הדת השומרונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השומרונים והר גריזים
מזוזה שומרונית

הדת השומרונית מבוססת על האמונה כי השומרונים הם ה"שֹמְרִים", כלומר שומרי התורה, לפי הנוסח המצוי בידם. הם מדגישים את נאמנותם לדת משה. לשומרונים גרסה משלהם לחגים המקובלים ביהדות וכן מנהגיהם שונים מאלה הנהוגים בעם היהודי. עיקרי אמונתם מתבטאים בנוסח קצר זה:[1]

אימנתי בך ה', ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה, ובהר-גרזים בית אל וביום נקם ושלם .[2]

עיקרי האמונה השומרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרת הדברים בפרשת ואתחנן, בנוסח השומרוני לעומת נוסח המסורה - מהדורת צדקה, נמצא בין היתר במוזיאון השומרונים - גריזים - ראו את החלל הריק בנוסח המסורה במקומו של הדיבר העשירי בנוסח השומרוני

השומרונים מאמינים בחמשת עיקרי האמונה הבאים:

  • קיום אל אחד, אלוהי ישראל. אמונה היא באחדות הבורא שהיא אחדות מוחלטת. הוא - עילת העילות, והוא ממלא את העולם כולו. טבעו לא ניתן להבנת בני האדם, אלא לפי מעשיו ועל-פי התגלותו לעמו וחסדיו שהראה להם.
  • הספר הקדוש היחיד הוא תורת משה שהוכתבה למשה בן עמרם. הם נאמנים רק לקיום החוקים הכתובים בתורה. התורה נבראה לפני בריאת העולם ומי שעוסק בה מובטח לו שיש לו חלק בעולם הבא. השינוי העיקרי שבו לעומת התורה שבידי היהודים הוא כי בעשרת הדיברות בדיבר העשירי מופיעה הפרשה הקשורה בבנית המזבח בהר גריזים. (ראו תמונה משמאל). אין השומרונים מכירים בתורה שבעל פה: במשנה ובתלמוד.
    כמו כן אין הכרה בנביאים ובכתובים למעט ספר יהושע השונה מאוד מנוסח המקרא.[3]
  • משה הוא לא רק אדון הנביאים אלא גם הנביא היחיד שקם מעולם.
    "ולא קם כמשה" - הוא מקרא מפורש. משה איננו אדם ככל ילוד אישה - הוא יצור מיוחד במינו. הוא דומה יותר למלאך מאשר לאדם. רוב התפילות מקושרות עם משה. לו מוקדשת השירה ומבחר האגדות. הוא גם הגואל העתיד לבוא - "התהב" - המשיח, שיביאו גאולה לעולם ולעולם כולו.
  • הר גריזים (במסורת השומרונית: הרגריזים) הוא מקום הפולחן שנבחר בידי אלוהים. השומרונים אינם מכירים בקדושת ירושלים ואינם מכירים בהר המוריה, שהוא הר הבית והמקום הנבחר. לטענת השומרונים, בהר גריזים התרחשו האירועים הבאים: עקידת יצחק, יהושע בן נון הציב בהר את מצבת אבני בני ישראל, המשכן נבנה עליו לאחר שיהושע עבר את הירדן. גם המזבח שנח בנה אחרי המבול, מזבח אדם ושת וגם גן העדן מכוונים להר גריזים.
  • העקרון החמישי הוא עקרון שהתגבש מאוחר יותר: האמונה בתורת הגמול ובעולם הבא. השומרונים מאמינים ביום נקם ושלם (אחרית הימים) שבו דמות בשם תַּהֵבּ (נביא, מעין משיח יהודי) משבטי יוסף, שיהיה נביא כמשה ויפעל כמותו ארבעים שנה, יביא לחזרתו בתשובה של כל בני ישראל. התַּהֵבּ יגלה את מקום המשכן שנגנז בהר גריזים בסוף תקופת הרחותה, וכך תסתיים תקופת הפנותה ויתחדשו ימי הרחותה. מותו וקבירתו לצד קבר יוסף בשכם תביא לתחיית המתים.[4]

ספר אבישע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליה לרגל להר גריזים - 2006
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספר אבישע

ספר אבישע נחשב בעיני השומרונים לספר התורה העתיק ביותר. השומרונים העלימו את קיומו מעין זרים. עם זאת הכריזו על ערכו וקדמותו. הספר שימש ראיה לשומרונים לא רק לקדמות דתם, אלא גם לעליונות הנוסח השומרוני על הנוסח המסורה של תורת משה. אם כי, המחקר משער שהספר נכתב רק בימי הביניים, בסביבות המאה ה-11 לספירה.[5]

השומרונים נוהגים לקרוא בספר אבישע רק פעם בשנה, ביום הכיפורים. בשאר ימות השנה הוא נשמר בכספת.

