הקואליציה האנטי-צרפתית השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלחמת הקואליציה האנטי צרפתית השנייה
מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות
Lejeune - Bataille de Marengo.jpg

קרב מרנגו, אחד הקרבות החשובים במלחמה
תאריך התחלה: 1798
תאריך סיום: 1802
משך הסכסוך: כ־4 שנים
מלחמה לפני: הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה
מלחמה אחרי: הקואליציה האנטי-צרפתית השלישית
מקום: חצי האי האפניני, מרכז אירופה
תוצאה: ניצחון צרפתי, הסכם אמיין, הסכם לינוויל
הצדדים הלוחמים

האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה  האימפריה הרומית הקדושה

ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה  ממלכת בריטניה הגדולה (עד 1801)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת (מ-1801)
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית
Flag of Portugal (1750).svg ממלכת פורטוגל
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית
Flag of the Kingdom of the Two Sicilies (1816).svg ממלכת נאפולי
Flag of the Grand Duchy of Tuscany (1840).svg הדוכסות הגדולה של טוסקנה
Flag of the Order of St. John (various).svg מסדר יוחנן הקדוש
ממלכת צרפתממלכת צרפת המלוכנים הצרפתים

מפקדים

האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה פרנץ השני
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה ויליאם פיט הבן
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הנרי אדינגטון
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית פאבל הראשון
Flag of Portugal (1750).svg מריה הראשונה
Flag of the Kingdom of the Two Sicilies (1816).svg פרננדו הרביעי
Flag of the Grand Duchy of Tuscany (1840).svg פרדיננד השלישי
Flag of the Order of St. John (various).svg פרדיננד פון הומפש צו בולהיים
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית סלים השלישי

הרפובליקה הצרפתית הראשונההרפובליקה הצרפתית הראשונה פול בארה
הרפובליקה הצרפתית הראשונההרפובליקה הצרפתית הראשונה נפוליאון בונפרטה
ספרד 1785ספרד 1785 קרלוס הרביעי
דנמרקדנמרק כריסטיאן השביעי

האימפריה הרוסית פרשה מהקואליציה בשנת 1799

הקואליציה השנייה (17991802) הייתה איחוד כוחות של האימפריה הרוסית, האימפריה הרומית הקדושה (אוסטריה) והאימפריה הבריטית נגד הרפובליקה הצרפתית הראשונה במטרה לחסל או לכל הפחות להכיל את המהפכה הצרפתית. האוסטרים והרוסים גייסו את צבאותיהם ופלשו לגרמניה ולאיטליה.

המלחמה הסתיימה בניצחון צרפתי ובחתימה על חוזי שלום שלא החזיקו מעמד זמן רב. בהפוגה בין המלחמות ביסס נפוליאון את שליטתו בצרפת, פעל לכינונה של חוקה חדשה וביצע רפורמות בצבא.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצב האסטרטגי בתחילת המלחמה (מוצג גם המסע למצרים)

אחרי חתימה על הסכם קמפו פורמיו בשנת 1797 שסיים את המלחמה בין האימפריה הרומית הקדושה לצרפת עברו על אירופה כמה שנות שקט. צרפת נכנסה למערבולת פוליטית פנימית, נפוליון יצא למערכה הצרפתית בסוריה ובמצרים ורק האימפריה הבריטית (שלא היו לה כוחות יבשתיים משמעותיים) נותרה במצב מלחמה עם צרפת.

כינון הקואליציה ופריצת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1798 יצא נפוליאון למסע למצרים ובזמן העדרותו מהומות בשווייץ הובילו להתערבות צרפתית נגד הקונפדרציה השווייצרית הישנה. אחרי שהממשלה השווייצרית בברן הופלה על ידי מהפכנים, פלש הצבא הצרפתי למדינה מתוך מטרה מוצהרת של תמיכה במהפכנים.

המערכה ב-1799[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הצבא הרוסי באיטליה הנהיג המצביא המהולל אלכסנדר סובורוב. הוא הצליח לדחוק את הצבא הצרפתי מרוב אדמת איטליה תוך כדי הנחלת מספר תבוסות לגנרל ז'אן מורו, אך בהמשך נתקל בבעיות אספקה שלא איפשרו את המשך שהותו באיטליה ולכן נאלץ לסגת דרך האלפים.

