צבי אלימלך שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף צבי אלימלך מדינוב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי צבי אלימלך שפירא
המהרצ"א מדינוב
מצבת קברו של המהרצ"א בדינוב.JPG
מצבת קברו של המהרצ"א בעיר דינוב
חיבורו העיקרי בני יששכר
תאריך לידה ה'תקמ"ג
מקום לידה יאבורניק גליציה
תאריך פטירה י"ח בטבת ה'תר"א (בגיל 58 בערך)
מקום פטירה דינוב
מקום קבורה דינוב
תאריך לידה לועזי 1783
תאריך פטירה לועזי 1841
חסידות חסידות דינוב
מקום מגורים דינוב
מקום פעילות גליציה
מספר בשושלת ראשון
הבא בנו ר' דוד
רבותיו החוזה מלובלין, רבי מנחם מנדל מרימינוב, רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ, ורבי אברהם יהושע השל מאפטא
חיבוריו בני יששכר; אגרא דכלה; אגרא דפרקא; דרך פיקודיך; דרך עדותיך; מגיד תעלומה; מעין גנים; ועוד
אב הרב פסח לנגזם
אם איטה[1]
ילדים רבי משולם זושא, רבי דוד, רבי אלעזר.
פנים האוהל שבו נטמנו המהרצ"א ובני משפחתו

רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (הידוע גם כר' הערש מיילך שפירא; בערך תקמ"ג, 1783 - י"ח בטבת תר"א, 1841) היה אדמו"ר חסידי בדור החמישי לתנועת החסידות. מכונה על פי רוב, בשם חיבורו המפורסם בני יששכר.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולדתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ביאבורניק שבגליציה. אביו, רבי פסח לנגזם, היה מלמד תינוקות. צאצא של רבי שמשון מאוסטרופולי שנהרג בגזרות ת"ח ת"ט. אמו, איטה[2], הייתה אחייניתם של רבי אלימלך מליז'נסק ורבי משולם זושא מאניפולי. לפניו נולדו להוריו מספר ילדים, שנפטרו בילדותם. מסופר[3] כי בניסיון למנוע גם את מותו של הרך העתידי, התייעצה אמו עם דודה, רבי אלימלך מליז'נסק. ר' אלימלך הבטיח לאחיניתו שייוולד לה בן זכר שיחיה ויאיר את העולם בתורתו הקדושה, והורה לה לתת לילד את שמו (כלומר אלימלך) כסגולה לאריכות ימים. מאחר שביהדות האשכנזית לא מקובל לתת לאדם שם של אדם חי, הוסיפו הוריו לשמו של התינוק את השם צבי (הרש). רבי אלימלך אמר שהדבר פגע בחצי ממעלתו של התינוק כי צבי אינו מלך, ולכן יהיה חצי מלך (השם אלימלך היה נקרא בפי היהודים מלך).

יש הטוענים שהחליף את שם משפחתו מלנגזם לשפירא על מנת להתחמק משרות צבאי. היה נשוי לחנה מינדל בתו של הרב שמואל מינדל מציטש.

פעולתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתלמידי החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימנוב, ואחריהם המגיד רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ ורבי אברהם יהושע השל מאפטא (מחבר ה"אוהב ישראל"). קשרים קרובים היו לו עם תלמידי בית-מדרשו של החוזה מלובלין ובראשם רבי נפתלי צבי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב.

שימש ברבנותן של דינוב (שם היה מרכז חצרו) רוביטש, סטריז'וב, האליטש (הלישוי), ומונקאץ שאז הייתה חלק מהונגריה. פעל רבות להפצת תורת הקבלה ונלחם בחריפות נגד המשכילים.

בזמן כהונתו במונקאץ אסר על פיטום אווזים משום צער בעלי חיים, ולכן עורר עליו את חמתם של פרנסי העיר ונאלץ לעזוב את מונקאץ ולחזור לדינוב. נהג לחתום על מכתביו בחתימה "האוהב הנאמן לכל ישראל, דורש טוב לעמו".

נפטר בדינוב בי"ח בטבת תר"א (11 בינואר 1841) בגיל 58, והשאיר שלשה בנים ושלוש בנות. בנו רבי דוד (1804 - 1874), מילא את מקומו כאדמו"ר בדינוב.

חידושיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצ"א היה מחבר פורה במיוחד. עשרות חיבורים כתב במשך שנותיו, והם עוסקים בכל חלקי התורה שבכתב ושבעל פה. בכתיבתו הוא משלב ידע גאוני, עם דרשנות מבריקה העושה שימוש מורכב במיוחד בגימטריות ורמזים. כתביו משמשים גם כמרבץ עשיר של אמרים ופנינים מגדולי החסידות, שהוא מצטט ודורש ומוצא להם סימוכים במקראות ובדברי חז"ל.