ישנם הבדלים בין נוסח "ספר אבישע" לבין נוסח המסורה המקובל במסורת היהודית. ההשוואה גילתה שמספר ההבדלים עולה עד 6,000,[6] רובם ככולם הם שינויי כתיב מלא וחסר.[7] ההבדלים נובעים מכמה סיבות:[8][5]

  • שינויים שיסודם בעיקרון דתי.
  • שינויים שבאים לתקן ולהשלים את הנוסח.
  • שינויים של כתיב והתאמה לדקדוק של דור המעתיקים.

'שינויים שיסודם בעיקרון דתי' - בספר דברים[9] ניתן ציווי, המופיע בצורות שונות במקראות נוספים: "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה'". לא נתפרש בשום מקום בתורה היכן מקום זה נמצא. חז"ל דנו אם כוונת התורה לשילה או לירושלים או לשניהם, אולם אין חולק על כך שפשט המקראות לא מזכיר מקום מסוים. מאחר שהשומרונים לא קיבלו את ספרי הנביאים ככתבי קודש, ולא קיבלו נביא נוסף מלבד משה, הם נאלצו למצוא מקור למקום שבחר ה' מתוך תורת משה עצמה, ובשל כך הוסיפו בעשרת הדיברות את הקטע המופיע בספר דברים[10] אלא שבמקום "הר עיבל", כתבו "הר גריזים": "וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר גריזים; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַה' אֱלֹהֶיךָ: מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ; וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת, לַה' אֱלֹהֶיךָ. וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב".

'שינויים שבאים לתקן ולהשלים את הנוסח' - התורה השומרונית פעלה על מנת שלא ימצאו מקראות סותרים או מקראות שאינם מובנים. לדוגמה, מאחר שכבר נכתב בתורה מהו המקום אשר בחר ה', לא יכול להיות שיאמר בתורה "המקום אשר יבחר ה'" (בלשון עתיד). לכן, במקום 'יבחר' שינו ל'בחר'. דוגמה נוספת, נאמר בספר בראשית בבריאת העולם: "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה". כיצד ייתכן שאלהים סיים לעשות את מלאכתו ביום השביעי וגם שבת ביום השביעי? בעוד שביהדות סוגיה זו נידונת אצל חז"ל והפרשנים האחרים מבלי לגעת בגוף הנוסח המקראי, השומרונים בחרו לשנות את עצם הכתוב, כדי שלא יווצר סתירה, ובשל כך כתבו: "ויכל אלהים ביום השישי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה". תיקונים מעין אלה מופיעים במקומות רבים בתורה השומרונית.

'שינויים של כתיב והתאמה לדקדוק של דור המעתיקים' - שינויים אלה רובם ככולם קטנים הם, כגון שינויי כתיב מלא וחסר, ונובעים מכך שבהלכה השומרונית אין הלכות כתיבת ספרי תורה מחמירות כביהדות (המקפידה על העתקה מדויקת אפילו של תגים וסימנים חיצוניים לאותיות עצמם). פועל יוצא ממציאות זו, שהדקדוק המקראי שהיה נהוג בתקופת המקרא לא השתמר במלואו בתורה השומרונית, ופעמים רבות הותאם לדור הכותבים של הספר. דוגמאות לכך: הנוסח השומרוני כמעט ולא מכיר כלל את צורת הזירוז המורחבת עם ו': 'ואברכה',[11] 'ונשאלה',[12] 'הבה נתחכמה'[13] ועוד רבות. במקום זאת הנוסח השומרוני מכיל את הצורה המדוברת: 'ואברך', 'ונשאל', 'נתחכם' וכו'.

