השומרונים בהלכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה נקבע לשומרונים, המכונים בספרות חז"ל בשם כותים, מעמד מיוחד, שכן לפי המקרא וספרות חז"ל הם צאצאי עם שהתגייר אך לא זנח את דתו האלילית, ולאחר דורות הורחק מהיהדות.

השומרונים במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים מתוארת הגליית תושבי ממלכת ישראל משומרון, והושבת אוכלוסיות מעמים אחרים במקומם.

כד וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם, וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ. כה וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת ה' וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם. כו וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. כז וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. כח וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה'. כט וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם. ל וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא. לא וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת תַּרְתָּק וְהַסְפַרְוִים שֹׂרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ אלה [אֱלֹהֵי] ספרים [סְפַרְוָיִם]. לב וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת ה' וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת. לג אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם. לד עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת ה' וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל .... מא וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת ה' וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

על פי המקרא, השומרונים מאותו יום ואילך הם אשורים, אשר סנחריב מלך אשור ישב בתחומי ממלכת ישראל, לאחר שהגלה חלק מתושביה לאשור כמעין "חילופי אוכלוסין". המקרא ממשיך לספר התושבים החדשים סבלו ממכת אריות שהטילה את חיתתה על התושבים וטבחה בהם, עד אשר הובא אליהם כהן מבני ישראל הגולים באשור ולימד אותם את משפטי ה'.
מאז - "את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים"[1] כלומר, לפי המונח ההלכתי הגיור היה מלכתחילה על דעת "שיתוף שם ה' עם עבודה זרה" ולכן הגירות אינה נחשבת לגירות גמורה. ואכן, בסיום הקטע[2] נאמר: "ויהיו הגויים האלה יראים את ה' ואת פסיליהם היו עובדים, גם בניהם ובני בניהם, כאשר עשו אבותם עד היום הזה".

בספר עזרא מתוארת התקלות של שבי ציון בפחוות יהודה עם שכניה, תושבי פחוות שומרון, "עבר הנהר" ו"כעת".

א וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַ-ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ב וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה. ג וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַ-ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס. ד וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת. ה וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס. ו וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם.

השומרונים בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרש תנחומא לפרשת וישב מתאר את האירועים כך:

כשגלו ישראל משומרון, שלח סנחריב את עבדיו והושיבן בשומרון להעלות מס למלכות. שלח הקב"ה בהן את האריות שנאמר[3] "ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את ה' וישלח ה' בהם את האריות" "שלחו" ואמרו לו: "הגוים אשר הגלית וגו'" ואז "וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם וגו'".

שלח:"וקרא לכל זקני ישראל" אמר להם סנחריב: כל השנים שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חית השדה ומה עסקה עכשיו. אמרו: נאמר לו דבר אחד (דבר של עצה), (אולי) לו ישיב אותנו לארצנו. אמרו לו: "הארץ אינה מקבלת עכו"ם שאינו עוסק בתורה ולא נימול". אמר להן: תנו לי שנים מכם (מורה הוראה) שילכו לשם וילמדו אותם. ודבר המלך אין להשיב, מיד שלחו לשם את ר' דוסתאי בר ינאי ואת רבי סבייא ולמדו אותם בכתב ס"ת נוטריקון ובוכין, ואעפ"כ את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים.

פיסקה ב'

על פי חז"ל, בימי עזרא ונחמיה באו השומרונים להילחם עם ישראל ורצו להרוג את נחמיה. כתוצאה נעצרה הקמת בית המקדש. זרובבל ועזרא גזרו עליהם חרם חמור:

  • שלא יאכל אדם מישראל פת כותי, מכאן אמרו האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר.
  • ואל יתגייר כותי בישראל.
  • ואל יהא להם חלק בתחיית המתים.
  • וכתבו וחתמו ושלחו את החרם לכל ישראל שבבבל והם הוסיפו עליהם חרם על חרם והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם.

