שרגא פייבל קלעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ד"ר שרגא פייבל קלעי

ד"ר שרגא פייבֶל קלעי (שְליידֶר) (י"ז בחשוון תרס"ב, 30 באוקטובר 1901, בוברקה (בויבריק), גליציה, אוסטריהי"ט בתשרי תשכ"ה, 25 בספטמבר 1964, ירושלים)[1] היה מחנך ישראלי, מורה למתמטיקה ולפיזיקה בגימנסיה העברית בירושלים, מפקח על בתי ספר תיכונים ומנהל המחלקה לבחינות במשרד החינוך. חיבר וערך ספרי לימוד רבים במתמטיקה ובפיזיקה ותרגם ספרי מדע פופולרי בפיזיקה ובביולוגיה. חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (תש"ח-1948).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייבל שליידר,[2] בן מיכַל (מיכאל) ופריידה (פרידה) שליידר (שליידער),[3] נולד בסתיו 1901 בעיירה בוברקה (בויבריק) שבגליציה, אוסטריה (בהמשך בפולין; כיום במערב אוקראינה). במשפחה יהודית אורתודוקסית. למד בבית ספר עממי כחוק, ואחר-הצהריים למד תורה. בשנת תר"ף-1920 עלה לארץ ישראל[1] כחלוץ עם השומר הצעיר. לאחר שנתיים של עבודה בסלילת כבישים וחפירת תעלות עזב את הגרעין יחד עם חברו מיכאל זהרי (לימים פרופסור לבוטניקה באוניברסיטה העברית) והם החלו ללמוד בבית ספר תיכון בירושלים, בעת שהיו בשנות העשרים לחייהם. היה זה המפגש הראשון של קלעי עם מתמטיקה מחוץ לאריתמטיקה, והוא החליט להמשיך בלימודים גבוהים בתחום. ב-1929 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת רומא (לה סָפּיאֶנצָה); הדיסרטציה, שנעשתה בהנחיית פרנצ'סקו סֶוֶורי (אנ'), הייתה בנושא "Curve intuitive piane e sghembe" ("עקומות אינטואיטיביות ישרות ומעוקמות", כלומר טיפול אינטואיטיבי בעקומות). ברומא שימש כמזכיר ההסתדרות הציונית.[4]

קלעי שימש כמורה למתמטיקה ולפיזיקה בגימנסיה העברית בירושלים (של הזרם הכללי), וכן כמורה בבית המדרש למורים "מזרחי" (של תנועת המזרחי).[5]

בשנת תרצ"ג נשלח לבגדאד (עיראק) לנהל את בית הספר התיכון "שַמַש" של הקהילה היהודית ולהורות מתמטיקה בכיתות הגבוהות שלו (תרצ"ג–תרצ"ה). היה זה תפקיד ההוראה הבכיר ביותר שניתן למורה מארץ ישראל. לדברי החוקר שאול סחייק, "ד"ר קלעי עשה רושם גדול על תלמידיו בשל ידיעותיו הרחבות, ועורר את השתאותם בדינמיות שלו. הוא לא היסס לפעול בגלוי להחדרת גאווה יהודית בקרב תלמידיו".[6] הוא העסיק לצדו את אחיו שאול שניידר כמורה לעברית. בינואר 1935, אחרי שרשרת גזירות ומאסרים של חשודים בציונות, גירשו שלטונות עיראק באופן ברוטלי את קלעי ואחיו – שהיו שני המורים הארצישראלים האחרונים שנותרו בבגדאד – והושם קץ להעסקת מורים ארצישראלים בבתי הספר של הקהילה.[7]

ב-1936[8] נישא לדינה (לבית שיינבוים), ובני הזוג היו הורים לשלושה. בשובו לארץ המשיך להורות בגימנסיה העברית בירושלים. לצד עבודת ההוראה, כיהן כיו"ר סניף ירושלים של הסתדרות המורים בארץ ישראל[9] וכחבר מרכז (מועצת) הסתדרות המורים.[10]