חגים ומועדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השומרונים מחויבים לעלייה לרגל להר גריזים שלוש פעמים בשנה: בחג הפסח ובחג המצות שבא מיד אחריו, בחג השבועות ובחג הסוכות.

חג הפסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

צאן מועלה לקורבן על ידי כוהני דת שומרונים בהר גריזים
במשקוף הבית כתמי דם קרבן הפסח

חג הפסח תופס מקום חשוב במיוחד בחיי הקהילה של השומרונים ושיאו הוא זבח פסח שבו הם מקריבים כ-40 כבשים. הזבח מתקיים בקריית לוזה ומשתתפים בו כל השומרונים והוא גם מושך מאות תיירים ומבקרים מדי שנה ומאובטח על ידי צה"ל. הכבשים נשחטים לקראת ערב פסח ונצלים בבורוֹת ואז נאכלים על ידי השומרונים בלבד. החלקים שלא נאכלו נשרפים עד הבוקר. חג הפסח הוא יום הזבח בלבד. שאר ימי החג נקראים חג המצות. במהלכם כל השומרונים נשארים בקריית לוזה ואוכלים רק את המאכלים שהם מייצרים. המצה השומרונית היא רכה ומזכירה את הפיתה העיראקית. בבוקר של היום האחרון של חג המצות (שביעי לפסח) כל השומרונים עולים על פסגת הר גריזים, הנמצאת בדרום מזרח ההר, סמוך לקריית לוזה, ועורכים תפילה.[14]

השבוע לפני חג השבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השומרונים מתחילים בספירת העומר ממחרת השבת שבחול המועד של פסח (חג המצות) ולכן חג השבועות נחוג תמיד ביום ראשון בשבוע (49 ימי ספירת העומר ועוד יום אחד). בחג השבועות מתקיימת עלייה לרגל לפסגת הר גריזים, כמו בחג פסח ובחג הסוכות. בעליה לרגל משתתפים כל השומרונים.

חכמי השומרונים קבעו כי את חג השבועות יחוגו שבעה ימים בדומה לחג המצות וחג הסוכות, השומרונים בדעה שמעמדו של חג השבועות לא ייגרע לעומת שאר שני המועדים של העלייה לרגל, הנמשכים שבעה ימים. שבעת ימי חג השבועות מתחילים בשבוע שקדם לחג ביום שני בשבוע, ובחג עצמו, שבו עולים לרגל, יחול ביום השביעי מאז תחילת החג, דהיינו בשיא של שבעת ימי החג.

להלן סדר ימי חג השבועות:

יום פתיחת שבעת ימי החג מכונה יום קהלה - יום הקהל. הוא נקרא כך כי זה היום שבו נקהלו בני ישראל "השומרים על האמת".[15] היום בו התכוננו לקראת העלייה לרגל, בפעם השנייה במשך השנה (הפעם הראשונה היא בחג הפסח). יום זה מוקדש לביקור, תוך כדי שירה ותפילה, באתרים המהווים את תחומי גן העדן העתידי, שהם התחומים של בית הבחירה, "הרגרזים בת אל".[15] המקומות שכל העולה אליהם לרגל במועדם וזובח את זבח הפסח בהם יוצא ידי חובתו בקיום המצווה לעלות לרגל "במקום אשר בחר ד' לשכן את שמו שם" - אצל השומרונים: הר גריזים.

היום השני בשבעת הימים נקרא יום מקרתה או יום מעמד הר סיני, ותמיד הוא יחול ביום שלישי בשבוע. ביום זה מתכנסים בבתי הכנסת בערב לתפילה מיוחדת.

ביום השלישי בשבעת הימים, נערכת תפילה מחצות הלילה ועד הערב. היא מוקדשת לזיכרון מעמד הר סיני. שרים פיוטים וקוראים את התורה כולה.

חמשת הימים הראשונים מותרים בעבודה.

בימים הרביעי והחמישי בשבעת ימי החג, ביום חמישי וששי בשבוע, עוברים השומרונים לבתיהם ב"קריית לוזה" על הר גריזים לצורך ההכנות לעליה לרגל. ביום הששי, יום שבת בשבוע, מוקדשת התפילה לתיאור מתן תורה. ומשום כך נקראת השבת הזאת "שבת הדיברים". במרכז התפילה פיוט שחובר במאה ה-14, המתאר את מעמד הר סיני.

