שרפת יהודים בעלילות דם (הונגריה)

בממלכת הונגריה התרחשו מספר אירועים שבמהלכם הועלו יהודים על המוקד בעקבות עלילות דם אנטישמיות.^[1] יהודים הואשמו ברצח ילדים נוצרים ושימוש בדמם למטרות פולחן, כגון אפיית מצות בפסח. מקורן העתיק של עלילות הדם הוא בקורבנות אדם בימי קדם, כמו גם באמונות הטפלות העתיקות לפיהן הדם האנושי ניחן בכוח מופלא לניבוי וכישוף.^[^{דרוש מקור]} דעות קדומות מסוג זה מושמעות גם היום כחלק מהשיח האנטישמי.^[2]

שרפת יהודים בטרנבה (נאג'סומבט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרנבה (בסלובקית: Trnava, בהונגרית: Nagyszombat, בגרמנית: Tyrnau) היא עיר בסלובקיה של ימנו, שנשלטה במשך מאות בשנים על ידי ממלכת הונגריה והישויות המדיניות השונות שקמו אחרי נפילתה במאה ה-16. ב-5 באוגוסט 1494 נעצרו בעיר טרנבה מספר רב של יהודים באשמת רצח ילד נוצרי. העלילה התחילה בהעלמות ילד נוצרי, שלדברי כמה תושבים נוצריים מקומיים, נראה ביום לפני היעלמותו ברחוב היהודי ולכן ייחסו את היעלמותו ליהודים. החיילים החוקרים (hajdu) גילו סימני דם על הקיר בתוך אחד מבתי היהודים ועצרו את כל יושבי הבית. בחקירתן, תוך כדי עינויים, הודו הנשים מפחד ברצח הילד שלא קרה. אדם בשם בוניפיוס דיווח על כל האירוע מתוך אמונה בהאשמות ובאשמה. הוא סיפר בדיווח שלו כך:

"שנים עשר גברים יהודים ושתי נשים יהודיות רצחו את הנער בבית הכנסת הקרוב. לאחר שחנקו אותו חתכו את ורידיו ואת דמו שתו בחלקו ושמרו בחלקו. הם ביתרו את הגופה וקברו את החלקים במקומות שונים."

בוניפיוס כותב שהקשישים היהודים הודו בחדרי העינויים שליהודים צורך בדם נוצרי על מנת להפסיק את הדימום של התינוק בטקס ברית המילה, להכין שיקוי אהבה, להפסיק את דימום הווסת הנשי ולהקריב קורבן לאלוהים, טקס שעורכים היהודים כל שנה באזור אחר. לפי בוניפיוס, שלא פקפק בדברים האמורים, "באותה שנה הקרבת הקורבן חלה לדבריהם בעיר שלהם טרנבה. הודאות אלה הוצאו מהקשישים ומהנשים, אך הצעירים היהודים לא היו מוכנים להודות בדבר".^[^{דרוש מקור]}

החקירה, העינויים, המשפט, פסק הדין, גזר הדין וההוצאה לפועל של גזר הדין ערכו 12 ימים. ב-22 באוגוסט המורשעים הועלו על המוקד. ביום ההוצאה להורג כמרים ונזירים ניסו לשכנע את המורשעים להמיר את דתם לנצרות, כדי שיוקל עונשם או אפילו יבוטלו האשמה וההרשעה. למרות שהחוקרים שברו בעינויים את גופם של המורשעים, לא הצליחו לשבור את רוחם וכולם סירבו להצעות הכמרים והנזירים. לפי הרישום, שניים מבין המורשעים היו לויים. שני קשישים, אברהם ויהודה עלו למוקד תוך השמעת תפילות בקול רם. המדורה הוצתה על ידי הפלטין (נאדור בהונגרית) - מעין משנה למלך בממלכת הונגריה - בשם אישטוואן ספויאי.

על האירוע נכתב שיר מאת אדם בשם יהושע בן חיים שחי סביב 1494.^[3] ייתכן שהיה עד להתרחשות או שנודע לו על האירועים מעדי ראייה אחרים. השיר, שנכתב בעברית, מספר על הסבל של יהודי הונגריה. האירוע "הונצח" על ידי העיר טרנבה באמצעות הצבת פסל אבן של הילד שכביכול נרצח על ידי היהודים על השער היהודי. קיימת טענה שגויה^{[דרושה הבהרה]} לפיה היהודים גורשו מהעיר אחרי אירוע זה, אך היא לא נכונה. בהמשך אף מונה שופט ליהודים, והם המשיכו לעמוד תחת שלטונו של הפלטין עד פלישת הטורקים להונגריה בשנת 1526.

שרפת יהודים בפזינוק (בזין)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פזינוק(אנ') (בסלובקית:Pezinok בהונגרית: Bazin; בגרמנית: Bösing; בלטינית: Bazinium) היא עיירה בדרום מערב סלובקיה כ- 20 ק"מ צפונית-מזרחית לברטיסלבה. האזור נשלט בידי ממלכת הונגריה במשך מאות שנים עד תחילת המאה ה-20. אחד הימים הטרגיים ביותר בתולדות יהדות הונגריה (עד השואה) חל ביום 27 במאי 1529. ביום זה הוצתו 30 מוקדים בכיכר השוק של פזינוק ונשרפו בהם אותו מספר יהודים, ללא הבדל מין, גיל עקב עלילה שפלה שמאחוריה עמד הרוזן פרנץ וולף של פזינוק. וולף לווה כסף רב מהיהודים של פזינוק והעיר הסמוכה מארכג (Marchegg)(אנ'), שקע בחובות כבדים וכדי להשתחרר מדרישות ההחזר של יהודי שתי הערים העליל עליהם עלילה נבזית, שקרית ומרושעת.