כמו כן על פי חז"ל ניסו השומרונים לשבש את קביעת ראש החודש על ידי הסנהדרין על ידי הדלקת משואות ביום הלא נכון.[4]

בהמשך השנים, השומרונים מוזכרים כשומרי חלק מהמצוות. והיו מצוות "שהחזיקו בהם יותר מישראל"[5]

חרם על הכותים על ידי עזרא הסופר וזרובבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרקי דרבי אליעזר - "חורב" פרק לז מובא על חרם שקיבצו את כל עם ישראל בתוך בית המקדש עם שלוש מאות כהנים, ושלוש מאות שופרות, ושלוש מאות ספרי תורה ונידו את הכותים בשם המפורש:

"הכותיים אינן נחשבים לגוי משבעים לשונות אלא מיתר חמשה גוים שנ' ויבא מלך אשור וכו', ר' יוסי אומ' הוסיף עליהם עוד ארבעה גוים וכלם גם הם, שנ' דיינייא ואפרסתרא וכ', וכשגלו ישראל ממקומם משומרון לבבל שלח המלך עבדיו והושיבו אותם בשומרון להעלות מס למלכות, מה עשה הב"ה שלח בהם את האריות והיו הורגים בהם, שלחו ואמרו למלך בבל אדוננו המלך הארץ ששלחנו עליה אינה מקבלת אותנו כי נשארנו מעט מהרבה, שלח המלך וקרא לכל זקני ישראל ואמ' להם כל השנים הללו שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חיית השדה ועכשו אינה מקבלת אתכם, אמרו לו דבר של עצה אולי ישיב אותם לארצם, אמרו לו אדננו המלך הארץ ההיא אינה מקבלת גוי שאינו נמול, אמ' להם תנו שנים מכם וילכו וילמדו תורה, ודבר המלך אין להשיב, ושלחו וקראו את ר' דוסתאי ואת ר' ינאי ומלו אותם והיו מלמדים אותם תורה שבכתב נוטריקון ובוכים, והגוים האלה היו הולכים בחוקות התורה ובחוקות אלהיהם את ה' היו יראים ואלהיהן היו עובדין, עלה עזרא מבבל וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק והתחילו בונים בהיכל, שנ' באדין זרובבל בן שאלתיאל וכו' ובאו עליהם השומרונים למלחמה מאה ושמונים אלף, וכי שומרונים היו והלא כותיים היו, אלא על שם עיר שומרון נקראו שומרונים, ועוד שבקשו להרוג נחמיה שנ' לכה ונודעה יחדו, ועוד שבקשו לבטל מלאכת שמים שתי שנים והייתה בטלה עד שנת היובל, מה עשה עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק קבצו כל ישראל אל היכל ה' והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות שופורות ושלש מאות ספרי תורות והיו תוקעים בהם והלויים משוררין ומזמרין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש בכתב הנכתב על הלוחות ובחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון שלא יאכל אדם פת כותיים עד עולם מכאן אמרו כל האוכל בשר משחיטת כותי כאילו אוכל בשר חזיר, ואל יתגייר אדם כותי ישראל ואין להם חלק בתחיית המתים, שנ' לא לכם ולנו לא בעה"ז ולא בעה"ב, ועוד שלא יהיה להם חלק ונחלה בירושלם, שנ' ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלם, ושלחו החרם אצל ישראל, ועוד הוסיפו עליהם חרם על חרם, והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם, שנ' ואלהא די שכן שמיא תמן". 

דעת המפרשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י כתב[6] שהשומרונים לא התכוונו לקבל אמונה ומצוות כיהודים, אלא קיבלו תורה ומצוות לפי הדרכת כהן לעבודה זרה, יהודי מגולת אשור שהוא עצמו עובד עבודה זרה.[7] מכאן שכאשר הם התגיירו הם קבלו את היהדות בדעה שהוא בשיתוף עם עבודה זרה ואין זו קבלת מצוות גמורה. אשר לאמור בתוספות ש"כותים גרי אמת הם" - מסתבר כי הם הוצרכו לעבור פעם נוספת גיור מחודש עם קבלת מצוות בלב שלם, ורק מכח הגיור הנוסף הם מוגדרים גרי אמת.