חידש הרבה סגולות והידועה ביניהן היא סגולת הזיווג על ידי אמירת מזמור קכ"א בתהילים (שיר למעלות אשא עיני אל ההרים), שאותו יש להגיד 4 פעמים ביום. וכן חידש את המנהג לפזר עשבים ופרחים על רצפת בית הכנסת בשבועות היות ש: "ישראל משולה כשושנה של ורד והעולם כפרדס. המלך רצה להשמיד את הפרדס, אלא שראה השושנה ובזכותה מציל את הפרדס. כך ישראל שקבלה את התורה נמשלה כשושנה ומצלת את הפרדס" (הפרדס = העולם).

עודד את העיסוק בספר הזוהר וכתב:

"הנה ביום הזה אשר נכתב הספר הקדוש הזוהר שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז... וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו יהי אור זה אורו של מלך המשיח". (בני יששכר, מאמרי חדש אייר מאמר ג' אות ד')
"אמת שמקובל בידינו שגם מי שלא ידע כלום אף על פי כן לשון הזוהר מסוגל לזכך הנפש". (הוספות מהרצ”א, אות ט')
"ושבתם וראיתם בין צדיק וכו' בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, עובד אלהים היינו העוסק בתלמוד ובזוהר. לא עבדו העוסק בתלמוד לבד ואינו עוסק בזוהר". (מעין גנים, פרק א' אות ב')

צאצאיו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממנו יצאה שושלת דינוב, שהתפצלה למספר חצרות, בהן חסידות מונקאטש וחסידות בלאז'וב הקיימות עד היום.

רבים מצאצאיו כיהנו כרבנים וכאדמו"רים.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב צאצאיו התפרסמו במיוחד הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש והרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בני יששכר

לעדות נכדיו ובני משפחתו, במשך שנותיו כתב עוד חיבורים רבים שחלקם נהרסו ונאבדו. לטענתם, יצירתו על התורה "אגרא דכלה" יועדה להיות רחבה ועשירה יותר, כמו שניתן לראות בפרשיות הראשונות בספר בראשית, אלא שדלף נוזלים השחית את רוב החומר.

כל חיבוריו התפרסמו ונדפסו שוב ושוב בעשרות מהדורות, אך גולת הכותרת של חיבוריו הוא הספר "בני יששכר", שהוא אחד החיבורים שקנו אחיזה בקרב כל חוגי החסידים ונמנה עם הקלאסיקה החסידית, ומכאן חשיבותו של ר' צבי אלימלך שאף בחייו היה נקרא על שמו "בעל הבני יששכר". ברבות השנים יצא הספר במהדורות רבות, ואף הוהדר ונערך מחדש. ראשון המהדירים, שמהדורתו משמשת עד היום הוא האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן מתולדות אהרן. כמו כן נדפס הספר בתוספת הערות והשוואות שנערכו על ידי מכון 'בני שלשים' בראשות נכדו רבי צבי אלימלך פאנעט האדמו"ר מקוסון. לאחרונה אף יצאה מהדורה מבוארת ומרובת כרכים שנערכה על ידי מכון עוז והדר, בנשיאות נכד-נכדו הרב יהושע לייפער.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב נתן אורטנר, הרבי ר' צבי אלימלך מדינוב, ב"כ, [חמ"ד] תשס"ה (מהדורה רביעית).
  • מנדל פיקז', "על מה אבדה גלות ספרד" - כלקח כלפי ההשכלה במזרח-אירופה : החסידות בעיני ר’ צבי אלימלך שפירא מדינוב, דעת 28 (תשנ"ב) 87-115.
  • בנימין בראון, החמרה - חמישה טיפוסים מן העת החדשה : החת"ם סופר, ר’ צבי אלימלך מדינוב, ר’ יוסף-יוזל הורוויץ מנובהרדוק, הגרי"ז סולובייצ’יק מבריסק, החזון איש, דיני ישראל כ-כא (תש"ס-תשס"א) 123-237. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במסורות אחרות: רחל מינא.
  2. ^ כך על פי מאיר וונדר. על פי דברי רבי צבי אלימלך שפירא מבלאז'וב) שם אמו היה רחל מינא[דרוש מקור].
  3. ^ שו"ת מנחת אלעזר חלק ד סימן כז; נתן אורטנר, הרבי ר׳ צבי אלימלך מדינוב, המכון להנצחת חסידות גליציה, 1971, עמ' 12; ש"י עגנון, תכריך של סיפורים, 1985 עמ' 116
  4. ^ יאיר שלגהחלוץ הקדוש, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2004
תקופת חייו של הרב צבי אלימלך שפירא על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן