ספר אבישע

ספר אבישע

צילום לוח מעובד מתוך הספר, ממנו רואים איך נמצא חושב התשקיל - מקור: יצחק בן-צבי, ספר השומרונים
מידע כללי
מאת	אבישע בן פינחס בן אלעזר הכהן (לפי המסורת השומרונית)
שפת המקור	עברית שומרונית
נושא	ספר תורה שומרוני
הוצאה
תאריך הוצאה	המאה ה-13 לפנה"ס

ספר אבישע (נקרא "אֲבִישׁוּעַ") נחשב בעיני השומרונים לספר התורה העתיק ביותר. לפי מסורת העדה הוא נכתב על ידי אבישע בן פינחס בן אלעזר הכהן במאה ה-13 לפנה"ס, אולם החוקרים משערים שהוא נכתב רק במאה ה-11 לספירה. השומרונים מתגאים בקיומו של ספר אבישע. לדעתם זו הוכחה לעליונות הנוסח השומרוני שנכתב קודם מתן תורה בהר סיני. לדעתם נוסח המסורה של המקרא נכתב רק בתקופות מאוחרות יותר. הספר שימש גם ראיה לקדמות דתם, שהרי לפי עיקרי דתם ה"מקום" שנבחר, דהיינו הר גריזים, היה המקום הקדוש לפני שדוד ושלמה קבעו כי ירושלים תהיה המקום שה' אמר שהוא "יבחר בו" (בלשון עתיד).

השומרונים נזהרו מלחשוף את הספר לזרים. הפעם הראשונה שהוא נראה ללא-שומרוני, הייתה בזמן מלחמת העולם הראשונה, כאשר היה רעב כבד בארץ ישראל. הם הסכימו להראות את הספר לאנשי אוניברסיטה מארצות הברית. בהמשך נראה שגם ליצחק בן-צבי הם הראו את הספר.

השומרונים נוהגים לקרוא בספר אבישע רק פעם בשנה, ביום הכיפורים. בשאר ימות השנה הוא שמור בכספת.

התשקיל

התשקיל הוא הוספת חתימת הסופר או משפטים מבארים לספר בדרך של עיבוד אופייני של אותיות בנוסח, מבלי להוסיף אותיות לנוסח הספר^{[דרושה הבהרה]}. כאשר מצליחים לאתר את האותיות, לפי הסגנון המיוחד שלהן, מקבלים רצף של אותיות, שמהוות יחד משפט. המשפט כולל מֶסֶר שכותב הספר רצה להעביר אל הקורא. במסר של ספר אבישע יש פרטים על המחבר ועל מועד הכתיבה של הספר ועל מקום כתיבתו. אפשר להבחין, בתמונה המופיעה משמאל, בתשקיל המופיע בחמישה לוחות מתוך תחילת ספר דברים. בלוח הראשון, בטור הימני, מופיע הכתוב במקור, מעובד לעברית. הטור מתחיל בפסוק: "והיה כי יביאך". בטור השמאלי שבלוח אפשר לקרוא – באותיות גדולות – את האותיות שנחשפו בספר המקורי. "אני אבישע בן פנחס בן אלע(זר)".

תוכנו של התשקיל היה ידוע כבר במאה ה-14 מהספרות השומרונית:

• בספר דברי הימים לאבולפתח בן אבולחסן השומרוני הדפני שנכתב בשנת 1352–1353 מסופר:

ויכהן פנחס בנו (של אלעזר בן אהרן) אחריו כהונה גדולה ועצומה ... בשנת שלש עשרה לממלכת בני ישראל בארץ כנען.
ובשנה ההיא כתב אדוננו אבישע בן פנחס את הספר הקדוש, הנמצא כעת בשכם המוגנה, בשמירת אדוננו הכהן הגדול פנחס.
לאחר היעלמו והסתרתו בפני הכהן אשר קדם לו בכהונה הגדולה... באותה שנה נתחדשה התגלותו של הספר ביום השבת של חג הסוכות. ולהלן התשקיל:
אני. אבישע. בן. פנחס. בן. אלעזר. בן. אהרן. הכהן: להם. רצון. ה'. וכבודו. כתבתי. ספר הקדש. בפתח. אהל. מועד. בהר. גריזים. בשנת. שלש. עשרה. לממלכת. בני. ישראל. ארץ. כנען. לגבולותיה. סביב: אודה. את. ה'.

