המפיקים (מחזמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המפיקים
The Producers
The Producers.png
כרזת המחזמר
בימוי סוזן סטורמן
הפקה רוקו לאנדסמן, בוב ויינשטיין, הארווי ויינשטיין, ריק סטיינר, רוברט פ' סילברמן, מל ברוקס
כתיבה מל ברוקס
מילות השירים מל ברוקס
מבוסס על סרט הקולנוע "המפיקים"
ליברטיסט מל ברוקס ותומאס מיהן
דמויות מקס ביאליסטוק
ליאו בלום
מוזיקה מל ברוקס
מקום ההתרחשות ניו יורק
תקופת ההתרחשות 1959
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
סוגה מחזמר
הצגת בכורה 2001 (ברודוויי)
2004 (ווסט אנד)
מספר מערכות 2
שפה אנגלית
פרסים זוכה 12 פרסי טוני ו-3 פרסי אוליבייה

המפיקיםאנגלית: The Producers) הוא מחזמר אותו עיבדו לתיאטרון מל ברוקס ותומאס מיהן על פי סרט קולנוע באותו השם משנת 1968 אותו כתב וביים ברוקס. במחזמר שירים מאת ברוקס עם עיבוד מוזיקלי מאת גלן קלי ודאג ביסרמן. כמו בסרט, העלילה עוסקת בשני מפיקי תיאטרון אשר זוממים להתעשר על חשבון משקיעים על ידי העלאת מחזמר כושל בברודוויי. סיבוכים מתעוררים כאשר באופן בלתי-צפוי המחזמר הופך להצלחה. הבדיחות שבהצגה מבוססות על מבטאים מגוחכים, קריקטורות של הומוסקסואלים ונאצים, ובדיחות פנימיות של עסקי השעשועים.

אחרי 33 הצגות הרצה, הפקת ברודוויי המקורית נפתחה בתיאטרון סנט ג'יימס ב-19 באפריל 2001, בכיכובם של נייתן ליין ומתיו ברודריק. ההצגה רצה במשך 2,502 הופעות, וזכתה בשיא של 12 פרסי טוני. הצלחת ההפקה האמריקאית הובילה להפקה מצליחה גם בלונדון, שרצה במשך קצת יותר משנתיים, סיבובי הופעות בארצות הברית ובבריטניה, הפקות רבות ברחבי העולם (לרבות בישראל, בכיכובם של שלמה בראבא, דרור קרן, איציק כהן ועידן אלתרמן) וכן לסרט קולנוע המבוסס על המחזמר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד גפן היה מי ששכנע את מל ברוקס לעבד את הסרט למחזמר. כאשר ברוקס נפגש עם ג'רי הרמן[1] כדי לדון באפשרות שיעבדו יחד, הרמן סירב, ואמר ברוקס כי הוא צריך לעשות זאת בעצמו, שכן הוא כותב שירים טוב. ברוקס ביקש שכפי שהוא כותב טוב. ברוקס פנה למחזאי תומאס מיהן וביקש ממנו להצטרף אליו לכתוב את הלברית של המחזמר. כמו כן, ברוקס שיכנע מייק אוקראנט ואת אשתו סוזן סטרומן להצטרף לצוות הקריאטיבי של ההפקה, כבמאי וככוריאוגרפית. לאחר מותו של אוקרנט ב-1999, הסכימה סטרומן להמשיך כבמאית וככוריאוגרפית.[2]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו יורק בשנת 1959, מפיק התיאטרון מקס ביאליסטוק מעלה את המחזמר "Funny Boy", גרסה מוזיקלית של "המלט" ("Opening Night‏"). הביקורות קוטלות את ההצגה, והיא יורדת אחרי הופעה אחת בלבד. מקס, שבעבר נקרא "מלך ברודוויי", מספר לקהל על הישגי העבר שלו, ונודר לעשות קאמבק ("The King of Broadway‏").