היום הששי של החג הוא יום השבת בשבוע והוא מכונה: שבת עשרת הדברים. השבת המוקדשת כולה לאיזכור עשרת הדברים שנאמרו במעמד הר סיני.

חג השבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חג השבועות עצמו מתחיל בלילה של יום ראשון (בשעה 1 אחר חצות) בתפילה בבית הכנסת ולקראת הבוקר, בשעה 4:00, המתפללים עולים ברגל לפסגת הר גריזים כשהם מתפללים ללא הפסקה. הם עוברים מתחנה לתחנה:

  1. מקום ה"אבנים", המקום בו, לפי אמונתם, נמצאות 12 האבנים שיהושע בן נון הציב בעת הכנסו לארץ ישראל.
  2. מקום מזבח "אדם" ו"שת" בנו.
  3. מקום "גבעת עולם".
  4. מקום "אלהים יראה" - בו היה, לפי אמונתם, האייל שנראה בסבך לאברהם העוקד את יצחק בנו.
  5. מזבח "יצחק".
  6. מקום "מזבח נח".

בעבר זיהו במקום שתי מצבות יעקב בתחנה השלישית.

הנשים עולות לרגל להר בנפרד מהגברים. הן לא משתתפות באופן פעיל בתפילות. בעלייה לרגל משתתפים כל בני הקהילה, ללא יוצא מהכלל.

החג מסתיים בארוחה חגיגית.

חג הסוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכה לדוגמה במוזיאון העדה השומרונית
סוכה שומרונית, הניבנית בתוך הבית

השומרונים חוגגים את חג הסוכות במשך שבעה ימים ככתוב בתורה. את הסוכות בונים השומרונים בביתם. בעבר היו השומרונים בונים את הסוכה תחת כיפת השמים, אך בשל מעשים של חילול הסוכה מצד שכניהם הערבים בדרכים כאלו או אחרות, החליטו השומרונים כי עדיף לבנות בתוך הבית.

הסכך בסוכה השומרונית עשוי מפירות "הדר" - שפירושו אצל השומרונים פירות עם הדר ויופי. הם נוהגים לצאת לפני סוכות לפרדסים ולמטעים ובוחרים פירות יפים ומושלמים. ובמרכזו אתרוג גדול (בימינו בדרך כלל מזן תימני בשל גודלו) והוא מסודר בצורה ייחודית.

מצוות הסוכה אצל השומרונים משולבת עם מצוות ארבעת המינים וכך בסוכה ניתן למצוא את ארבעת המינים, בין השאר - פירות הדורים, ענפי עץ תמר (ראו מעל הסכך), ענפי ער אציל ריחניים.

בזמן החג, השומרונים נוהגים להתארח איש אצל רעהו ודלתם פתוחה לכל מאן דבעי.

ביום הראשון של סוכות נערכת תפילה על פסגת הר גריזים ובה משתתפים כל בני הקהילה.

יום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השומרונים צמים במהלך יום הכיפור, כולל ילדים קטנים ואף תינוקות. רק תינוקות שיונקים ממשיכים לינוק, ואילו התינוקות שנגמלו צמים. גם במקרים של פיקוח נפש לא דוחים את הצום. התפילות בבתי הכנסת נערכות מתחילת יום הכיפור ועד סיומו ללא הפסקה. ישנם שומרונים שלא הולכים לישון בבתיהם ומנמנמים בבתי הכנסת. הנשים משתתפות בתפילות (שלא כמו בשבתות) והן אינן מופרדות מהגברים. בניגוד לנהוג ביהדות, השומרונים אינם תוקעים בשופר בסיום החג.

יום השבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השבת שומרים בדקדקנות רבה. השומרונים לא משתמשים באש או בחשמל כל השבת, ומיד עם כניסת השבת השומרונים מנתקים את כל מכשירי החשמל בבית. הם לא משתמשים במזגן ואפילו מכבים את המקרר. לפני כניסת השבת הם מדליקים את האורות שיצטרכו במשך השבת, למשל בחדר האוכל, כשהם מסתמכים על הכתוב בתורה "לפני עיוור לא תשים מכשול". פיקוח נפש דוחה שבת.

