רפיק אל-חרירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רפיק אל חרירי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רפיק אל-חרירי
رفيق بهاء الدين الحريري
רפיק אל-חרירי
לידה 1 בנובמבר 1944
צידון, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 14 בפברואר 2005 (בגיל 60)
ביירות, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לבנוןלבנון  לבנון
מקום קבורה ביירות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה הערבית של ביירות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, יזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה זרם העתיד עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת לבנון
23 באוקטובר 2000 – 21 באוקטובר 2004
(4 שנים)
31 באוקטובר 1992 – 2 בדצמבר 1998
(6 שנים ו-4 שבועות)
פרסים והוקרה
  • הסרט הגדול של מסדר הארז
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • מפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה
  • מסדר ההצטיינות בשירות הדיפלומטי של דרום קוריאה
  • מפקד במסדר הארז
  • מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין
  • Order of the Throne
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • קצין בלגיון הכבוד
  • שבלייה בלגיון הכבוד
  • אביר מסדר האמנויות והספרות
  • דוקטור לשם כבוד מהמכון הממשלתי ליחסים בינלאומיים של מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רפיק בהאא א-דין אל-חריריערבית: رفيق بهاء الدين الحريري; 1 בנובמבר 1944 - 14 בפברואר 2005) היה פוליטיקאי לבנוני, כיהן כראש ממשלת לבנון בשנים 19921998 ו-20002004. נרצח כארבעה חודשים לאחר שהתפטר מכהונתו כראש ממשלה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד למשפחת איכרים סונית בעיר צידון שבלבנון. רכש את השכלתו באוניברסיטה האמריקנית בביירות. לאחר מכן החל את דרכו העסקית כרואה חשבון בחברות בנייה גדולות. חרירי עשה את הונו בערב הסעודית לאחר שבפרוץ מלחמת האזרחים בלבנון קיבל הצעה עסקית מגורמים בערב הסעודית. הוא החל מיד ליצור קשרים קרובים עם משפחת המלוכה והחל ליזום תוכניות פיתוח רבות הכוללת בניית ארמונות מלוכה, מסגדים וקניונים. בנוסף החל בשיקומה ובנייתה מחדש של לבנון לאחר מלחמת האזרחים. עד מהרה הפך לטייקון בנייה עד שהמגזין "פורבס" דירג אותו ברשימת 100 עשירי העולם עם הון מוערך של 11.3 מיליארד דולר. הוא אף קיבל אזרחות סעודית בשנת 1978.

בנוסף לעסקי הנדל"ן חרירי היה טייקון תקשורת שבבעלותו מספר תחנות רדיו בלבנון ובצרפת, תחנת טלוויזיה ועיתון יומי מצליח בלבנון שכולם היו תחת המותג "אלמוסתקבל" (העתיד). חרירי כיהן כראש ממשלת לבנון בשנים 19921998 ו-20002004. הוא התפטר ב-20 באוקטובר 2004 על רקע חילוקי דעות עם ממשלת סוריה, ובמקומו מונה עמר כראמי.

בזמן כהונתו של אל-חרירי כראש ממשלה הכריז כי הערבים קיבלו החלטה אסטרטגית להגיע לשלום עם ישראל בתנאי שהיא תיסוג מהשטחים. בתקופתו נוהל המשא ומתן על החזרת החטופים משנת 2000, וכן החלה שאיבת מי הווזאני.

חרירי שלט בחברת הבנייה הענקית "סולידר" ובמספר תחנות רדיו וטלוויזיה.

פעילויותיו היו רבות מספור. בין הבולטות שבהן:

  • ביצוע עבודות ציבוריות גדולות בערב הסעודית.
  • קניית 920 דונם במרכז ביירות ובנייה של שכונות יוקרה עליהן.
  • מימון 30,000 סטודנטים לבנונים בחו"ל.
  • השקעת מיליוני דולרים מכספו הפרטי בהגדרה מחדש של החברה הלבנונית.

חרירי ספג ביקורת בלבנון בשל העובדה כי מרבית הפרויקטים ניתנו לחברות בבעלותו וזאת אף על פי שתרם כסף רב לתושבי לבנון והשקיע במדינה בתקופה שבה לא היו משקיעים רבים שרצו לעשות כן.

בחודש ספטמבר 2004 זכה בפרס האו"ם על שיקום לבנון.

בעת המשבר הפוליטי סביב הארכת כהונתו של הנשיא אמיל לאחוד התפטר חרירי מתפקיד ראש הממשלה בעקבות לחץ סורי ואמר: "אני הגשתי את התפטרותי מהממשלה, ולא אהיה מועמד לעמוד בראשות הממשלה (הבאה)".

הרצח והשלכותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רצח רפיק אל-חרירי
מתחם קברו של חרירי ב-2005

ב-14 בפברואר 2005 נהרג חרירי יחד עם לפחות שמונה ממאבטחיו כשמכונית תופת התפוצצה ליד שיירתו, בעת שחלפה בסמוך למלון סנט ג'ורג' בביירות. בפיצוץ נהרג גם באסל פליהאן, לשעבר שר האוצר הלבנוני. את האחריות לפעולה קיבל על עצמו ארגון "הישועה והג'האד בסוריה", גוף זניח המסונף לאל-קאעידה, ואולם הציבור הלבנוני והתקשורת הבינלאומית הפנו את האצבע המאשימה אל סוריה. בחוצות ביירות נערכו הפגנות של האופוזיציה האנטי-סורית כנגד הנוכחות הסורית בלבנון. ב-28 בפברואר 2005, שבועיים לאחר הרצח, התפטרה הממשלה הלבנונית. לראשונה בעולם הערבי נפלה ממשלה בעקבות הפגנה בלתי אלימה.

ב-22 ביוני 2005 שונה שמו של נמל התעופה הבינלאומי ביירות לנמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי לזכרו של אל-חרירי.

סעד אל-חרירי, בנו של רפיק, החל לעסוק בפוליטיקה לאחר רצח אביו והפך למנהיג הרוב בפרלמנט הלבנוני. בשנת 2009 זכתה מפלגתו ברוב בבחירות שנערכו במדינה.

ביוני 2011 קיבל התובע הכללי בלבנון ארבעה כתבי אישום שהועברו מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בתגובה פרסם התובע צווי מעצר כנגד ארבעה פעילי חזבאללה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
רשיד אלצלח
ראש ממשלת לבנון
31 באוקטובר 1992 - 2 בדצמבר 1998
הבא:
סלים אל-חוס
הקודם:
סלים אל-חוס
ראש ממשלת לבנון
23 באוקטובר 2000 - 21 באוקטובר 2004
הבא:
עמר כראמי