קינקי בוטס (מחזמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קינקי בוטס
Kinky Boots
Kinky Boots (musical poster).jpg
מילות השירים סינדי לאופר
מבוסס על סרט הקולנוע "קינקי בוטס"
ליברטיסט הארווי פירסטיין
מוזיקה סינדי לאופר
שפה אנגלית
האתר הרשמי

קינקי בוטסאנגלית: Kinky Boots) הוא מחזמר אמריקאי עם מוזיקה ושירים מאת סינדי לאופר ולברית מאת הארווי פירסטיין.

המחזמר מבוסס על סרט הקולנוע הבריטי משנת 2005 "קינקי בוטס", שנכתב על ידי ג'ף דין וטים פירת' בהשראת אירועים אמיתיים. המחזמר מספר את סיפורו של צ'ארלי פרייס אשר ירש מאביו מפעל לייצור נעליים ויוצר שותפות עסקית עם דראג קווין בשם לולה על מנת לייצר סדרת מגפיים גבוהים על מנת להציל את העסק הכושל.

בשנת 2006 עלה הרעיון להפקת המחזמר, ובשנת 2010 הורכב צוות היוצרים. ההפקה המקורית הוצגה לראשונה בשיקגו באוקטובר 2012, עם בימוי וכוריאוגרפיה מאת ג'רי מיטשל, בכיכובם של סטארק סנדס ובילי פורטר בתפקיד צ'רלי ולולה, בהתאמה. הופעת הבכורה של המחזמר בבברודוויי הייתה ב-4 באפריל 2013, לאחר מספר הצגות הרצה שהחלו ב-3 במרץ 2013. המחזמר קיים סיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית ב-2014.

"קינקי בוטס" לא זכה להצלחה מסחרית מיד עם צאתו, וגם לא לביקורות חיוביות מצד המבקרים, וזאת בניגוד למחזות זמר אחרים שעלו בברודוויי באותה השנה, כמו "מטילדה". אל "עונת הפרסים" של התיאטרון "קינקי בוטס" הגיע כאנדרדוג. אולם פחות מחודש לאחר הצגת הבכורה, המחזמר הצליח לצלוח את תקופת השפל הזו, וזכה לעלייה בקהל הצופים ולהכנסות בקופות מכירת הכרטיסים בהתאם. ההפקה זכתה ל-13 מועמדויות לפרס טוני (שיא של אותה שנה), וזכתה ב-6 פרסים, לרבות פרס טוני למחזמר הטוב ביותר. סינדי לאופר, שזו הפעם הראשונה שלה ככותבת שירים בברודוויי, זכתה בפרס טוני עבור הלחן הטוב ביותר, ובכך הפכה לאישה הראשונה שזוכה לבד בקטגוריה זו. אלבום הקלטת שירי המחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי נכנס לרשימת בילבורד 200. בשנת 2016, הפקה בריטית של המחזמר זכתה בשלושה פרסי אוליבייה, לרבות בפרס המחזמר הטוב ביותר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארווי פירסטיין, כותב המחזה.

המחזמר מבוסס על סרט קולנוע בריטי משנת 2005 באותו השם,[1] שנוצר בהשראת סרט תיעודי משנת 1999 ששודר ב-BBC כחלק מסדרה בשם Trouble at the Top. הסרט מתאר את הסיפור האמיתי של סטיב פייטמן, שנאבק להציל את בית החרושת המשפחתי שלו מסגירה והחליט לייצר נעלי פטיש לגברים, תחת המותג "Divine Footwear".‏[2][3]דריל רות', מפיקת תיאטרון זוכת פרס טוני,[4] ראתה את הסרט בפסטיבל הסרטים של סאנדנס 2006 והתאהבה ב-"לב ובנשמה שלו". היא הרגישה שהנושאים שלו מהדהדים וחשבה שלסיפור יש פוטנציאל להיות מעובד למחזמר. במקביל, באופן עצמאי, האל לופטיג ראה את הסרט בלונדון וחשב גם הוא "כי הלב והאנושיות שלו (והכוכבת הראשית הגדולה מהחיים) יכולים להיות מתורגמים בצורה טובה לתיאטרון מוזיקלי".[5] בתוך שנה, רות' רכשה את הזכויות לעיבוד תיאטרוני של הסרט וחברה ללופטיג, מפיק תיאטרון זוכה פרסי טוני ואוליבייה.[6][7]

נכון לאמצע 2008, רות' ולופטיג היו בדיונים עם ג'רי מיטשל, כבמאי אפשרי של המחזה, אבל הם עדיין לא מצאו מחזאים.[8] אחרי שרות' שלח למיטשל את ה-DVD של הסרט, האחרון התלהב ממנו.[9] רות' ולופטיג שכרו את מיטשל לביים ואת הארווי פירסטיין לכתוב את המחזה.[6][10] מיטשל ידע שפירסטיין הוא חברה של סינדי לאופר, והוא חשב שיחדיו הם יהוו צוות מוצלח ליצור את המחזמר.[9] פירסטיין הסכים ולבסוף פנה אל לאופר לכתוב את השירים[3] כי הוא "ראה בעיבוד זה הזדמנות לעבוד עם מישהי בעלת טווח מוזיקלי גדול", מישהי שיכולה לכתוב גם מוזיקת מועדונים וגם "... שירי מחזות זמר".[11] לאופר הצטרפה לצוות הקריאטיבי ביוני 2010.‏[12] הפרויקט האחרון של לאופר לפני "קינקי בוטס" היה אלבום אולפן בשם "Memphis Blues", בעוד פירסטיין עבד על "נערי העיתונים" כשהתחיל את העבודה על "קינקי בוטס".[11] הפקה זו הייתה הפעם הראשונה שבה לאופר כתבה שירים לתיאטרון,[10] על אף ניסיון עבר שלה כשחקנית, כאשר הופיעה בשנת 2006 בהפקה של "אופרה בגרוש" בברודוויי.[13] בין יצירותיו הקודמות של פירסטיין היו מספר יצירות על מלכות דראג: "כלוב העליזים" ו-"סיפור אהבה בשלושה פרקים".[14] לאופר אמרה שהיא עצמה מזדהה עם מלכות דראג.[15]

סינדי לאופר, כותבת שירי המחזמר.

עוד טרם הפקה זו, פירסטיין ולאופר זכו לשבחים רבים על עבודותיהם לאורך השנים. פיירשטיין כבר זכה בארבעה פרסי טוני: עבור כתיבה ומשחק ב-"סיפור אהבה בשלושה פרקים", עבור משחק ב-"היירספריי ועבור כתיבת "כלוב העליזים"; לאופר היא זמרת, כותבת שירים ושחקנית שזכתה בפרסים רבים, לרבות פרסי גראמי ואמי, על שיריה והופעותיה.[16][17][18] פיירשטיין ציין כי ישנו שינוי במוקד העלילה של המחזמר לעומת הסרט - הדגש בסרט הוא יותר "על הצלת בית החרושת", בעוד המחזמר כולל "מופע של דראג קווינז שרות כשהן עוברות לאורך פס הייצור".[3][9] הוא אמר כי ההבדל העיקרי הוא שהמחזמר, "ביסודו, [הוא] על שני בחורים שמגיעים מעולמות מנוגדים לכאורה, שמבינים שיש להם הרבה מן המשותף, החל מהצורך לעמוד בפני האבות שלהם".[9] ההשראות של לאופר נעו בין האזנה כילדה להקלטות של הוריה של מחזות הזמר "סאות' פסיפיק" ו-"סיפור הפרברים", כמו גם השראות מוזיקליות מגוונות כמו "אביב בהרי האפלצ'ים" של אהרון קופלנד וזמרת הפופ לנה דל ריי.[11] בראיון לפטריק הילי מה-"ניו יורק טיימס", לאופר ופירשטיין סיפרו כי בעיבוד התיאטרוני של הסרט הם הדגישו נושאים של קהילה ויחסי אבות-בנים על מנת לקדם מסרים של סובלנות וקבלה עצמית.[19]

