שרה שמוקלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרה שמוקלר
Sara Smukler 1907.jpg
שרה שמוקלר (1907, קייב)
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1889
בוברויסק, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במאי 1919 (בגיל 30 בערך)
קבוצת כנרת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות כנרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים זכרון יעקב, יסוד המעלה, חוות כנרת ודגניה.
ידועה בשל דמותה משמשת סמל לחלוצות התקופה
מקצוע רוקחת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג ברל כצנלסון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קבריהם של שרה שמוקלר, ברל כצנלסון ולאה מירון בבית הקברות של קבוצת כנרת

שרה שמוקלר (1889[1] בוברויסק6 במאי 1919, קבוצת כנרת) הייתה אחות ורוקחת, מאנשי העלייה השנייה. הייתה יד ימינו של ד"ר הלל יפה בזכרון יעקב וביסוד המעלה. עבדה בחקלאות בחוות כנרת ובדגניה. בת זוגו של ברל כצנלסון. נפטרה מקדחת בגיל 30. דמותה משמשת סמל לחלוצות התקופה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה נולדה בבוברויסק לזאב ונחמה שמוקלר. סיימה בהצטיינות את הגימנסיה המקומית. בתקופה בה גרה בבוברויסק הכירה והתחברה לשניים שהיו שותפים להמשך דרכה: ברל כצנלסון (ששרה הייתה לחניכתו) ולאה מירון. היא עברה ללמוד רוקחות בבית-הספר לאחיות בקייב אותו סיימה בהצטיינות. עם סיום הלימודים עברה לעבוד כחובשת בזמסטבה של פלך סמרה ברוסיה הלבנה, במשך שנתיים.

ב-1913 עלתה ארצה במסגרת העלייה השנייה כדי להרחיב את ידיעותיה בתחום מחלות בארץ[2]. בארץ הצטרפה לבית החולים של ד"ר הלל יפה בזכרון יעקב[3] והפכה ליד ימינו במלחמתו בקדחת.

ב-1915 נסחפה ברוח החלוצית, עזבה את בית החולים והצטרפה לחלוצים שישבו בדגניה א' ולאחר מכן עברה לחוות כנרת. בחווה הצטרפה שרה לחבורתו של בן-ציון ישראלי כחלק מ"חבורת בוברויסק"[4] (או "חבורת החברות"[5]) ועבדה בגינת הירק ובמטבח ובמקביל ניצלה את ידיעותיה הרפואיות כדי לטפל בחבריה ובפועלים שהתגוררו לחוף הכנרת. אך שרה לא הייתה מחוסנת וגם היא חלתה.

באותה שנה התכנסה ביישוב ועידת פועלות ושרה נבחרה לוועד הפועלות, יחד עם חיותה בוסל ורחל כצנלסון, ובמסגרת זו הביאה את מחאתן של החלוצות כנגד אפלייתן לרעה בקבוצות ונגד היעדר שותפות אמת בינן לבין הפועלים והן תבעו את זכותן להשתתפות שווה בעבודות המשק ובענייני הציבור.

במהלך מלחמת העולם הראשונה פרצה מגפת טיפוס הבהרות ביסוד המעלה וד"ר הלל יפה, שנשלח ליישוב והזעיק את שרה לעזרתו והיא עזבה את חוות כנרת ועלתה לגור ביסוד המעלה. לאחר שהתגברו על מחלת הטיפוס פרצה ביישוב מחלת הקדחת הצהובה ושרה נרתמה שוב לעזור לחולים אך לרוע מזלה חלתה גם היא בקדחת. ב-3 במאי 1919 החמיר מצבה והיא נלקחה לבית החולים רוטשילד בצפת שם קדחה 3 ימים וב-6 במאי נפטרה כשחברתה הטובה, לאה מירון, סועדת אותה. ברל כצנלסון, שהוזעק גם הוא, הגיע לבית החולים יום לפני שנפטרה, כאשר כבר הייתה נטולת הכרה.[6] שרה הובאה לקבורה בבית הקברות של קבוצת כנרת ורבים מחבריה השתתפו בהלוויה וספדו לה. ד"ר הלל יפה ספד לה בהלוויה:

היא נפלה על שדה המערכה לא כחייל, מונע מרצון הממונה עליו, לא כסחופה באיזה זרם של התלהבות חולפת, כי אם הקרב הקריבה את עצמה מתוך רצון והכרה ברורה, מתוך אימוץ לב קר ובפשטות של כבוד.

