שורת המקהלה (מחזמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שורת המקהלה
A Chorus Line
עטיפת אלבום הפסקול של המחזמר
עטיפת אלבום הפסקול של המחזמר
מילות השירים אדוארד קליבן (אנ')
ליברטיסט ג'יימס קירקווד ג'וניור
ניקולאס דנטה (אנ')
מוזיקה מרווין האמליש
מקום ההתרחשות ברודוויי
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
סוגה מחזמר
הצגת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 15 באפריל 1975
מספר מערכות 2
שפה אנגלית
פרסים 9 פרסי טוני, פרס פוליצר
www.achoruslineontour.com

שורת המקהלהאנגלית: A chorus Line) הוא מחזמר מצליח שהופיע על בימות ברודוויי החל משנת 1975 ועד 1990, במשך כ-15 שנה. בכך היה לאחד ממחזות הזמר שוברי השיאים במשך הופעתם. את מילות השירים כתב אדוארד קליבן (אנ'), ואת הלחנים כתב מרווין האמליש. המחזמר תורגם לשפות שונות ביניהן לעברית על ידי יואב גינאי והועלה לראשונה בתיאטרון רפרטוארי ב-2018 בתיאטרון הקאמרי בתרגומו של אלי ביז'אווי ובבימויו של צדי צרפתי.

סרט קולנוע באותו שם יצא לאקרנים בשנת 1985, בכיכובם של מייקל דאגלס ואליסון ריד ובבימוי ריצ'רד אטנבורו.

ההפקה המקורית בברודוויי רצה במשך 6,137 הופעות, שיא ההופעות הארוך ביותר בהיסטוריה של ברודוויי עד אז (השיא נשבר על ידי המחזמר "קאטס" ב-1997). הצלחתו הולידה הפקות מוצלחות רבות ברחבי העולם. הוא חודש בברודוויי בשנת 2006 ובווסט אנד ב-2013. המחזמר קיבל 14 מועמדויות לפרס טוני וזכה ב-10 מהם[1], בנוסף לפרס פוליצר בשנת 1976 עבור דרמה. בישראל הועלה המחזמר בתיאטרון הקאמרי החל ממרץ 2018 בתרגומו של אלי ביז'אווי.

העלילה עוסקת במבחן במה (אודישן) למחזמר חדש. הבמאי זאק עורך את מבחני הבמה, ועליו לבחור שמונה משתתפים בלבד, מתוך שישה-עשר מועמדים. זאק מבקש מכל אחד מהמתחרים לצעוד קדימה ולעמוד תחת אורות הבמה, שם הוא שואל אותם על חייהם ועל שאיפותיהם. כאשר חברתו לשעבר של הבמאי, שהייתה פעם רקדנית מצליחה, מגיעה ורוצה להיבחן גם היא במטרה להשיג עבודה, זאק נמצא בדילמה ומתעמת עם עברו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה נפתח באמצע האודישן להפקת ברודוויי קרובה. המנהל האימתני זאק ועוזר-הכוריאוגרף לארי בוחנים רקדנים באמצעות צעדי הריקוד שלהם. לאחר סבב ניפויים, נשארו 17 רקדנים. זאק אומר להם שהוא מחפש להקת ריקודים חזקה של ארבעה בנים וארבע בנות. הוא רוצה ללמוד יותר עליהם, ומבקש מהרקדנים להציג את עצמם. בחוסר רצון, הרקדנים מתחילים לחשוף את עברם. הסיפורים מתקדמים בדרך כלל באופן כרונולוגי, מחוויות חיים מוקדמות, דרך הבגרות ועד הקריירה.

המועמד הראשון, מייק, מספר כי הוא הצעיר מבין 12 אחים. הוא נזכר בניסיון הראשון שלו עם ריקוד, כאשר צפה בכיתת הריקוד של אחותו כשהוא היה בגן חובה. מייק תפס יום אחד את מקומה, כשהיא סירבה ללכת לכיתה והוא נשאר. בובי מנסה להסתיר את האומללות של ילדותו על ידי בדיחות. כשהוא מדבר, יש לרקדנים האחרים חששות לגבי תהליך האודישן המוזר הזה והם תוהים מה בדיוק הם צריכים לחשוף בפני זאק, אך מכיוון שהם צריכים מאוד את העבודה, האודישן נמשך.

זאק כועס על שילה, בעלת חוכמת הרחוב, כשהוא מרגיש שהיא לא לוקחת את האודישן ברצינות. כשהיא נחשפת, היא מגלה שאמה התחתנה בגיל צעיר וגם אביה לא אהב ולא טיפל בהם. כשהייתה בת שש, היא הבינה שהבלט מספק לה הקלה מהחיים האומללים שלה. קריסטין המפוזרת היא חסרת שמיעה מוזיקלית, ומקנאה בכך שהיא לא מסוגלת לשיר.

מארק, הצעיר מבין הרקדנים, מספר את החוויות הראשונות שלו עם תמונות של נשים ערומות והחלום הרטוב הראשון שלו, בזמן שהרקדנים האחרים חולקים את זיכרונות גיל ההתבגרות שלהם: גרג מספר מתי גילה שהוא הומו, דיאנה נזכרת בכיתתה הנוראה למשחק בבית ספר התיכון, דון נזכר בעבודה הראשונה שלו במועדון לילה, ריצ'י מספר איך הוא כמעט הפך לגנן בגן ילדים, ג'ודי משקיפה על ילדותה הבעייתית וקוני מבכה את הבעיות של להיות נמוך. לבסוף, ואל שופעת החזה מסבירה, כי אנשי הליהוק לא מחשיבים רק את הכישרון בהתקבלות להפקות במה, וסיליקון וניתוחים פלסטיים בהחלט יכולים לעזור.

