שולמית אפפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שולמית אפפל
לידה 21 בינואר 1948 (בת 75)
קפריסין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
shulamitapfel.wordpress.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שולמית אפפל (נולדה ב-21 בינואר 1948 בקפריסין) היא משוררת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפפל נולדה במחנה עקורים בקפריסין, בת להורים ניצולי שואה יוצאי מזרח אירופה. ילדותה עברה עליה בעיר התחתית בחיפה ובהיותה בת עשר עברה עם משפחתה לרמת גן.

ב-1975 הקימה וניהלה את גלריית האמנות "נינווה" בתל אביב. הגלריה הוקמה כמקום מפגש לסופרים ומשוררים בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

אפפל היא אם לשניים.

פעילות בתחום השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2020, אפפל פרסמה שמונה ספרי שירה.

את ספרה הראשון "שעת ילדה", פרסמה אפפל בגיל 17 בשנת 1965. הספר יצא בהוצאת "עכשיו".

בשנת 1972 יצא ספרה השני, "יבשת שבורה". יש הרואים בשירים המופיעים בספר מעין נבואה למלחמת יום הכיפורים, שפרצה באוקטובר 1973.

בשנת 1981 הוציאה אפפל את ספרה השלישי, "מרחק", ב"מסדה" בעריכתו של המשורר אמיר גלבע.

ספרה הרביעי של אפפל, "חישוקים", יצא ב-1987 בעריכת המשורר נתן יונתן. את ספרה החמישי, "התרה", הוציאה בהוצאת ביתן בשנת 1989.

ספרה השישי, "פחות מאמת אין טעם לכתוב", יצא בשנת 2012 בעריכת ריקי דסקל.

ב-2017 פורסם ספרה "תדמייני שאת כוכבת" וב-2020 "זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים" - שני הספרים בעריכת אביבית משמרי ובהוצאת פטל.

שיריה של אפפל תורגמו לאנגלית, רוסית, איטלקית, וקרואטית; וכן פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת רבים, ביניהם: גג, הליקון, דקה, מאזנים, עיתון 77 והמוסך.

פעילות בתחום התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19911998 פרסמה בשם העט אלינעם שלו. בשנת 1991 כתבה וביצעה את המונודרמה, "מקל של קינמון", בתיאטרונטו במרכז סוזן דלל בתל אביב. את המחזה ביים רוני ניניו.
המחזה מספר את סיפורו של גבר המקיים שלוש מערכות יחסים במקביל, עם שלוש נשים שונות. את כל הדמויות במחזה גילמה אפפל.

חבר השופטים ב"תיאטרונטו" 1991 (עמו נמנו חנה מרון, ציפי פינס ואהוד מנור) העניק למחזה ולביצוע ציון מיוחד.
המחזה זכה לביקורות טובות ומבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ שיבח הן את הטקסט והן את אפפל על הביצוע המרשים.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שעת ילדה, שירים. ירושלים: הוצאת עכשיו, 1965
  • יבשת שבורה, שירים. תל אביב: הוצאת עכשיו, 1972
  • מרחק, שירים. רמת-גן: הוצאת מסדה, 1981
  • חישוקים, שירים. תל אביב: ספרית פועלים, 1987
  • התרה, שירים. תל אביב: הוצאת ביתן, 1989
  • פחות מאמת אין טעם לכתוב, הוצאת ספרא, 2013.
  • תדמייני שאת כוכבת, הוצאת פטל, 2017.
  • זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים, הוצאת פטל, 2020.

אנתולוגיות וכתבי עת בהם השתתפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של שולמית אפפל
שולמית אפפל, ברשת החברתית פייסבוק
סרטונים שולמית אפפל, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל

מכּתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]