הקשר עם ברל כצנלסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת בה חייתה שרה בחוות כנרת שהו על שפת הכנרת מספר רב של מחוסרי עבודה[7] וביניהם היה גם ברל כצנלסון. החווה ודגניה השתדלו לרתום לעבודה את אותם מחוסרי עבודה וכך נקלט ברל בגן הירק של החווה. זה היה הזמן בו ניצתה האהבה בין שרה וברל וכשרצו להתייחד הסכימה לאה מירון לפנות להם את החדר המשותף לה ולשרה.[8]

בין כסלו לסוף אדר תרע"ט, מיעטו ברל ושרה להיפגש, כשהיא ממשיכה לגור ביסוד המעלה וברל גר ביפו. הפעם האחרונה שהתראו הייתה בפסח תרע"ט (1919) ביסוד המעלה, לשם הגיע ברל במהלך חופשה שקיבל בזמן שירותו בגדודים העבריים.[9] נטען כי השניים החליטו להינשא בל"ג בעומר אותה שנה, אולם לדברי אניטה שפירא, הביוגרפית של ברל כצנלסון, "גרסה זו מעוררת פיקפוק". זמן קצר לאחר שובו של ברל לגדוד, חלתה שרה בקדחת צהובה ונפטרה. המשתתפים בהלוויתה תיארו את יגונו הרב של ברל שהביאוהו לבכי ולירידה לבור הקבר על מנת להיפרד מאהובתו.[9] קיימת מחלוקת האם שרה הייתה בהריון כשנפטרה.[10][11] לדברי אניטה שפירא, הייתה זו רק שמועה שמקורה היה כנראה המורה פתחיה לבטוב, איש סודה של שרה ביסוד המעלה, "אך היא לא נתמכה בשום מקור נוסף". היחסים בין שרה וברל נמשכו 15 שנה.[6] כשנפטר ברל, הסכימה בת זוגו וחברתה של שרה, לאה מירון, שיקבר ליד שרה, מתוך הבנה שהייתה אהבתו הגדולה.

מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותה הפכה שרה לסמל בעיני בני דורה. היו אלו מכלול תכונותיה המיוחדות שהפכו אותה לכזו (אהבת אדם, טוב-לב, אמונה עמוקה ביעודה בחיים, מסירות לחולים, הבנת נפש הזולת, חברות, רצינות, ענווה, אינטליגנציה, חריצות ומעורבות חברתית).

לזכרה נבנה בית ההבראה "ארזה" במוצא.[12][13]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרה שמוקלר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק א, עמ' 159: "אור ליום שלישי, ו' אייר תרע"ט, נפטרה. כבת שלושים הייתה במותה".
    לעומת זאת, בדף שרה שמוקלר, באתר קבוצת כנרת כתוב: "01/06/1894 תרנ"ד".
  2. ^ יחד איתה עלו עוד שתי בוגרות בית הספר לאחיות בקייב: הניה יבנאלי (אשתו של שמואל יבנאלי) ויוכבד רבינוביץ' (אשתו של יוסף רבינוביץ').
  3. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק א, עמ' 94.
  4. ^ חלוצות נוספות בקבוצה היו לאה מירון, בלומה סלוצקין (אחותה של לאה ואשתו של אליעזר משה סלוצקין), בתיה ברנר (אחותו של יוסף חיים ברנר), חנה כצנלסון (אחותו של ברל), רחל כצנלסון (אשתו של זלמן שזר) ובתיה שיין (אשתו של אליעזר שיין).
  5. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק א, עמ' 97.
  6. ^ 6.0 6.1 אניטה שפירא, ברל, חלק א, עמ' 159.
  7. ^ חלקם הגדול של אותם מחוסרי עבודה גורשו על ידי הטורקים ממרכז הארץ בתקופת מלחמת העולם הראשונה
  8. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק א, עמ' 109.
  9. ^ 9.0 9.1 אניטה שפירא, ברל, חלק א, עמ' 157–158.
  10. ^ טעות נשיאותית - על הריונה של שרה שמוקלר, האתר של איתמר לוי, דף מידע 23; רכילות בצמרת - על הריונה של שרה שמוקלר, האתר של איתמר לוי, דף מידע 61
  11. ^ שרה סיפרה על הריונה לחברתה לאה מירון[דרוש מקור]
  12. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק ב, עמ' 414.
  13. ^ היה זה ברל כצנלסון שיזם את הקמת בית ההבראה כדי להנציח את זכרה של שרה[דרוש מקור]