובליקה הרומית בחצי האי האפניני, בין השנים 73 ל-71 לפנה"ס. צבאו הורכב מגלדיאטורים ועבדים נמלטים. ספרטקוס ניצח במספר קרבות את הצבא הרומי הסדיר. מעט מאוד ידוע על ספרטקוס מעבר לאירועי המלחמה, ותיעודים היסטוריים ששרדו לעיתים סותרים זה את זה. עם זאת, כל המקורות מסכימים כי הוא היה גלדיאטור לשעבר ומנהיג צבאי מוכשר.

המאבק של ספרטקוס, מפורש לעיתים קרובות כדוגמה לאנשים מדוכאים הנלחמים על חירותם נגד האוליגרכיה והעבדות. סיפורו של ספרטקוס סיפק השראה לכותבים מודרניים רבים בנושאי ספרות, פרשנות פוליטית, קולנוע וטלוויזיה.

מקורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הכתובים, ספרטקוס היה תראקי שבוי או עריק של הצבא הרומאי. אחת התאוריות טוענת שהוא שרת כחייל בחיל העזר, שכוחותיו הורכבו מנתיני מדינות כבושות, בעלות ברית או שכירי חרב אשר הסכימו להילחם למען רומא. פלוטרכוס מתאר אותו כ"תראקי ממלאי הנוודים"[1]. אפיאנוס כתב כי הוא היה "תראקי מלידה, ששירת פעם כחייל עם הרומאים, אבל מאז הפך לאסיר ונמכר כגלדיאטור"[2]. פלורוס תיאר אותו כ"אחד משכירי החרב התראקים, שהפך לחייל רומאי, מחייל לעריק ושודד, ולאחר מכן מתוך התחשבות בכוחו, לגלדיאטור"[3]. כמה מחברים מתייחסים לשבט תראקיה של מאדי[4][5], אשר בזמנים היסטוריים היה חלק מן האזור שבשוליים המערביים של תראקיה (דרום מערב בולגריה של ימינו)[6]. כמו כן פלוטרכוס כתב כי אשתו של ספרטקוס, נביאה של שבט מאדי, הייתה משועבדת איתו.

השעבוד והבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות שונים נטען כי ספרטקוס נידון לאחר שירותו כחייל לעבדות, או שהיה שבוי שנלקח על ידי הלגיונות. ספרטקוס הוכשר בבית הספר לגלדיאטורים (לודוס) ליד קָפּוּאָה, שהיה שייך ללנטולוס בטיאטוס.

בשנת 73 לפנה"ס, לקח ספרטקוס חלק בקבוצת גלדיאטורים שזממה לערוק מאדונם. המזימה נחשפה, אך בכל זאת הצליחו 70 מחבריה, שנלחמו בעזרת כלי מטבח, להשתחרר לחופשי מהלודוס, לאחר שהשתלטו על מספר קרונות של נשק ושריון. בעודם נמלטים הם ניצחו את הכוח הקטן שנשלח אחריהם. בתחילת דרכם ביצעו מעשי שוד באזור קפואה, בעודם מגייסים עבדים רבים לשורותיהם למעין צבא סדיר. בהמשך נסוגו למקום מוגן יותר, והתבססו באזור הר הגעש וזוב שבסמוך לנאפולי.

לאחר שיצאו לחופשי, בחרו הגלדיאטורים הנמלטים בספרטקוס ובשני עבדים גאלים: קריקסוס ואוינומאוס בתור מנהיגיהם. עם זאת, מעמדם של קריקסוס, אוינומאוס ומאוחר יותר קסטוס, אינו חד משמעי, כפי העולה מן המקורות. אף על פי שהמחברים הרומיים הניחו כי העבדים היו קבוצה הומוגנית, אשר ספרטקוס שימש כמנהיגם, ייתכן כי הם קיימו מבנה היררכי, ששיווה להתארגנות העבדים הספונטנית אלמנטים צבאיים.

ההיסטוריון אפיאנוס העריך את כוחם בכ-70,000 עבדים נמלטים[7].

