שולמית אפפל

שולמית אפפל
לידה	21 בינואר 1948 (בת 75); קפריסין
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים
	shulamitapfel.wordpress.com

שולמית אפפל (נולדה ב-21 בינואר 1948 בקפריסין) היא משוררת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפפל נולדה במחנה עקורים בקפריסין, בת להורים ניצולי שואה יוצאי מזרח אירופה. ילדותה עברה עליה בעיר התחתית בחיפה ובהיותה בת עשר עברה עם משפחתה לרמת גן.

ב-1975 הקימה וניהלה את גלריית האמנות "נינווה" בתל אביב. הגלריה הוקמה כמקום מפגש לסופרים ומשוררים בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

אפפל היא אם לשניים.

פעילות בתחום השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2020, אפפל פרסמה שמונה ספרי שירה.

את ספרה הראשון "שעת ילדה", פרסמה אפפל בגיל 17 בשנת 1965. הספר יצא בהוצאת "עכשיו".

בשנת 1972 יצא ספרה השני, "יבשת שבורה". יש הרואים בשירים המופיעים בספר מעין נבואה למלחמת יום הכיפורים, שפרצה באוקטובר 1973.

בשנת 1981 הוציאה אפפל את ספרה השלישי, "מרחק", ב"מסדה" בעריכתו של המשורר אמיר גלבע.

ספרה הרביעי של אפפל, "חישוקים", יצא ב-1987 בעריכת המשורר נתן יונתן. את ספרה החמישי, "התרה", הוציאה בהוצאת ביתן בשנת 1989.

ספרה השישי, "פחות מאמת אין טעם לכתוב", יצא בשנת 2012 בעריכת ריקי דסקל.

ב-2017 פורסם ספרה "תדמייני שאת כוכבת" וב-2020 "זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים" - שני הספרים בעריכת אביבית משמרי ובהוצאת פטל.

שיריה של אפפל תורגמו לאנגלית, רוסית, איטלקית, וקרואטית; וכן פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת רבים, ביניהם: גג, הליקון, דקה, מאזנים, עיתון 77 והמוסך.

פעילות בתחום התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1991–1998 פרסמה בשם העט אלינעם שלו. בשנת 1991 כתבה וביצעה את המונודרמה, "מקל של קינמון", בתיאטרונטו במרכז סוזן דלל בתל אביב. את המחזה ביים רוני ניניו.
המחזה מספר את סיפורו של גבר המקיים שלוש מערכות יחסים במקביל, עם שלוש נשים שונות. את כל הדמויות במחזה גילמה אפפל.

חבר השופטים ב"תיאטרונטו" 1991 (עמו נמנו חנה מרון, ציפי פינס ואהוד מנור) העניק למחזה ולביצוע ציון מיוחד.
המחזה זכה לביקורות טובות ומבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ שיבח הן את הטקסט והן את אפפל על הביצוע המרשים.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעת ילדה, שירים. ירושלים: הוצאת עכשיו, 1965
יבשת שבורה, שירים. תל אביב: הוצאת עכשיו, 1972
מרחק, שירים. רמת-גן: הוצאת מסדה, 1981
חישוקים, שירים. תל אביב: ספרית פועלים, 1987
התרה, שירים. תל אביב: הוצאת ביתן, 1989
פחות מאמת אין טעם לכתוב, הוצאת ספרא, 2013.
תדמייני שאת כוכבת, הוצאת פטל, 2017.
זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים, הוצאת פטל, 2020.

אנתולוגיות וכתבי עת בהם השתתפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירי שנות השבעים, בעריכת חיים עומר, הוצאת הדס
שירי אהבה של משוררות ישראליות בנות זמננו, בעריכת ציפי שחרור, הוצאת סתווית, 1985
מה זאת אהבה, בעריכת זיסי סתוי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000
וקראתי לכך אהבה, בעריכת משה דור, הוצאת טובי, 2008
האוניברסיטה של החושך: שירים על קולנוע, בחרו משה דור ורפי וייכרט, הוצאת אבן חושן, 2008
מי מפחד מוירג'יניות: נשים כותבות נשיות, עורכת: תמר משמר, הוצאת עיתון 77, 2009
משוררים בעיר 2, בעריכת דרור בורשטיין, הליקון, 2014
"תשמרי בבטן" - פטל 1, כתב עת לספרות בעריכת אביבית משמרי ומירי שחם, 2015.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס קוגל לשירה על ספרה "מרחק", 1982
פרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש לוי אשכול, 1987
מקום שלישי ב"תחרות הסיפור הקצר של "הארץ" – על הסיפור "פרטים אישיים", 2012
פרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש לוי אשכול, 2013
פרס רמת גן לספרות, 2014 - על הספר "פחות מאמת אין טעם לכתוב"
פרס משרד התרבות לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין, 2018^[1]
פרס ליצירה ספרותית מטעם קרן קיימת לישראל והקרן ע"ש יצחק לייב ורחל גולדברג בקטגוריית שירה, על ספרה "תדמייני שאת כוכבת", 2018^[2].
פרס רעיית נשיא המדינה לשירה עברית, לשנת 2021 על ספרה "זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים", 2020.