למחרת, ליאו בלום, רואה חשבון אפרורי, מגיע למשרדו של מקס כדי לבדוק את ספריו. כאשר מגיעה למשרד אישה זקנה וגלמודית - אחת מה-"משקיעות" של מקס, הוא מבקש מליאו לחכות בחדר האמבטיה, עד שהיא תעזוב. מקס מפלרטט עימה, עד שהיא משתכנעת לתת לו המחאה כהשקעה במחזמר הבא שלו. ליאו חושף בפני מקס את חלום חייו: הוא תמיד רצה להיות מפיק בברודוויי. אחרי שהוא חווה התקף פאניקה (כשמקס נוגע בשמיכה הכחולה שלו), ליאו מספר למקס שמצא שגיאה בספריו: מקס גייס 100,000 דולר להצגתו האחרונה, אבל היא עלתה לו רק 98 אלף דולר. מקס מתחנן בפני ליאו ש"יסדר" את הספרים, על מנת להסתיר את הפער. ליאו, בחוסר רצון, מסכים. אחרי כמה חישובים, הוא מבין כי "בנסיבות המתאימות, מפיק יכול להרוויח עם מחזה כושל יותר כסף מאשר עם להיט ... אתה יכול לגייס מיליון דולר, להוציא על המחזה הכושל רק מאה אלף דולר, ולשמור לעצמך את השאר!". בעקבות כך, מקס מציע לליאו את התוכנית הבאה:

  • שלב 1: אנו מוצאים את המחזה הגרוע ביותר שנכתב אי פעם.
  • שלב 2: אנחנו שוכרים את הבמאי הגרוע ביותר בעיר.
  • שלב 3: אנחנו מגייסים שני מיליון דולר. ... אחד בשבילי, אחד בשבילך. יש שם הרבה נשים זקנות!
  • שלב 4: אנחנו שוכרים את השחקנים הגרועים ביותר בניו יורק ומעלים את ההצגה בברודוויי.
  • שלב 5: ההצגה יורדת, אנחנו לוקחים את שני מיליון הדולר שלנו, ועוזבים לריו.

בתחילה, ליאו מסרב לשתף פעולה ומקס מנסה לשווא לשכנע אותו ("We Can Do It‏"). ליאו שב למשרדו, לעבודה ביחד עם עמיתיו רואי החשבונות האומללים, וחולם בהקיץ על היותו מפיק תיאטרון מצליח בברודוויי ("I Wanna Be a Producer‏"). הוא מבין כי עבודתו מאמללת אותו, מתפטר וחוזר אל מקס ("We Can Do It (Reprise)"). למחרת, הם מחפשים את המחזה הגרוע ביותר שנכתב אי פעם. מקס מוצא מחזמר שהוא בטוח שייכשל, כי הוא פוגעני כלפי אנשים מכל הגזעים והדתות: "שירו שיר לפיהרר: השתובבות עליזה עם אדולף ואווה בברכטסגאדן" ("Springtime for Hitler: A Gay Romp With Eva and Adolf at Berchtesgaden"). מקס מתאר את המחזמר הזה כ-"מכתב אהבה להיטלר". מקס וליאו הולכים לבית המחזאי בגריניץ' וילג' כדי לקבל את הזכויות למחזה. פרנץ, נאצי לשעבר, שוכב על גג ביתו יחד עם יוניו, מעלה זכרונות על ימי עברו ("In Old Bavaria‏"). המפיקים משכנעים אותו לחתום על חוזה על ידי הצטרפות לשירת המנגינה האהובה על אדולף היטלר ("Der Guten Tag Hop-Clop") ונשבעים את "שבועת זיגפריד" ומבטיחים שלעולם לא יכפישו את "הרוח והזיכרון של אדולף אליזבת היטלר".