הרקדנים יורדים למטה ללמוד שיר לשלב הבא של האודישן, אבל קאסי נשארת על הבמה כדי לדבר עם זאק. היא רקדנית ותיקה שהיו לה כמה הצלחות ראויות לציון כסולנית. יש להם היסטוריה משותפת: זאק ליהק אותה בעבר, והם חיו יחד במשך כמה שנים. זאק אומר לקאסי שהיא טובה מדי בשביל הלהקה ושהיא לא צריכה להיות באודישן הזה. היא מסבירה לו שהיא אינה מצליחה למצוא עבודה כסולנית ומוכנה לחזור ללהקה, שבמסגרתה היא יכולה לפחות להביע את אהבתה לריקוד. זאק שולח אותה למטה כדי ללמוד את הריקוד.

זאק קורא לפול לבמה, והוא חושף באופן רגשי את ילדותו וניסיונו בתיכון, את תחילת הקריירה שלו במופעי דראג, בהשלמה עם הגבריות שלו וההומוסקסואליות שלו, ותגובתם האולטימטיבית של הוריו כשגילו על אורח חייו. פול נשבר ומנוחם בידי זאק. מערכת היחסים המורכבת בין קאסי לזאק עולה על פני השטח. זאק מתעמת עם קאסי, והם משחזרים את מה שהשתבש במערכת היחסים שלהם ואת הקריירה שלה. הוא טוען כלפי שאר הרקדנים שעליהם לרקוד בדבוקה אחת כמו מכונה, ושכנראה לעולם לא יוכרו באופן אינדיבידואלי. קאסי מגנה על הרקדנים ומשיבה לו: "אני אקח את הלהקה, אם אתה תיקח אותי!".

במהלך הריקוד, פול נופל ופוגע בברכו, שעברה ניתוח לאחרונה. אחרי שהוא מועבר לבית החולים, נבחני האודישן נעים בחוסר אמון, כשהם תופסים שהקריירה שלהם יכולה להסתיים ברגע. זאק שואל את הרקדנים שנותרו מה יעשו כשהם כבר לא יוכלו לרקוד. הם עונים לו, בראשותה של דיאנה, שלא משנה מה יקרה, הם לא מתחרטים על בחירתם. לבסוף נבחרים שמונה רקדנים: מייק, קאסי, בובי, ג'ודי, ריצ'י, ואל, מארק ודיאנה.

שיר הסיום, "לה" ("One"), מתחיל בקשת של אורות בודדים המאירים על כל אחת מ-19 הדמויות, כשעליהם תלבושות הופעה זהות ונוצצות. כשכל רקדן מצטרף לקבוצה, קשה פתאום להבחין ביניהם. באופן אירוני, כל משתתף שנחשף עד כה באופן אינדיבידואלי, נראה עכשיו כדמות אנונימית באנסמבל שאינו נגמר.

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אני מקווה שאקבל את זה" ("I Hope I Get It") - הרקדנים הנבחנים נואשים להתקבל לעבודה.
  • "אני יכול לעשות זאת" ("I Can Do That") - מייק מנסה להרשים את זאק.
  • "ו..." ("And...") - הרקדנים מבולבלים מהליך האודישן הלא שגרתי, ודנים בשיר מה עדיף לחשוף בפני זאק.
  • "בבלט" ("At the Ballet") - שילה מבטאת את האושר שגרם לה ריקוד הבלט בחייה הקשים.
  • "לשיר!" ("Sing!") – קריסטין מקנאה שהיא לא יכולה לשיר.
  • "הלו שתים-עשרה, הלו שלוש-עשרה, הלו אהבה" (Hello Twelve, Hello Thirteen, Hello Love") - המתמודדים חולקים זיכרונות מגיל ההתבגרות.
  • "שום דבר" ("Nothing") - דיאנה נזכרת בשנות חייה האומללות בבית ספר למשחק.
  • "ריקוד: עשר, מראה: שלוש" ("Dance: Ten; Looks: Three") - ואל חושפת בשיר את העובדה שמפיקים לא מלהקים רק לפי הכישרון אלא גם לפי המראה.
  • "המוזיקה והמראה" ("The Music and the Mirror") - קאסי מביעה בשיר את הקושי של רקדנית מבוגרת שכבר לא מעוניינים בה כסולנית.
  • "אחת" ("One") - הרקדנים מביעים את העובדה שהם כוכבי במה ללא שם ותהילה.
  • "מה שעשיתי בשביל אהבה" ("What I Did for Love") - דיאנה והלהקה לא מתחרטים על בחירת המקצוע, על אף חוסר הוודאות שבו.

עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שורת המקהלה (סרט)

ב-13 בדצמבר 1985 סרטי קולומביה שחררו לאקנים את הסרט המוזיקלי "שורת המקהלה" - עיבוד קולנועי של המחזמר, בבימויו של ריצ'רד אטנבורו, בכיכובו של מייקל דאגלס.[2] הסרט היה מועמד ל-3 פרסי אוסקר, 2 פרסי גלובוס הזהב ו-2 פרסי באפט"א אך קיבל ביקורות שליליות מצד מבקרי הקולנוע והיה לכישלון מסחרי בקופות הכרטיסים לאחר שהופק בתקציב של 25 מיליון דולר אך הכניס רק 14 מיליון דולר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שורת המקהלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Tony Award Nominations, www.tonyawards.com (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ "שורת המקהלה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)