שפיץ (כתב עת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת גיליון 7 של "שפיץ", ובה קריקטורה מאת זאב

שפיץ הוא כתב עת של איגוד הקריקטוריסטים הישראלי, בעריכתו של ניסים חזקיהו.

"שפיץ" החל לצאת לאור בחודש ספטמבר 1992, בעקבות הקמתו של תא הקריקטוריסטים הישראלי באגודת העיתונאים בתל אביב. הגיליון הראשון היה עלון בן 8 עמודים, שעיקרו חדשות מעולמם של חברי התא, שבהן שולבו קריקטורות פרי עטם. הגיליון השני, שיצא לאור בפברואר 1993, גדל ל-24 עמודים. הגיליון השלישי, שיצא לאור בחודש יוני 1993, גדל ל-40 עמודים, והחל לשאת אופי של מגזין.

החל מהגיליון הרביעי, שיצא לאור באוקטובר 1993, הפך כתב העת למגזין בן 80 עמודים, המתמקד בקריקטורה, הומור, קומיקס וסאטירה (נושאים אלה צוינו בעמוד השער שלו), ורק בסופו נכללו עמודים מעטים העוסקים בחדשות מעולמם של חברי התא. בכך שינה כתב העת את אופיו, מכתב עת פנימי של חברי התא, לכתב עת הפונה לציבור הרחב. החל מהגיליון החמישי המו"ל של כתב העת הפך לאיגוד הקריקטוריסטים הישראלי. מ-2003 (גיליון 18) עד 2006 (גיליון 19) כתב העת לא יצא לאור. החל מהגיליון ה-21 הוא מוגדר כ"פרויקט קריקטורה וקומיקס ישראלי".

כל גיליון מוקדש לנושא מסוים:

מאמר המערכת בפתח כל גיליון הוא רצועת קומיקס מאת העורך, ניסים חזקיהו.

עם המשתתפים בכתב העת נמנו הקריקטוריסטים דוש, זאב, מייק ג'גו, יעקב שילה, שלמה כהן ושמוליק כץ, הקומיקסאים אורי פינק ויעקב קירשן, והסאטיריקן אורי אורבך, וכן מישל קישקה, טל אביב, ארנון אבני, עמוס אלנבוגן, מושיק לין, פרידל שטרן, אבי כץ, צילה ודידי מנוסי, שחר נבות ושי צ'רקה.

גיליון 5, שעסק בחרדים, עורר את זעמו של ח"כ מנחם פרוש, שפנה ליועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, בדרישה לפתוח בהליכים פליליים נגד "שפיץ". בן יאיר דחה דרישה זו, אך במכתב מטעמו לעורך "שפיץ" ציין: "היועץ המשפטי לממשלה רואה באי-נחת פרסומים אלה, הנמצאים על הקו הדק, התוחם בין חופש הביטוי המותר והסביר, לבין התחום בו יש לאכוף את החוק הפלילי, ולהגיש כתבי אישום בגין חשד לעבירות על פי חוק העונשין".[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא לנקוט בהליכים פליליים נגד 'שפיץ'", שפיץ 9, נובמבר 1995, עמ' 61