ב-6 באוקטובר 2011 נערכה הקראה ראשונה ל"קינקי בוטס".‏[20] לאופר הייתה מעורבת באופן פעיל בהליך העריכה של הטקסט לאחר שהחלה ההקראה של המחזמר.[11] בינואר 2012, הודיעה רות' כי ההפקה תחל את שלב עבודת הסדנה באותו החודש, וכי סטארק סנדס ובילי פורטר לוהקו לשני התפקידים הראשיים.[21][22] באוגוסט 2012 הודיעו המפיקים על מועד הצגת הבכורה של ההפקה בברודוויי - ה-4 באפריל 2013.‏[10]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלי פרייס הוא בעלים של מפעל לייצור נעליים הנקלע לקשיים כלכליים. להפתעתו של צ'ארלי הוא מקבל עזרה ממקום בלתי-צפוי: לולה הדראג קווין נחלצת לעזרתו, עם רעיון מקורי שעשוי להציל את העסק המשפחתי שלו.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניסיונה הראשון של לאופר לכתוב שירים למחזמר הבימתי, היא גילתה שנדרש ממנה מאמץ מתמשך לכתוב שירים שונים לדמויות השונות.[23] לאופר התבדחה על הקושי שלה לכתוב את המחזמר הראשון שלה: "עד כמה קשה לכתוב שירים על אופנה, מערכות יחסים משונות, אנשים משנים את דעתם ואת נעליהם?"[9] השיר הראשון שכתבה לאופר היה שיר הפתיחה, שכלל מגוון רחב של קולות.[18] התהליך שלה היה להגות שיר ולשיר אותו לתוך האייפון שלה, והמעבד המוזיקלי שלה סטיפן אורמוס היה מעלה אותו על הכתב.[9] על אורמוס הייתה מוטלת המשימה לפרק את השיר להרמוניות, "ליצור את מוזיקת הליווי המקשרת בין הסצינות והשירים" ולעבד את החומרים.[24] השירים נעו בסגנונותיהם "מפופ לפאנק, לגל חדש, לטנגו, עם מילים אישיות מאוד".[11] מבקרת הניו יורק טיימס, מלנה רייצ'יק, כתבה: "על אף שיש הרבה שירים מלהיבים, הלב הרגשי של 'קינקי בוטס' הוא בלדות על העומס הרגשי שבציפיות ההורים [מילדיהם]".[11] המוזיקה משתמשת בתזמורת בת שנים עשר נגנים, המורכבת מקלידים, כלי הקשה, בס, גיטרות, אבוב, כינור, ויולה, צ'לו, חצוצרה וטרומבון.[25][26]

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה
מס' שם השיר ביצוע
1 Price & Son Theme/The Most Beautiful Thing מר פרייס, צ'ארלי הצעיר, סימון הצעיר/לולה הצעירה, ניקולה, צ'ארלי, הלהקה
2 Take What You Got הארי, צ'ארלי, פטרונים
3 Land of Lola לולה והמלאכים
4 Land of Lola (Reprise)[27] לולה והמלאכים
5 Charlie's Soliloquy צ'ארלי
6 Step One צ'ארלי
7 Sex is in the Heel לולה, פאט, ג'ורג', המלאכים, לוריין, צ'ארלי, עובדי המפעל
8 The History of Wrong Guys לוריין
9 Not My Father's Son לולה, צ'ארלי
10 Everybody Say Yeah צ'ארלי, לולה, לוריין, המלאכים, עובדי המפעל
מערכה שנייה
מס' שם השיר ביצוע
1 Price & Son Theme (Reprise) הלהקה
2 What a Woman Wants לולה, פאט, דון, ג'ורג', עובדות המפעל
3 In This Cornera לולה, דון, פאט, טריש, המלאכים, עובדי המפעל
4 Charlie's Soliloquy (Reprise) צ'ארלי
5 Soul of a Man צ'ארלי
6 Hold Me in Your Heart לולה
7 The History of Wrong Guys (Reprise) לוריין
8 Raise You Up/Just Be הלהקה

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות הפקת ברודוויי המקורית[26] סיבוב ההופעות המקורי בארצות הברית[28] הפקת לונדון המקורית הפקת אוסטרליה המקורית[29]
צ'ארלי פרייס סטארק סנדס סטיבן בות' קיליאן דונלי טובי פרנסיס
לולה בילי פורטר קייל טיילור פרקר מאט הנרי קאלום פרנסיס
לורן אנאליי אשפורד לינדזי ניקול צ'מברס איימי לנוקס סופי רייט
ניקולה לנה האל[30] גרייס סטוקדייל איימי רוס טיגן ואוטרס
הארי אנדי קלסו מייק לונגו פול איירס ג'ייק ספיר
מר פרייס סטיבן ברגר דייוויד מקדונלד אלן ויקארי גלן באצ'ר
סיימון האב יוג'ין בארי-היל הורס ו. רוג'רס רוברט גרוס אריק רסמוסן
דון דניאל שרמן ג'ו קוטס ג'יימי באוגאן ג'ו קוסקי
ג'ורג' מרקוס נוויל קרייג וולסקו מיכאל הובס ניית'ן קרטר
פט טורי רוס בוני מיליגן קלואי הארט סם הייגן
טריש ג'ניפר פרי אמיליה קורמאק גיליאן הארדי אמה פאואל
ריצ'רד ביילי ג'ון ג'פרי מרטין רוס לקיטס מייקל וינסן מת'יו פרדני
מנהל הבמה אדינה אלכסנדר אן טולפגין וריטי קואד דניס דבלין
מגי קרוליין באומן בלייר גולדברג סופי איסס הילארי קול
צ'ארלי הצעיר סבסטיאן הדג'ס תומאס אנתוני פיקרלו בו קריפס
בן דוסון
אדוארד גרין
עשו בורקרט
ג'ייקוב בורקרט
קודי הייז
טיילר מאקי
לולה הצעירה מרקיז ניל אנדרו תיאו ג'ונסון ננה אג'ימן-בדיאקו
ג'יימס גבע
טומו ריטסאנג
ארון דייוויד
אוליבר דה לוס סנטוס
ויליאם אוקלי
ג'ואל סופנט
שחקנים בולטים נוספים שהופיעו

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיקגו וברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בפברואר 2012 דיווח השיקגו טריביון כי המפיקים של "קינקי בוטס" שוקלים לנצל תוכנית תמריצים ממדינת אילינוי עבור הצגות הרצה מחוץ לעיר של הפקת ברודוויי המקורית של המחזמר.[37] ב-22 בפברואר 2012 דווח כי הצגות ההרצה יחלו באוקטובר 2012.‏[38][39] ב-28 ביוני 2012 פורסמה רשימת צוות השחקנים המלאה.[40] ההפקה ערכה חזרות באולפני New 42nd Street שבניו יורק בספטמבר 2012. המופע החל את הצגות ההרצה שלו ב-2 באוקטובר 2012 בשיקגו עד ל-4 בנובמבר 2012.‏[9][17][41] המחזמר עלה עם בימוי וכוריאוגרפיה של ג'רי מיטשל, עיצוב תפאורה של דייוויד רוקוול, עיצוב תלבושות של גרג בארנס, תאורה של קנת' פוסנר ועיבוד מוזיקלי של סטיבן אורמוס. אנשי הצוות הקריאטיבי של ההפקה זכו בעבר לשבחים ולפרסים על עבודות קודמות. מיטשל זכה בפרס טוני על הכוריאוגרפיה של החידוש משנת 2005 של המחזמר "כלוב העליזים"; גם בארנס ופוסנר זכו בעבר בפרסי טוני; רוקוול היה מועמד לפרס טוני ולפרסי תיאטרון אחרים.[16][17][18]