תפילות, בתי כנסת ותשמישי קדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הכנסת - בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שמע ישראל" בכתב שומרוני, משמש כסמל הדת השומרונית

בית-הכנסת השומרוני דומה ביותר לבית הכנסת היהודי - אף כי קיימים כמובן גם הבדלים. ההבדל הבולט הוא כיוון בית הכנסת: הר גריזים בשומרוני, הר-הבית שבירושלים ביהודי. הבדל נוסף הוא בכתובות: בכתב גופו ובתוכן.

קווי הדמיון[16]

  1. מקומו החשוב בחיי-הקהילה. בניגוד למקדש האלילי, בית הכנסת שימש את העם, ולא את הכהנים. נערכו בו סעודות מצווה ולימדו בו תורה לילדים. חשיבותו הגדולה של היות בית-הכנסת בית-העם.
  2. שמו של המוסד - בית-כנסת, בית-העדה. מכאן גם שמו בעברית וגם בשפה השומרונית 'כנשתא' פירושה עדה.
  3. תפקידו כמקום תפילה, קריאת התורה ולימוד. בית-הכנסת השומרוני כמו בית הכנסת היהודי נועד מלכתחילה לקיום מצוות קריאת התורה בציבור. בשלב שני נוספה לקריאה גם התפילה וכך הייתה הקריאה אט-אט לחלק מהתפילה.
  4. פרטי קריאת-התורה. לדוגמה, ביום ראשון של פסח השומרונים קוראים את פרשת 'משכו' (שמות, י"ב), כמו המנהג שהיה אצל יהודי בבל וכיום מקובל בכל עדות ישראל, אך בניגוד למנהג היהודי הארץ ישראלי שהיה בתקופת המשנה והתלמוד לקרוא את פרשת 'שור או כשב' (ויקרא, כ"ב, כ"ו ואילך).[17]
  5. הווי התפילה בשבת (זמן התפילה, הטלית, מקומה של האשה בבית-הכנסת).
  6. האמנות בבית-הכנסת.
  7. כיוון התפילה למקום הקדוש: הר גריזים.
  8. מקום הפתח.
  9. צורת המבנה.
  10. בניית המקווה בצמוד לבית-הכנסת.

הבדלים שבין בית-הכנסת השומרוני והיהודי מובאים להלן:

  1. מקומו של הכוהן.
  2. נוסח הכתובות, לשונן וצורת כתיבתן.
  3. הזיקה להר גריזים.

בתי הכנסת - היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הכניסה לבית כנסת שומרוני בחולון. הכיתוב על השער: "ברוך אתה בבאך, ברוך אתה בצאתך"

כיום קיימים שלושה בתי כנסת שומרוניים פעילים: שניים בחולון ואחד בהר גריזים. בית הכנסת בשכונה השומרונית הישנה בשכם הפסיק את פעילותו עם עזיבת השומרונים ב-1988 ונותר סגור. כמו כן מצויים ברחבי הארץ שרידים של בתי כנסת שומרוניים עתיקים.[18] בראש כל בית כנסת נמצא ארון הקודש, בתוך מובלעת בקיר לכיוון החוץ, הפונה לכיוון פסגת הר גריזים. מעל ארון הקודש כתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוככם". מעל בית כנסת או מעל שער הכניסה ישנה מנורה (מגן דוד אינו מופיע בבתי כנסת שומרוניים). סימן נוסף שמופיע מעל שער הכניסה וגם על הקירות הפנימיים הוא המשפט "שמע ישראל" המעוצב בצורת להבה והוא מעין הלוגו השומרוני ונמצא גם בתוך הבתים של השומרונים. כך השומרונים מקיימים את מצוות "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, יג). אין איורים בתוך בתי הכנסת, ועל הקירות מרבים לתלות מסגרות עם פסוקים מהתורה. הרצפה מכוסה בשטיחים והמתפללים יושבים או עומדים על הרצפה כשהם משאירים את הנעליים בחוץ (רק הזקנים יושבים על כיסאות). ספרי התפילה מונחים על שרפרפים. השומרונים נוהגים להשתחוות כשהם מצמידים את הידיים כסמל לעשרת הדיברות. אין עזרת נשים והנשים לא משתתפות בתפילות, למעט ביום כיפור כשהן לא מופרדות מהגברים.