מלחמת העבדים השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילתו של ספרטקוס
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלחמת העבדים השלישית

צבאו של ספרטקוס הביס שני לגיונות רומאים אשר נשלחו לחסלו. כוחותיו של ספרטקוס בילו את החורף על החוף הדרומי בייצור נשק. בשלב זה, רבים מהולכי דרכו של ספרטקוס לא היו לוחמים כשירים. חלקם היו נשים, ילדים וזקנים אשר הצטרפו במהלך מסעו. מטרתם העיקרית של העבדים והעריקים הייתה לחזור לארצות מוצאם אשר שכנו מצפון לאיטליה או שהיה ניתן להגיע אליהן דרך צפון איטליה. לכן, באביב, צבאו של ספרטקוס צעד צפונה לאזור גאליה. בדרך הוא הביס עוד שני לגיונות. במוטינה (כיום מודנה שבאיטליה), הובס עוד לגיון של גאיוס קסיוס לונגינוס, המושל של גאליה קיסאלפינה (הממוקמת דרומית להרי האלפים).

נראה היה שספרטקוס התכוון להצעיד את צבאו אל מחוץ לאיטליה לתוך גאליה. אולם, הוא שינה את דעתו, כנראה בלחץ מקורביו, אשר רצו עוד שלל וביזה. יש תאוריות הגורסות כי חלק מן ההולכים בדרכו, שלא היו לוחמים, חצו את הרי האלפים וחזרו לביתם. השאר צעדו בדרכם חזרה דרומה והביסו שני לגיונות נוספים תחת פיקודו של מרקוס ליקיניוס קראסוס, אשר באותו הזמן היה האיש העשיר ברומא. לקראת סוף 72 לפנה"ס חנה ספרטקוס בעיר רגיום (כיום רג'ו די קלבריה שבאיטליה) השוכנת על מיצרי מסינה ומשקיפה על סיציליה.

ספרטקוס ניסה להגיע לעסקה עם שודדי הים הקיליקיים כדי שיעבירו את אנשיו לסיציליה, אולם הדבר לא עלה בידו. בתחילת 71 לפנה"ס כיתרו שמונה לגיונות של קראסוס את צבאו של ספרטקוס בקלבריה. לפי בקשתו של קראסוס הזעיק הסנאט לשם כך את המצביאים גנאיוס פומפיוס מהיספניה (כיום ספרד) ואת מרקוס טרנטיוס וארו לוקולוס ממוקדון.

ספרטקוס הצליח לפרוץ את שורות קראסוס ולברוח לכיוון ברונדיסיום (כיום ברינדיזי שבאיטליה). צבאו של קראסוס הצליח לעצור את צבא ספרטקוס בלוקניה, וספרטקוס עצמו נהרג בקרב ליד הנהר סילרוס (כיום סלה). הניצולים האחרונים ברחו צפונה אך נהרגו בידי פומפיוס, אשר בא כאמור מהיספניה.

כששת אלפים מהעבדים שנלכדו נצלבו לאורך ויה אפיה מקפואה עד רומא. קראסוס מעולם לא נתן את הפקודה להסיר את הגופות, ולכן העוברים בדרך זו נאלצו לראות את הגופות זמן רב לאחר סיום הקרב.

במחנה של ספרטקוס נמצאו כ-3,000 שבויים רומאים בריאים ושלמים. גופתו של ספרטקוס לא זוהתה מעולם.

מטרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים קלאסיים היו חלוקים בדעותיהם בנוגע למה היו המניעים של ספרטקוס. בעוד פלוטרכוס כותב כי ספרטקוס רק רצה לברוח צפונה אל גאליה קיסאלפינה ולפזר את אנשיו בחזרה לבתיהם אפיאנוס ופלורוס כותבים כי בכוונתו לצעוד אל רומא עצמה. אפיאנוס גם הוסיף, כי לאחר מכן הוא נטש את המטרה הזאת, שייתכן והייתה לא יותר מאשר ההשתקפות של הפחדים הרומיים. אף אחת מהפעולות של ספרטקוס אינה מצביעה על כך כי התכוון לבצע רפורמה בחברה הרומית או כי התכוון לבטל את העבדות.

בהתבסס על האירועים בשנת 73-72 לפנה"ס, המרמזים כי קבוצות של עבדים פעלו באופן עצמאי, וכן הצהרה של פלוטרכוס כי חלק מהעבדים הנמלטים העדיפו לבזוז את איטליה, במקום לברוח דרך האלפים, החוקרים המודרניים הסיקו כי היה פיצול בין הפלגים, בין אלה תחת ספרטקוס, שביקש להימלט דרך האלפים לחופש, ובין אלו תחת קריקסוס, שרצה להישאר בדרום איטליה להמשיך לפשוט ולבזוז.

ספרטקוס בזמנים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרטקוס שימש השראה רבה למהפכנים ולתנועות מהפכניות בזמנים המודרניים, הידועה מביניהם היא הליגה הספרטקיסטית ברפובליקת ויימר הגרמנית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]