פרובינקיה מקדוניה
.svg) | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תאריכי הקמה |
146 לפנה״ס  |
| תאריכי פירוק |
395 |
| ישות קודמת |
 מוקדון |
| ישות יורשת |
 תסלוניקה (תמה) סטרימון (תמה) דיהאכיום (תמה) הלאס (תמה) |
  | |
פרובינקיה מקדוניה (ביוונית: Μακεδονία) [1] [2] הייתה פרובינקיה של רומא העתיקה, שכללה את שטחה של ממלכת מקדוניה האנטיגונידית לשעבר, שנכבשה על ידי הרפובליקה הרומית בשנת 168 לפנה"ס בסיומה של מלחמת מקדוניה השלישית. הפרובינקיה הוקמה בשנת 146 לפנה"ס, לאחר שהגנרל הרומי קווינטוס קסיליוס מטלוס הביס את אנדריסקוס ממקדוניה, מלך מקדוניה האחרון בתואר במלחמת מקדוניה הרביעית. המחוז שילב את ממלכת מקדוניה לשעבר בתוספת אפירוס, תסליה וחלקים מאיליריה, פאוניה ותראקיה. [3]
במהלך התקופה הרפובליקנית הייתה למחוז משמעות צבאית רבה, כמעוז המגן העיקרי המגן על האזור האגאי מפני התקפות מצפון. לויה אגנטיה, שחצתה את המחוז ממערב למזרח, הייתה חשיבות אסטרטגית רבה, והיא סיפקה את הקשר היבשתי העיקרי בין רומא לנחלותיה במזרח הים התיכון. בתקופה זו, המערכות נגד הדרדנים והסקורדיסקים מצפון והתראקים ממזרח היו כמעט קבועים. במאה הראשונה לפנה"ס, המחוז התרחב באופן רעיוני עד לדנובה.
מקדוניה הייתה זירה מרכזית לכמה מסעות של מלחמות האזרחים בסוף הרפובליקה, כולל קרבות פרסלוס ופיליפי. במהלך הטריומווירט השני, האזור נפל בתחום של מרקוס אנטוניוס. בתקופה זו הוקמו במקדוניה מספר מושבות צבאיות רומיות חשובות. לאחר שהפרובינקיה עברה לשליטתו של אוגוסטוס בעקבות קרב אקטיום בשנת 30 לפנה"ס, החלקים הצפוניים פוצלו כמחוזות מואסיה, דלמטיה ופאנוניה, כלומר המחוז איבד חלק ניכר מתפקידו הצבאי בהגנה על גבול הדנובה, אבל הוא נשאר חשוב לצורכי אספקה וכמקור לכוח אדם צבאי. עד שנת 15 לספירה ושוב לאחר שנת 44 לספירה, מקדוניה הייתה פרובינקיה סנאטורית, שנשלט על ידי פרוקונסול.
לאורך כל התקופה הקיסרית, מקדוניה הייתה אזור משגשג עם כמה ערים משגשגות, בעיקר סלוניקי ופיליפי. קהילות אלו אורגנו באופן דומה לערים אחרות באימפריה הרומית והן היו בעלות שלטון עצמי במידה רבה. יוונית הייתה השפה העיקרית של האזור, אך לטינית שימשה למטרות רשמיות ובמושבות הרומיות. עד אמצע המאה הראשונה לספירה היו קהילות נוצריות משמעותיות במחוז.