לאחר מכן, הם הולכים לביתו רוג'ר דה ברי, במאי תיאטרון הומוסקסואל הנחשב לגרוע ביותר בניו יורק. בתחילה, רוג'ר והעוזר שלו, כרמן גיאה, דוחים את ההצעה לביים את המחזמר בגללו תוכנו הרציני מדי לטעמם ("Keep It Gay‏"). מקס וליאו משכנעים את רוג'ר לשנות את דעתו, באמצעות הפיתוי שהוא עשוי לזכות בפרס טוני. רוג'ר מתרצה ומסכים, אך מסביר להם שיש לשכתב את המערכה השנייה כך שהגרמנים ינצחו במלחמת העולם השנייה. מקס וליאו חוזרים למשרדם, ופוגשים בשחקנית שוודית שרוצה לעשות אודישן לתפקיד במחזמר הבא שלהם - אולה אינגה האנסן בנסון ינסן טאלן האלן סוואדן סוונסון. היא עושה אודישן ("When You've Got It, Flaunt It‏") ומרשימה את שני המפיקים, בעיקר בשל יופיה, ששוכרים אותה להיות "המזכירה / פקידת הקבלה" שלהם. מקס יוצא לגייס שני מיליון דולר עבור "האביב של היטלר" על ידי חיזור ופלירטוט עם כל הזקנות הבודדות בניו יורק ("Act I Finale", ‏"Act I Finale").

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאו ואולה נשארים לבדם במשרדו של מקס (לאחר שאולה עיצבה אותו מחדש), ומתחילים להתאהב זה בזו ("That Face"). מקס נכנס ורואה את דמותה של אולה ("That Face (Reprise 1)‏").

באודישנים לתפקיד הראשי במחזמר, אדולף היטלר, רוג'ר דוחה את השחקנים הרבים שבאים להיבחן, עד אשר פרנץ עצמו מבצע את השיר "?‏Haben Sie Gehört Das Deutsche Band‏" בביצוע ג'אזי, ובסוף הביצוע מקס קם וצועק: "מצאנו את ההיטלר שלנו!". ליל הבכורה מגיע ("Opening Night (Reprise)‏", ‏"You Never Say 'Good Luck' on Opening Night‏"), ופרנץ נופל במדרגות ושובר את רגלו. רוג'ר, שהינו היחיד שיודע בעל פה את התפקיד של היטלר, ממהר לחדר ההלבשה כדי להתכונן. המסך עולה, ומקס וליאו צופים במחזמר ("Springtime for Hitler (part 1)‏", ‏"Heil Myself‏", ‏"Springtime for Hitler (part 2)‏"), ומצפים לתגובות זועמות. להפתעתם, הביצועים של רוג'ר הם כל כך קאמפיים ושערורייתיים, כך שהקהל טועה וחושב שזוהי סאטירה נגד היטלר. ההצגה הופכת להצלחה כבירה ולשיחת היום ברחבי העיר. מקס וליאו חוזרים למשרדם מיואשים ("?‏Where Did We Go Right‏‏"), וכאשר רוג'ר וכרמן מגיעים לברך אותם, הם מוצאים את השניים מתקוטטים. פרנץ פורץ פנימה, שולף אקדח, ומביע את זעזועו מהופעתו של רוג'ר הלועגת לפיהרר האהוב שלו. מקס מציע לפרנץ שירה בשחקנים, לא במפיקים. המשטרה שומעת את המהומה ומגיעה למקום לעצור את פרנץ אשר מנסה להימלט, ושובר את רגלו השנייה. גם מקס נעצר, יחד עם ספרי החשבונות שלו. ליאו מתחבא ועל כן לא נעצר; אולה מוצאת אותו ומשכנעת אותו לקחת את כל שני מיליון הדולר ולברוח יחד איתה לריו.

