פנחס וייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

פנחס וייל (1893 - 1973) היה רופא פנימי ורופא ריאות, מנהל בית החולים הארצי לחולי שחפת ב-[צפת]] (1929 - 1948), מנהל מחלקת ריאות במרכז רפואי הדסה בירושלים (1952 - עד יציאתו לגימלאות).[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייל נולד בקייב שבאוקראינה לאסתר ולר' אהרון זאב. אימו אסתר הייתה מצאצאי רבי שאול ואהל.

ביו השנים 1913 - 1918 למד וייל רפואה בג'נבה.

בזמן לימודי הרפואה כיהן וייל כיושב ראש הסטודנטים הציוניים "השחר" (Haszachar – Przedświt). פעילותו העיקרית של "השחר" הייתה בשטח החינוך הציוני: התרמות עבור קק"ל וקרן היסוד, הסברה והחייאת השפה העברית. במישור הסוציאליסטי יצא "השחר" להגן על זכויותיהם של הסטודנטים היהודים.

לאחר סיום לימודי הרפואה עבד וייל בבית מרפא לשחפת.

בשנת 1919 התחתן עם עטל לבית רחמילביץ. בשנת 1929 עלו בני הזוג וייל לארץ ישראל, התגורר במזכרת בתיה ובהמשך בצפת.

בין השנים 1929 - 1948 ניהל וייל את "בית החולים הארצי לחולי שחפת" בצפת.[2]

יחד עם סגנו, ד"ר אברהם צפרוני, הפך את בית החולים לגוף מרכזי שהיה לו מקום לא רק רפואי אלא חברתי, כלכלי, תרבותי וביטחוני בעיר. בתקופתו טופלו במוסד כמה מראשי היישוב ובני משפחותיהם, ומיטב אמני הארץ וסופריה התנדבו להנעים את זמנם של החולים. המוסד שימש גם לאכסון נשק לא-חוקי לארגוני המחתרות בארץ ישראל, והיה לו תפקיד חשוב בהגנה על יהודי צפת במאורעות השונים.[3]

בשנת 1937 יצא וייל להשתלמות בארצות הברית במחלות ריאה.

נוסף לעבודתו הרפואית וייל כיהן כסגן יו"ר ועד הקהילה בצפת, סגן ראש המועצה העירונית, יו"ר הלשכה לעזרה סוציאלית, חבר הועדה הבין-עדתית לפיתוח צפת, חבר הועד למען צפת, ויו"ר הליגה למלחמה בשחפת.

בשנת 1952 עבר וייל לירושלים לנהל את מחלקת ריאה במרכז רפואי הדסה בירושלים. סגנו הד"ר יוסף רקובר עבר עימו לירושלים, ונתמנה לסגן מנהל המחלקה. בצאת וייל לגמלאות רקובר החליפו בניהול המחלקה.[4]

וייל נפטר בשנת 1973. השאיר שתי בנות ובן.

בית החולים הארצי לחולי שחפת בצפת (1921-1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1912 הסתיימה בנייתו של בית החולים הישן בצפת, "הסתדרות הדסה" ציידה את בית החולים בציוד משוכלל ומודרני ובצוות אחיות ורופאים [5]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 החרימו שלטונות האימפריה העות'מאנית את בית החולים והפכו אותו לבית חולים צבאי.

בשנת 1921 נפתח בית החולים שנית בחסות "הדסה" כבית חולים לחולי שחפת ובית יולדות.

בין השנים 19241926 ניהל את בית החולים ד"ר משה קריגר, ומשנת 1928 עד 1948 הד"ר וייל.

עם כניסתו של וייל לתפקיד של מנהל בית החולים, נפתחה בבית החולים מחלקה לרפואה כללית, שבה טופלו מקרים דחופים וקשים[6]

עם פרוץ מלחמת העצמאות פונו חולי השחפת לזכרון יעקב ובית החולים החל לשמש כבית חולים צבאי של כוחות הרפואה של ההגנה וצה"ל. ב-1949 הפך בית החולים להיות בית חולים ממשלתי ישראלי, אך שימש בעיקר כבית יולדות ובית חולים פסיכיאטרי.

בין השנים 19621972 הוקם המבנה החדש של בית החולים. משנת 1966 קרוי בית החולים "בית החולים רבקה זיו".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך: וייל, פנחס עמודים 196 -197
  2. ^ אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו דוד תדהר, כרך 4, עמוד 1831 ערך:
  3. ^ "שנהיה בריאים 100 שנה לבית החולים בצפת" וינט, נדב מן, 5 במרץ 2010
  4. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך :רקובר, יוסף פרופ' עמודים 399-400
  5. ^ סיפורו של בית החולים בצפת צפת נ.ט. מתוך סיפורי צפת - מנחם כהן
  6. ^ בנימין גייגר – אחד מזקני צפת, עריכה: אורלי עמית, 2011, עמוד 98