מיטשל ורוקוול שיתפו פעולה בעבר ב-"היירספריי", "תפוס אותי אם תוכל" ו-"לא רק בלונדינית".[42] מיטשל אמר לניו יורק טיימס כי הסצנה "Everybody Say Yeah", שבה צוות השחקנים חוגג את יצירת הזוג הראשון של "קינקי בוטס" עם כוריאוגרפיה הכוללת שימוש במסוע, דרשה התאמות חוזרות ונשנות כגון תוספת של מסילות בטיחות ושליטה במנגון על ידי אחד השחקנים.[43] המעצב דרק מקלין ציין כי אין זה נדיר שתוצאת שיתוף פעולה בין כוריאוגרף ומעצב היא חדשנית ומסקרנת, כמו סצנת הריקוד על המסוע. מקלין התרשם מכך ש"סדרה של מסועים התפרקה, סובבה והותאמה לסיפור" על מנת להדגיש את הכוריאוגרפיה של "חבורת גברים בעקבים גבוהים". לגבי המסועים הוא אמר, "מעולם לא השתמשו בהם באופן דינמי כמו זה, ויצרו סדרה של הפתעות, עם סוג כזה של אתלטיות פרועה שנראית ממש מסוכנת. זה אחד השילובים המרגשים יותר של עיצוב הבמה וכוריאוגרפיה שאני זוכר".[42]

'קינקי בוטס' ב-Al Hirschfeld Theatre שבברודוויי.

לאחר הצגות ההרצה, להקת השחקנים שבה לחזרות, והמחזה עבר מספר שינויים (בין השאר: שני שירים חדשים נוספו, ושיר אחד ירד).[3] המחזמר הוצג לראשונה בברודוויי ב-4 באפריל 2013, ב-Al Hirschfeld Theatre, במסגרת של הצגות הרצה, כאשר הבכורה הרשמית התקיימה ב-4 באפריל 2013.‏[44][45] צוות השחקנים המקורי הן של שיקגו והן של ברודוויי כלל את בילי פורטר בתפקיד לולה, סטארק סנדס בתפקיד צ'ארלי ואנאליי אשפורד בתפקיד לורן.[46][40] פורטר, בפרט, זכה לשבחים רבים מצד המבקרים על הופעתו.[47][48]

בניו יורק טיימס נכתב כי בעונת 2012–2013, רוב המחזות החדשים בברודוויי היו "בהשראת סרטים או ספרים".[10] הטיימס סבר כי המחזמר עלה בתיזמון מוצלח, שכן הוא עוסק בבעיות חברתיות אקטואליות שהיו קיימות באותה העת, כגון "אבטלה כרונית, מצוקה כלכלית וקריסת ייצור"[45] וכן זכויות להט"ב. לפני ה-9 ביוני 2013, מועד טקס חלוקת פרסי טוני, "קינקי בוטס" הזדנב מאחורי המתחרה הגדול שלו, "מטילדה", בקופות הכרטיסים.[49][50] עם זאת, פחות מחודש לאחר עלייתו, "קינקי בוטס" השיג את יריבו וגבר עליו במדד ההכנסות השבועי.[51] "קינקי בוטס" זכה בשישה פרסי טוני (מספר הזכיות הגבוה ביותר באותה השנה), לרבות בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר. למחרת, מכרה ההצגה כרטיסים ב-1.25 מיליון דולר, ומכירות הכרטיסים המוקדמות שלה לתאריכים עתידיים הפכו לסחורה חמה.[50] "קינקי בוטס" הציבה שיא חדש בתיאטרון אל הירשפלד,[52] ו-"החזירה את ההשקעה הכספית של 13.5 מיליון דולר במכירות מוקדמות תוך 30 שבועות",[53] מהירות הגבוהה יותר מכל מחזמר אחר עם תקציב גדול בהיסטוריה האחרונה.[54][55] בחודש אוקטובר 2013, "קינקי בוטס" היה המחזמר השני הגבוה ביותר במחירי כרטיסים בברודוויי, שני ל-"ספר המורמונים".[53] נכון ל-7 במאי 2017, המחזמר הכניס קצת יותר מ-235 מיליון דולר.[56]

הצלחתו הכלכלית של המחזמר הביאה לשינוי באקלים התרבותי בארצות הברית, ותרמה לקבלת קרוס-דרסינג וטרנסג'נדריות.[57] לדוגמה, ב-28 בנובמבר 2013, חברי צוות השחקנים של המחזמר ביצעו את קטע הסיום של ההצגה בשידור הטלוויזיה הארצי של מצעד חג ההודיה של מייסיס. צופים רבים ציינו כי לדעתם, הביצועים לא היו מתאימים לתוכנית משפחתית.[58][59] לעומת זאת, היו גם צופים שבירכו על כך שתוכנית הטלוויזיה כוללת מסרים של הכלה וגיוון.[60] באופן זה, הצלחת המחזמר מילאה תפקיד חשוב ב-"התחלת דיאלוג", הן בתמיכה ובביקורת והן בהכוונת הצעדים הדרושים כדי "לפתוח את הראש"[60] ואת הלבבות של הציבור הרחב כלפי אמריקאים המשתייכים לקהילת הלהט"ב. פיירשטיין הגיב ואמר כי ההכללה של ההצגה במצעד משקפת הפחתה בדעות הקדומות ועלייה בפתיחות שיש כלפי אנשי הלהט"ב בחברה.[61] ב-26 באוגוסט 2015 הוצג המחזמר בפעם ה-100 בברודוויי.[62]

טורונטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קינקי בוטס בטורונטו, קנדה.

צוות השחקנים המקורי של הפקת המחזמר שעלתה בטורונטו, עם אלן מינגו ג'וניור בתפקיד לולה וגרהם סקוט פלמינג בתפקיד צ'רלי, החל ב-4 במאי 2015 בחזרות עם ג'רי מיטשל ושאר אנשי הצוות הקריאטיביים של הפקת ברודוויי. הצגות הרצה של ההפקה החלו ב-16 ביוני 2015 עם הצגת בכורה רשמית ב-28 ביוני, שזכתה לשבחים רבים מצד המבקרים.