מקס, הנמצא בכלא וממתין למשפט, מקבל גלויה מליאו, וחש נבגד. הוא מתאר בפניו הקהל את תקציר המערכה הראשונה ("Betrayed"). במשפטו, מקס נמצא "אשמה להפליא"; אבל ליאו, כעת נשוי לאולה, מגיע לבית המשפט ומספר לשופט כי מקס הוא אדם טוב שמעולם לא פגע באף אחד, למרות ההונאה שלו ("Till Him‏"). הסיפור נוגע לליבו של השופט, שמחליט שלא להפריד בין השותפים: הוא שולח את שניהם לכלא סינג סינג למשך חמש שנים (יחד עם פרנץ). בכלא, הם כותבים מחזמר חדש, בשם "אסירים של אהבה" ("Prisoners of Love‏"), שבסופו של דבר מגיע לברודוויי, בכיכובם של רוג'ר ואולה. בעקבות הצלחת המחזמר, השניים זוכים לחנינה ממושל ניו יורק. ליאו ומקס הופכים להיות "המלכים של ברודוויי", וצועדים יחד אל עבר השקיעה ("Leo and Max‏").

כל צוות השחקנים עולה יחד לבמה לשיר אחרון. הם פונים לצופים בקהל, ומגרשים אותם מהאולם ("!‏‏Goodbye").

הבדלים בין עלילת הסרט משנת 1968 לבין עלילת המחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהמחזמר כולל סצנות רבות ובדיחות שנלקחו מתוך הסרט, ישנם הבדלים רבים בין שתי העלילות. העלילה שבסרט מתרחשת בתקופה שבה הסרט הופץ לאקרנים לראשונה, בשנת 1968. לעומת זאת, עלילת המחזמר מתרחשת בשנת 1959; כתוצאה מכך, דמותו של לורנצו סנט דובואה (LSD), היפי ששיחק את היטלר, הושמטה מן המחזמר. בסרט המקורי, מקס וליאו מנסים לגייס מיליון דולר להפקת "שירו שיר לפיהרר"; במחזמר הם מגייסים 2 מיליון דולר. במחזמר יש לאולה תפקיד הרבה יותר גדול לעומת הסרט, בו היא מוצגת כשחקנית כושלת. במחזמר, פרנץ ליבקינד מתואר בצורה אוהדת יותר, לעומת דמותו בסרט, והוא זוכה לסוף טוב יותר. באופן כללי יותר, המחזמר הוא הרבה יותר אופטימי מאשר הסרט המקורי, שהיה קומדיה שחורה יותר.

דמויות ושחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות הפקת ברודוויי המקורית
2001
הפקת לונדון המקורית
2004
סרט הקולנוע המוזיקלי
2005
הפקת ישראל המקורית
2005
מקס ביאליסטוק נייתן ליין שלמה בראבא
ליאו בלום מתיו ברודריק לי אוונס מתיו ברודריק דרור קרן
רוג'ר דה ברי גארי ביץ' קונלת' היל‎ גארי ביץ' איציק כהן
כרמן גיאה רוג'ר בארט ג'יימס דרייפוס רוג'ר בארט עידן אלתרמן
אולה קנדי הופמן לייגי זיממרמן‎ אומה תורמן הילה עופר
פרנץ ליבקינד בראד אוסקר ויל פרל אלי גורנשטיין