בשלהי העת העתיקה, המחוז חולק למספר יחידות קטנות יותר, אך בירת המחוז הישנה, סלוניקי, הפכה למרכז האזורי של אזור הבלקן והייתה לזמן קצר בירה אימפריאלית תחת ליקיניוס. המערכת הפרובינציאלית דעכה בהדרגה, עד שהוחלפה לחלוטין בשיטת התמאטה באמצע המאה השביעית לספירה, אך האזור המשיך להוות חלק מהאימפריה הרומית המזרחית עד סוף המאה ה-14.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמות מקדוניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומאים התעמתו עם הממלכה המקדונית בשלוש מלחמות בתחילת המאה השלישית לפני הספירה. לאחר שהביסה את פרסאוס במלחמת מקדוניה השלישית, ביטלה רומא את המלוכה המקדונית וחילקה את מוקדון לארבע רפובליקות גרורות, הנקראות מרידים, עם בירות הממוקמות באמפיפוליס, סלוניקה, פלה ופלגוניה, [4] שהיו חברות בליגה פדרלית, ליגת המקדונים. עדויות נומיסמטיות מצביעות על כך שפולחן הרומא הוצג בתקופה זו, מתואר על מטבעות של אמפיפוליס, פלה וסלוניקי בתקופה זו. תסליה הופרדה מהמלוכה המקדונית כבר, בעקבות מלחמת מקדוניה השנייה וליגה תסלית נפרדת הוקמה באישור רומי בשנת 194 לפנה"ס, עם זאוס אלות'ריוס ('החירות') ואתנה איטוניה בתור אלוהויות הפטרונות שלה. המטבעות שלה החליפו את זה של הערים התסליות הבודדות והיו בשימוש עד סוף המאה הראשונה לפני הספירה. [5] [6]
הממלכה אוחדה לזמן קצר בשנת 150 לפנה"ס על ידי המתחזה אנדריסקוס, מה שהוביל למלחמת מקדוניה הרביעית. לאחר שהביס את אנדריסקוס ליד פידנה בשנת 148 לפנה"ס, הפך קווינטוס קסיליוס מטלוס מקדוניקוס את מקדוניה לפרובינקיה החמישית של רומא - המחוז החדש הראשון מאז הקמת היספניה אולטריור והיספניה קיטריור בשנת 197 לפנה"ס. מקורות ששרדו אינם דנים במפורש כיצד או מדוע הוחלט להמיר את האזור למחוז קבע. ייתכן שהיו מעורבים מספר גורמים, כולל היכרות מוגברת עם התרחבות טריטוריאלית, הכישלון המוכח של המערכת הקודמת לשמור על השקט, הרצון לבסיס חדש שממנו ניתן יהיה להוציא משלחות צבאיות נוספות על מנת לרכוש שלל וניצחונות, והרצון להכנסות נוספות ממסים. ארבע הרפובליקות המשיכו להתקיים כתת-חלוקות של המחוז, וכך גם הליגה הפדרלית. מועד הקמת המחוז בסתיו 148 לפנה"ס מצוין כתאריך תחילת העידן הפרובינציאלי, אך בפועל ייתכן שזה היה תהליך הדרגתי.
פרובינקיה רפובליקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמתה, פרובינקיה מקדוניה הקיפה את מוקדון עצמה, פאוניה וחלקים מאיליריה ותסליה מדרום ואפירוס ממערב. באופן רעיוני, הגבול הצפוני עבר מליסוס על חוף הים האדריאטי, מזרחה עד שהגיע לנהר הברווס, שיצר את הגבול המזרחי עם תראקיה. גבולות אלו הוגדרו רק בצורה רופפת והיו תלויים בכשירות הצבאית של המושלים, כאשר קיקרו טען כי "עבור מושלי מקדוניה, הגבולות היו תמיד זהים לאלו המסומנים בחרבות ומגנים". [7] הבירה הייתה סלוניקי והמושל החזיק במעמד פרוקונסולרי.
שנתיים לאחר הקמת הפרובינקיה החדשה, בשנת 146 לפנה"ס, הרומאים הביסו את הליגה האכאית במלחמה האכאית והשיגו שליטה על שאר יוון היבשתית. החוקרים חלוקים בדעתם אם אכאיה שולבה רשמית בפרובינקיה מקדוניה בעקבות תבוסה זו, אך קיימות עדויות על התערבויות לסירוגין בענייני אכאיה על ידי המושלים.