הוא הורה בַּגימנסיה בירושלים (ברחביה) עד ראשית שנות ה-50, אז התמנה למפקח על בתי הספר תיכוניים. בשנת 1953 נשלח על ידי המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של הסוכנות היהודית לנהל את ענייני החינוך העברי באוסטרליה ובניו זילנד.[11] באמצע שנות ה-50 התמנה למנהל המחלקה לבחינות במשרד החינוך, ושימש בתפקיד זה מספר שנים. בעת כהונתו הונהגה רפורמה ביחס לקבלת תעודת הבגרות: הוחלט להתיר הענקת תעודת בגרות גם לתלמידים שקיבלו ציון "בלתי מספיק" אחד.[12]

שרגא קלעי חיבר וערך ספרי לימוד רבים בשטחים שונים של מתמטיקה (אלגברה, אריתמטיקה, טריגונומטריה, גאומטריה אנליטית וחדו"א) וכן ספר לימוד מקיף בפיזיקה – כולם ביחד עם חברו לסגל הגימנסיה, המורה זבולון תוחמן (טוכמן) (שהיה לימים למנהל הגימנסיה), למעט ספרו הראשון, שנכתב ביחד עם משה ימר (לימים פרופסור לפיזיקה ולפילוסופיה של המדע, מייסד המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן, רקטור ונשיא האוניברסיטה). כל ספריו ראו אור בהוצאת "עבר" בירושלים (ובהוצאת ש' זק, שיצאה ממנה). ספריהם של "קלעי–תוחמן" זכו לפופולריות רבה בשנות ה-50 וה-60, יצאו במהדורות אחדות ושימשו כספרי הלימוד למקצועות הריאליים ברוב בתי הספר בארץ. בשנים 62–1955 כתב שלושה מכרכי "אנציקלופדיה מעיין" שבעריכת ז. אריאל.

בנוסף, תרגם ספרי מדע פופולרי בפיזיקה ובביולוגיה. הספר הראשון בתרגומו, "הפיזיקה החדשה" (על תולדות התפתחותו של מדע הפיזיקה) לאלברט איינשטיין וליאופולד אינפלד, שראה אור ב-1947 בהוצאת ספרית פועלים, זיכה אותו בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת מהספרות המדעית. בתחילת שנות ה-50 פרסם עוד ארבעה תרגומים, כולם בספרית פועלים: "השיטה ההיסטורית בביולוגיה" לק"א טימיריאזב, "האטום" מאת פריץ קאהן, "הולדת השמש ומותה" מאת ג'ורג' גאמוב, וביוגרפיה של איוואן פבלוב.
לאחר מכן, בסוף אותו עשור ובמחצית הראשונה של שנות ה-60 ערך את התרגום העברי לספר "מתימטיקה למיליון" ללנסלוט הוגבן (ספרית פועלים), את התרגום לספרו המפורסם של ג'ורג' פויה "כיצד פותרין?" (אוצר המורה) ואת התרגום לספר הלימוד "פיסיקה" (4 כרכים) שחובר על ידי הוועדה ללימוד מדע הפיזיקה בארצות הברית (אנ') (הוצאת יחדיו). כמו כן, ערך את ספר היזכור לעיר הולדתו בוברקה, שראה אור בשנה האחרונה לחייו.

ש"פ קלעי תואר כ"בקי בשטחי-מדע שונים. איש-רעים ואיש-שיחה נלבב".[13] הוא התגורר בירושלים, ברח' אלפסי 37 שבשכונת רחביה.[14] נפטר בסתיו 1964 בתום מחלה ממושכת, בגיל 63.[13] נקבר בהר המנוחות.[14] הותיר את אשתו דינה (נפטרה ב-1969),[15] שני בנים (שאחד מהם עסק גם הוא בהוראה[16]) ובת (דיצה צור[17]).[13]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו של ש"פ קלעי, דינה קלעי (עץ-הדר), הייתה בין המפקדות של סניף "ההגנה" בירושלים.[18] גם היא הייתה מורה, למלאכת יד, בבית ולימדה שנים רבות בבית ספר לבנות בירושלים.
