אברהם עופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם עופר
Offer avraham.jpg
אברהם עופר
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תאריך לידה 28 בינואר 1922
תאריך פטירה 3 בינואר 1977 (בגיל 54)
ממשלות 17
כנסות 7 - 8
סיעה המערך
תפקידים בולטים
אברהם ושושנה עופר ביום חתונתם, 1942
כתובת הקדשה בכניסה לשכונת נווה עופר

אברהם עופר (28 בינואר 1922 - 3 בינואר 1977) היה שר וחבר כנסת מטעם סיעת המערך. התאבד לאחר שהועלו נגדו חשדות לשחיתות, אך לאחר מותו שמו טוהר מבחינה ציבורית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם אברהם הירש לשלמה ומרים לבית וידרמן בחורוסטקוב שבפולין, ועלה לישראל בשנת 1933. למד בבית-הספר התיכון בבית הכרם ובאוניברסיטה העברית. בשנת 1937 הצטרף להגנה ושרת בחיל הנוטרים. במלחמת העצמאות שרת בחיל הים בדרגת סגן-קברניט, שימש ראש מחלקת כוח האדם במטה החיל.

במסגרת פעילותו הציבורית היה עופר פעיל בתנועת הנוער המחנות העולים. הוא עבר הכשרה בגבעת עדה, שם הכיר את אשר ידלין. עופר וידלין נותרו חברים מאז ועד מותו. עופר נמנה עם מייסדי קיבוץ חמדיה ב-1942. בקיבוץ הכיר את עופר את שושנה והשניים נישאו באותה שנה. ב-1944 היה בין מקימי המשמרת הצעירה של מפא"י. כמו כן היה ממקימי הכפר הירוק ומנהלו הראשון.

ב-1952 נבחר למזכיר מפא"י במחוז תל אביב. ב-1958 הצטרף למשרד החקלאות. עבד במרכז תנובה והקים את מועצת הלול. היה סגן מנהל כללי לענייני כלכלה. ב-1964 השתתף כחבר במשלחת שניהלה את המשא-ומתן עם השוק האירופי המשותף. בסוף 1964 נתמנה למנהל כללי של "חברת אשדוד". בשנת 1965 נבחר למועצת עיריית תל אביב, וכיהן בתפקיד סגן ראש העיר בשנים 1965 - 1967. ב-1967 נתמנה כמנהל כללי של שיכון עובדים.

ב-1969 נבחר לכנסת השביעית מטעם מפלגת העבודה. עיקר פרסומו כחבר כנסת היה החוק לשינוי שיטת חלוקת עודפי הקולות בבחירות לכנסת, אותו יזם יחד עם יוחנן בדר מגח"ל. החוק המיטיב עם המפלגות הגדולות, שנקרא על שם יוזמיו חוק בדר-עופר, הוא בעצם תיקון מס' 5 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], ה'תשכ"ט - 1969, אשר התקבל בכנסת ב-4 באפריל 1973 והופעל לראשונה בבחירות לכנסת השמינית.

ב-3 ביוני 1974 נתמנה כשר השיכון בממשלתו הראשונה של יצחק רבין, לאחר ששימש תקופה קצרה כיו"ר מועצת המנהלים של חברת עמידר. תקופתו במשרד השיכון התאפיינה בתנופת בנייה גדולה, שעיקרה היה בניית יותר ממאה אלף דירות לזוגות צעירים ולחסרי דיור והקמת שכונות חדשות ברחבי הארץ.

בשנת 1976, עת כיהן עופר כשר השיכון בממשלתו של רבין, הועלו כנגדו חשדות לפיהם היה שותף למעשי שחיתות בחברת שיכון עובדים. פנייתו ליועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, שיורה על הפסקת החקירה בעניינו, נענתה בשלילה. ב-3 בינואר 1977 נמצאה גופתו במכוניתו, לאחר שהתאבד בירייה. הוא הותיר אחריו מכתב ובו כתב: "זה שבועות וחודשים שמענים אותי, שופכים את דמי, מעלילים עלי עלילות ומתעללים בי. אין לי ספק שהאמת תצא לאור, שלא מעלתי ולא גנבתי, ושהכל הן עלילות שווא, אך אין לי כוח לשאת זאת יותר". עופר הותיר אחריו את רעייתו שושנה ושלושה בנים ונטמן בבית העלמין קריית שאול.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התאבדותו נגנז התיק שנפתח כנגדו, והחשדות מעולם לא הוכחו בבית המשפט. (הפרשה שימשה השראה לספרו של אריה קרישק "האיש שבקיר", 1981).

התאבדותו של עופר הביאה להרגשה ציבורית של קבס ומיאוס מן השחיתות השלטונית. על אף שההתאבדות נתפשה כטרגדיה אישית, והזעם הציבורי לא הופנה כלפי עופר שנתפש כקורבן, הצטרפה פרשה זו לפרשת ידלין, ולפרשת חשבון הדולרים של לאה רבין וגרמה לתחושה ציבורית לפיה שלטונה של מפלגת העבודה מושחת, ויש להחליפה במפלגה אחרת, וזאת לאחר שבמשך עשרים ותשע השנים מקום מדינת ישראל עד לבחירות ב-1977 שלטה מפלגה זו בישראל ללא עוררין. בבחירות אלו, בתקדים שתוייג "המהפך", ניצח לראשונה הליכוד בראשותו של מנחם בגין.

לימים טוהר שמו של עופר מבחינה ציבורית, וכיום נקראים על שמו רחובות באשקלון, דימונה ואשדוד, שכונת נווה עופר בתל אביב וגשר בחיפה.

בדצמבר 2015 העלה בנו דן לאוויר אתר אינטרנט בשם "אברהם עופר - בעיני הבן" ובו מסכת שבעיניו מטהרת את שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]