קול הרע"ם מקהיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קול הרע"ם מקהיר הייתה תחנת שידור מצרית ששידרה ברדיו, החל משנות ה-50, דברי תעמולה בשפה העברית לתושבי מדינת ישראל.

התקופה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה, שכינתה עצמה בשם "קול קהיר", החלה לשדר ב-3 במאי 1953. הייתה זו התחנה הזרה השלישית ששידרה שידורים בעברית המיועדים למאזינים בישראל לאחר הקמת המדינה. קדמו לה השידור העברי של ה-BBC, שהחל לשדר בשנת 1949, והשידור העברי מרדיו קול דמשק מסוריה, שהחל לשדר בשנת 1952.

עקב הקרבה הגאוגרפית בין מצרים לישראל, שידרה התחנה בגלים בינוניים (הנקראים כיום AM), המיועדים לשידורי פנים בתוך מצרים, אך שידוריה נקלטו בקושי בישראל, בעצמה נמוכה ובליווי רעשים. השידורים נתקבלו בציבור הישראלי בלעג, משום שהיו שידורי תעמולה מובהקים בסגנון ובמבטא גסים ומעוררי גיחוך. לא היה בשידורים כל תחכום או ניסיון לנהל לוחמה פסיכולוגית בדרכי שכנוע וברמה גבוהה. מצרים החלה בשידור העברי שמונה חודשים לאחר שסוריה החלה בשידורים בשפה העברית, בתחנת "קול דמשק".

בערב יום הכיפורים תשט"ז (ספטמבר 1955), עוררה התחנה עניין מסוים בישראל, כשהעבירה בשידור חי את תפילת כל נדרי מבית הכנסת המרכזי בקהיר. מיד עם תום שידור התפילה, החלה התחנה לשדר מוזיקה לריקודים.[1]

בשנת 1958, עם ההכרזה על האיחוד בין מצרים לסוריה בשם "הרפובליקה הערבית המאוחדת" ("רע"ם"), החליפה התחנה את שמה ל"קול הרע"ם מקהיר". האיחוד בין מצרים וסוריה התפרק ב-1961, אך מצרים המשיכה להתקרא "הרפובליקה הערבית המאוחדת" עד 1971 והתחנה המשיכה להחזיק בשם "קול הרע"ם מקהיר".

בראשית שנות ה-60 שידרה תחנת קול הרע"ם דברי תעמולה מפיו של אזרח ישראלי בשם מרדכי לוק, שערק למצרים לאחר שצבר חמש הרשעות פליליות.

בתקופת הכוננות ובמלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכוננות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שלוש עשרה שנים לא עוררו שידורי התחנה עניין רב בציבור הישראלי. שעתה הגדולה של התחנה הגיעה בתקופת הכוננות וההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים. בימי המתיחות שלפני פרוץ הקרבות, כאשר שידורי הרדיו זכו להאזנה גבוהה, שינתה התחנה את התדר בו שידרה והחלה לשדר בתדר שבסביבות 500 קילו הרץ, תדר המצוי בקצה השמאלי של הסקאלה במכשיר הרדיו וקל לכוון אליו את ההאזנה. יחד עם זאת הגבירה התחנה את עצמת השידורים והם נקלטו בישראל בקול ברור וללא רעשים.

גם כששידרה באיכות שידור טובה זו, החמיצה התחנה את מטרתה. במקום לשדר דברי תעמולה מתוחכמים בניסיון להשפיע על המאזינים בישראל, שידרה התחנה שעות רבות ביום סיסמאות ובין סיסמה לסיסמה שודרו מנגינות לכת. הסיסמאות לא היו אלא גידופים ואיומים, ובשל העברית המשובשת והמבטא המגוחך היו נושא ללעג ולחיקויים בין המאזינים, רבים מהם חיילים במצב כוננות והמתנה ביחידותיהם.

חרדה אמיתית גרמו דווקא שידורי הטלוויזיה המצרית בשפה הערבית שנקלטו בישראל. היה זה בטרם הונהגו שידורי טלוויזיה בישראל (למעט שידורי הטלוויזיה החינוכית, ששידרה החל מ-1966 תוכניות לימודיות בלבד מספר מועט של שעות ביום, ולא שידרה כלל חדשות). בערוצי הטלוויזיה המצרים, ראו הצופים בארץ את מצעדי הצבא המצרי בחוצות קהיר, את מטסי חיל האוויר המצרי ואת שיירות הצבא הנוהרות לסיני. שידורים אלה עוררו חששות בלב אזרחי ישראל.

במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפרצה המלחמה שינתה התחנה את הטון, במקום איומים והפחדות הודיעה בקול תרועה על ניצחונות מדהימים של צבאות ערב ועל תבוסה לצה"ל. הציבור בישראל, חלקו אנשים צעירים שגויסו למילואים ונטלו בעצמם חלק בניצחון, וחלקו נשים, ילדים וקשישים בעורף, נתן אמון בידיעות דובר צה"ל, שקיבלו חיזוק מהמידע שמסרו להם בניהם בחזית, לא נתפתה להאמין בדברי רהב אלה. בהתברר התבוסה החלה התחנה לשדר איומים על מה שכינתה "נשק הנפט" - הפסקת הספקת הנפט ממדינות ערב למדינות המערב, ועל הפעלת יחידות פדאיון בערי ישראל.

התקליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת התקליט

לאחר סיום מלחמת ששת הימים הופיע בחנויות התקליטים בישראל תקליט בשם "קול הרע"ם מכל החזיתיות". על עטיפתו הודפס ציור תעמולה מצרי המראה את חיילי מצרים ברובים מכודנים, הודפים את היהודים לים. משמאל ברקע הופיע תצלום של חיילים מצריים המרימים ידיהם לכניעה בחולות סיני. בצד האחורי של העטיפה הופיע צילום של גמאל עבד אל נאצר מסתודד עם פילדמרשל עבד אל-חכים עאמר, מי שנחשב אחד האחראים הראשיים לתבוסה המצרית, שהתאבד בכלא לאחר סיום המלחמה.

התקליט כלל הקלטות משידורי התחנה בתקופת הכוננות, הגידופים, האיומים ומנגינות הלכת שביניהם.

פן מיוחד בתקליט היה שהוא לא נשא את שמה של חברת התקליטים "ר.ק.ע בע"מ". התקליט זכה לפופולריות רבה בישראל ונחשב לאחת המזכרות מן התקופה. קוריוז מן התקליט שמרבים להזכירו לאורך השנים הוא השימוש במילה "חזיתיות" במקום "חזיתות".

לקט מן הסיסמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרועות הניצחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הנה באה השעה המכרעת, שעת החשבון לכל מעשי שליטיכם. שליטיכם לא יועילו לכם. אתם סובלים כעת את תוצאות איומיהם. הם הפילו עליכם שואה כתוצאה למדיניות האיום. לא יוכלו להציל אתכם כי שמו אתכם במלכודת".
  • "המוות לכם בבוקר ובערב ואם יבוא הלילה אז נלביש אתכם את השמלה השחורה שלו ויזנק המוות אליכם מכל מקום".
  • "חילות האוויר הערביים נהנים כעת משליטה מוחלטת באוויר. אוי ואבוי לפושעים, איך נפלו שליטיכם בשגיאה זו. מה חשבו הטפשים, בוודאי הם מצטערים כעת, אך זה כבר מאוחר".
  • "כל צבאות ערב מתקדמים לעבר גבולות פלסטין לשחררה. זוהי שעת החשבון שלה ציפו תשע עשרה שנים. עתה דוחפים כוחותינו את שערי תל אביב ולא יועילו דברי משה דיין אל הפועלים המובטלים ולא תושיע מועצת הביטחון, כי הערבים גמרו אומר לשחרר את הבסיס האימפריאליסטי. שליטיכם בקשו צרות ומקבלים את מבוקשם".
  • "זוהי שעת החשבון - מלחמה פנים אל פנים, לזה ציפינו תשע עשרה שנים".
  • "כל ירייה ישראלית תתקל בעשר יריות ערביות. כוחות ערב מתקדמים מירדן, מסוריה, מעיראק. לא יועילו לכם כזבי שליטיכם. הגיעה שעת החשבון. אוי למחרחרי המלחמה".
  • "קרבות עזים מתנהלים כעת בחזיתות בדרום, במזרח ובצפון. כוחותיו של משה דיין נסוגים בבהלה בלחץ כוחות המחץ הערביים. תבוסת דיין ביום הראשון לקרבות הייתה משפילה. הוא הטיל חטיבת רגלים בכונתילה, אך איבד את כל החטיבה".
  • "תושבי ישראל אתם משלמים היום את מעשי שליטיכם ובעד דברי הרהב של אשכול, דיין ורבין. עצתנו הייתה לכם תמיד שתעזבו את הגיהנום הציוני. שתעזבו את הבסיס האימפריאליסטי ישראל. רבבות מכם קיבלו את עצתנו וירדו את ישראל ועתה עליכם ללכת בעקבותיהם".
  • "תושבי ישראל, מטוסינו מפגיזים ברגעים אלה את עריכם. שליטיכם הם שביקשו את המוות לכם ולעצמם והם עתה מקבלים את מה שמגיע להם. הם משלמים את המחיר. הערבים מתקדמים בכל החזיתיות".
  • "רבין הסתמך אמש בדבריו על השקר, הכזב והזיוף אודות תוצאות המערכה של יום אתמול. האמת התחילה להופיע בפניכם. התבוסה היא מנת חלקם של שליטיכם בכל החזיתיות הערביות. אתם תמיד משלמים את המחיר. שילמתם בשנת 1956 בדם יקר בביצועו הכושל של דיין בסיני, והנה אתם מקריבים דם נוסף בשל טיפשותו של דיין והתרברבותם של אשכול ורבין".