ויה אגנטיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן מה לאחר שנת 146 לפנה"ס, יזם גנאוס אגנטיוס את סלילתה של ויה אגנטיה, דרך רומית, שהחלה בדירהאקיום על חוף הים האדריאטי מול קצה ויה אפיה באיטליה, השתרעה על פני הרי הפינדוס והמשיכה דרך מקדוניה לסלוניקי. משם לקיפסלה, על הגדה המזרחית של נהר ההברוס. קטע זה הושלם בשנת 120 לפנה"ס; הוא עקב אחר תוואי קיים, אך היה כביש מוצק ומפולס יותר מהכביש הקודם, ברוחב של בין שלושה לשישה מטרים. דרך שנייה מחוף הים האדריאטי באפולוניה, שהצטרפה לוויה אגנטיה הראשית אי שם בפנים הארץ, נוספה זמן קצר לאחר 120 לפנה"ס. מאוחר יותר במאה השנייה לפני הספירה, הקצה המזרחי של הדרך הוארך עד לביזנטיון. הדרך הייתה חשובה למטרות צבאיות וכלכליות, וסיפקה את הקשר היבשתי העיקרי בין רומא לנחלותיה במזרח הים התיכון.
מערכות בצפון ובמזרח
[עריכת קוד מקור | עריכה]למקדוניה הייתה חשיבות מרכזית לאסטרטגיה הצבאית הרומית בתקופה זו כמעוז נגד התקפות מהצפון. הדרדאנים מצפון-מערב תמכו בתחילה ברומאים בכיבוש מקדוניה, אך לאחר 148 לפנה"ס, הם נכנסו יותר ויותר לעימות עם הרומאים. [8] היו גם סכסוכים מדי פעם עם התראקים במזרח. עם זאת, האויב המרכזי של הרומאים בתקופה זו היו הסקורדיסקים, קבוצה קלטית שדחקה במידה רבה את הדרדאנים כקבוצה החזקה ביותר במרכז הבלקן. הם פלשו לראשונה למקדוניה בשנת 149 לפנה"ס במהלך המלחמה המקדונית הרביעית והיה צריך לגרש אותם על ידי מטלוס.
בשנים הראשונות של המחוז שני מתחזים ניסו להחזיר את הממלכה המקדונית. הראשון, אלכסנדר, פלש מתראקיה בשנת 148 לפנה"ס והובס על ידי מטלוס. השני, המכונה במקורות 'פסאודו-פיליפ' או 'פסאודו-פרסאוס' פלש גם הוא ממזרח, בשנת 143 או 142, עם צבא של עד 16,000 איש, אך הובס על ידי הקוואיסטור טרמלוס סקרופה. הסקורדיסקים פלשו בשנת 141 לפנה"ס והביסו צבא רומי בפיקודו של דקימוס יוניוס סילאנוס מנליאנוס או, פחות סביר, פובליוס קורנליוס סקיפיו נאסיקה. בתגובה מאוחרת לתבוסה זו, פתח מרקוס קוסקוניוס במתקפה על הסקורדיסקים בשנת 135 לפנה"ס, והביס אותם בתראקיה. ייתכן שהעיכוב נבע מכך שתשומת הלב הרומית התמקדה בבניית הדרך ויה אגנטיה.
בשנת 119 לפנה"ס פלשו שוב הסקורדיסקים, והרסו את האזור ליד סטובי. הפריאטור סקסטוס פומפיוס פגש את הכוחות בקרב ונהרג, והותיר את הקוואסטור שלו מרקוס אניוס להתארגן מחדש ולגרש את הסקורדיסקים משטחי הפרובינקיה, תוך שהביס פלישה שנייה בעזרת התראקים. בעקבות נסיגה זו נשלחה שורה של קונסולים למקדוניה, ככל הנראה כדי למגר את האיום מצד הסקורדיסקים באופן נחרץ. הראשון שבהם, קווינטוס פביוס מקסימוס אבורנוס הגיע בשנת 115 לפנה"ס אך פעילותו אינה מתועדת. בשנת 114 לפנה"ס, יורשו, גאיוס פורקיוס קאטו פתח בפלישה רחבת היקף, אך הוא הובס וכמעט כל הצבא נהרג. הרומאים שלחו עוד כמה מפקדים, גאיוס קסיליוס מטלוס קפרריוס בשנת 113 לפנה"ס ומרקוס ליביוס דרוסוס בשנת 112, אשר הנחילו תבוסות לתראקים ולסקורדיסקים בהתאמה. משנת 110 עד 107 לפנה"ס, מרקוס מינוסיוס רופוס ערך מסע נגד הסקורדיסקים והשבט הבסי של התראקים ממזרח, והביא לקץ לפשיטות שלהם במשך כעשרים שנה.