נכדתו של קלעי ד"ר דינה קלעי (בת בנו מיכאל קלעי)[19] היא משפטנית העוסקת בדיני הגבלים עסקיים, קניין רוחני ודיני חברות.
אחיה של אשתו, אברהם עץ-הדר (1910–1996),[8] היה מחנך, ממייסדי הש"י (המודיעין הצבאי של "ההגנה") ואבי קשר היונים והיונאות בשירות "ההגנה". אשתו של אברהם, תמר עץ-הדר (1914–2006), הייתה מורה למתמטיקה, מפתחת מתודות להוראת המתמטיקה לתלמידי בית הספר היסודי.[20]
אחיינו של קלעי פילון פרידמן (1929–1948) (בן אחותו שרה) היה מפקד בגדוד השלישי של הפלמ"ח וממייסדי מעין ברוך, שמותו בקרב על מצודת נבי יושע נחשב למופת של אחריות המפקד ורעות לוחמים (קלעי הוא שהעניק לו את השם "פילון").[21]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פ. קלעי, מ[שה] ימר, אלגברה, ירושלים: קרן אבינועם ילין, תש"י. (מהדורה ב': ירושלים: עבר, תש"י–תשי"א 1950)
  • ש"פ קלעי, ז[בולון] תוחמן, ספר למוד החשבון (החל בכתה ה': ספר למוד לחשבון ולהנדסה) (בהשתתפות משה כוכבא);[22] כתה ז': מ' כוכבא, ש"פ קלעי, ז' תוחמן; כתה ח': מ' כוכבא, ש"פ קלעי), ירושלים: עבר, תשי"א. (הספר הופיע בעוד יותר מ-10 מהדורות ובעשרות הדפסות)
    • מ' כוכבא, ש"פ קלעי, ז' תוחמן, פרקים בלמוד החשבון, ירושלים: עבר, תשכ"ה. ("מילואים לתכנית הלימודים החדשה") (כיתה ז': חוברות א–ב; כיתה ח': חוברות א–ב)
  • פ' קלעי, ז' טוכמן, טריגונומטריה: לבתי ספר תיכונים ולמתלמדים, ירושלים: עבר, 1951. (מהדורה ב' מתוקנת ומורחבת: 1953; מהדורה ג' מתוקנת: 1956; הופיע בעוד עשרות מהדורות והדפסות)
    • ז' תוחמן, ש"פ קלעי, טריגונומטריה: למגמות הריאליות בבתי"ס תיכונים ולמגמות המקבילות בבתי"ס מקצועיים, ירושלים: עבר, 1964. (הופיע בהדפסות נוספות)
  • ש"פ קלעי (חלק א–ג, ד), ז' טוכמן (חלק א–ג), פיזיקה: לבתי ספר תיכונים ולמתלמדים, 4 כרכים, ירושלים: עבר, תשי"ג–1965:
    • כרך א: תורת החום.
    • כרך ב: מכניקה של המוצקים, תרמודינמיקה.
    • כרך ג: מכניקה של נוזלים וגזים.
    • כרך ד: מגנטיות וחשמל.
  • פ' קלעי, ז' תוחמן, אלגברה, 3 כרכים, ירושלים: עבר, 1955. (הופיע ביותר מ-10 הדפסות נוספות)
  • ש"פ קלעי, ז' טוכמן, חשבון לימי החופש, 4 כרכים, ירושלים: ש' זק ושות', תשט"ו–תשט"ז. (לכיתות ד', ה', ו' ו-ז')
    • חשבון והנדסה לימי החופש (כרך ה'), ירושלים: ש. זק, תשכ"א.