בהתברר התבוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נשק הנפט נכנס למערכה. ממשלת עיראק החליטה להפסיק את הזרמת הנפט לארצות הברית ולבריטניה, בגלל שהן משתתפות במעשה התוקפני נגד הערבים. שר הכישלון משה דיין פנה אל הפועלים המובטלים שמסר להם רובים לעמוד בפני התקדמות צבאות ערב. איפה הוא עכשיו? מדוע אין הוא מופיע בחזית כדי שהפועלים המובטלים יעשו איתו חשבון?"
  • "ממשלת אלג'יריה הודיעה היום על הפסקת הזרמת הנפט לארצות הברית ובריטניה. ...ממשלת סודן פירסמה צו האוסר על מתן איזשהו דלק או נפט החל מעכשיו ועד לאלתר. ממשלת כווית הודיעה היום על הפסקת הזרמת הנפט. ...גם אנשי הפדאיון הפלסטינים נכנסים ומשתתפים במערכה הצבאית. הם מסתובבים עכשיו ברחובות תל אביב וברחובות ערי ישראל כולן. כך הם הפדאיון מבני פלסטין - אלה אין הם מפחדים מהמוות מכיוון שהם המפיצים את המוות. אין הם יראים מפני ההרס מכיוון שהם יוצרים את ההרס. בני פלסטין, כולם אנשי פדאיון, מוכנים להקריב את דמם ואת נשמתם על שחרור מולדתם. הפדאיון הפלסטינים, הגיבורים האלה, בני החיל האלה מסתובבים בתוך ישראל".

במלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעה נוספת נזדמנה לתחנה בתקופת מלחמת ההתשה, שהתחוללה על גדות תעלת סואץ מחודש מרץ 1969 עד לחודש אוגוסט 1970. בימי מלחמה זו היו התקפות ארטילריה ופשיטות קומנדו מצריות על מוצבי צה"ל שלאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ - קו בר לב. חיילי צה"ל, אנשי סדיר ומילואים, היו מבוצרים במעוזים ותעוזים לאורך קו התעלה. למצרים נתברר כי ישראל מודיעה רשמית על הנפגעים, בפשיטות הקומנדו ובהפגזות, שעות רבות לאחר האירוע, רק לאחר שהודעות נמסרו למשפחות הנפגעים. הם החליטו לנצל עובדה זו והחלו בשידורי התחנה בשעה 6.00 בבוקר ובהם דיווחו על פעולותיהם במשך הלילה ועל הנפגעים בצד הישראלי, שעות לפני שישראל דיווחה על כך בקול ישראל. בכך זכו המצרים ליתרון תקשורתי ולהאזנה רבה של החיילים במוצבי התעלה ושל האזרחים בעורף, והשיגו תוצאה של פגיעה ברוח הגייסות (esprit de corps) - המוראל של הלוחמים.

במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת יום הכיפורים זימנה לשידור העברי מקהיר הזדמנות נוספת להגביר את ההאזנה לשידוריו בישראל. במהלך המלחמה שידרו התחנות המצרית והסורית, בשידוריהן בעברית, ראיונות עם שבויים ישראלים ודרישות שלום מפיהם. השבויים הסכימו לכך מרצון, מאחר שידעו כי בכך הם מביאים לידיעת בני משפחותיהם כי הם בחיים והדבר היווה מעין תעודת ביטוח עבורם. שבוי בשם אשר נגר, שנפל בשבי במוצב המזח, סיפר כי לאחר השידור קיבלו בני משפחתו מכתבים רבים מאנשים שונים בארץ שבישרו להם כי שמעו את קולו ברדיו המצרי. במכתב אופייני אחד נאמר "אם יש לך במשפחה בחור בשם אשר, הוא נמצא שבוי במצרים. שמעתי אותו ברדיו, בקול קהיר, מוסר דרישת שלום...".[2] כך תיאר את שידורו שבוי לשעבר בשם אורי אהרנפלד: "ראיתי בזה אז נקודת אור. ...אתה מתמלא בתקווה שהדברים שנערכים באמת יגיעו לארץ. זה רגע משובב נפש מבחינתי". קולו של אהרנפלד הושמע ברדיו קהיר כשידור תעמולה, אך הוא לא נרתע מכך: "לא ידעתי כלום, אבל קיוויתי שהדברים יגיעו למשפחה שלי, שידעו שאני מדבר ונושם". הוא סיפר שבשבי היה בצינוק וכדי להקליט את דבריו הוצא ממנו. לדבריו "הייתה שעה של חופש מהצינוק. אנשים לא מבינים מה זה, זה עולם ומלואו".[3]