לאחר מכן הפנו הרומאים את תשומת לבם לגבול המזרחי. הרומאים הביסו כמה תראקים תחת מפקד אלמוני בשנת 104 לפנה"ס. בשנת 101 או 100 לפנה"ס, טיטוס דידיוס כבש אזור המכונה "הצ'רסוני הקיינית" (המיקום המדויק אינו ידוע, אך הוא אזור מסוים בחוף התראקי). מפקד אלמוני אחר הביס את התראקים המדיים במזרח ואת הדרדאנים בצפון מערב בשנת 97 לפנה"ס. גאיוס סנטיוס הובס על ידי המדים בשנת 92 לפנה"ס והיה מעורב בסכסוך עם מלך תראקי בשם סורדינוס בשנת 89 לפנה"ס, והשיג ניצחון רק לאחר מאבק. משנת 87 לפנה"ס ואילך, כוחות תראקים שהיו בעלי ברית עם מיתרידטס השישי תקפו את מקדוניה, כחלק ממלחמת מיתרידטס הראשונה. באותה שנה, יורשו של גאיוס סנטיוס, קווינטוס ברוטיוס סורה, הדף פלישה של הגנרל המיתרידטי ארכלאוס. [9] בשנת 84 לפנה"ס חדר כוח של סקורדיסקים, דרדיאנים ומדים עד דלפי והחריב את המקדש, לפני שגורשו באלימות על ידי לוקיוס קורנליוס סקיפיו אסיאטיקוס (קונסול 83 לפנה"ס).
לאחר המלחמות המיתרידטיות, שוב פתחו הרומאים במאמץ צבאי משותף באזור. לפני המלחמה, מושלים נטו להיות פראיטורים או פרומגיסטראטים, בדרך כלל בתפקיד שנה אחת. מעתה, הם היו קונסולים או פרוקונסולים ולעיתים קרובות החזיקו בפיקוד במשך כמה שנים. אפיוס קלאודיוס פולכר נחל הצלחה מסוימת בהרי רודופי בשנת 77 לפנה"ס, אך הוחלף לאחר מותו ממחלה על ידי גאיוס סקריבוניוס קוריו, שקיבל כוח של חמישה לגיונות. הוא פעל מ-75 עד 74 לפנה"ס, והפך למפקד הרומי הראשון שהוביל צבא לדנובה והביא לכניעת הדרדיאנים. בין השנים 73 ל-71 לפנה"ס, מרקוס טרנטיוס וארו לוקולוס הוביל כוח נוסף של חמישה לגיונות נגד הבסי ונכנס למואסיה, הכניס את הערים היווניות בחוף המערבי של הים השחור תחת שליטה רומאית וערך מסע נגד הגטים עד לשפך הדנובה. מסעות אלו נועדו לאבטח את הגבול הצפוני כך שמקדוניה ויוון לא יהיו מאוימות עוד בפשיטות ולהעמיד את רומא בעמדה טובה יותר להתעמת עם מיטרידטס השישי בסכסוכים עתידיים. המאמצים לגבש את הכיבושים העצומים הללו נמשכו במשך עשרות שנים, לעיתים קרובות המסעות נדחו, בעיקר שני מסעותיו של גאיוס אנטוניוס היברידה בצפון בשנים 62–61 לפנה"ס, שבהן הובס בצורה נוראה על ידי הדרדיאנים ובקרב היסטריה על ידי הבסטרנאים.
הממשל של לוקיוס קלפורניוס פיסו קייסונינוס משנת 57 עד 55 לפנה"ס הוא הנושא של "In Pisonem" של קיקרו, שבו מואשם קייסונינוס בשחיתות, התעללות ורצח ברחבי הפרובינציות בקנה מידה גדול, כמו גם גילוח עורר פלישה נוספת של הדרדיאנים ובסים שאפילו הציבו מצור על סלוניקי, אבל הנאום אולי לא נותן תמונה מדויקת של התנהלותו של קייסונינוס.