  • ש"פ קלעי, ז' תוחמן, הנדסת המישור: (פלנימטריה): ספר למוד לבתי ספר תיכונים (בהתאם לתכנית הלמודים החדשה), 2 כרכים, ירושלים: עבר, 1956–1957. (הופיע בעשרות הדפסות נוספות; ראה אור בתרגום לערבית ב-1964)
  • ז' תוחמן, ש"פ קלעי, חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי: לבתי ספר תיכונים; שרטוטים: תמר מרוז, ירושלים: עבר, 1962. (הדפסה ב' מתוקנת: 1964)
  • ש"פ קלעי, ז' תוחמן, מבחנים לחזרה במתימטיקה: (אלגברה, טריגונומטריה וסטראומטריה): בצרוף פתרונות לדוגמא והדרכה, ירושלים: עבר, 1962.
  • ז' תוחמן, ש"פ קלעי, הנדסה אנליטית: ספר לימוד לתלמידי המגמה המתימטית פיזיקלית בבתי הספר התיכונים, ירושלים: עבר, 1965. (הופיע במספר הדפסות נוספות)
  • תמר עץ-הדר, בהשתתפות ש"פ קלעי, ספר החשבון שלי: לכתה א, 2 חוברות (חוברת א: ציֵּר: עמרם פרת; חוברת ב: ציְּרה: חדוה קלח), תל אביב: מסדה, תשכ"ג–תשכ"ד. (מהדורה מחודשת: 1967) (ספר הדרכה למורה: 2 כרכים, תשכ"ד–תשכ"ה)
  • שלושה מכרכי אנציקלופדיה מעין שבעריכת ז. אריאל, תל אביב: י. שרברק:
    • כרך ה: ש. פ. קלעי, מעיני האמנות, תשט"ו.
    • כרך ט: י[צחק] ספיבק, ש. פ. קלעי, גדולים בישראל, 1956.
    • כרך יג: ש. פ. קלעי, תבל ומלואה: פרקי קריאה באסטרונומיה וגיאולוגיה, תשכ"ג 1962.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לוחות לוגריתמים ופונקציות טריגונומטריות; ערוכים ע"י פ' קלעי וז' טוכמן, ירושלים: עבר, תשי"ב. (הופיע ביותר מ-10 הדפסות נוספות)
  • לאנסלוט הוגבן (אנ'), מתימטיקה למיליון; הציורים: ג'"פ הוראבין; תירגום: דב שליונסקי (בהשתתפות ש[מואל] גילאי); עריכת ההוצאה העברית: ש"פ קלעי, מרחביה: ספרית פועלים ('מענית'), 1958. (הופיע במספר מהדורות) (Mathematics for the Million)
  • ג'ורג' פויה, כיצד פותרין?; עברית: ארנון בן-נחום; ערך והביא לדפוס: ש"פ קלעי, ‫תל אביב: אוצר המורה, תשכ"ב 1961. (ספר מתודי להוראת המתמטיקה) (How to Solve It)
  • פיסיקה; חובר על ידי הועדה ללימוד מדע הפיסיקה (ארה"ב); ערך: ש"פ קלעי, 4+‏1 כרכים, תל אביב: יחדיו, תשכ"ג 1962–תשכ"ד 1963: (Physical Science Study Committee‏ (PSSC), (אנ'))
    • כרך א: היקום; תרגם מאנגלית: יונתן ברוידא, תשכ"ג 1962.
    • כרך ב: אופטיקה וגלים; תרגם מאנגלית: דן דאובר, תשכ"ג.
    • כרך ג: מכניקה; תרגמו מאנגלית: יצחק הירשברג, ש"פ קלעי, תשכ"ג.
    • כרך ד: חשמל ומבנה האטום; תרגם מאנגלית: עופר נוביק, תשכ"ד 1963.
    • כרך ה: מדריך למעבדה, תשכ"ב.