יצחק מנדל שמונה על ידי המלך לנציב יהדות הונגריה הרגיש בסכנה ופנה למלך הונגריה וצ'כיה משנת 1526 פרדיננד הראשון, שהפך לקיסר האימפריה הרומית הקדושה לאחר מכן להגנה ולמתן צדק לנאשמים. הרוזן לא התחשב בדעת המלך והוציא לפועל את זממו. ההאשמה המומצאת הייתה כה מופרכת שהילד שהרוזן טען לרציחתו על ידי היהודים חזר לאחר זמן מה לעיר הולדתו והתברר שהרוזן בעצמו הבריח אותו לווינה עד סיום ביצוע תוכניתו. מסיבה זו יהודי העיר מארכג ניצלו ברגע האחרון מגורל דומה. "ספר הזיכרון" של הקהילה היהודית בקרקוב מונה את שמות הקורבנות וביניהם גם נשים וילדים. היהודי המכובד ביותר בפזינוק משה בן יעקב כהן עלה על המוקד עם כל משפחתו לרבות אשתו וילדיו. תושבי העיר הנוצרים הוסיפו חטא על פשע וגירשו את כל היהודים הנותרים מהעיר שבה גרו מאז היווסדה. היהודים לא הורשו לחזור במשך כמאתיים שנה לפחות.

עלילת הדם באורקוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הדם השלישית בהונגריה התרחשה באורקוטה^[4] (Orkuta)(הו') שכיום היא שכונה בעיר סבינוב (Sabinov)(אנ') בסלובקיה של היום (אז ממלכת הונגריה) 20 ק"מ מפרשוב, 55 ק"מ מקושיצה. ב-3 ביוני 1764 נעלם באורקוטה ילד נוצרי בשם אישטוואן בַּלָה. גופתו נמצאה בגבול הכפר כעבור יומיים כשהוא ללא בגדים ועל צווארו היה כרוך חבל. היהודים הואשמו בכך שלצרכים ריטואליים, דהיינו פולחניים, רצחו את הילד למען השימוש בדמו. טענת המעלילים הייתה שאותיות עבריות נמצאו מקועקעות על הגופה. ביישוב הסמוך, בסדיקרט, כיתרו אנשי הרשויות ושלושים מתפללים שהתכנסו לתפילת חג השבועות והם נאסרו מייד. השופט הורה להכין ציור של הגופה בגודל טבעי ושלח את הציור לווינה למיניסטריון ההונגרי. גם הקיסרית מריה תרזה ראתה את הציור שהועבר משם לגנזך המדינה (שם ראה אותה גם קארוי אטווש כמאה שנים לאחר מכן ואמר שרק ראש ספוג אמונות טפלות יכול היה לראות בשרבוטים אותיות עבריות).

21 יהודים שוחררו כעבור חודש ונגד 9 הוגשו כתבי אישום ונשארו במאסר. היהודים ששוחררו ברחו. פביאן מרקוביץ', לזר ברקוביץ', אברהם הירשל ברחו לברטיסלבה וביקשו את התערבות הקהילה היהודית. אברהם תֶבּּן, נשיא הקהילה נסע מייד לווינה כדי להתקבל אצל מריה תרזה שנטתה לו חסד, אבל ההליך לא נפסק. אחד הנאשמים הראשיים שמואל שאפסה התנצר ומייד שוחרר מהמאסר. שנים עשר בניו של יעקב לבקוביץ' הופיעו במבצרו של לאסלו בורנמיסה וביקשו להתנצר אף הם. זה אכן קרה ב-27 ביוני בחגיגה גדולה.

הקהילה היהודית של ברטיסלבה הגישה תביעה נגד לאסלו בורנמיסה בשל ההתנצרות שנכפתה על היהודים והרב הראשי של ברטיסלבה, הרב ברבי נסע לפגישה דחופה למריה תרזה. הבדיקה אכן נפתחה, אך זה לא עזר הרבה. בית המשפט הורה על עינויים של יעקב לבקוביץ' ומשה יוזפוביץ' עד להוצאת הודאות מהם. יעקב לבקוביץ', קדוש מעונה של עלילת הדם באורקוטה היה חוכר קרקע. הוא היה אחד הנאשמים של עלילת הדם. במהלך העינויים מת מידיו של התליין של פרשוב. יוזפוביץ' שרד.

באביב 1765 בית המשפט קיבל החלטה: לבקוביץ' קיבל את עונשו במותו, יוזפוביץ' קיבל את עונשו בעינויים וכל יתר היהודים זוכו.

העינויים לצורך הוצאת הודאות בוטלו על ידי הפרלמנט ההונגרי בשנת 1990. שמו של לבקוביץ' שמת מות קדושים הוזכר מאז בכל אזכרה בבית הכנסת של פרשוב.

עלילות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פר (בהונגרית: Pér) הוא כפר במחוז גיור-מושון-שופרון שבצפון-מזרח הונגריה. ושמה נקשר בעלילה ובדרישה לשרפת יהודים, אבל אין על כך תיעוד מיוחד.
צ'נגר אף הוא כפר במזרח הונגריה על הגבול של היום עם רומניה וגם שמה נקשר לאירוע לא מתועד של דרישה לשרפת יהודים.

שני האירועים מתועדים לשנת 1791 ובשני המקרים הנאשמים זוכו.