רש"י בקידושין פירש: "גרי אריות - והרי הם כשאר עובדי כוכבים שנשאו בנות ישראל". וכן פירש במסכת סנהדרין[8] שהם כגויים גמורים.

הסיבה שאין השומרונים נחשבים כגרים לדעת התוספות במסכת יבמות[9]: משום שלא נתגיירו לגמרי. ומי שסבר כי היו "גרי אמת" נאמר: "התגיירו תחילה ואחר כך הרשיעו.

הרמב"ם הזכיר את הכותים במספר מקומות. בפירוש המשניות למסכת ברכות,[10] הוא אומר: "בתחילה האמינו שהם מדקדקים במצוות אחדות יותר מישראל. עד שחקרו חכמים אחריהם ומצאום מקדשים את הר גריזים. וכחקרו על סיבת הדבר, מצאו להם דמות יונה, ואז הורידום במעלת גויים גמורים לכל דבריהם. וכל מה שתמצא מהמשנה מענייני הכותים שמראה שהם מעולים מהגויים וגרועים מישראל (ההדגשה במקור) כגון אמרם מזמנים עם הכותי וכותי המברך וזולתם, כל זה קודם שבדקו אחריהם. אבל משבדקו אחריהם ומצאו כמו שאמרנו, הרי הם גרועים מן הגויים מאד .

כלומר, מהרמב"ם משתמע שלא התגיירו מחדש אלא שבהדרגה ובמשך הזמן למדו את התורה, וגם אז לא קיימו הכל כי נשתבשו פירושיהם בה.

פירושים מהעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב[11] שייתכן שהכותים אמרו בפירוש בשעת קבלת הגירות שהם משתפים שם ה' עם אלוהיהם ועל כן אינם גרי אמת והוצרכו לגיור נוסף.

הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג,[12] כתב כי ביחיד אין אומרים הוכיח סופו את תחילתו, כי שמא בתחילה כוונתו הייתה לשם שמים ואחר כך חזר בו. אבל, כשאומה שלמה באה להתגייר, והתברר אחר כך שכולה עובדת עבודה זרה, אין זה מקרה אלא בוודאי הכל תוכנן מלכתחילה. ויש לפנינו אומדנא דמוכח שכולם מלכתחילה לא התכונו לשם שמים.[13]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב צבי ליפשיץ, מעמד הכותים וגרותם מתוך המאמר "ביטול גיור כשקבלת המצוות פגומה", תחומין י"ט, תשנ"ט.
  • הרב אברהם שרמן, "מקור איסורם של הקראים הוא באיסורם של הכותים" מתוך המאמר "היתר נישואין לביתו של קראי", תחומין י"ט, תשנ"ט.
  • הרב צבי ליפשיץ, מעמד הכותים וקבלת מצוות חלקית בגיורת, תחומין כ', תש"ס.
  • הרב יועזר אריאל, הערות על הדעה שהגירות בטלה למפרע" מתוך המאמר "ביטול גזרות למפרע", תחומין כ', תש"ס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם, כ"ג
  2. ^ שם, מ"א
  3. ^ מלכים ב יז
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ד', עמוד ב'
  5. ^ מסכת קידושין ע"ה, א'
  6. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ל"ד
  7. ^ שונה מהגישה במדרש תנחומא שהמורים היו תלמידי חכמים
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ה, עמוד ב'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף כ"ד, עמוד ב', ד"ה "הלכה"
  10. ^ ח', ה'
  11. ^ בספרו דעת כהן סימן קנ"ג
  12. ^ פסקים וכתבים יו"ד סימן ק' עמוד ש"מ
  13. ^ הדגש לא במקור

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.