  • שרגא פייבל קלעי (עורך), לזכר קהילת בוברקא ובנותיה; ציורים: אריה אלואיל, ירושלים – ארצות הברית: הוצאת ארגון יוצאי בוברקא והסביבה, תשכ"ד. (ספר יזכור לקהילה היהודית בעיר הולדתו) (קישור לספר הסרוק: ספר יזכור לקהילת בוברקא, בספריית העיר ניו יורק)

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלברט איינשטיין, ליאופולד אינפלד, הפיזיקה החדשה: התפתחות ההשקפות מן המושכלות הראשונים עד היחסיות והקואנטים; מאנגלית: ש"פ קלעי, מרחביה: ספרית פועלים ('לכל'), 1947. (התרגום זיכה את קלעי בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת) (שם הספר במקור האנגלי: "התפתחות הפיזיקה") (מהדורה חדשה, בעריכת ברוך לשם: "התפתחות הפיזיקה החדשה: ממושגים ראשונים ועד יחסיות וקואנטים", תשל"ז 1977)
  • ק"א טימיריאזב, השיטה ההיסטורית בביולוגיה: עשר הרצאות פופולריות; מרוסית: ש"פ קלעי, בהשתתפות מ' בנארי, מרחביה: ספרית פועלים ('מענית'), 1950.
  • פריץ קאהן, האטום: מובן לכל ושוה לכל נפש: עובדות היסוד על תורת האטום לידיעת אזרח התקופה האטומית; עברית: ש"פ קלעי, מרחביה: ספרית פועלים ('השכלה וחנוך': מחזור למדע פופולרי), 1951.
  • ג'ורג' גאמוב, הולדת השמש ומותה; עברית: ש' פ' קלעי, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1950.
  • אלכסנדר ניקוליוויץ סטודיצקי, מעשה בפיזיולוג גדול: (חייו ומפעלו של א"פ פאבלוב); עברית: פ"ש קלעי, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1953.
  • כרך ג' (מכניקה) של סדרת פיסיקה, ביחד עם יצחק הירשברג, תל אביב: יחדיו, תשכ"ג. (ראו לעיל)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוברת לזכרו של ד"ר שרגא קלעי, ליום השלושים לפטירתו, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, חשוון תשכ"ה. (6 עמודים)[23]
  • "Kalay (Schleider), Shraga F.," in: Who's Who, Israel, 1958, p. 345.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שמואל הרמן, 'שרגא פייבל קלעי', "אזכרה: מחברים שנפטרו בשנים תשכ"א–תשכ"ה", ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, 4 (תשכ"ו 1966), עמ' 566.
  2. ^ שמו המעוברת, "קלעי", הוא תרגום מילולי (מיידיש) של שמו המקורי.
  3. ^ נ. מ. גלבר, "תולדות יהודי בוברקא", בתוך: שרגא פייבל קלעי (עורך), לזכר קהילת בוברקא ובנותיה, ירושלים – ארצות הברית תשכ"ד, עמ' 23 (ספר יזכור לקהילת בוברקא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 27).
  4. ^ "Kalay (Schleider), Shraga F.," in: Who's Who, Israel, 1958, p. 345.
  5. ^ לב חקק, ניצני היצירה העברית החדשה בבבל, אור יהודה: מרכז מורשת יהדות בבל – המכון לחקר יהדות בבל, תשס"ג 2003, עמ' 329.
  6. ^ שאול סחייק, "מורים ארצישראליים בעיראק (1925–1935): מוקד לחינוך עברי לאומי", יהדות בבל, 2 (תשנ"ח 1998), עמ' 145.