בכיר השבויים הישראלים ששידר בקול הרע"ם מקהיר היה סגן אלוף במילואים אסף יגורי, מפקד גדוד טנקים, שנשבה לאחר ש-18 טנקים מגדודו הושמדו והטנק שלו נפגע. בשובו לישראל נמתחה עליו ביקורת בציבור על כי כקצין בדרגתו הסכים לשדר ברדיו המצרי.

מאז ביקור סאדאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ביקורו בירושלים של נשיא מצרים אנואר סאדאת, בנובמבר 1977, ותחילתו של תהליך השלום בין מצרים לישראל, שינתה התחנה את טון הדיבור שלה. השדרן והפרשן של התחנה אחמד אלחימאלי, שהיה מהשדרנים ששידרו את שידורי האיום והכזב בעת מלחמת ששת הימים ושבלט עד אז בגישתו הקיצונית, החל לשדר, על פי הוראה מגבוה, דברים מתונים על ישראל וקריאות לשלום ונורמליזציה. התחנה, שהמשיכה לשאת את השם "קול הרע"ם מקהיר" במשך 16 השנים שחלפו מאז פירוק האיחוד המצרי-סורי, החליפה אז את שמה ל"קול השלום מקהיר". במשך הזמן, עם התקדמות תהליך השלום נפגשו אנשי התחנה עם אנשי "הצד שכנגד". אנשי השידור הערבי של קול ישראל ועם עיתונאים ישראלים ואף התראיינו לכלי התקשורת בישראל.

בשנת 1991, בעת מלחמת המפרץ, פנה הפרשן לענייני ערבים גיא בכור בטלפון אל אחמד אלחימאלי, שהיה אז מנהל התחנה (לימים כשיפרוש יכהן במשרת הממונה על התרגומים לעברית בארמון הנשיא מובארק), כדי לשמוע את דעתו על דברי הכזב של רדיו בגדד על ניצחונות עיראקים מדומים במלחמה נגד כוחות ארצות הברית. כדי להסביר את התהליך בחר אלחימאלי בדוגמה משידורי קול הרע"ם בעת מלחמת ששת הימים:

"באותו יום הגעתי לעבודה בבניין הרדיו והטלוויזיה, וראיתי המולה רבה. לא ידעתי על מה מדובר. ברדיו מונטה קרלו מסרו שפרצה מלחמה בין מצרים לישראל. כיוון שלא היה לנו מה לשדר בנדון, לקחנו מפה גדולה של סיני, ומדדנו כל שעה לאן היו יכולים הטנקים המצריים להגיע, וכך קבענו איפה הם נמצאים. פשוט המצאנו. במלחמה אתה חייב להיות יצירתי".

במהלך תהליך השלום ובמיוחד לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, כאשר חלף העימות הצבאי בין מצרים לישראל, פחתה ההאזנה בישראל לשידורי התחנה. התחנה ממשיכה לשדר גם בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת והיא נקראת בגלגולה זה בשם "קול קהיר". התחנה משדרת בערוץ FM מאל עריש. שידוריה אינם זוכים כמעט להאזנה בישראל ואין להם איזכור בתקשורת הישראלית. במקביל משדרת מצרים שידורים בשפה העברית בערוץ הטלוויזיה שלה בלוויין "טלוויזיית הנילוס" (قناة النيل) Nile TV, אולם מאחר ששידוריה אינם מועברים בטלוויזיה בכבלים ובטלוויזיה בלוויין, הם אינם נצפים בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תפילת כל נדרי ברדיו קהיר, דבר, 27 בספטמבר 1955
  2. ^ סיפורו של אשר נגר באתר "ערים בלילה" - עמותת חיילי צה"ל שהיו בשבי האויב.
  3. ^ טל רבינובסקי, פדויי שבי על הקלטת: זה רגע משמח עבור השבוי, באתר ynet, 3 באוקטובר 2009