בתחילה, ההפקה נועדה לרוץ מיוני ועד ספטמבר 2015 בתיאטרון המלכותי אלכסנדרה, עם צוות שחקנים קנדי ברובו,[63] בתחילת יולי, פורסם כי ההפקה תמשיך לרוץ עד נובמבר.[64] תקופת ההרצה של ההפקה הורחבה מאוחר יותר ל-3 בינואר, ל-6 במרץ ולבסוף ל-15 במאי 2016,‏[65][66] מועד בו הועלתה ההצגה בפעם האחרונה, בטרם אולם התיאטרון נסגר לצורך שיפוצים נרחבים.[67]

וסט אנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2014 פורסם כי מיטשל מתכנן להעלות את המחזמר בוסט אנד של לונדון, ומנהל משא ומתן להזמנת אולם תיאטרון לשנת 2015.‏[68] ב-6 בפברואר 2015, סוכם שהמחזמר יתחיל בהצגות הרצה בתיאטרון אדלפי ב-21 באוגוסט 2015, עם ערב פתיחה רשמי ב-15 בספטמבר.[69] מכירת הכרטיסים החלה ב-2 במרץ.[70] ב-23 באפריל 2015 אושר כי קיליאן דונלי ומאט הנרי יגלמו את דמויותיהם של צ'ארלי ולולה בהתאמה, יחד עם איימי לנוקס בתפקיד לורן, איימי רוס בתפקיד ניקולה, ג'יימי בוגאן בתפקיד דון ומייקל הובס בתפקיד ג'ורג'.[71] הפקה זו הייתה להפקה הראשונה בלונדון בה נמכרים רק כרטיסים שאינם מודפסים על נייר, אלא באמצעים טכניים אחרים כמו טלפון נייד.[72] אף על פי שעלילת המחזמר מתרחשת בעיירה בריטית, עדיין נדרשו מאמצים מסוימים מצד ההפקה על מנת להסיר ממנה את האלמנטים האמריקאים של ההפקה של ברודוויי.[73] ב-5 במאי 2017 דווח כי מאט הנרי יעזוב את ההפקה ואת התפקיד של לולה לאחר שנתיים בתפקיד. הוא הופיע כ-750 פעמים, עד לעזיבתו ב-8 ביולי 2017. ב-15 בינואר 2018 ההפקה ציינה 1,000 הופעות בוסט אנד.[74] ב-12 ביוני 2018 פורסם כי ההפקה תרד ב-12 בינואר 2019, לאחר 1,400 הופעות.[75]

הפקות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט להפקות בארצות הברית, קנדה ובממלכה המאוחדת, המחזמר הועלה בצורה מקצועית גם בקוריאה הדרומית, אוסטרליה, שוודיה, גרמניה ופולין.

תגובות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2012, לאחר עליית המחזמר בשיקגו, כריס ג'ונס, מבקר בשיקגו טריביון, תיאר את המופע כ"הפקה חמה, חביבה, חמודה, סנטימנטאלית, רלבת לב ומרווחת בצניעות".[76] מבקר אחר שיבח את הלחן, המחזה, הבימוי, ובעיקר את בילי פורטר; בנוסף, העיר כי יש מקום להחליף את שיר הפתיחה, להגביר את קצב העלילה במערכה השנייה, וכן להבליט את סיפור האהבה בין צ'ארלי לבין לורן.[48]

הופעת הבכורה של המחזמר בברודוויי זכתה לביקורות מעורבות, אך בעיקר חיוביות.[77] המופע זכה בפרס "בחירת המבקרים" מטעם הניו יורק טיימס, Time Out ניו יורק וניו יורק מגזין, והוא נכלל ברשימת "חובת צפייה" ("Must See‏") של אנטרטיינמנט ויקלי.[78]

בן ברנטלי מהניו יורק טיימס העביר ביקורת חיובית, וכינה את המחזמר "מעורר השראה" והשווה אותו למחזות זמר אחרים מצליחים בברודוויי: "כמו ללכת עד הסוף (כוריאוגרפיה של ג'רי מיטשל) ובילי אליוט - המחזמר, [קינקי בוטס] מתרחשת בעיר תעשייתית בריטית, בה קיימת מצוקת תעסוקה וקיים צורך בהעלאת המוראל; כמו כלוב העליזים ופריסילה, מלכת המדבר, היא מציגה מלכות דראג כמי שמעלות את מצב הרוח. וכמו היירספריי, המחזמר אליו היא הדומה ביותר מבחינת הסגנון, קינקי בוטס עוסקת בעידוד [הצופה] למצוא את התשוקה שלך, להתגבר על דעות קדומות ולנפץ סטריאוטיפים."[79] ברנטלי כתב שהמוזיקה של סינדי לאופר, המאופיינת ב"אהבה וחום" שהן הסימן המסחרי שלה, משלבת "רגשנות ואקסצנטריות" וכי התלבושות והמגפיים האדומות והגדולות בעיצובו של גרג בארנס "גנבו את ההצגה". הוא גם שיבח את "Raise You Up/Just Be", כאחד השירים הצפויים להיות הזכורים ביותר עבור הקהל מאז "You Can’t Stop the Beat" של היירספריי. עם זאת, ברנטלי לא שיבח את המחזה שכתב הארווי פירסטיין, בטענה כי הפך את המערכה השנייה לדביקה, בה מוצגות בעיקר קלישאות.[79]

מבקר תיאטרון של "Time Out" בניו יורק כינה את המופע "הדגם של מחזמר מודרני גדול".[80] סוכנות הידיעות AP כינתה אותו "סיפור אהבה גדול על בנים, על המשפחות שלנו ועל עור בצבע אדום. ... תודה לאל על הארווי פירסטיין - הוא יוצר קסם תיאטרלי", אבל למרות הביקורת על המחזה, נכתב כי המחזמר משרת מטרה חשובה - להעצים לא רק את הדמויות המרכזיות, אלא את כל הקהל, ברוח הקבלה.[81] לדברי גרוסמן, המחזמר מסב את תשומת הלב למוסכמות מגדריות, "ממקם את הדמות השולית כמרכזית במחזה של תיאטרון המוני ... ויוצר שינוי בפרספקטיבה של הצופה".[82] שיר הסיום "Raise You Up/Just Be" מעיד על העצמת הפרט, העצמה ל-"פשוט להיות" ללא תלות ב-"תפקידים המגדריים המדכאים הקשורים באופן ישיר להשקפות הפטריארכאליות של מורשת וירושה",[83] שבמסגרתן סובלים צ'רלי ולולה בתחילה. באנטרטיינמנט ויקלי נכתב כי הלחנים של סינדי לאופר הם "סיבה לחגיגה".[84] עיתונים נוספים העניקו למחזמר ביקורות חיוביות, ביניהם "ניו יורק",[85] "ניו יורק פוסט",[86] "וושינגטון פוסט"[87] ו-"וראייטי".[88]

מבקר התיאטרון של לוס אנג'לס טיימס, צ'ארלס מקנאלטי, מתח ביקורת על "הטעויות הבוסריות" של לאופר בלחן "שאינו יוצר קו קומפוזיציוני אחיד" וכתב כי "הלב של פירסטיין נמצא במקום הנכון ... הכנות של המופע ניכרת בו", והוסיף כי " אם [המחזמר] לא היה כל כך ממוסחר ודביק, הוא עשוי היה להיות מהנה".[89] ג'ו דמיאנוביץ' מהניו יורק דיילי ניוז כתב כי בעוד "במחזה יש בעיות כמו זוג נעליים" שלא ממש מתאימות, "ההפקה של מיטשל קצבית מאוד" ו-"פורטר בתפקיד לולה ... הוא כוח טבע". הוא הוסיף כי הלחן של לאופר "צבעוני, מפתיע ומהנה" הגונב את ההצגה מהנעליים, ומוכיח מי הוא "הכוכב האמיתי של המופע הזה".[47] בכתבה עבור הגרדיאן, דייוויד קוט ביקר את ההחלטה להשתמש בשחקנים אמריקאים עבור העיבוד התיאטרוני שעדיין מתרחש בנורת'האמפטון, נורת'האמפטונשייר, אך יצר "חוסר עקביות מטריד" בכל הנוגע למבטאים.[90] הוול סטריט ג'ורנל העניק למחזמר ביקורת שלילית, וכינה אותו "חיקוי מחמם לב של מחזמר בריטי ברמה עולמית עם זווית הומוסקסואלית וסיום בוטה ... קינקי בוטס היא ספוילר של עצמו, סוג של מחזמר שבו אתה מדקלם את הדיאלוג עוד לפני השחקנים ... [התוצאה] נשמעת כמו ... "סינדי: הצדדים של שלהי שנות ה-80 אשר בצדק נשכחו".[91] בעיתון The Record היוצא לאור בצפון ניו ג'רזי נכתב כי ההצגה "לוקה בחסר במחויבות הדרמטית למה שהיא עושה. וזו הסיבה שהמופע ... מעייף ללא רחם ... משעמם ... [ו]סינתטי".‏[92]‏ גם אתר האינטרנט Talkin' Broadway העניק למחזמר ביקורת שלילית.‏[93]‏ גם ביקורות שפורסמו בוילג' ווייס,‏[94]‏ ב-AM New York,‏[95]‏ וב-NBC לא היו חיוביות.[96]