התפילות בבתי כנסת מתקיימות בשבתות ובמועדים. התפילות כוללות פסוקים מהתורה וכן פיוטים בעברית ובארמית (בהיגוי שומרוני מיוחד) שחוברו באלף הראשון לספירה. סידור תפילה שומרונים נקרא דַּפְתֵר. התפילות בשבת נערכות במתכונת קבועה מזה כ-800 שנים שכוללת: תפילה ביום ששי בערב שנמשכת כשעה ומסתיימת עם שקיעת השמש. בשעה שלוש בלילה לערך השומרונים קמים לתפילת הבוקר שמסתיימת עם זריחת השמש. מיד אחרי תפילה זו, בני הקהלה מתחילים לקרוא את פרשת השבוע בבתיהם, עם קרובי משפחה (דודים, אחים). אחרי הצהרים ישנה תפילה בת כ-3 שעות ובסיכום יש תפילה בערב שמסתיימת עם צאת הכוכבים. התפילות והפיוטים השומרוניים כוללים מאות מנגינות ומהווים סגנון מוזיקלי יוצא דופן שלא נמצא דומה לו בנעימת מוזיקליות של עמים אחרים, ולכן הוא מושך תשומת לב של מוזיקולוגים. השומרונים עצמם טוענים שמדובר במוזיקה ישראלית קדומה שהועברה מדור לדור עד ימינו.

כשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין הכרה בכשרות היהודית - אכילת בשר מותרת רק אם הבשר הוא משחיטה שומרונית.

ברית מילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברית המילה נעשה ביום השמיני ללא דחייה. רק אם התינוק נמצא באינקובטור ניתן לדחות את הברית, כי האינקובטור שקול לרחם האם.

פרטי לבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים ונערים שומרונים תושבי הר גריזים בבית הכנסת בשכונתם

בכניסתם לבית הכנסת השומרונים מתכסים בטלית ששונה לגמרי מהטלית של היהודים. זהו בגד לבן היורד עד לכפות הרגליים ובעל שרוולים ארוכים. בכנף הטלית הימנית תפורים 22 כפתורים שמסמלים את מספר אותיות התורה ובכנף השמאלית תפורות 22 לולאות. מאחורי הטלית ישנו סמל המסמל את הציצית. יש גם בגד נוסף הנקרא דישדש שיכול להיות בצבעים שונים ואף עם שרוולים קצרים ואותו הם לובשים מתחת לטלית שאותה מורידים אחרי התפילה ונשארים עם הדישדש במהלך השבת. הכהן שהוא גם החזן אשר מוציא את מגילת התורה מארון הקודש במהלך התפילה מתעטף בטלית שדומה מאוד לטלית של היהודים. בכניסה לבית כנסת ובזמן התפילה, השומרונים מכסים ראשם (אין הם חייבים בכיסוי ראש בימי חול וגם לא בטלית/ציצית - "והבדלתם בין הקודש ובין החול") בכיסויי ראש מגוונים. לרוב זהו תרבוש טורקי אדום עם חוטים שחורים. בני משפחת הכהנים בהגיעם לגיל מסוים (מבוגר) מלפפים את התרבוש ברצועת בד לבנה בשבתות ובמועדים או ברצועת בד אדומה בימי חול. שומרונים מבוגרים ממשפחות אחרות נוהגים אף הם להניח רצועת בד על התרבוש, אך היא דקה יותר ובצבע צהוב. פרט לזקני הכהנים שיש להם את כיסוי הראש המיוחד, רשאי כל שומרוני לחבוש כיסוי ראש שמתאים לו. למרות זאת כל שומרונֵי שכם חובשים תרבוש ואילו אחיהם בחולון חובשים גם כיסויי ראש אחרים וזאת בשל העובדה שתושבי שכם מרבים לנסוע לירדן, שם הם רוכשים את התרבושים. אצל השומרונים בחולון נפוצות כומתות בצבע שחור או סגול אותן הם רוכשים בתל אביב. כמו כן נפוצות הכיפות הסרוגות הגדולות והכיפות הבוכריות (ראו תמונות). חלק מהשומרונים נוהגים להחזיק מקל הליכה במהלך תפילה בבית כנסת וכן להעביר מחרוזת תפילה בין אצבעותיהם. לנשים השומרוניות אין לבוש מיוחד, הן רשאיות להתלבש על פי טעמן, אך נמנעות מללבוש מכנסיים ביום השבת.

מזוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזוזה שומרונית, עליה כתוב "ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף", בכניסה לבית בהר גריזים.

המזוזה השומרונית היא לרוב לוח שיש שעליו חרוט המשפט "שמע ישראל", או חרוטים פסוקים מהתורה בסגנון "ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגף" (שמות, י"ב, כ"ג). את הלוח תולים מעל דלת הכניסה לבית. גם בתוך הבתים מרבים השומרונים לשים ברכות מהתורה על הקירות.

אורח והלכות הדת הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זו הכותרת של ספר, המצוי בבית הספר הרם בעיר סינסינטי בארצות הברית, אשר התקבל מהאספן דוד מילר - ידיד השומרונים, אשר עסק בהוראת הלשון העברית לבני השומרונים בשכם בהתאם להמלצת יצחק בן צבי.

כותרתו של פרק י"א לספר[19] היא: "משמרת ימי האבל ויום המועד בין שמרים ליהודים" - מנהגי האבלות בקרב בני העדה השומרונית. להלן תיאור המנהגים:

  • "משפט המת" הוא סוד מאת ה'. "לעת יצא זה הרוח מן הפגר, יהיה הפגר כנבילה" וכל הנוגע בו יטמא שבעת ימים.
  • כאשר נודע כי קרב מועד מותו של האדם, יפנו את ראשו להר גריזים והכהן יעמוד מעל ראשו. הכהן יקרא חלק משירת האזינו ואת המשפט המופיע בראש הערך בלשון השומרונית:

כרזין ואמרים לית אלא אלה אחד, אימנותי בך ה' ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה ובהרגריזים בית אל וביום נקם ושילם

  • אחרי פטירתו של האדם, יקרא הכהן "שירות ותהילות גדלות לשם ברוך הוא".
  • לאחר דברי הכהן, "יספדו לבכותו קריביו וכל בני דודיו".
  • יכינו את התכריכים: כתונת לבנה, בגדי בד, בגד, אפוד, בגד בד ומצנפת - הכל בגדים חדשים. וירחצו את בשרו במים.
  • לאחר מכן, קוראים קטעים מהתורה, מוליכים אותו לקבר ו"לעת יטמנו אותו בעפר יחתמו השירה באמרם ראו עתה כי אני אני הוא עד סוף התורה.
  • הכהן יאמר דברי נחמה וינחם את קרובי המת.
  • כל מי שעסק במת יהיה טמא שבעה ימים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המקור:יד יצחק בן צבי, עמוד 137
  2. ^ ראו למטה את הטקסט בשפה השומרונית
  3. ^ תרגום לעברית בת ימינו של ספר זה נעשה לראשונה בידי רפאל קירכהיים בספרו כרמי שומרון (פרנקפורט תריא).
  4. ^ האנציקלופדיה העברית, כרך 32, שמרונים.
  5. ^ 5.0 5.1 השומרונים: הספרייה הווירטואלית של מטח
  6. ^ מקור: יצחק בן צבי, עמ' 233
  7. ^ מאחר שאין הקפדה בהלכה השומרונית על כתיבה מדויקת של חסרות ויתירות, גם בין ספרי התורה השומרונים עצמם ישנם הבדלים רבים בין כתיב מלא וכתיב חסר.
  8. ^ 'מבואי המקרא', עמוד 87
  9. ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק י"א
  10. ^ ספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים ד'-ח'
  11. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ג'
  12. ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק נ"ז
  13. ^ ספר שמות, פרק א', פסוק י'
  14. ^ זאב ח' ארליך, קרבן העדה, פורסם במגזין סגולה
  15. ^ 15.0 15.1 כך נכתב במקור
  16. ^ לפי זאב ספראי
  17. ^ יש עדות כי בבל גם קראו 'משכו'
  18. ^ [1]
  19. ^ המקור: חדשות השומרונים 837-840