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה
מס' שם השיר ביצוע
1 אוברטורה תזמורת
2 ‏Opening Night‏ סדרניות והלהקה
3 ‏The King of Broadway‏ מקס והלהקה
4 ‏We Can Do It‏ מקס וליאו
5 ‏I Wanna Be a Producer‏ ליאו, רקדניות ורואי-חשבון
6 ‏We Can Do It (Reprise)‏ ליאו ומקס
7 ‏I Wanna Be a Producer (Reprise)‏ ליאו ומקס
8 ‏In Old Bavaria‏ פרנץ
9 ‏Der Guten Tag Hop-Clop‏ פרנץ, ליאו ומקס
10 ‏Keep It Gay‏ רוג'ר, כרמן, מקס, ליאו, צוות ההפקה והלהקה
11 ‏When You've Got It, Flaunt It‏ אולה
12 ‏Along Came Bialy‏ מקס והלהקה
13 ‏Act I Finale‏ מקס, ליאו, אולה, פרנץ, רוג'ר, כרמן, צוות ההפקה והלהקה
מערכה שנייה
מס' שם השיר ביצוע
1 ‏That Face‏ ליאו ואולה
2 ‏That Face (Reprise 1)‏ ליאו ומקס
3 ?‏Haben Sie gehört das deutsche Band‏ פרנץ
4 ‏Opening Night (Reprise)‏ סדרניות
5 ‏You Never Say 'Good Luck' on Opening Night‏ רוג'ר, כרמן, פרנץ, ליאו, מקס
6 ‏Springtime for Hitler (part 1)‏ טנור במדי אס אה, איכרים בווארים, רקדני סטפס בחולצות חומות, נערות מקהלה, אולה והלהקה
7 ‏Heil Myself‏ רוג'ר, אולה, סטלין, צ'רצ'יל ורוזוולט
8 ‏Springtime for Hitler (part 2)‏ רוג'ר, אולה והלהקה
9 ?‏Where Did We Go Right‏ ליאו ומקס
10 ‏That Face (Reprise 2)‏ אולה וליאו
11 ‏Betrayed‏ מקס
12 ‏Till Him‏ ליאו, מקס והנשים הזקנות
13 ‏Prisoners of Love‏ רוג'ר, אולה והלהקה
14 ‏Leo and Max‏ מקס, ליאו והלהקה
15 !‏Goodbye‏ כולם

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר "המפיקים" הועלה והוצג באופן מקצועי במדינות רבות ברחבי העולם, לרבות ב: אוסטריה, אוסטרליה, איטליה, ארגנטינה, ארצות הברית, בלגיה, ברזיל,[3] גרמניה, דנמרק, הולנד, הונגריה, הממלכה המאוחדת, הפיליפינים,[4] ונצואלה, יוון, יפן, ישראל, מקסיקו, נורווגיה, ניו זילנד, סלובקיה, ספרד, סרביה,[5] פורטוגל, פינלנד, פנמה,[6] צ'כיה, קוריאה הדרומית, קנדה,[7] רומניה, רוסיה[8] ושוודיה.

הפקת ברודוויי המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שההצגה עלתה בברודוויי, היא הועלה לתקופת הרצה בשיקגו, באולם Cadillac Palace, בין ה-1 ל-25 בפברואר 2001, בכיכובם של נייתן ליין ומתיו ברודריק.[9][10]

בברודוויי, הופעת הבכורה נערכה ב-St. James Theatre ב-19 באפריל 2001, שם הוצגה 2,502 פעמים, עד שירדה ב-22 באפריל 2007. הבמאית והכוריאוגרפית הייתה סוזן סטרומן. במקר, כיכבו במחזמר נייתן ליין בתפקיד מקס ביאליסטוק (תפקיד אותו גילם גם בהפקת הוסט אנד המקורית בלונדון) ומתיו ברודריק בתפקיד ליאו בלום. גלן קלי היה המעבד המוזיקלי והמנצח.[1][2] ההפקה זכתה ב-12 פרסי טוני, ושברה שיא שנמשך במשך 37 שנים, אשר נקבע על ידי המחזמר "הלו, דולי!" שזכה ב-10 פרסי טוני בשנת 1964‏.[11]

לאחר הבכורה, "המפיקים" שברו את שיא המכירות הגדול ביותר ביום אחד במכירת כרטיסים לתיאטרון, והכניסו יותר מ-3 מיליון דולר.[12] ב-17 במרץ 2002 פרשו ליין וברודריק מההפקה, ולעזיבתם הייתה השפעה רבה על מכירות הכרטיסים, שפחתו בצורה משמעותית, מה שהביא להחזרתם לתקופה מוגבלת מדצמבר 2003 עד אפריל 2004. בתקופה זו המכירות שוב שברו שיאים, עם הכנסות של יותר מ-3.5 מיליון דולר ביום אחד ממכירת כרטיסים.[13]