בשנת 2014, המחזמר יצא לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית, וגם הפקה זו זכתה בעיקר לביקורות חיוביות.[97] העיתון Democrat and Chronicle המופץ ברוצ'סטר, ניו יורק[98] שיבח אותו בהיותו "צעקני, מצחיק ומרומם ... ב"קינקי בוטס" יש משהו מושך - והרבה מזה - עבור הנשים, עבור הגברים, ועבור אלו שעדיין לא החליטו". ב-BroadwayWorld Los Angeles[99] העניקו "שבחים לאיום המשולש של האנסמבל כולו". ב-"The Republic"‏[100] חשבו אחרת, וכתבו כי למרות הסצנה הלוהטת "Sex Is the Heel", המחזמר חסר בסקס-אפיל, באופן מפתיע, ולדראג קווינס אין את המשיכה שהייתה בלהיטו הקודם של פירסטיין - "כלוב העליזים".‏ ב-CBS מינסוטה[101] סיכמו את הביקורת שלהם ב-"בועט, לוהט וגאה".

בטורונטו, קנדה, המחזמר עלה ב-28 ביוני וזכה לביקורות משבחות. ב-The Globe and Mail נכתב: "תוסס! מעורר השראה! כיף נהדר! צוות [השחקנים] הקנדי מצוין ... אין שאלה!". ב-The Toronto Star נכתב כי המחזמר הוא "חגיגה מרהיבה של שירים, ריקודים וקומדיה שחייבים להנות [ממנה] בקיץ הזה. ... בראבו!". ב-National Post נכתב: "הטוב ביותר! המחזמר הכי יצירתי שראיתי מזה זמן רב. שמח, גאוני, מצחיק מאוד!". ב-TVO נכתב כי זהו "ניצחון מושלם, אחד ממחזות הזמר הטובים ביותר שראיתי אי פעם, "קינקי בוטס" הוא משגע".

ההפקה הלונדונית זכתה לרוב לשבחים, עם London Evening Standard שכתב: "הירכיים הם הגבול עבור מחזמר לונדוני בועט זה" וכינה את ההפקה "שובבה ומרהיבה" והוסיף כי היא בעלת "אנרגיה מדבקת".[102] טיים אאוט לונדון כינה את המחזמר "מהמם, מחוספס ומרומם", והסביר כי המחזמר "אינו רק רהבתנות ובעיטות גבוהות ... יש כמה רגעים אמיצים שמראים יותר רגישות".[103] באתר האינטרנט Digital Spy נקבע כי המחזמר "מצחיק, מחמם לב, וכיפי", ושבחים מיוחדים חולקו לכוכב המופע: "מאט הנרי ... באמת גונב את ההצגה ... הוא שולט היטב בתפקיד, ואתה מיד מריע עבורו".[104]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפקה המקורית בברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס הפרס קטגוריה מועמד/ים תוצאה
2013 Drama League Award המחזמר הטוב ביותר זכייה
ההופעה הטובה ביותר בילי פורטר מועמדות[105]
סטארק סנדס מועמדות[105]
Outer Critics Circle Award המחזמר החדש הטוב ביותר בברודוויי זכייה[106]
המחזה הטוב ביותר עבור מחזמר (ברודוויי או אוף-ברודוויי) הארווי פירסטיין מועמדות[106]
המוזיקה המקורית הטובה ביותר (ברודוויי או אוף-ברודוויי) סינדי לאופר זכייה[106]
בימוי מחזמר הטוב ביותר ג'רי מיטשל מועמדות[106]
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר מועמדות[106]
עיצוב התלבושות הטוב ביותר (מחזה או מחזמר) גרג בארנס מועמדות[106]
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר בילי פורטר זכייה[106]
השחקן הטוב ביותר במחזמר דניאל סטיוארט שרמן מועמדות[106]
השחקנית הטובה ביותר במחזמר אנאליי אשפורד מועמדות[106]
Drama Desk Award השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר בילי פורטר זכייה[107]
השחקנית הטובה ביותר במחזמר אנאליי אשפורד מועמדות[107]
פרס טוני המחזמר הטוב ביותר זכייה[108]
המחזה הטוב ביותר עבור מחזמר הארווי פירסטיין מועמדות[108]
המוזיקה המקורית הטובה ביותר סינדי לאופר זכייה[108]
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר בילי פורטר זכייה[108]
סטארק סנדס מועמדות[108]
השחקנית הטובה ביותר במחזמר אנאליי אשפורד מועמדות[108]
עיצוב תפאורה הטוב ביותר עבור מחזמר דייוויד רוקוול מועמדות[108]
עיצוב תלבושות הטוב ביותר עבור מחזמר גרג בארנס מועמדות[108]
עיצוב תאורה הטוב ביותר עבור מחזמר קנת' פוסנר מועמדות[108]
עיצוב קול הטוב ביותר עבור מחזמר ג'ון שיוורס זכייה[108]
בימוי מחזמר הטוב ביותר ג'רי מיטשל מועמדות[108]
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר זכייה[108]
ניצוח תזמורת הטוב ביותר סטיפן אורמוס זכייה[108]
Artios Award הליהוק הטוב ביותר ברנרד טלסי, ג'סטין האף זכייה[109]
Astaire Awards הכוריאוגרפיה הטובה ביותר ג'רי מיטשל מועמדות
הרקדן הטוב ביותר בילי פורטר מועמדות
צ'ארלס סוטון מועמדות
2014 פרס גראמי אלבום המחזמר הטוב ביותר זכייה[110]

ההפקה המקורית בווסט אנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס הפרס קטגוריה מועמד/ים תוצאה
2015 Evening Standard Awards המחזמר הטוב ביותר זכייה
ההופעה הטובה ביותר במחזמר קיליאן דונלי מועמדות
2017 WhatsOnStage Awards המחזמר החדש הטוב ביותר זכייה
השחקן הטוב ביותר במחזמר קיליאן דונלי מועמדות
מאט הנרי זכייה
שחקנית המשנה הטובה ביותר במחזמר איימי לנוקס מועמדות
הבמאי הטוב ביותר ג'רי מיטשל מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר זכייה
עיצוב התפאורה הטוב ביותר דייוויד רוקוול מועמדות
עיצוב התאורה הטוב ביותר קנת' פוסנר מועמדות
Best ההפקה הטובה ביותר בווסט אנד מועמדות
פרס אוליבייה המחזמר החדש הטוב ביותר זכייה
השחקן הטוב ביותר במחזמר קיליאן דונלי מועמדות
מאט הנרי זכייה
שחקנית המשנה הטובה ביותר במחזמר איימי לנוקס מועמדות
הכוריאוגרף הטוב ביותר בתיאטרון ג'רי מיטשל מועמדות
עיצוב התלבושות הטוב ביותר גרג בארנס זכייה
המוזיקה הטובה ביותר סינדי לאופר וסטיפן אורמוס מועמדות
2017 WhatsOnStage Awards ההפקה הטובה ביותר בווסט אנד מועמדות
פרס גראמי אלבום המחזמר הטוב ביותר מועמדות
2018 WhatsOnStage Awards ההפקה הטובה ביותר בווסט אנד מועמדות

