פובוס (ירח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פובוס
221831main PIA10368.png
גילוי
מגלה אסף הול
תאריך גילוי 18 באוגוסט 1877
מאפיינים מסלוליים
רדיוס מסלול 9377.2 ק"מ
אקסצנטריות 0.0151
זמן הקפה 7 שעות ו־39.2 דקות
0.31891023 ימים
מהירות הקפה 2.138 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול 0.046°
ירח של מאדים
מאפיינים פיזיים
קוטר ממוצע 22.2 ק"מ
שטח הפנים 6,084 קמ"ר
מסה ‎1.07×1016ק"ג
צפיפות ממוצעת 1.87 גרם/סמ"ק
כוח משיכה 0.0084-0.0019 מ/ש2
נטיית ציר הסיבוב
אלבדו 0.071
לחץ אטמוספירי אין אטמוספירה
מהירות מילוט 0.01139 ק"מ/שנייה
מונטז' של שלוש תמונות שצולמו בנפרד על ידי ויקינג 1 ב־19 באוקטובר 1978. המכתש הגדול (שרובו בחשיכה) שנמצא בצד שמאל למעלה בתמונה הוא סטיקני

פוֹבּוֹסאנגלית: Phobos) הוא הגדול מבין שני ירחיו של מאדים והוא קרוי של שמו של פובוס, בנו של ארס מהמיתולוגיה היוונית.

פובוס ודֵימוֹס (הקטן מבין שני הירחים) נתגלו שניהם על ידי האסטרונום האמריקאי אסף הול. את שמותיהם הציע הנרי מדאן, מתוך הספר ה־15 של האיליאדה, בו ארס מזמן את הפחד (דימוס) והאימה (פובוס).

פובוס קרוב מאוד למאדים, ורדיוס מסלולו הממוצע 9,377 קילומטר, כלומר מרחקו מפני מאדים הוא כ־6,000 קילומטר. זהו אחד הירחים הקטנים ביותר במערכת השמש ומידותיו הן 26.8 × 21 × 18.4 קילומטר.

חיזוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו של ג'ונתן סוויפט, מסעי גוליבר מצויות שתי עובדות מדהימות מתחום האסטרונומיה שנתגלו דורות רבים אחרי כן. האסטרונומים של לאפוטה גילו אצל הכוכב מאדים שתי הילות, כפי שגילו מדענים 156 שנים אחרי כן, כי למאדים שני ירחים. כמו כן הצליח לנבא באופן משונה את משך סיבובם של ירחים אלה כאשר כתב כי פובוס מקיף את הירח ב-10 שעות, ונמצא במרחק של שלוש קוטר מאדים. אחד מהם, פובוס, מקיף את מאדים בשליש הזמן שנמשך סיבובו של מאדים סביב צירו.[1]

על ידי כך נוצר הרושם כי הוא עולה במערב ושוקע במזרח. זהו הגוף היחיד הידוע עד כה שמקיף גוף אחר מהר יותר מאשר מסתובב הגוף האחר סביב צירו.

גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעייתיות בגילוי הירחים היתה שחישובים הראו שמסלולם צריך להיות מאוד קרוב למאדים, אחרת הכוחות הפועלים עליהם יגרמו להם להסחף ולא להשאר כירח. ב-1877 מאדים היה במרחק יחסי מאוד קרוב לכדור הארץ, והדבר אפשר תצםיות וחיפוש אחר הירחים.

ב-11 באוגוסט 1877 האסטרונום האמריקאי אסף הול גילה את פובוס, ולאחר מספר ימים את ירחו השני של מאדים, דימוס.[2][3][4]

פובוס צולם מקרוב לראשונה על ידי מארינר 9 ב־1971. פובוס צולם גם על ידי ויקינג 1 ב־1977, על ידי פובוס 2 ב־1988, על ידי ה־מארס גלובל סרוויור ב־1998 ו־2003, על ידי Mars Reconnaissance Orbiter ב־2008 ועל ידי מארס אקספרס ב־2010.

