רויטל עמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רויטל עמית (נולדה בשם רויטל סלוצקי ב-31 בינואר 1952) היא קריינית ושדרנית רדיו ישראלית. עבדה ב"קול ישראל" של "רשות השידור" במשך ארבעים שנה בקירוב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמית נולדה בחיפה בשם רויטל סלוצקי וגדלה בנתניה. אביה של רויטל, אבינעם סלוצקי,[1] היה מאנשי פלגות הלילה המיוחדות. אחותה הצעירה היא השחקנית יעל עמית.

את שירותה הצבאי עשתה בגלי צה"ל. בשנות ה-70 הגישה בגלי צה"ל את התוכניות "חמים וטעים", "כאלה היו השירים שהיו", "מצעד המרגנית"[2] ועוד. באוגוסט 1973 השתתפה בהצגה "כה לחי" במלאת כ"ה שנות עצמאות למדינה. באותה שנה השתתפה בהצגה "תפוס את הגנב" שהופסקה לאחר מספר הצגות בגלל מלחמת יום הכיפורים. ב-1976 החלה לעבוד ב"קול ישראל".[3] באותה שנה גם קריינה דברי קישור בהופעתה של רקדנית הפלמנקו סילביה דוראן. ברשת ב' הגישה את התוכנית "בוקר טוב - שירים ופרפראות", והשתתפה בתוכניות ההומור "לצון נופל על לצון" (שהסתיימה במאי 1979) ו"צחוק באמצע". הופעתה הראשונה בטלוויזיה הייתה כשהנחתה ביחד עם מלאכי חזקיה את פסטיבל למנצח שיר מזמור התשיעי שהתקיים בחנוכה תשל"ט - דצמבר 1978 ושודר בשידור חי בערוץ הראשון. ב-17 בדצמבר 1979 הנחתה ביחד עם אלי ישראלי את התוכנית הראשונה של "אות ועוד" - סדרת שעשועונים ששודרה בטלוויזיה החינוכית, והמשיכה להנחות את השעשועון הזה גם בהמשך. הופיעה בהצגת ההומור "זה רדיו זה" ביחד עם יואל ריפל ומשה טימור.

בשנות ה-80 הנחתה ביחד עם אברהם מור את המופע "כשהיסמין פורח" ששודר בשידור חי בערוץ הראשון והתקיים בבנייני האומה בחנוכה תשמ"ג - דצמבר 1982, לציון 25 שנה לתוכנית "כשהיסמין פורח", ולציון 100 שנה לעליה הראשונה מתימן. השתתפה במשדרי הומור שונים ב"קול ישראל" כמו פינת שיחות הטלפון הפיקטיביות מסבתא אטה אישטנם ונכדתה צחית, בתוכנית "שלושה בגיגית" של שוש עטרי ודודו דותן. הגישה ברשת ג' במשך יותר מעשור את תוכנית הד"שים הפופולרית "לי ולך שיר וברכה". התוכנית חזרה לשידור בהגשתה של עמית בשנת 2009, לאחר הפסקה של 22 שנה.[4] בנוסף, הגישה בג' את התוכניות "באוויר" (בעריכת טוני פיין) ו"עוד להיט". בתחנת הרדיו 88FM הגישה מידי שבת תוכנית שירי "אולדיז" (Oldies) בעריכת קריסטינה גוליאט.

בסוף ספטמבר 2015 הייתה רויטל עמית אמורה לפרוש מ"קול ישראל" במסגרת הרפורמה ברשות השידור.[5] קובי מנורה, חברה לעבודה, צילם את פרידתה העצובה והנרגשת מהמאזינים ופרסם את הסרטון בדף הפייסבוק שלו. הסרטון התפשט במהירות באינטרנט, הופץ בטוויטר, זכה לעשרות אלפי צפיות ושודר בתוכניות טלוויזיה. אז, הוסכם שרויטל תמשיך לשדר ארבעה חודשים נוספים, עד יום הולדתה ה-64, בסוף ינואר 2016. שידור הפרידה הנרגש והסופי שלה מהמאזינים ומקול ישראל היה ב-30 בינואר 2016 בתחנת 88FM. היא סיימה את השידור בקריאה לשמור על קול ישראל ועל רשות השידור, המצויה בימים לא פשוטים ובעיצומן של טלטלות, ובשידור השיר המרגש My Way בביצועו של אלביס פרסלי.[6]

מס' חודשים לאחר פרישתה מקול ישראל, החלה רויטל לשדר בתחנת הרדיו האזורית רדיוס 100FM את התוכנית "אלה היו הימים" שמתרכזת במוזיקה לועזית משנות ה-50 וה-60[7]. במקביל, מגישה רויטל גם את התוכנית "משירי ארץ אהבתי" ברדיו לב המדינה.

רויטל עמית היא אמו של יובל בינדר. אחייניתה של רויטל עמית היא השחקנית ואשת גלי צה"ל תמר עמית יוסף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]