מלחמת אזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה].png)
מקדוניה הייתה אחת הזירות המרכזיות של מלחמות האזרחים בסוף הרפובליקה הרומית. כאשר יוליוס קיסר חצה את הרוביקון בשנת 49 לפנה"ס, החל במלחמת האזרחים של קיסר, יריביו, בראשות פומפיוס, נטשו את איטליה ונסוגו למקדוניה עם חמישה לגיונות. כמאתיים סנאטורים קבעו את עצמם בסלוניקי כסנאט בגלות והקימו לגיון נוסף מוותיקים במקדוניה ובכרתים. בתחילת שנת 48 לפנה"ס חצה קיסר את הים האדריאטי וצר על פומפיוס בדירהאכיום. בתקופה זו הגיע מנדמוס אחד לקיסר כציר מ"החלק של הפרובינציה שנקרא חופשי" והציע לו תמיכה; לאחר מכן הוא נתפס על ידי כוחותיו של פומפיוס והוצא להורג. [10] לאחר מספר חודשים פרץ פומפיוס מדיראכיום ופנה לכיוון דרום מזרח לכיוון תסליה. בצעדה פגש אותו מקדוני אחר, אקורניון מדיוניסיופוליס, שהגיע להציע ברית עם בורביסטה, מלך דאקיה. עם זאת, הצעה זו הגיעה מאוחר מכדי להועיל לפומפיוס. קיסר הביס אותו באופן מכריע בקרב פרסלוס באוגוסט 48 לפנה"ס והוא ברח למצרים. כשהשתלט על הפרובינקיה, הפריד אותה קיסר מיוון לדרום בפעם הראשונה. חלוקה זו התהפכה לאחר מותו בשנת 44 לפנה"ס, אך תקום לתחייה בתקופה הקיסרית.
לאחר רצח יוליוס קיסר בשנת 44 לפנה"ס, גם המתנקשים, בראשות ברוטוס וקסיוס, ברחו מזרחה. הסגן לשעבר של קיסר, מרקוס אנטוניוס העביר חוק המחייב את המושל, קווינטוס הורטנסיוס הורטלוס, למסור את הפרובינקיה לידי אנטוניוס. במקום זאת, הוא בחר להציב את הפרובינקיה בשליטתו של ברוטוס – מהלך שהוכר על ידי הסנאט בשנת 43 לפנה"ס. זה הוביל את מרקוס אנטוניוס לברית עם אוקטביאנוס בטריומווירט השני ולפלוש למקדוניה, תוך שהוא מביס את ברוטוס וכוחותיו בקרב פיליפי בשנת 42 לפנה"ס.
לאחר קרב פיליפי, מקדוניה נפלה בתוך השטחים שהוקצו למרקוס אנטוניוס והיא נשלטה על ידי הלגטים שלו עד שפרצה מלחמה בין אוקטביאנוס ואנטוניוס בשנת 32 לפנה"ס ואנטוניוס הובס בשנת 31 לפנה"ס בקרב אקטיום, לאחר מכן מקדוניה ושאר מדינות מזרח הים התיכון נפלו תחת שליטתו של אוקטביאנוס, מה שסימן את תחילתו של הפרינקיפט.
פרינקיפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קרב אקטיום, אוקטביאנוס הפקיד את מקדוניה בידי הפרוקונסול מרקוס ליקיניוס קראסוס, נכדו של קראסוס הטריומוויר, שהוביל מסע לצפון שנמשך עד שנת 27 לפנה"ס, והכניע לבסוף את כל האזור שמדרום לדנובה, שבגינו זכה לניצחון.
בהסדר האוגוסטיני של שנת 27 לפנה"ס חולקו הפרובינקיות לשתי קטגוריות: פרובינקיות קיסריות, שנפלו, נשלטו על ידי לגטים שמונו על ידי הקיסר, ופרובינקיות סנאטוריות, שהמשיכו להיות נשלטים על ידי סנאטורים ששימשו קודם לכן כקונסולים או כפריטורים. רוב הפרובינקיות בעלי נוכחות צבאית גדולה בגבולות האימפריה היו פרובינקיות קיסריות, אך מקדוניה הייתה חריגה בהיותה פרובינקיה סנאטורית למרות חשיבותה הצבאית. השטחים שמדרום לתרמופילאי והרי סרוניאן הפכו כעת לפרובינקיה הנפרדת של אכאיה. פרובינקיה זו כללה את השטח שיהפוך לפרובינקיה אפירוס תחת הקיסר טראיאנוס.