  7. ^ שאול סחייק, "מורים ארצישראליים בעיראק (1925–1935): מוקד לחינוך עברי לאומי", יהדות בבל, 2 (תשנ"ח 1998), עמ' 145; לב חקק, ניצני היצירה העברית החדשה בבבל, אור יהודה: מרכז מורשת יהדות בבל – המכון לחקר יהדות בבל, תשס"ג 2003, עמ' 329; אלון גל (עורך), הציונות לאזוריה: היבטים גאו-תרבותיים, כרך ב, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ע 2010, עמ' 93; מרדכי ביבי, המחתרת הציונית-חלוצית בעיראק : מחקר תיעודי, כרך א, ירושלים: מכון בן-צבי, תשמ"ח 1988, עמ' 14. ראו עוד דיווחים בעיתונות היישוב: מנהל ביה"ס היהודי בבגדאד ואחיו נאסרו, דבר, 20 בינואר 1935; נתחדשו רדיפות היהודים בעיראק, דואר היום, 21 בינואר 1935; מאמר מאת ש"פ קלעי על הפרשה: ד"ר פ. קלעי, מדוע גורשנו מעיראק?, דבר, 3 ביוני 1935; וכן: י. גלילי, "למה גורשנו מעיראק?", דבר, 20 ביוני 1935 (בעקבות מאמרו של קלעי).
  8. ^ 8.0 8.1 ברכות לנישואים, דבר, 28 באוגוסט 1936 (מודעה).
  9. ^ ברכות, דבר, 26 ביולי 1940 (מודעה); ירושלים | מסיבת מורי ירושלים, דבר, טור 1, 7 בנובמבר 1947.
  10. ^ מועידת המורים, דבר, טור 2, 10 באוגוסט 1941; תביעת המורים בשאלות המשכורת, משמר, 29 ביולי 1945.
  11. ^ אנשים ומוסדות, דבר, 3 בפברואר 1953. על תקופתו שם ראו בספרו של בנציון פטקין: Benzion Patkin, Heritage and Tradition: The Emergence of Mount Scopus College, Hawthorn Press, 1972, pp. 361-363.
  12. ^ יהושע ביצור, רפורמות בתקנות החינוך התיכוני: תעודת-בגרות עם "בלתי-מספיק" אחד, מעריב, 15 בדצמבר 1958.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 ד"ר ש. פ. קלעי, דבר, 27 בספטמבר 1964.
  14. ^ 14.0 14.1 ד"ר שרגא קלעי, דבר, מודעת אבל, 23 באוקטובר 1964 (מודעה).
  15. ^ דינה קלעי, מעריב, מודעת אבל, 27 במרץ 1969 (מודעה).
  16. ^ ג. שטרסמן, גונבי-בחינות, מעריב, 15 באפריל 1959.
  17. ^ ברכות, דבר, 26 ביולי 1940 (מודעה); דיצה צור באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  18. ^ רחל ינאית, יצחק אברהמי, ירח עציון (כינסו וערכו), ההגנה בירושלים: עדויות וזכרונות מפי חברים, ירושלים: ארגון חברי ההגנה בירושלים ע"י קרית ספר, כרך א, תשל"ג 1973, עמ' 112.
  19. ^ Dina Kallay, “Acknowledgments,” The Law And Economics Of Antitrust And Intellectual Property: An Austrian Approach, Cheltenham, UK, E. Elgar, 2004, p. x, בגוגל ספרים.
  20. ^ ראו: "לזכרה: תמר עץ הדר ז"ל", מספר חזק 2000 (מרכז מורים ארצי למתמטיקה בחינוך היסודי), 13 (תשס"ז, מאי 2007): רינה רייס, "תמר עץ הדר ז"ל: דוגמה ומופת לדמות חינוכית ומורת דרך – מורה לחיים", עמ' 62–64; תלמה גביש, "תמר עץ-הדר, אישה של חזון", עמ' 65; אביקם גזית, תמר עץ-הדר: האישה שהקדישה עשרות שנים לשיפור הוראת המתמטיקה בבית הספר היסודי", עמ' 66.
  21. ^ סיפור חייו של פילון באתר של יונה (פרידמן) באהר, המוקדש לאחיה הצעיר סגן פילון (ידידיה) פרידמן. וראו שם עוד: שרגא קלעי סופד לאחיינו פילון.
  22. ^ ד"ר משה כוכבא (1900–1979) היה גם הוא מורה בגימנסיה העברית בירושלים (אחיו של המחנך ישראל כוכבא).
  23. ^ על פי: שורשים במזרח, ב, 1989, עמ' 56.