הפקת לונדון המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר "המפיקים" הוצג בווסט אנד של לונדון 920 פעמים, החל מה-9 בנובמבר 2004 ועד ל-6 בינואר 2007.‏[14] צוות השחקנים המקורי כלל את נייתן ליין בתפקיד מקס (אחרי ש-4 ימים בלבד לפני תחילת הצגות ההרצה ריצ'רד דרייפוס "שוחרר" ממחויבותיו להפקה על ידי המפיקים, שסברו כי איננו מסוגל למלא את התפקיד התובעני[15]), ואת לי אוונס בתפקיד ליאו. הפקה זו לא הייתה שיתוף הפעולה הראשון של ליין ואוונס - השניים הופיעו בעבר יחד, בסרט הקולנוע משנת 1997 "הצילו! עכבר בבית!". עוד לקחו חלק בצוות השחקנים המקורי: לייגי זיממרמן‎ (אולה), קונלת' היל‎ (רוג'ר) וג'יימס דרייפוס (כרמן).[16]

כמו בניו יורק ההפקה הלונדונית זכתה להצלחה מסחרית רבה בקופות הכרטיסים, למרות עזיבתו של ליין את ההפקה לאחר מספר חודשים, ההפקה המשיכה ליהנות מהיענות רבה בקופות הכרטיסים. לאחר עזיבתו של ליין, את תפקיד מקס ביאליסטוק גילמו בראד אוסקר,[17] פרד אפלגט[18] וקורי אינגליש.[19] את התפקיד של ליאו בלום גילמו מאוחר יותר גם ג'ון גורדון סינקלייר[18] וריס שירסמית'.[19]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 העלה התיאטרון הקאמרי, בסיוע חברת הסרטים יונייטד קינג, גרסה עברית למחזמר על פי תרגום של דן אלמגור ובבימויו של מיכה לבינסון. בהפקה זו כיכבו שלמה בראבא בתפקיד המפיק מקס ביאליסטוק, דרור קרן בתפקיד מנהל החשבונות ליאו בלום, איציק כהן בתפקיד הבמאי רוג'ר דה-ביל, עידן אלתרמן בתפקיד עוזרו כרמן מירנדה, אלי גורנשטיין בתפקיד המחזאי פריץ ליבסקינד, הילה עופר בתפקיד המזכירה/פקידת הקבלה אולה ויוסי קאנץ בתפקיד אורח. את ההופעה ליוותה תזמורת סימפונט רעננה, בניהולו המוזיקלי ובניצוחו של יוסי בן-נון.

עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המפיקים (סרט, 2005)

בשנת 2005 המחזמר עובד לסרט מוזיקלי, והפך לסרט מבוסס מחזמר מבוסס סרט אודות מחזות זמר. את הסרט ביימה סוזן סטורמן וכיכבו בו רוב השחקנים מהפקת ברודוויי המקורית, למעט בראד אוסקר, שלא היה זמין לשוב לגלם את התפקיד של פרנץ ליבקינד בסרט, בשל מחויבות לגלם את התפקיד של מקס ביאליסטוק בהפקת המחזמר שרצה אותה עת בברודוויי. גם קנדי הופמן לא הייתה זמינה לשוב ולגלם את דמותה של אולה. את דמויות אלו גילמו ויל פרל ואומה תורמן, בהתאמה. יחד עם זאת, אוסקר הופיע בסרט בתפקיד קמאו כנהג מונית.

השירים ‏"King of Broadway"‏, ‏"In Old Bavaria"‏, ו-"?‏Where Did We Go Right"‏ לא נכללו בגרסה הסופית של סרט הקולנוע כאשר שוחרר לאקרנים לראשונה, ב-16 בדצמבר 2005. השיר ‏"King of Broadway"‏ הופיע בגירסת ה-DVD של הסרט, כסצנה שנמחקה.

תרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוכנית הטלוויזיה "תרגיע", המחזמר "המפיקים" אוזכר כמעט בכל אחד מפרקי העונה הרביעית, בה מל ברוקס מציע ללארי דייוויד לגלם את דמותו של מקס ביאליסטוק; לתפקיד של ליאו בלום מלוהק בן סטילר. אחרי שדייוויד וסטילר מסתכסכים ביניהם, סטילר מוחלף בדייוויד שווימר. דייוויד לא מצליח לזכור את תפקידו, והוא נאלץ לאלתר על הבמה, וכתוצאה מכך הקהל צוחק וההפקה זוכה להצלחה - למורת רוחו של ברוקס, שליהק את דייוויד בכוונה על מנת שיכשל, והמחזמר יירד סופית מהבמה, על מנת שברוקס יוכל להשתחרר ממחויבויותיו להפקה. בדומה לעלילת "המפיקים", ברוקס נראה בבר, יחד עם אשתו במציאות אן בנקרופט, שניהם צוחקים על הכישלון לו צפוי דיוויד. בסופו של דבר, ההפקה בכיכובו של דיוויד הופכת להצלחה, ומל ברוקס נראה מוביל את אן החוצה, ממלמל לעצמו: "אין מוצא..."; צילום זה היה הופעתה האחרונה של בנקרופט לפני מותה.

יצירה המזכירה את "המפיקים" מוזכרת ברומן "In the Presence of Mine Enemies" משנת 2003, המתאר היסטוריה חלופית בה הנאצים שולטים. בספר מתואר בעל תיאטרון הכותב מחזה נורא על וינסטון צ'רצ'יל ויוסיף סטלין, שהופך ללהיט.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, "המפיקים" היה מועמד ל-15 פרסי טוני, וזכה ב-12 מהם - בכך קבע שיא של מספר הזכיות הרב ביותר בתולדות הטוני, ואחד ממחזות-הזמר הבודדים שזכו בכל הקטגוריות בהן היו מועמדים (מאחר של-"המפיקים" היו שני מועמדים בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר, ושלושה מועמדים בקטגוריית השחקן הטוב ביותר).[11][20] את השיא שקבע - מספר המועמדויות הרב ביותר - הישווה המחזמר "בילי אליוט" בשנת 2009, ובשנת 2016 השיא נשבר - על ידי המחזמר "המילטון", שזכה ל-16 מועמדויות.[21] נכון לשנת 2017, השיא שקבע - מספר הזכיות הרב ביותר - טרם נשבר ("בילי אליוט" זכה ב-10 פרסי טוני, ו-"המילטון" זכה ב-11).‏[22][23]

הפקת ברודוויי המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס הפרס קטגוריה מועמד/ים תוצאה
2001 פרס טוני המחזמר הטוב ביותר זכייה
המחזה הטוב ביותר עבור מחזמר מל ברוקס, תומאס מיהן זכייה
המוזיקה המקורית הטובה ביותר מל ברוקס זכייה
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר נייתן ליין זכייה
מתיו ברודריק מועמדות
השחקן הטוב ביותר במחזמר גארי ביץ' זכייה
רוג'ר בארט מועמדות
בראד אוסקר מועמדות
השחקנית הטובה ביותר במחזמר קנדי הופמן זכייה
הבימוי הטוב ביותר במחזמר סוזן סטורמן זכייה
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר במחזמר זכייה
ניצוח התזמורת הטוב ביותר דאג בסטרמן זכייה
עיצוב התפאורה הטוב ביותר רובין ווגנר זכייה
עיצוב התלבושות הטוב ביותר וויליאם אייבוי לונג זכייה
עיצוב התאורה הטוב ביותר פיטר ק'ורוקי זכייה
Drama Desk Award המחזמר הטוב ביותר זכייה
המחזה הטוב ביותר עבור מחזמר מל ברוקס, תומאס מיהן זכייה
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר נייתן ליין זכייה
מתיו ברודריק מועמדות
השחקן הטוב ביותר במחזמר גארי ביץ' זכייה
רוג'ר בארט מועמדות
השחקנית הטובה ביותר במחזמר קנדי הופמן זכייה
הבימוי הטוב ביותר במחזמר סוזן סטורמן זכייה
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר במחזמר זכייה
ניצוח התזמורת הטוב ביותר דאג בסטרמן זכייה
מילות שירים הטובות ביותר מל ברוקס זכייה
עיצוב התפאורה הטוב ביותר רובין ווגנר זכייה
עיצוב התלבושות הטוב ביותר וויליאם אייבוי לונג זכייה
עיצוב התאורה הטוב ביותר פיטר ק'ורוקי מועמדות

