אנחנו שנינו מאותו הכפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנחנו שנינו מאותו הכפר

אנחנו שנינו מאותו הכפר:
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור – מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר

הבית הראשון של השיר

אנחנו שנינו מאותו הכפר (או: שנינו מאותו הכפר) הוא שיר זיכרון שכתבה ב-1966 נעמי שמר, המושמע לרוב בטקסים ובשידורי הרדיו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. השיר מספר על חברותם והתבגרותם של שני ידידים, שאחד מהם נופל בקרב.

נסיבות כתיבת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב "זאבל'ה" עמית (סלוצקי) (מימין) ויוסף "יוסל'ה" רגב (גרבר)

נושא השיר הוא חברותם יוצאת הדופן של זאב "זאבל'ה" עמית (סלוצקי) ויוסף "יוסל'ה" רגב (גרבר). השניים, בני נהלל וקרובים בגיל (ילידי 1927 ו 1925), היו חברים קרובים וניהלו מסלול חיים דומה שכלל, בצד עבודה חקלאית במשק, חברות במחלקת החי"ש של המושב, שירות בבריגדה, ובחטיבה 8 בקרבות מלחמת העצמאות (ב"גדוד הפשיטה" שעליו פיקד משה דיין, איש נהלל) וביחידה 101 ובצנחנים לאחר קום המדינה, ושירות ב"מוסד" משנות החמישים ועד לשנות השבעים. כבר ב-1955 כתב המשורר יצחק שלו, שיר על חברות זו.[דרוש מקור]

בתחילת שנות השישים (כנראה 1961), נפגשה שמר בפריס עם צמד חברים בני נהלל, זאבל'ה עמית ויוסל'ה רגב. באחד המפגשים עימה סיפרו לה זאבל'ה ויוסל'ה, (בני גילה ודור תש"ח) סיפור על אחד הקרבות שלהם בדרך לנגב במלחמת השחרור. באחד הקרבות המרים ("הקרב שלא ניגמר") ליד מצודת יואב, נפל בן מושבם (להלן: "הכפר") יוסף בנטוב. למרות שהפקודה באותם הימים הייתה לקבור את הנופלים קבורת שדה מאולתרת, ביקשו זאבל'ה ויוסל'ה ממפקדם משה דיין לנסוע ולקבור את יוסף בנהלל. דיין (נהללי אף הוא) אישר להם לצאת, וכך נסעו שני החברים בג'יפ עם גופת חברם חזרה לכפר וקברו אותה באדמתו.

השיר הודפס בספרה של שמר "כל השירים" (1967) תחת הכותרת "אנחנו מאותו הכפר", עם הערה: "זכות הביצוע הראשון ליוסי בנאי". השיר לא הוקלט על ידי בנאי, ובוצע לראשונה בחלק האמנותי של פסטיבל הזמר והפזמון של 1969 על ידי להקת פיקוד מרכז בעיבודו של יאיר רוזנבלום, בביצוע הסולן דני וסלי ובלוויית קולות רקע של עמרי ניצן ושלמה בראבא ונגינת חלילו של שם-טוב לוי.[1] לאחר הופעה ראשונה זו, שולב השיר בתוכנית הלהקה, "רד אלינו לבקעה" והגיע עד מהרה לראש מצעד הפזמונים ולמקום החמישי במצעד הפזמונים העברי השנתי תשכ"ט. כמו כן צולם לשיר קליפ ששודר בטלוויזיה ב-1970.

במלחמת יום הכיפורים התנדב זאבל'ה להצטרף למפקדת אוגדה 143 בפיקוד חברו, אריאל שרון, בקרבות בסיני. ב-17 באוקטובר 1973 נהרג בהפגזה מצרית על חצר הצליחה, והבית האחרון בשיר הפך למציאות (לימים קראה בתה של שמר, ללי, לבית זה "נבואי"[2]).

השפעת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נחשב עד היום לאחד משירי יום הזיכרון המוכרים ביותר בישראל[3]. את השיר כתבה שמר לזכר לוחמי תש"ח, "אחיה" בני כנרת ואחרים, אשר נפלו בקרבות על הגנת מדינת ישראל. השיר הפך עם השנים, כמו הרבה שירים אחרים של שמר, לשיר שלא איבד מערכו האקטואלי, כשרבים רואים בו את סיפורם האישי או את סיפור יקיריהם.

ב-1993 נבחר השיר, במצעד שירי נעמי שמר ששודר ברשת ג', כשירה האהוב ביותר (פרט ל"ירושלים של זהב", שלא השתתף בתחרות)[4].

בערב יום הזיכרון 2010 שודר בערוץ 10 סרטה של יסמין קיני "אנחנו שנינו מאותו הכפר", המגולל את סיפור השיר וגיבוריו.

בשנת 2011 הוצא בול יום הזיכרון המעוצב על סמך השיר[5].

השיר, בביצועה של שרית חדד, היה השיר היחיד בטקס האשכבה הממלכתי של אריאל שרון שהתקיים ברחבת הכנסת ב-13 בינואר 2014.

פואטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקר הספרות אריאל הירשפלד מציין את השיר כדוגמה מרכזית ל"ערך האיפוק" בשירת הזיכרון העברית. המוות אינו מוזכר במפורש אלא במרומז ושיר הזיכרון אינו מלא פאתוס אלא מינורי. החריזה ההדוקה והמלודיה השלווה, האלגית, מכסה על האירוע הנורא וממסגרת אותו. לפי הירשפלד, "השיר בונה מתח גבוה מאוד בין ה"תוכן" ל"צליל". המתח הזה מייצג רמת-הדחקה גבוהה באשר לתכניו המאיימים של המוות, אך הוא גם בונה אתוס של איפוק ושתיקה".[6]

לדעת מבקר המוזיקה יוסי חרסונסקי, השיר הוא "מהשירים הנוגים המחלחלים ביותר שנכתבו בזמר העברי... שיר שביטא את כאב השכול והגעגועים של כל המלחמות, מהשירים שמתמצתים את האתוס הישראלי של מן הישוב-מושב-קיבוץ – על כל הטרגיות שבו, המלחמות שקוטעות מסלול חיים של חברות".[7]

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף ללהקת פיקוד מרכז ביצעו את השיר גם שרית חדד, יוסי בנאי, עבורו נכתב, דודו זכאי, דני גרנות, עוזי מאירי ,שולי נתן, יהורם גאון, נורית גלרון, אריק לביא, הגבעטרון, דודו פישר, אריק סיני, אלי לוזון, בועז שרעבי וארכדי דוכין, אביתר בנאי וערן צור, דני רובס, דודו אהרון ודודו אלהרר[8].

הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי "שנינו מאותו הכפר" ופרפראזות עליו כגון "אנחנו לא מאותו הכפר" או "אנחנו כמעט מאותו הכפר", השתרש בשיח הישראלי לציון מקור ורקע משותף, או העדרו[9][10][11][12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]