ההפקה המקורית באוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס הפרס קטגוריה מועמד/ים תוצאה
2017 Helpmann Awards המחזמר הטוב ביותר מועמדות
הבימוי המוזיקלי הטוב ביותר לוק האנטר מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר במחזמר ג'רי מיטשל זכייה
הבימוי הטוב ביותר במחזמר מועמדות
השחקנית הטובה ביותר במחזמר סופי רייט מועמדות
שחקנית המשנה הטובה ביותר במחזמר טיגן ווטרס מועמדות
השחקן הטוב ביותר במחזמר קאלום פרנסיס זכייה

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום שירי המחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי של ברודוויי, שהופק על ידי לאופר, אורמוס ויליאם ויטמן[111] יצא לאור ב-28 במאי 2013.‏[112] האלבום הגיע למקום הראשון במצעד בילבורד של אלבומי מחזות זמר, ולמקום 51 במצעד בילבורד 200,‏[113] ובכך הגיע למקום הגבוה ביותר מבין אלבומי מחזות זמר בביצוע שחקני ברודוויי מאז יצא האלבום "ספר המורמונים" שנתיים קודם לכן.[114] עוד לפני תחילת הצגות ההרצה בשיקגו, השיר "Sex Is in the Heel" הפך לשיר הראשון ממחזמר בברודוויי שהגיע לרשימת 10 הגדולים של מצעד שירי המועדונים של בילבורד מזה 25 שנה.‏[11]‏ השיר "Land of Lola" יצא כרמיקס על ידי Wayne G. & LFB ביוני 2013.‏[115] האלבום קיבל ביקורת חיובית ב-Playbill מסטיבן סוסקין[116] ובפרס גראמי עבור אלבום המחזמר הטוב ביותר.[110]

