קוּבַּה (בערבית: كُبَّة, תעתיק מדויק: כֻּבַּה – משמעה "כדור". הסורים קוראים לו ״קיבה״) היא כופתה ממולאת, נפוץ בעיקר בסוריה, עיראק, לבנון, ובכורדיסטן. הקובה יכולה להיות מבושלת או מטוגנת. המעטפת החיצונית שלה עשויה מבורגול עם סולת, קמח, אורז או תפוחי אדמה. המילוי מורכב לרוב מבשר בקר או בשר כבש, מעורבב עם בצל ותבלינים (פלפל שחור, מלח וכולי).
קובה במיה – בשר ובצל במעטפת סולת מבושלת ברוטב עגבניות ובמיה. מקורה בעיראק. אותה מבשלים במרק חמוץ מתוק עם הירק במיה. אפשר לטגן קודם את הבמיה ואז להוסיף אותה לרוטב.
קובה ברוז (אורז) – בשר ובצל במעטפת אורז מטוגן. מקורה מעיראק. נאכלת בעיקר בימי הפסח, משום האיסור על אכילת בצק. זהו סוג הקובה הקשה ביותר להכנה, נדרש פה ניסיון ומאמץ רב שהאורז לא ייפול בטיגון.
קובה חַלֶבִּי – בשר מטוגן במעטפת בורגול וקמח מטוגנת שמקורה מהעיר חלב (ארם צובה) שבסוריה.
קובה חַלֶבִּי של פסח – בשר ובצל במעטפת קמח מצה מטוגן. נאכלת בעיקר בימי הפסח, משום האיסור על אכילת בצק. מקורה ביהודי חלב (ארם צובה) שבסוריה.
דוֹכָא-וָאה – גרסה חלבית של קובה סולת ממולאת בתערובת ג'ארישה, בצל, שום ותבלינים ומבושלת במרק חלבי[1].
קובה חמו – בשר במעטפת סולת. הכופתאות בצורה שטוחה במקום כדורית ומוגשות במרק סמיך או רוטב צהוב על בסיס עוף, בצל, כורכום ולפעמים גרגרי חומוס. מקורה בכורדיסטן.
קובה חמוסטה – בשר במעטפת סולת מבושלת המוגשת בתוך מרק עם עלים, קישואים, לימון ושום. הקובה והמרק חמוצים (ומכאן שמה). מקורה בכורדיסטן.
קובה ת'ומייה (שום) – בשר ובצל במעטפת סולת מבושלת ברוטב עם שום. מקורה בעיראק.
קובה כתומה (דלעת – כראו אחמר) – בשר ובצל במעטפת סולת עם דלעת קלופה, ללא גרעינים, המחולקת לקוביות. מקורה מעיראק.
קובה משמש – בשר ובצל במעטפת סולת המבושלת עם משמשים מיובשים. מקורה מעיראק.
קובה ניה – בשר טחון נא מעורב במעטפת בורגול. מקורה מחלב (ארם צובה) שבסוריה.
קובה נענעי – בשר ובצל במעטפת סולת מבושל עם נענע. מקורה בעיראק.
קובה פתתה – בשר ובצל במעטפת תפוחי אדמה מטוגנים. מקורה בעיראק.