עקרבאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עקרב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "עקרב" מפנה לכאן. לערך העוסק בפירושים נוספים, ראו עקרב (פירושונים).
Information-silk.svgעקרבאים
Hottentotta tamulus
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
מחלקה: עכבישניים
סדרה: עקרבאים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Scorpiones
קוך, 1837
תחום תפוצה
Scorpiones distribution.png

עקרבאים היא סדרה של בעלי חיים חסרי חוליות המשתייכים למחלקת העכבישניים. הם נבדלים ממחלקת החרקים בין היתר בכך שלהם 4 זוגות גפי הליכה בניגוד לחרקים שלהם 3 זוגות. קיימים כ-1750 מינים מוכרים של עקרבים בעולם שמוינו ל-13 משפחות שונות. כל מיני העקרבים הם ארסיים, אולם רק כ-25 מינים נחשבים כמסוכנים לאדם.

בישראל קיימים כ-18 מינים ותת-מינים של עקרבים, מתוכם 3 נחשבים מסוכנים לאדם.

עקרב ממדבריות ארצות הברית
עקרב עם צאצאיו על גבו

העקרב נוהג להסתתר מתחת לאבנים, בחולות, במחילות, ובסדקי סלעים. העוקץ בקצה הבטן הוא מנגנון הארס. העקרבים טורפים בעיקר חסרי חוליות אחרים והארס נועד לעזור להם לשתק ולהמית את טרפם.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

העקרבאים בעלי שמונה רגליים, צבתות, יחידת ראש-חזה, בטן קדמית רחבה ובטן אחורית צרה ומאורכת ("זנב").

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרב מהמין Heterometrus swammerdami - העקרב הגדול ביותר כיום
ולדות_בסמוך_להולדתם

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביית העקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמגיעה תקופת הרבייהישראל: מחודש מאי עד חודש ספטמבר) העקרב הזכר יוצא לציד לילי ונע לאט בצבתות פשוטות כדי לתפוס כל יצור שנע בקרבתו. בגלל מסלול ההליכה שלו, הכולל תנועה במעגלים סביב מקום מגוריו, אם ישנה נקבת עקרב בוגרת באזור הוא יתקל בה. בשלב ההזדהות העקרב הזכר יזדהה על ידי רעידות גוף קצובות. יש מינים שמשמיעים קולות משונים ויש שסובבים את הנקבה מספר רב של פעמים. הנקבה נענית לחיזוריו בכך שהיא אינה נעה. תנועה קלה תגרום לעקרב להפסיק את החיזור ולהתרחק ממנה. אחרי כן מגיע שלב בו העקרב נוגע ברגליה ובצבתותיה של הנקבה. הנקבה עדיין שומרת על חוסר תנועה. בתום הליך זה, העקרבים יוצאים למעין טיול האורך בין כמה דקות למספר שעות. בשלב זה העקרבים מבצעים מין ריקוד. מטרת טקס הריקוד היא מציאת מקום מתאים לביצוע השלב הבא של תהליך הרבייה, שהוא העברת שק הזרע. אם הנקבה מאבדת עניין, הטקס נפסק.

לאחר הטיול, בני הזוג עוצרים על משטח אבן והזכר מנקה אותו. הזכר צועד מעט אחורה ומרים את צבתות הנקבה ושניהם מתרוממים קמעה. בשלב זה נפתחים מכסי המין ומפתח המין של הזכר נשלף ספרמטופור - נרתיק זרע דק וגלילי (מ"מ על 10 מ"מ). בסיס הנרתיק נדבק לאבן ומזדקף מהתייבשות מהירה. לאחר זאת העקרב מדריך את הנקבה לכיון הנרתיק ומושך את הנקבה כדי שהנרתיק ינעץ לתוך פתח המין שלה. בתום הנעיצה העקרב הזכר עוזב את המקום. לאחר כחודשיים מתרחשת ההשרצה לתוך מחילה קטנה והעקרבים הקטנים מטפסים על גב האם. רביית העקרבים נצפתה לראשונה על ידי פנחס אמתי בשנת 1959, במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