אלבום המחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי של הווסט אנד בלונדון הוקלט בהופעה חיה בתיאטרון Adelphi והופץ למכירה ב-1 באפריל 2016.‏[117]‏ אלבום זה היה מועמד לפרס גראמי בשנת 2017 עבור אלבום המחזמר הטוב ביותר.[118]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קינקי בוטס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hetrick, Adam (17 באוקטובר 2012). "Cyndi Lauper-Harvey Fierstein Musical Kinky Boots Opens in Chicago Oct. 17; Broadway Is Next". Playbill. אורכב מ-המקור ב-February 5, 2013. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2013. 
  2. ^ "Kinky Boot Factory". BBC Two. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2013. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Ferri, Josh (16 במרץ 2013). "Fetish Footwear, Acclaimed Film & Rockin' Broadway Musical: Explore the Many Steps of Kinky Boots". Broadway.com. בדיקה אחרונה ב-14 בנובמבר 2013. 
  4. ^ "Daryl Roth". Internet Broadway Database. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2013. 
  5. ^ Jones, Kenneth (8 ביולי 2008). "Kinky Boots, the Musical, Walking Toward Broadway". Playbill. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2013. 
  6. ^ 6.0 6.1 Gerard, Raymond (7 בינואר 2013). "Kinky Boots: A New Musical is Born". BroadwayDirect.com. בדיקה אחרונה ב-22 בנובמבר 2013. 
  7. ^ "Hal Luftig: Producer, Production Crew". The Broadway League. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2013. 
  8. ^ Jones, Kenneth (8 ביולי 2008). "Kinky Boots, the Musical, Walking Toward Broadway". Playbill. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2012. 
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 Jones, Chris (27 בספטמבר 2012). "Cyndi Lauper Working Out The Kinks In Kinky Boots". Chicago Tribune. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2012. (subscription required (help)). 
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Healy, Patrick (15 באוגוסט 2012). "Kinky Boots Sets April 4 Broadway Opening". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2013. 
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 Ryzik, Melena (14 במרץ 2013). "So Unusual For A Theater Tunesmith". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2013. 
  12. ^ "Cyndi Lauper Walks Into Creative Team for Broadway-Bound Kinky Boots". Broadway.com. 23 ביוני 2010. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2013. 
  13. ^ Brantley, Ben (21 באפריל 2006). "Threepenny Opera Brings Renewed Decadence to Studio 54". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2013. 
  14. ^ Parsi, Novid (26 בספטמבר 2012). "Harvey Fierstein – Interview: Fierstein's New Musical, Kinky Boots, Stars A Man In A Dress". Time Out Chicago. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2013. 
  15. ^ Henderson, Kathy (1 באוקטובר 2012). "Why Kinky Boots Composer Cyndi Lauper Is Like a Drag Queen and More Juicy Tidbits From Her New Memoir". Broadway.com. בדיקה אחרונה ב-14 בנובמבר 2013. 
  16. ^ 16.0 16.1 Hetrick, Adam (11 ביולי 2012). "Cyndi Lauper Musical Kinky Boots May Stomp Broadway's Al Hirschfeld Theatre". Playbill. אורכב מ-המקור ב-January 5, 2013. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2012. 
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 "Kinky Boots Chicago Premiere: Cyndi Lauper, Harvey Fierstein Musical Begins Pre-Broadway Run". The Huffington Post. 2 באוקטובר 2012. 
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Gardner, Elysa (29 במרץ 2013). "Kinky Boots Fits Lauper and Fierstein to a T". USA Today. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2013. 
  19. ^ Healy, Patrick (18 במרץ 2013). "TimesTalks - Kinky Boots: Preview" (video). The New York Times. בדיקה אחרונה ב-7 באוגוסט 2015. 
  20. ^ "Cyndi Lauper, Harvey Fierstein's Kinky Boots Receives 10/6 Reading". Broadwayworld.com. 16 באוגוסט 2011. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2013. 
  21. ^ Jones, Kenneth (11 בינואר 2012). "Stark Sands and Billy Porter Will Try On Broadway-Bound Kinky Boots, With Songs by Cyndi Lauper". Playbill. אורכב מ-המקור ב-November 10, 2013. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2013. 
  22. ^ Healy, Patrick (11 בינואר 2012). "Leap of Faith Hopes to Land on Broadway This Spring". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2013. 
  23. ^ Peeples, Jase (14 במאי 2013). "Cyndi Lauper: She’s Still So Unusual". The Advocate. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2013. 
  24. ^ Reich, Ronni (17 במרץ 2013). "Livingston Native Stephen Oremus Learns 'Lauper-ese' For Kinky Boots". NJ.com. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2013. 
  25. ^ "Kinky Boots". Internet Broadway Database. בדיקה אחרונה ב-7 ביוני 2013. 
  26. ^ 26.0 26.1 "Inside the Playbill: Kinky Boots Opening Night at Al Hirschfeld Theatre". playbillvault.com. Playbill. עמ' 4. אורכב מ-המקור ב-September 19, 2013. בדיקה אחרונה ב-7 ביוני 2013. 
  27. ^ After previews, a song called "What Else Can I Do?/Bad Girl" was replaced by "The Land of Lola" (reprise)."Kinky Boots". Playbill. בדיקה אחרונה ב-9 ביוני 2013. 
  28. ^ "US National Tour Cast Announced". Broadwayworld.com. בדיקה אחרונה ב-6 באוגוסט 2015. 
  29. ^ "Kinky Boots the Musical". Kinky Boots the Musical (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 בספטמבר 2017. 
  30. ^ Ferri, Josh (16 ביולי 2013). "From Celina Carvajal to Lena Hall: The Kinky Boots Rocker Explains Her Recent Name Change". Broadway.com. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2014. 
  31. ^ "Killian Donnelly to Lead KINKY BOOTS on Broadway!". 
  32. ^ "'American Idol' Winner David Cook Making Broadway Debut in 'Kinky Boots': Exclusive". Billboard. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2018. 
  33. ^ Cox, Gordon (13 באוגוסט 2015). "Wayne Brady to Star in Broadway’s ‘Kinky Boots’". Variety. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2015. 
  34. ^ Gans, Andrew (16 באוגוסט 2016). "Todrick Hall Will Join Broadway’s Kinky Boots — Watch Video of His Lola Here!". Playbill. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2016. 
  35. ^ "Playbill: Broadway’s Kinky Boots Will Welcome New Lola in March". בדיקה אחרונה ב-13 בפברואר 2017. 
  36. ^ Hewis, Ben (27 במאי 2016). "New cast announced for Kinky Boots". WhatsOnStage.com. בדיקה אחרונה ב-15 באוגוסט 2016. 
  37. ^ Jones, Chris (6 בפברואר 2012). "Honeymoon In Vegas Picks Toronto, Kinky Boots Eyes Chicago". Chicago Tribune. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2013. 
  38. ^ "Harvey Fierstein and Cyndi Lauper's Kinky Boots to Get Pre-Broadway Premiere in October". Broadwayworld.com. 22 בפברואר 2011. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2013. 
  39. ^ Healy, Patrick (23 בפברואר 2013). "Artsbeat; Kinky Boots Musical Has Tryout in Chicago". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2013. 
  40. ^ 40.0 40.1 Jones, Chris (28 ביוני 2012). "Kinky Boots Announces Full Cast". Chicago Tribune. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2013. 
  41. ^ Gordon, David (12 בספטמבר 2012). "Harvey Fierstein, Cyndi Lauper, Billy Porter, Stark Sands Preview Kinky Boots". TheaterMania.com. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2012. 
  42. ^ 42.0 42.1 Simon, Lizzie (13 במרץ 2013). "Curtain Raisers: The Belts Match the Boots". The Wall Street Journal. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2013. 
  43. ^ Piepenburg, Erik (3 באפריל 2013). "Anatomy of a Number: Kinky Boots" (video). The New York Times. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2013. 
  44. ^ "Kinky Boots". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2013. 
  45. ^ 45.0 45.1 Isherwood, Charles (21 בפברואר 2013). "Hard Times Come Again, With Song". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2013. 
  46. ^ "Kinky Boots Chicago Premiere: Cyndi Lauper, Harvey Fierstein Musical Begins Pre-Broadway Run". The Huffington Post. 2 באוקטובר 2012. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2012. 
  47. ^ 47.0 47.1 Dziemianowicz, Joe (4 באפריל 2013). "Kinky Boots: Theater Review: Cyndi Lauper and Harvey Fierstein's Musical About A Struggling Shoe Factory Is Tuneful And Joyful". Daily News. New York. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2013. 
  48. ^ 48.0 48.1 Bullen, Robert (19 באוקטובר 2012). "Delightful Kinky Boots Kicks Up Its Heels in Pre-Broadway Engagement". The Huffington Post. huffingtonpost.com. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2013. 
  49. ^ Matilda opened on Broadway on April 11, 2013, one week after Kinky Boots.
  50. ^ 50.0 50.1 Healy, Patrick (11 ביוני 2013). "Tony Win Gives Box Office Boost to Kinky Boots". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2013. 
  51. ^ "Broadway Box Office Grosses". Broadwayworld.com. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2013. 
  52. ^ Meadows, Megan. "Broadway Grosses: Kinky Boots Fans 'Say Yeah!' at the Box Office, Break Record". Broadway.com. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2013. 
  53. ^ 53.0 53.1 Healy, Patrick (3 באוקטובר 2013). "These Boots Are Made for Walking to the Bank: Kinky Recoups Its $13.5 Million". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2013. 
  54. ^ "Tony-Winning Kinky Boots Recoups on Broadway in 30 Weeks!". Broadwayworld.com. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2013. 
  55. ^ Gans, Andrew (3 באוקטובר 2013). "Tony-Winning Musical Kinky Boots Recoups Initial Investment". Playbill. אורכב מ-המקור ב-November 9, 2013. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2013. 
  56. ^ "Playbill Vault". Playbill. בדיקה אחרונה ב-4 בפברואר 2015. 
  57. ^ Alexander, Bryant (2015). "Introduction: Performative Rhetorics of Desire, Resistance, and Possibility". QED: A Journal in GLBTQ Worldmaking 2 (1): 109–111. 
  58. ^ "Twitter Erupts Over Kinky Boots Performance on NBC". Broadwayworld.com. 28 בנובמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2013. 