מואסיה פוצלה כמפקדה צבאית נפרדת זמן מה לפני 10 לפנה"ס, והפכה לפרובינקיה נפרדת עד שנת 6 לספירה. השטחים מצפון-מערב למקדוניה באיליריקום הופרדו לפרובינקיות דלמטיה ופאנוניה. בשנת 15 לספירה, תלונות על שחיתות המושלים הובילו את טיבריוס להמיר את מקדוניה ואת אכאיה לפרובינקיות קיסריות, בשליטה של מושל מואסיה, [11] אך קלאודיוס הפך אותם לפרובינקיות סנאטוריות פעם נוספת בשנת 44 לספירה [12] [13] באותה שנה, חלקה של מקדוניה בין הנהרות הברוס ונסטוס במזרח לבין האי תאסוס נמסר לפרובינקיה תראקיה החדשה שהוקמה.
הקמת פרובינקיות חדשים מצפון וביסוס השליטה הרומית בבלקן בכלל הביאו לירידה בחשיבותה הצבאית של מקדוניה לרומא, שכן הלגיונות המגינים על הגבול הצפוני התבססו מעתה בדלמטיה, מואסיה ותראקיה. למרות זאת, המחוז המשיך לספק תפקיד חיוני בהובלת אספקה מאיטליה לגבולות הצפון והמזרחי של האימפריה, וכן שימש כמקור כוח אדם.
ארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לערי הפרובינקיה היו מגוון של סטטוסים שונים. שש מושבות רומיות (coloniae) הוקמו בתקופה הטריומוויראלית: קאסאנדרה, שהוקמה בסוף שנות ה-40 לפני הספירה על ידי הפרוקונסול קווינטוס הורטנסיוס הורטלוס, פיליפי (Colonia Iulia Augusta Philippensis) נוסדה על ידי יורש אנטוניוס קווינטוס פקוויוס רופוס, דיום, פלה, וביליס, פלה, דירהאקיום. קהילות אלו יושבו עם ותיקים שהפכו או נשארו אזרחים רומאים. תושבים מקומיים של קהילות אלו לא גורשו, אך הם לא קיבלו אזרחות של המושבות החדשות או של רומא, למעט אולי כמה מחברי האליטה המקומית. כמה חוקרים הציעו שהקולוניה הללו יצרו "קהילות כפולות", כאשר עיר-המדינה היוונית הישנה (פוליס) והקולוניה החדשה קיימות זו לצד זו. זה נראה כעת לא סביר, אבל לא הוכח. סטובי הייתה מוניקיפיום. אמפיפוליס, סלוניקה, אבדרה ומרוניה החזיקו במעמד של 'ערים חופשיות' (civitates liberae), ואדסה הייתה כנראה 'עיר בעלת ברית' (civitas foederata).
בתקופה הרפובליקנית התפתח במקדוניה פולחן של "הנדיבים הרומיים" (Romaioi euergetai), האלה רומא וזאוס "Eleutherios" ("של החירות"). פולחן זה תועד לראשונה בשנת 95 או אולי 119 לפנה"ס, אך כנראה מתוארך להקמת המחוז. זה החזיק מעמד בתקופה הקיסרית. הפולחן הקיסרי הרומי הוצג תחת אוגוסטוס, עם עדויות נומיסמטיות ואפיגרפיות המעידות על פולחן יוליוס קיסר כדיבוס יוליוס לאחר קרב אקטיום. תחת טיבריוס, כתות של אוגוסטוס ושל ליוויה מתועדים גם כן, בעוד כיבודים אלוהיים לקליגולה ולקיסרים הבאים מועמים במהלך חייהם.