התבגרות העקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלא כמו רוב החיות ממחלקת העכבישניים, עקרבים הם מסוג "viviparous" – כלומר, מולידים ולדות חיים ולא ביצים. העקרבים נולדים אחד אחד והאם נושאת אותם על גבה, עד שיעברו השלה ראשונה של עור הגוף (מתחתיו יש עור רך שמתקשה עם הזמן). עד לפרק זמן זה העקרבים הצעירים לא יכולים לשרוד ללא אמם, שנותנת הגנה, ושומרת על הלחות שלהם. בסוגים שונים של עקרבים הקשר עם האם יכול להימשך זמן רב, במיוחד בסוגי העקרבים היותר מפותחים במישור החברתי (כגון עקרב ה"Pandinus"). מספר הוולדות משתנה מסוג לסוג ונע בין שלושה למאה. העקרב הצעיר דומה לעקרב מבוגר, והוא גדל כל פעם דרך תהליך ההשלה. בעת תהליך זה חיי העקרב נמצאים בסכנה.

בין השלה להשלה העקרב חייב לנוע באופן תמידי כדי לוודא שיוכל לזוז כשהעור יתקשה. תהליך התקשות העור נקרא "Sclerotization". אורך חייו של העקרב משתנה מסוג לסוג. לא ידוע מהו אורך חייהם של רוב סוגי העקרבים. הטווח הוא בין 4 שנים ל-25.

עקרבים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלאכת החלוקה הטקסונומית של העקרבים בישראל עדיין לא הסתיימה. בישראל קיימים כ-18 מינים של עקרבים. מתוכם כ-3 נחשבים למסוכנים לאדם. הסיכון* מתייחס לאדם בוגר ושאינו סובל מרגישויות. בדומה לכל פגיעה מבעל חיים ארסי, גופם של ילדים ובעלי רגישויות (אלרגיות לארס או לארס מסוג מסוים) עלול להגיב באופן חמור יותר עד קיצוני.

שם שם מדעי תפוצה בישראל סיכון לאדם*
קטלן עב זנב Androctonus crassicauda crassicauda נפוץ כמעט בכל הארץ מסוכן לאדם, שני במסוכנות רק לעקצן הצהוב
קטלן דו-גוני Androctonus bicolor שפלת החוף, נגב, בקעת הירדן סיכון לילדים ולבעלי רגישויות
קטלן עברי Androctonus amoreuxi hebraeus שפלת החוף, נגב, ים המלח ועין גדי סיכון בינוני עד גבוה
עקצן צהוב (עקרב צהוב מצוי) Leiurus quinquestriatus hebraeus כל הארץ- למעט בכרמל, בחולות שפלת החוף והעמקים מהמסוכנים בעקרבי העולם
שחרן יהודה (עקרב שחור יהודה) Hottentotta judaicus בחבל הים תיכוני של ישראל, דרומה עד דרום הר חברון סיכון נמוך, כאבי עקיצתו עזים מאוד
עביד שחום עביד שחור/כושי Scorpio maurus fuscus בחבל הים תיכוני של ישראל, ובבקעת הירדן סיכון נמוך
עביד צהוב Scorpio maurus palmatus ערבה, נגב ודרום מדבר יהודה סיכון נמוך
בותוס ישראלי Buthus occitanus israelis מאזור נתניה ודרומה לאורך שפלת החוף, ועד מרכז הנגב ודרום מדבר יהודה סיכון בינוני
נבו יריחו Nebo hierichonticus כל הארץ למעט שפלת החוף סיכון נמוך
עקרבון נגבי Orthochirus scrobiculosus negebensis ערבה, נגב ודרום מדבר יהודה סיכון בינוני
בירולטוס ישראלי Birulatus israelensis עמק הירדן (נמצא פרט אחד בלבד) אין מידע
מזובותוס מרושת Mesobuthus nigrocinctus החרמון סיכון נמוך
חד-צלע כרמלי Compsobuthus carmelitis גליל מערבי, כרמל ככל הנראה סיכון נמוך
חד-צלע חלק Compsobuthus levyi מזרח הארץ ודרומה סיכון נמוך
חד-צלע גדול Compsobuthus longipalpis עין גדי סיכון נמוך
חד-צלע מגובשש Compsobuthus schmiedeknechti מרכז הארץ וצפונה סיכון נמוך
עקרבחול דק-לסת Buthacus leptochelys דרום שפלת החוף, חולות מערב הנגב, ואזור נחל צין סיכון נמוך
עקרבחול יוטבתה Buthacus macrocentrus דרום הערבה סיכון נמוך

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P Elephant.png ערך זה הוא קצרמר בנושא בעלי חיים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.