  59. ^ Beard, Lanford (28 בנובמבר 2013). "Macy's Thanksgiving Day Parade 2013: EW's Minute-by-minute Rundown". Entertainment Weekly. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2013. 
  60. ^ 60.0 60.1 Page Six Team (30 בנובמבר 2013). "Kinky Boots Walks Tall in Macy's After Parade Controversy". New York Post. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2017. 
  61. ^ Page Six Team (30 בנובמבר 2013). "Kinky Boots Walks Tall in Macy's After Parade Controversy". New York Post. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2013. 
  62. ^ Gans, Andrew (26 באוגוסט 2015). "Kinky Boots Celebrates Landmark Broadway Performance – Here's How You Can Get Free Tix!". Playbill. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2015. 
  63. ^ Morrow, Martin (29 ביוני 2015). "Cyndi Lauper's Kinky Boots: A High-kicking, High-spirited Llesson In Acceptance". The Globe and Mail. בדיקה אחרונה ב-6 באוגוסט 2015. 
  64. ^ Crawford, Trish (2 ביולי 2015). "Kinky Boots Toronto run extended to Nov. 8". Toronto Star. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2015. 
  65. ^ "KINKY BOOTS Extends Again in Toronto; GASLIGHT, with GAME OF THRONES Stars, Moves Venues". BroadwayWorld.com. 5 בנובמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2015. 
  66. ^ "KINKY BOOTS Extends Toronto Run Through May 2016". BroadwayWorld.com. 25 בינואר 2016. בדיקה אחרונה ב-12 בפברואר 2016. 
  67. ^ Knelman, Martin (5 במאי 2016). "Exclusive: Royal Alex to shut this month for $2.5 million facelift and reopen in November". Toronto Star (Toronto). בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2016. 
  68. ^ Hewis, Ben (23 בינואר 2014). "Kinky Boots Heading To The West End In 2015, Says Mitchell". What's on Stage. whatsonstage.com. 
  69. ^ "Kinky Boots Musical Comes To London". bbc.co.uk/news. BBC News. 6 בפברואר 2015. בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2015. 
  70. ^ "Kinky Boots Sets Preview and Opening Dates at London's Adelphi Theatre". playbill.com. Playbill. 6 בפברואר 2015. בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2015. 
  71. ^ "Kinky Boots' West End Cast". whatsonstage.com. 23 באפריל 2015. בדיקה אחרונה ב-7 באוגוסט 2015. 
  72. ^ Shenton, Mark (14 באוגוסט 2015). "West End's Kinky Boots To Be the First London Show To Offer Paperless Mobile Ticketing, via TodayTix". Playbill. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2015. 
  73. ^ Webber, Imogen Lloyd (27 בפברואר 2015). "Odds & Ends: Kelly Clarkson Eyes Broadway, Lena Hall's Next Gig, Stark Sands' Big TV Role & More". Broadway.com. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2015. 
  74. ^ https://mobile.twitter.com/KinkyBootsUK/status/952995398452498434
  75. ^ https://britishtheatre.com/kinky-boots-announces-london-closing/
  76. ^ Jones, Chris (17 באוקטובר 2012). "Kinky Boots Kicks Up Its Colorful Heels In Pre-Broadway Premiere". Chicago Tribune. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2013. 
  77. ^ DidHeLikeIt.com (7 באוגוסט 2015). "Did he like it". DidHeLikeIt.com. בדיקה אחרונה ב-7 באוגוסט 2015. (הקישור אינו פעיל)
  78. ^ "Kinky Boots Musical Website". בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2013. 
  79. ^ 79.0 79.1 Brantley, Ben (4 באפריל 2013). "High Spirits, Higher Heels: Kinky Boots, the Harvey Fierstein-Cyndi Lauper Musical". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2013. 
  80. ^ Feldman, Adam (4 באפריל 2013). "Kinky Boots". Time Out New York. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2013. 
  81. ^ Brantley, Ben (27 בדצמבר 2015). "“‘Kinky Boots’ With Wayne Brady as a Cross-Dresser You Could Take Home to Mother”". New York Times New York. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  82. ^ Grossman, Julie (2015). Literature, Film and Their Hideous Progeny. Palgrave Macmillan UK. עמ' 136–141. 
  83. ^ Grossman, Julie (2015). Literature, Film and Their Hideous Progeny. Palgrave Macmillan UK. עמ' 136–141. 
  84. ^ Geler, Thom (9 באפריל 2013). "Stage Review: Kinky Boots (2013)". Entertainment Weekly. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2013. 
  85. ^ Bonanos, Christopher (4 באפריל 2013). "Kinky Boots: Critics' Pick". New York Magazine. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2013. 
  86. ^ Vincentelli, Elisabeth (5 באפריל 2013). "You'll Get a Kick Out Of Kinky Boots". New York Post. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2013. 
  87. ^ Marks, Peter (4 באפריל 2013). "Lauper's Boots Were Made For Broadway". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2013. 
  88. ^ Stasio, Marilyn (4 באפריל 2013). "Legit Review: ‘Kinky Boots’". Variety. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2013. 
  89. ^ McNulty, Charles (4 באפריל 2013). "Review: Kinky Boots Is Unsteady In Its Broadway Walk". Los Angeles Times. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2013. 
  90. ^ Cote, David (10 ביוני 2013). "Tony Awards 2013: Matilda Left Wanting As Kinky Boots Dances To Victory: Tony Voters Stuck To The American Side Of Broadway – Even If Kinky Boots Came With An English Pedigree". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2013. 
  91. ^ Teachout, Terry (4 באפריל 2013). "The Who-Cares Test". The Wall Street Journal. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2013. 
  92. ^ Feldberg, Robert (5 באפריל 2013). "Theater Review: Kinky Boots". אורכב מ-המקור ב-December 16, 2013. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2013. 
  93. ^ Murray, Matthew (4 באפריל 2013). "Kinky Boots". Talkin' Broadway. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2013. 
  94. ^ Feingold, Michael (10 באפריל 2013). "Kinky Boots Kicks Up Some Familiar High Heels". Village Voice. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2013. 
  95. ^ Windman, Matt (4 באפריל 2013). "Theater Review: Kinky Boots – 2.5 stars". AM New York'. אורכב מ-המקור ב-December 16, 2013. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2013. 
  96. ^ Kahn, Robert (5 באפריל 2013). "Cyndi Lauper and Harvey Fierstein Don Their Kinky Boots". WNBC-TV. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2013. 
  97. ^ "Review Roundup: KINKY BOOTS on Tour!". Broadway World. 10 באוגוסט 2015. בדיקה אחרונה ב-14 בנובמבר 2014. 
  98. ^ Morphy, Marcia (13 במאי 2015). "Review: 'Kinky Boots;". Democrat and Chronicle. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2015. 
  99. ^ Grigware, Don (13 בנובמבר 2014). "BWW Reviews: Pantages shows off KINKY BOOTS". Broadway World. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2015. 
  100. ^ Lengel, Kerry (17 בספטמבר 2014). "Theatre Review: Kinky Boots at ASU Gammage". AZ Central. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2015. 
  101. ^ Fraser, Katie (29 ביולי 2015). "'Kinky Boots' is a loud, proud, tubular sensation". CBS Local. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2015. 
  102. ^ "Kinky Boots, Adelphi Theatre review: Thigh’s the limit for this high-kicking London musical". The London Evening Standard. 16 בספטמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2015. 
  103. ^ Grover, Natalie (16 בספטמבר 2015). "The best musical set in a British factory since 'Made in Dagenham'". Time Out London. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2015. 
  104. ^ Eames, Tom (16 בספטמבר 2015). "The Voice UK's Matt Henry is your new West End hero.". Digital Spy. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2015. 
  105. ^ 105.0 105.1 Gans, Andrew (17 במאי 2013). "Kinky Boots, Pippin, Vanya and Sonia, Virginia Woolf and More Win Drama League Awards". Playbill. אורכב מ-המקור ב-June 15, 2013. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2013. 
  106. ^ 106.0 106.1 106.2 106.3 106.4 106.5 106.6 106.7 106.8 Gans, Andrew (13 במאי 2013). "Pippin Is Big Winner of 2012-13 Outer Critics Circle Awards". Playbill. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2013. 
  107. ^ 107.0 107.1 Hetrick, Adam (19 במאי 2013). "Billy Porter, Andrea Martin, Pippin, Matilda, Vanya and Sonia Win Drama Desk Awards". Playbill. אורכב מ-המקור ב-2013-06-05. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2013. 
  108. ^ 108.00 108.01 108.02 108.03 108.04 108.05 108.06 108.07 108.08 108.09 108.10 108.11 108.12 Purcell, Carey (9 ביוני 2013). "Kinky Boots, Vanya and Sonia, Pippin and Virginia Woolf Are Big Winners at 67th Annual Tony Awards". Playbill. אורכב מ-המקור ב-2013-06-11. בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2013. 
  109. ^ IA logo.png Artios Awards בתאריך 2013-11-02, בארכיון האינטרנט, במקור מאתר Casting Society of America
  110. ^ 110.0 110.1 Hetrick, Adam (26 בינואר 2014). "Kinky Boots Wins Grammy Award for Best Musical Theater Album". Playbill. בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2014. 
  111. ^ "Kinky Boots Cast Album Coming Soon!". masterworksbroadway.com. Masterworks Broadway. 8 במרץ 2013. בדיקה אחרונה ב-7 ביוני 2013. 
  112. ^ Hetrick, Adam (28 במאי 2013). ""Everybody Say Yeah": Kinky Boots Broadway Cast Album Released May 28". playbill.com. Playbill. בדיקה אחרונה ב-7 ביוני 2013. 
  113. ^ "Kinky Boots Broadway Cast Album Debuts at #1 on Billboard Chart". playbill.com. Playbill. 7 ביוני 2013. בדיקה אחרונה ב-7 ביוני 2013. 
  114. ^ "Kinky Boots Debuts At No 1 On Billboard Cast Album Chart". top40-charts.com. Top 40 Charts. 7 ביוני 2013. בדיקה אחרונה ב-7 ביוני 2013. 
  115. ^ Hetrick, Adam (28 ביוני 2013). "Kinky Boots' "Land of Lola," With Billy Porter, Released as Dance Remix". Playbill. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2013. 
  116. ^ Suskin, Steven (4 באוגוסט 2013). "On the Record: The New Broadway Cast Album of Kinky Boots and Audra McDonald's "Go Back Home"". Playbill. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2013. 
  117. ^ "Kinky Boots to release West End cast recording". whatsonstage.com. What's On Stage. 4 במרץ 2016. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2016. 
  118. ^ Viagas, Robert. " 'Waitress' and 'Bright Star' Cast Albums Among Grammy Award Nominees" Playbill, December 6, 2016