— ספר יושע בן נון, עמ' 35

• בספר ה"תולידה", כרוניקה שומרונית חשובה, שנכתבה על ידי אלעזר הכהן בשנת 1346, נכללים פרטים נוספים על הספר:

העדה נהגה לראות את הספר ביום ה"עצרתא". וביום הזה קרה לכהן (שנשא את הספר) "מקרה לא טהור". התרחץ בסתר והוביל את הספר...(למקום) בו התכנס עם רב. וברגע שנפתחה (המגילה) הופיעו בעולם זוועות גדולות וקולות וברקים, ורוח עזה עקרה את הספר מארונו ויתנשא ויפרח באוויר. ואנשי הקהל... תפשו בקצה מגילת הספר ולקחו אותו. והוא נמצא עד היום בשכם במשמר הכהנים-הלויים בכנשת העיר שכם.

— שם, עמ' 238

על בסיס שני התשקילים, החוקר קאסטרו קובע: "אין ספק בדבר, שמראו הקדום מכל הנודע עד אז גרם לכך, שהספר המכונה "ספר אבישע" נתקבל כספר האמיתי שנשמר במשכן והוטמן, לפי דברי ימי השומרונים, במערה בהר גריזים על ידי הכהן הגדול עוזי, יחד עם כלים קדושים אחרים, כשהתברר שנפסקו הסימנים החיצוניים של מציאות השכינה בהר גריזים, דהיינו בעידן ה"פנותה", סילוק השכינה כאשר התחיל זמן הרצון "הרהותא". התגלות הכלים החבויים, עשתה רושם רב וראו בה סימן לתחילת תקופת הגאולה. ראו בספר אבישע את הטקסט האותנטי והמוסמך ביותר.

יצחק בן-צבי מסכם בספרו "ספר השומרונים":

• הספר עצמו לא נגנז במערה יחד עם כלי המשכן ונשאר בידי הכהנים עד תקופה מאוחרת למדי.
• מזמן שהתגלה במאה ה-14 הוא בבית הכהונה הגדולה בשכם.
• בשעה שהתגלה כבר חסרו בו חלקים רבים ולפי עדות המסורת הנזכרת פרחו השמימה.
• לעומת זאת נשארו בו חלקים שעליהם מסופר שהצליחו לתפוס אותם.

מסקנתו היא כי הספר קדום לזמנו של פינחס בן יוסף 1308–1362 אבל אין יסוד להקדימו לזמנו של אבישע הראשון בן פנחס, כאמונת השומרונים.

התרשמות מהספר

הכהן השומרוני הגדול ובצידו ספר אבישע (שנת 1905)

בשנת 1928 נאותו השומרונים להראות ליצחק בן-צבי את ספר אבישע. הוא הוזמן לצפות בספר לאחר תפילת מנחה ביום השבת בבית הכנסת השומרוני בשכם העתיקה. כאשר הסתיימה התפילה והתפזרו האנשים, הוגפו התריסים ואנשי העדה הוציאו את ספר התורה מארון הקודש ושמו אותו על השולחן.

וכך הוא מתאר את הספר:

הספר כתוב על קלף בצורת מגילה. הוא עטוף כמה עטיפות, זו על גבי זו, ועליהן רקומות שמות המנדבים באותיות שומרוניות. משגוללו לפני את ספר אבישע כולו, מראשיתו ועד סופו - מ"בראשית ברא" ועד "לעיני כל ישראל", נוכחתי על נקלה, שהספר מורכב מחלקים שונים, ישנים גם חדשים, טלאי על גבי טלאי. החלקים הישנים בלטו לעין לפי צבע הקלף, שהיה שחור משחור, כצבע הדיו ממש, עד שבקושי אפשר היה להבחיו באותיות. עם זאת היו ניכרים יפה הגווילים, שהודבקו או נתפרו מבפנים ומאחור לשם השלמת הקטעים החסרים במקור. מחמת קדושת השבת לא רשמתי דבר.