ערי מקדוניה היו מאורגנות בליגת המקדונים (ביוונית: koinon ton Makedonon), עם מושבה בברואה. ליגה זו הייתה המשך של מוסד שתועד לראשונה תחת פיליפוס החמישי. משנת 27 לפנה"ס, הם השתמשו ב"עידן מקדוניה" משלהם, שבו נספרו השנים מקרב אקטיום ב-31/30 לפנה"ס. [14] בתקופה הקיסרית, תפקידיו העיקריים היו קשורים לפולחן הקיסרי, במיוחד ארגון משחקים לכבוד הקיסרים. הוא גם אירח גרסה מקומית של המשחקים האולימפיים, ומשנת 229 לספירה, משחקים לכבוד אלכסנדר הגדול. מתקופת הקיסר קלאודיוס ועד סוף המאה השנייה לספירה, הליגה הטביעה מטבע משלה, עם ברק הרעם, סמל מסורתי של מקדון בצדו האחורי. במאה השלישית לספירה, הליגה המשיכה להטביע מטבעות, אך עם סוגים חדשים, הקשורים לתחרות אתלטית. באמצעות מוסד זה, הזהות המקדונית והנאמנות לקיסר הרומי היו מותאמת באופן הדוק.
בנוסף, הייתה ליגה אזרחית נפרדת לתסליים.
שלהי העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרפורמות של דיוקלטיאנוס בסביבות שנת 293 לספירה החליפו את הפרובינקיות בדיוקסיות ובפריפקטורות פרטוריאניות כחלק המשנה הראשון של האימפריה הרומית והפרובינציות החלו להתפצל ליחידות קטנות יותר. פרובינקיה מקדוניה הייתה בתחילה חלק מהדיוקסה של מואסיה, אך לאחר מכן הפכה לחלק מדיוקסיה חדשה של מקדוניה (מנוהלת מסלוניקי), אחת משלוש דיוקסיות המורכבות מהמחוז הפרטוריאני של איליריקום (מנוהלת מסירמיום עד 379, לאחר מכן מסלוניקי). בינתיים, פרובינקיה מקדוניה חולקה למספר מחוזות קטנים יותר.
- אפירוס נובה ("אפירוס החדשה") או Illyria Graeca [15] [16] [17] או Illyris proper, שהוקם על ידי דיוקלטיאנוס, היה המחוז הראשון שחולק. [18] [19] דירהאכיום (או אפידמנוס) הייתה הבירה. [20] אזור אפירוס נובה תואם [21] לחלק מאיליריה שהיה אז "חלקו יווני וחלקו הלני". [22]
- מקדוניה פרימה ("מקדוניה הראשונה"), המקיפה את רוב ממלכת מקדוניה, במקביל לרוב האזור היווני המודרני של מקדוניה היוונית, ובירתה הייתה סלוניקי.
- מקדוניה סאלוטאריס ("מקדוניה שלמה"), המכונה גם מקדוניה סקונדה ("מקדוניה השנייה"), הקיפה חלקית את פלגוניה ודרדניה והכילה את כל פאוניה. המחוז חופף ברובו למקדוניה הצפונית של ימינו. העיירה סטובי השוכנת לצומת הנהרות צרנה רקה ווארדאר, הבירה לשעבר של פאוניה, הפכה לבירת המחוז.
- תסליה הקיפה את אזור תסליה העתיקה, בדרום מקדוניה העתיקה והייתה מחולקת לתסליה פרימה ותסליה סקונדה.
כאשר פרובינקיה מקדוניה חולקה בין האימפריה המערבית והאימפריה המזרחית בשנת 379, נכללו המחוזות המקדוניים במזרח איליריקום. עם החלוקה הקבועה של האימפריה בשנת 395, עברה מקדוניה לאימפריה המזרחית.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת שלטונו של אוגוסטוס (27 לפנה"ס – 14 לספירה) החלה תקופה ארוכה של שלום, שגשוג ועושר עבור מקדוניה, אם כי חשיבותה במעמדה הכלכלי של העולם הרומי פחתה בהשוואה לשכנתה, אסיה הקטנה.
הכלכלה התעוררה מאוד על ידי בנייתה של ויה אגנטיה במהלך שנות ה-130 וה-120 לפני הספירה, התיישבות סוחרים רומיים בערים וייסוד מושבות רומיות. הממשלה הקיסרית הביאה, יחד עם כבישיה ומערכת הניהול שלה, פריחה כלכלית, שהועיל הן למעמד השליט הרומי והן למעמדות הנמוכים. עם שטחי מרעה עצומים ועשירים, המשפחות השלטות הגדולות צברו הון עתק בחברה המבוססת על עבודת עבדים.