הפקת לונדון המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס הפרס קטגוריה מועמד/ים תוצאה
2005 פרס אוליבייה המחזמר החדש הטוב ביותר זכייה
השחקן הראשי הטוב ביותר נייתן ליין זכייה
לי אוונס מועמדות
השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר לייגי זיממרמן מועמדות
שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר קונלת' היל זכייה
הבימוי הטוב ביותר סוזן סטרומן מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר עבור תיאטרון מועמדות
עיצוב התלבושות הטוב ביותר וויליאם אייבוי לונג מועמדות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Information from the CNN archives cnn.com
  2. ^ 2.0 2.1 Information from the PBS website, pbs.org
  3. ^ Venezuelan production
  4. ^ Töngi, G. "An exclusive look at Repertory Philippines' The Producers", Rappler Manila, December 13, 2013
  5. ^ Kimmelman, Michael. "The Führer Returns to Berlin, This Time Saluted Only by Laughs", The New York Times, May 18, 2009
  6. ^ La Prensa website
  7. ^ Jones, Kenneth. "Lack of Summer Tourists Helps Sink The Producers in Toronto; 33-Week Run Ends July 4", Playbill, July 4, 2004, accessed October 13, 2015
  8. ^ Official site for the Russian production
  9. ^ Matthewbroderick.net
  10. ^ "Winter-Spring Broadway Season Schedule", Playbill.com, February 11, 2001.
  11. ^ 11.0 11.1 Jones, Kenneth. Broadway Record-Breaker The Producers Closes April 22", Playbill.com, April 22, 2007
  12. ^ Pogrebin, Robin."Ticket Sales for 'Producers' Set a Broadway Record", New York Times, April 21, 2001
  13. ^ McKinley, Jesse. "For 'The Producers,' Another Box Office Bonanza", The New York Times, November 17, 2003, Section B, p. 1
  14. ^ "'The Producers' at Theatre Royal, Drury Lane, 2004-2007" thisistheatre.com, accessed March 15, 2011
  15. ^ "Dreyfuss pulls out of Producers", bbc.co.uk
  16. ^ Shenton, Mark."Review:'The Producers' The Stage, 10 November 2004
  17. ^ Staff."Brad Oscar to Replace Nathan Lane in London's 'The Producers'" broadway.com, November 29, 2004
  18. ^ 18.0 18.1 Inverne, ames."Fred Applegate Named New Max for London "Producers'" Playbill.com, April 7, 2005
  19. ^ 19.0 19.1 Shenton, Mark."'The Producers', Review" The Stage, 31 March 2006
  20. ^ Lefkowitz, David. "Record 12 Tony Awards for Producers; Proof, Cuckoo's Nest & 42nd St. Tops Too", Playbill, June 4, 2001
  21. ^ Rothman, Michael. "Tony Award Nominations 2016: Hamilton Breaks Record", Playbill, May 3, 2016
  22. ^ "Billy Elliot Rules Tonys". TVGuide.com. בדיקה אחרונה ב-8 ביוני 2009. 
  23. ^ Viagas, Robert. " Hamilton Tops Tony Awards With 11 Wins", Playbill, June 12, 2016