— יצחק בן-צבי, ספר השומרונים, עמ' 235

ההבדלים בין נוסח ספר אבישע לבין נוסח המסורה

ישנם הבדלים בין נוסח "ספר אבישע" לבין נוסח המסורה המקובל במסורת היהודית. ההשוואה גילתה שמספר ההבדלים עולה על 6,000, רובם ככולם הם שינויי כתיב מלא וחסר, כאשר הנוסח השומרוני מעדיף בדרך כלל את הכתיב המלא. את השינויים שבין הנוסח השומרוני לנוסח המסורה אפשר לחלק לשלושה סוגים:

• שינויים שיסודם בעיקרון דתי.
• שינויים שבאים לתקן ולהשלים את הנוסח.
• שינויים של כתיב והתאמה לדקדוק של דור המעתיקים.

שינויים שיסודם בעיקרון דתי – בספר דברים ניתן ציווי, המופיע בצורות שונות במקראות נוספים: ”וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם  עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה'”. כלומר, במקום אשר יבחר ה' - שם בלבד יהיה מותר להביא את הקורבנות לה'. לא נתפרש בשום מקום בתורה היכן מקום זה נמצא. חז"ל דנו אם כוונת התורה לשילה או לירושלים או לשניהם, אולם אין חולק על כך שפשט המקראות לא מזכיר מקום מסוים. מאחר שהשומרונים לא קיבלו את ספרי הנביאים ככתבי קודש, ולא קיבלו נביא נוסף מלבד משה, הם נאלצו למצוא מקור למקום שבחר ה' מתוך תורת משה עצמה, ובשל כך הוסיפו בעשרת הדיברות את הקטע המופיע בספר דברים אלא שבמקום 'הר עיבל', כתבו 'הר גריזים': ”וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר גְּרִזִים וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ. וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב”.

שינויים שבאים לתקן ולהשלים את הנוסח – התורה השומרונית פעלה על מנת שלא יימצאו מקראות סותרים או מקראות שאינם מובנים. לדוגמה, מאחר שכבר נכתב בתורה מהו המקום אשר בחר ה', לא ייתכן שייאמר בתורה "המקום אשר יבחר ה'" (בלשון עתיד). לכן, במקום 'יבחר' שינו ל'בחר'. דוגמה נוספת, נאמר בספר בראשית בבריאת העולם: "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה". כיצד ייתכן שאלוהים סיים לעשות את מלאכתו ביום השביעי וגם שבת ביום השביעי? בעוד שביהדות סוגיה זו נידונת אצל חז"ל והפרשנים האחרים מבלי לגעת בגוף הנוסח המקראי, השומרונים בחרו לשנות את עצם הכתוב, כדי שלא תיווצר סתירה, ובשל כך כתבו: "ויכל אלהים ביום השישי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה". תיקונים מעין אלה מופיעים במקומות רבים בתורה השומרונית.

שינויים של כתיב והתאמה לדקדוק של דור המעתיקים – שינויים אלה רובם ככולם קטנים הם, כגון שינויי כתיב מלא וחסר, ונובעים מכך שבהלכה השומרונית אין הלכות כתיבת ספרי תורה מחמירות כביהדות (המקפידה על העתקה מדויקת אפילו של תגים וסימנים חיצוניים לאותיות עצמם). פועל יוצא ממציאות זו, שהדקדוק המקראי שהיה נהוג בתקופת המקרא לא השתמר במלואו בתורה השומרונית, ופעמים רבות הותאם לדור הכותבים של הספר. דוגמאות לכך: הנוסח השומרוני כמעט ולא מכיר כלל את צורת הזירוז המורחבת עם ו': 'ואברכה', 'ונשאלה', 'הבה נתחכמה' ועוד רבות. במקום זאת הנוסח השומרוני מכיל את הצורה המדוברת: 'ואברך', 'ונשאל', 'נתחכם' וכו'.

לקריאה נוספת

• ספר השומרונים, העורכים : אפרים שטרן וחנן אשל, שם ההוצאה: יד יצחק בן-צבי רשות העתיקות שנת ההוצאה: 2002;תשס"ב - קישור לספר
• יצחק בן-צבי, ספר השומרונים, יד יצחק בן-צבי, מהדורה שלישית, תשל"ו - העורך: שמריהו טלמון, עורך משנה: פרופסור ישעיהו גפני. 2022 - הספר הוסר זמנית.

קישורים חיצוניים

• נוסח התנ"ך השומרוני בספרייתו של רוסלן חזרזר