שיפור תנאי החיים של המעמדות היצרניים הביא לגידול במספר בעלי המלאכה ובעלי המלאכה לאזור. בכל סוג של פעילות מסחרית ומלאכה הועסקו כסתתים, כורים, נפחים וכו'. היוונים הועסקו גם כמורים, מחנכים ורופאים ברחבי העולם הרומי.
כלכלת הייצוא התבססה בעיקרה על חקלאות ובעלי חיים, בעוד שברזל, נחושת וזהב יחד עם מוצרים כמו עץ, שרף, זפת, קנבוס, פשתן ודגים יוצאו גם הם. מקור עושר נוסף היה נמלי הממלכה, כמו סלוניקי וקסנדריה. [23]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ [1] (אורכב 24.04.2017 בארכיון Wayback Machine) D. C. Samsaris, Historical Geography of the Roman province of Macedonia (The Department of Western Macedonia today) (in Greek), Thessaloniki 1989 (Society for Macedonian Studies).מסת"ב 960-7265-01-7.
- ^ [2] (אורכב 24.04.2017 בארכיון Wayback Machine) D. C. Samsaris, Historical Geography of Eastern Macedonia during the Antiquity (in Greek), Thessaloniki 1976 (Society for Macedonian Studies).מסת"ב 960-7265-16-5.
- ^ Melville-Jones, John (2021). "The Borders of Ancient Makedonia III: Roman Makedonia". Macedonian Studies Journal (באנגלית). 2 (1). ISSN 2204-3128.
- ^ Eckstein 2010, p. 245; Errington 1990, pp. 216–217; Hatzopoulos 1996, pp. 43–46.
- ^ Thonemann, The Hellenistic World: Using Coins as Sources 2016 ISBN 9781316091784, pp. 71
- ^ Graninger, D. (2011) Cult and Koinon in Hellenistic Thessaly. Leiden.
- ^ Cic. Contra Pisonem 38
- ^ P. Vladimir (2006). "Pre-roman and Roman Dardania historical and geographical considerations". Balcanica (37): 7–23.
- ^ Plutarch, Life of Sulla, 11.
- ^ Caesar, Bellum Civile 3.34
- ^ Tacitus, Annales 1.76.4
- ^ Suetonius, Life of Claudius 25.3, Cassius Dio Roman History 60.24.1
- ^ Wiseman, James (1979). "Corinth and Rome I". ANRW. 7 (1): 503.
- ^ McLean, Bradley H. (2002). An introduction to Greek epigraphy of the Hellenistic and Roman periods from Alexander the Great down to the reign of Constantine (323 B.C.-A.D. 337). Ann Arbor: University of Michigan Press. p. 174. ISBN 9780472112388.
- ^ The Loeb Editor's Notes, 28 Nova Epirus or Illyris Graeca
- ^ A new classical dictionary of Greek and Roman biography, mythology, and geography: partly based upon the Dictionary of Greek and Roman biography and mythology by Sir William Smith,1851, page 392
- ^ Catholic Encyclopedia - Durazzo
- ^ Handbook of Ancient Geography and History by Ptz Wilhelm, מסת"ב 1-113-19974-1, 734.
- ^ Atlas of Classical History by R. Talbert, 1989, page 175: "... divided the diocese of Moesia into two, styled Thracia and Macedonia, the latter consisting of the provinces from Epirus Nova and Macedonia southward."
- ^ Hendry, p. 299. The geography is entirely correct for Servius' time, since Diocletian's rearrangement of provincial boundaries included the creation of the province of Epirus Nova out of southern Illyricum with Dyrrachium (=Epidamnus) as its capital.
- ^ Wilkes, J. J. The Illyrians, 1992,מסת"ב 0-631-19807-5, Page 210
- ^ Athanassakis, A.N. (1977), "N.G.L. Hammond, Migrations and Invasions in Greece and Adjacent Areas (review)", American Journal of Philology, 99: 263–6, doi:10.2307/293653, JSTOR 293653
- ^ Macedonia – Province of the Roman Empire
| הפרובינקיות של האימפריה הרומית בשיאה | ||
|---|---|---|
|