בגרמניה נחלו האוסטרים הצלחות נגד הגנרל הצרפתי ז'אן ז'ורדן וגירשו אותו מגרמניה. הוא הוחלף באנדרה מסנה, שהוביל את צבאו לאלפים, שם נלחם באוסטרים בקרב ציריך הראשון וברוסים בקרב ציריך השני.

באותה עת היה קורסקוב בתנועה במטרה לחבור לסובורוב, אך מסנה הדביק אותו וניצחו בקרב ציריך השני. סובורוב נאלץ לעזוב את המערכה, מה שהביא לפרישת רוסיה מהקואליציה זמן קצר לאחר מכן.

המערכה ב-1800[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב מרנגו

נפוליאון בונפרטה חזר ממצרים, ביצע הפיכה ונטל את השלטון. הוא שלח את מורו לגרמניה ובעצמו תפס את הפיקוד על הכוחות באיטליה ובאלפים. עיקר המערכה הייתה נגד האוסטרים, להם היו שני צבאות: 100,000 באיטליה תחת מלאס צרים על גנואה ו-120,000 על הריין. כוחו של נפוליאון: 120,000 בפיקוד מורו 40,000 נצורים בגנואה על ידי האוסטרים ו-50,000 בעתודה בעיר דיז'ון.

נפוליאון רצה לבצע תנועת איגוף נגד הצבא האוסטרי על הריין אך לא הוציא את התוכנית לפועל בשל יחסיו הרעועים עם מורו אשר בלעדיו האיגוף לא התאפשר. במקום זאת הוא ריכז את מאמציו באיטליה, לשם לקח את כוחות העתודה מדיז'ון. הוא כבש את מילאנו ועל ידי כך איים על נתיב האספקה של מלאס. הוא התבצר וחיכה שמלאס ינסה לחדש את נתיב האספקה ויבוא להתעמת איתו.

מסנה לא הצליח להחזיק מעמד בגנואה והוא השיג הסכם לפינוי מרצון חזרה לצרפת. נפוליאון התקדם במהירות לעבר הכוח האוסטרי לפני שזה הספיק לקבל אספקה ותגבורת מהצי הבריטי דרך גנואה, שכעת הייתה נטולת הגנה. שני הצבאות התנגשו בקרב מרנגו. בתחילה נראה שהכף נוטה לכיוון האוסטרים שמנצחים הודות לעדיפותם המספרית, אך בהמשך הצילה את המצב התקפת נגד צרפתית, שאותה הוביל גנרל לואי דסו. נפוליאון שאל את דסו בקשר לסיכויי הקרב וזה השיב לו: "את הקרב הזה הפסדנו, אך היום עוד ארוך ויש זמן להתחיל קרב חדש" ויצא להוביל את המתקפה. האוסטרים הפסידו בקרב וצבאם עזב את צפון איטליה. מורו הביס את צבאות אוסטריה על הריין וצעד לעבר וינה מצפון, בעוד נפוליאון צועד אליה מדרום. האוסטרים איבדו תקווה והחלו משא ומתן על הסכם שלום.

המערכה ב-1801[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנגלים, שהיו הכוח המשמעותי האחרון בקואליציה, תקפו את הצרפתים בים התיכון ואת הצי הדני בקרב קופנהגן.

המערכה ב-1802[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במרץ 1802 חתמו הבריטים על הסכם אמיין עם הצרפתים וכך התפרקה סופית הקואליציה השנייה.

קרבות במלחמות הנפוליאוניות (מחולקים לפי הקואליציות האנטי-צרפתיות)
ראשונה שנייה שלישית
קרב נירווינדןקרב כף סנט וינסנט קרב הפירמידותקרב הנילוסקרבות בארץ ישראלקרבות איטליהקרב קופנהגןקרב ההונלידןקרב מרנגו גרנד ארמהקרב כף פיניסטרהקרב טרפלגרקרב אולםקרב אוסטרליץ
רביעית חמישית שישית שביעית
קרב קופנהגןקרב ינה-אאורשטדטקרב אילאוקרב היילסברגקרב פרידלנד קרב אבנסברגקרב אספרן-אסלינגקרב וגראם הפלישה לרוסיהקרב בורודינוקרב ברזינהקרב דרזדןקרב סמולנסקקרב ויטוריהקרב לייפציג קרב קאטר ברהקרב ווטרלו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]