מאפייני מסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פובוס נע סביב מאדים מהר יותר מסיבובו של מאדים סביב עצמו. לכן הוא עולה במערב, נע במהירות יחסית על פני השמיים (ב־4 שעות ו־15 דקות או פחות) ושוקע במזרח, בערך פעמיים ביום (כל 11 שעות ו־6 דקות). פובוס כה קרוב לפני השטח, עד כי איננו נראה מעל האופק מקווי רוחב גדולים מ־70.4°. מסלול נמוך זה מציין כי פובוס עתיד להיות מושמד: כוחות הגאות והשפל שמאדים מפעיל עליו מאטים את מהירות הקפתו, וכפועל יוצא מנמיכים את מסלול הסיבוב שלו. כיום מרחקו הממוצע קטן בקצב של כמטר בכל מאה שנה, וככל הנראה בעוד מיליוני שנים הוא ייקרע לגזרים ויהפוך לטבעת פלנטרית שתקרוס באיטיות לתוך מאדים[5].

ככל הנראה פובוס הוא אסטרואיד אשר נלכד על ידי מאדים.

במעבר מארס אקספרס ב־2010 התגלה כי הירח הוא בעל מבנה ספוגי, עובדה המסבירה את משקלו הסגולי הנמוך.

מאפיינים גאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פני השטח של פובוס מרובים במכתשים. המכתש הגדול ביותר נקרא "סטיקני" על שם אשתו של הול, אנג'לין סטיקני, כיוון שהיא זו שעודדה אותו להמשיך במחקרו ולגלות את הירחים. קוטרו 9 קילומטר[6]

בין המכתשים השונים ישנו מכתש על שם גוליבר כיוון שהירח מוזכר בספר עוד לפני שהתגלה, ומכתשים נוספים על סמך דמויות מהספר מסעי גוליבר.

ממכתש סטיקני ניתן לראות כאילו יוצאים ממנו חריצים ושרשראות מכתשים (אנ'). חוקרים האלו השארות בהתחלה שהפגיעה שיצרה את מכתש סטיקני כמעט והובילה להשמדת פובוס. אולם מתצפיות נוספות שבוצעו על ידי המארס אקספרס הביאו למסקנה כי השרשאות כנראה אינן קשורות ליצירת המכתש וכי הם נוצרו כנראה מחומר שנפלט במהלך פגיעות אסטרואידים במאדים.[7] תאוריה יותר עדכנית מציעה שהחריצים נוצרו כתוצאה מכוחות הכבידה שיביאו בסופו של דבר להתפרקותו של הירח.[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסעי גוליבר, מסע 3 פרק 3,

    They have likewise discovered two lesser stars, or satellites, which revolve about Mars; whereof the innermost is distant from the centre of the primary planet exactly three of his diameters, and the outermost, five; the former revolves in the space of ten hours, and the latter in twenty-one and a half; so that the squares of their periodical times are very near in the same proportion with the cubes of their distance from the centre of Mars; which evidently shows them to be governed by the same law of gravitation that influences the other heavenly bodies.

  2. ^ "Notes: The Satellites of Mars". The Observatory 1 (6): 181–185. 20 בספטמבר 1877. Bibcode:1877Obs.....1..181. בדיקה אחרונה ב-4 בפברואר 2009. 
  3. ^ Hall, Asaph (17 באוקטובר 1877). "Observations of the Satellites of Mars". Astronomische Nachrichten (Signed 21 September 1877) 91 (2161): 11/12–13/14. Bibcode:1877AN.....91...11H. doi:10.1002/asna.18780910103. 
  4. ^ Morley, Trevor A. (פברואר 1989). "A Catalogue of Ground-Based Astrometric Observations of the Martian Satellites, 1877–1982". Astronomy and Astrophysics Supplement Series 77 (2): 209–226. Bibcode:1989A&AS...77..209M.  (Table II, p. 220: first observation of Phobos on 18 August 1877.38498)
  5. ^ Phobos Might Only Have 10 Million Years to Live
  6. ^ הרצאות סמינר של נאס"א על פובוס ודימוס, 14 בספטמבר 2015
  7. ^ Murray, J. B.; Iliffe, J. C.; Muller, J.-P. A. L.; Neukum, G.; Werner, S.; Balme, M. R. (מרץ 2006). "NEW EVIDENCE ON THE ORIGIN OF PHOBOS’ PARALLEL GROOVES from HRSC MARS EXPRESS". 37th Annual Lunar and Planetary Science Conference, March 13-17, 2006, League City, Texas, abstract no.2195. 
  8. ^ "Mars’ Moon Phobos is Slowly Falling Apart". NASA website=NASA's Goddard Space Flight Center. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2015.